סתם לא אבל אתה יודע מה שאלת שאלה מעניינת

לא נראה לי שמותר להתנשא עליהם כי אם הייתי במקום שלהם הייתי כמוהם כנראה, אבל בהחלט להבדיל ביני לבינם... זה כאילו עבודה גם לראות את הטוב שבהם שבי אין וגם לדעת שהם טועים טעות חמורה... וואי לוידעת איך עושים את זה... עם הרבה אמונה ולב חם

אבל לא נראה לי כדאי להתנשא. אנחנו מוצאים שדווקא אנשים גדולים ידעו לראות את הערך של כל אדם.

 

בקשר לענוה יש לי סיפור שהבנתי כמה אני רחוק ממנה. אז הרב קוק כותב לרב אחר שמבקר אותו בחריפות על היתר המכירה, וכותב לו שכשהיו ביחד בישיבה בחו"ל והוא למד מהיראת שמים והמידות תרומיות שלו ומתפלא שנותן היתר כזה.

 

אז הרב קוק עונה לו על כל הטענות ההלכתיות ואז כותב שהוא לא מבין מה היה לו בכלל ללמוד ממנו.. ושאולי בענוותו הצליח ללמוד ממנו משהו

 

 

*בס"ד*
*בוקר טוב... חיזוק יומי... כח' תמוז*

*עשית חסד עם האחר, עשית חסד עם עצמך*

הרב קוק היה רבה הראשי של ישראל בתקופה שלפני קום המדינה. הרב נערץ על ידי רבים מהעם, אולם הייתה קבוצה אחת שהתנגדה לו בחריפות, ותקפה אותו ללא הרף על יחסו האוהב לבוני הארץ, לחלוצים שהתרחקו מקיום המצוות.

התנגדותם גררה יחס מבזה לרב והתנכליות. אך הרב קוק מחל להם, שתק, והעביר על מידותיו.

באחד הימים, בתו של אחד מראשי קבוצת המתנגדים חלתה במחלה קשה. "יש בחו"ל פרופסור מומחה גדול ביותר למחלה הזאת!" הציעו לו חבריו והוסיפו: "הוא היחיד שיוכל לעזור לה…"

אותו מתנגד בירר וגילה שאכן הפרופסור יכול להושיע - אך איך יגיע אליו וידבר איתו? מדובר בפרופסור חשוב ועסוק מאד, שוודאי לא יהיה לו זמן להקדיש לבתו של אדם לא מוכר מארץ ישראל.

"יש לי רעיון!" הציע ידידו, "הבנתי שהפרופסור מעריץ גדול של הרב קוק, בשבילו הוא יעשה הכל! לך לרב, בקש המלצה, ואני בטוח שהוא יסכים לטפל בבתך!"

"המלצה מהרב קוק?! איך אוכל לבקש המלצה מהרב שביזיתי פעמים רבות כל-כך?! מה הסיכוי שהרב יסכים?" שאל האיש.

כשמצבה של בתו החמיר, הבין המתנגד שאין לו ברירה. הוא התבייש ללכת בעצמו לרב, והחליט לבקש מרבי אריה לוין, הצדיק הירושלמי, לעשות את השליחות עבורו. רבי אריה הסכים וניגש לבית רבו, הלא הוא הרב קוק.

כששטח רבי אריה את הבקשה לפני הרב, הוא נענה מיד ובשמחה. "בוודאי! זה עניין של פיקוח נפש" אמר הרב, וכתב מכתב המלצה מלא תשבחות על המתנגד שכה הירבה לאמלל אותו. לקח רבי אריה לוין את המכתב ויצא בשמחה מהחדר. הוא לא הספיק להתרחק והרב קוק קרא לו לחזור.

"נסיעה לחו"ל עולה כסף רב, נזכרתי שיש לי קשרים גם עם אחד מבעלי חברות הספנות... חכה עוד מספר דקות ואכתוב מכתב המלצה גם עבורו, אולי יוכל לקבל הנחה…"

כשהספיד רבי אריה לוין את הרב קוק אמר: "את מידת החסד קיבלתי מהרב, אינני כדאי כלל לדבר ולספר בשבחו של רבנו הגדול לתאר את גאון עוזו וצדקתו, אמנם במקום גדולתו הייתה ענוותנותו להתקרב אלינו כל-כך ולהשפיע לכל אחד כפי ערכו שיוכל לקבל.

שקידתו העצומה בתורה לא הפריעה לו מלהשתתף כל ימיו בצערם של ישראל, ומסר נפשו עליהם במסירת נפש ממש, כרועה נאמן השליך את נפשו מנגד בעד כל אחד ואחד מישראל. זכרתי ימים מקדם, כאשר זכיתי לעלות לארץ ישראל בשנת תרס"ה, פניו של רבינו הביטו בי, והתחלתי להרגיש ביותר את מידת החמלה על כל דבר" ('אוהב ישראל בקדושה')

רבים מאיתנו עושים חסדים, עוזרים לאדם נצרך, נותנים כתף ואומרים מילה טובה. כמה מצער שאנו לעיתים מקטלגים את החסד שלנו לאנשי שלומינו ולא לאחרים הרחוקים מאיתנו, המתנגדים לדעתינו.

אם חלילה ייפגע בך אדם, האם תוכל לסייע לו לכשיצטרך? סביר להניח שלא.

מלמד אותנו הרב קוק לעזור ולסייע לכל אדם ובעיקר לאנשים שגרמו לנו צער, מדוע? כי אדם המסייע לאדם שהזיק לו בעבר מראה עד כמה יש בו אמונה וביטחון בבורא, הוא יודע ומבין שכל מה שעובר עליו בחייו, כל מי שציער, הזיק ובייש אותו אינו אלא שלוחו של המלך.

יאמר האדם: "אם המלך שלח אותו להזיק לי, מי אני שאשמור לאותו אדם טינה, אכעס או אמחוק אותו מחיי? לא רק שלא אשמור טינה אלא אסייע ואתן לו משלי..."

נתחיל את היום בחסדים, לא צריך לתת כספים ולאבד כוחות, מספיקה מילה טובה כדי לתת לשני הרגשה טובה. עשית חסד עם האחר, עשית חסד עם עצמך, עזרת לבנו של המלך והמלך יעזור וישפיע עליך שפע רב... (רונן קרתא)

*יום טוב ובשורות טובות*
*לגאולת והצלחת עם ישראל ברחמים רבים. אמן!*

1. נראה לי שתמיד מול העיניים צריך להיות מצפן של אני רוצה לא להרגיש יותר שווה ממישהו. בכלל.
כלומר בהרבה דברים שאני מוכשר בהם או מוסרי יותר אני מרגיש שבמה "אני יותר גבר" מאחרים בזה שאני מוכשר? הרי הרבה מאוד מאוד מהכישרונות או הרמה המוסרית- הגעתי אליהם מתוך נק' פתיחה גבוהה אובייקטיבית או מתוך כוחות נפש גדולים יותר מהאחר שקיבלתי וסייעו לי לעבודת המידות.
זה בפאן הלוגי הטהור, שכמעט אין לאדם במה להתגאות.
2. במקרים כאלה אני חושב (אצלי לפחות) שיש צורך מסויים להרגיש 'יותר מאחרים' אפילו יותר מוסרי, אבל זה בא גם ממקום של חסר, לא ממקום של מלאות פנימית ושמחה בעצמי.
3. עכשיו בגובה של אמונה ויר"ש- אדם יר"ש לדעתי אמור להרגיש לא פחות מאף אחד ולא יותר. מצד שכולם נבראים וחביבים ובנים למקום. ואפשר להרחיב את זה לגויים גם אולי, מצד הצלם אלוקים

בכ"מ יפה שאתה בוחן את זה אבל בעין מוסרית, וגם אם נראה לך שאפשר להתנשא זה מתוך חשיבה מוסרית