אני יודעת שאתם לא תבינו ואולי תצחקו ותגחכו אבל אני כבר בלי טיפת ציניות...
בזמן האחרון יחסית קורים לי ולמשפחה שלי כל מיני דברים... ואני לא צריכה לספר לכם כמה אני קשורה למשפחה שלי, אתם בטח הבנתם את זה,
דברים לדוגמא שהיינו בתאונה ובנס ניצלנו, וכל מיני כאלה דברים שנופלים עלינו... ועכשיו גם, קרה לי איזה משהו אני בהיסטריה ומקוה שהטראומה תעבור לי אבל למה ה' מראה לי את כל הדברים האלה... כאילו, מה עשינו? מה הוא רוצה להגיד לנו בזה?... יש מצב שצריכים לחשוב על זה בתור משפחה אבל מה שקרה לי עכשיו זה משהו יותר אישי מאשר משפחתי, וחוץ מזה אני יודעת שיש לי השפעה גדולה במשפחה שלי ואני לוקחת אחריות... אז, אני מרגישה שה' אומר לי כאילו עוד מעט פוקעת לו הסבלנות ואני חייבת לחזור בתשובה דחוף (ואני לא יודעת אם יקרה אסון אם לא או לא, משתדלת לא לחשוב על זה) אבל העניין הוא שאני חייבת לחזור בתשובה באמת!! ועכשיו אני כבר דתיה וכאילו אני חייבת להשתנות ולא להשאר במקום הבינוני הזה אלא לקחת את עצמי באמת לרף שאני מסוגלת... אם רק אני אאמין עד הסוף אני יכולה להיות הרבה יותר, וכשאני דתיה אני לא באמת מצליחה להתחזק ונראה לי שהקדושה באמת זה נמצא בדרך החרדית... ולא, אני לא יודעת מה טוב ומה לא טוב למרות שחרשתי על הנושא הזה מליון פעם לא הצלחתי להגיע לאמירה לכאן או לכאן...פשוט כאילו אין אמת וזה סתם מעצבן אבל יש אמת אז זה כנראה הדרך החרדית כי לפחות גם אם יש לה פגמים בתור ציבור אבל הדגל שלהם הוא הקודש... ואולי זה מה שמצופה ממני
אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות, אולי אני צריכה לעבור לפלאפון כשר ולחברה דוסית כדי שאני אצליח לעמוד ברף הזה...
בקיצור... אני צריכה לחזור בתשובה דחוף ולהפסיק לעבוד על עצמי, אני לא מספיק חיה את האמונה בה' עם החיים שלי אני כנראה צריכה לעשות שינוי דרסטי וללכת עד הסוף אבל איך...





