שלום,
אני ובעלי עובדים בשעות הפוכות (אני בבקרים עד 16:00 והוא מ-16:00 21:30 ובבקרים של יום שישי עד 15:00).
אני מרגישה נורא חנוקה, מהרגע שאני חוזרת מהעבודה אני צריכה לטפל בילדה עד שהיא הולכת לישון ואז כל מה שאני מספיקה זה לאכול, להתקלח ולישון ולמחרת חוזר חלילה.
אני מתנצלת מראש אם זה נשמע מעט מתבכיין אבל אפילו יום שישי מוגדר מבחינתי כיום עבודה משעות הבוקר המוקדמות עד שבעלי חוזר (היא בת שנתיים ומאוד פעלתנית וצריך כל הזמן להוציא אותה לגינה / פארק).
ההורים שלי לוקחים אותה יום אחד באמצע השבוע לשעתיים-שלוש אבל זו ממש טיפה בים.
בעלי עובד במה שהוא רואה כשליחות מבחינתו, זה מה שהוא אוהב וקשה לי לבקש ממנו להחליף עבודה.
לגבי בייביסטר-לצערי, אין לנו יכולת כלכלית לקחת מישהי באופן קבוע (אפילו שעתיים בשבוע זה סכום לא מבוטל).
בקיצור, איך חיים ככה? אני מרגישה בלופ שחוזר על עצמו, אני מותשת, עייפה וחסרת מוטיבציה. יש לציין שגם בעלי לא עושה חיים-הוא מטפל בה מהבוקר עד 16:00 ואח״כ יוצא לעבודה. (אבל כנראה שלו זה פחות מפריע).
אני ובעלי עובדים בשעות הפוכות (אני בבקרים עד 16:00 והוא מ-16:00 21:30 ובבקרים של יום שישי עד 15:00).
אני מרגישה נורא חנוקה, מהרגע שאני חוזרת מהעבודה אני צריכה לטפל בילדה עד שהיא הולכת לישון ואז כל מה שאני מספיקה זה לאכול, להתקלח ולישון ולמחרת חוזר חלילה.
אני מתנצלת מראש אם זה נשמע מעט מתבכיין אבל אפילו יום שישי מוגדר מבחינתי כיום עבודה משעות הבוקר המוקדמות עד שבעלי חוזר (היא בת שנתיים ומאוד פעלתנית וצריך כל הזמן להוציא אותה לגינה / פארק).
ההורים שלי לוקחים אותה יום אחד באמצע השבוע לשעתיים-שלוש אבל זו ממש טיפה בים.
בעלי עובד במה שהוא רואה כשליחות מבחינתו, זה מה שהוא אוהב וקשה לי לבקש ממנו להחליף עבודה.
לגבי בייביסטר-לצערי, אין לנו יכולת כלכלית לקחת מישהי באופן קבוע (אפילו שעתיים בשבוע זה סכום לא מבוטל).
בקיצור, איך חיים ככה? אני מרגישה בלופ שחוזר על עצמו, אני מותשת, עייפה וחסרת מוטיבציה. יש לציין שגם בעלי לא עושה חיים-הוא מטפל בה מהבוקר עד 16:00 ואח״כ יוצא לעבודה. (אבל כנראה שלו זה פחות מפריע).
אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה