ולא ממש משנה כמה הכוונות טובות...

ממש נפלאות דרכי ה'...

לא רואים אצלו שום חיסרון ביחס כלפיה.

החיסרון היחידי מבחינתה, שהוא הוא...

מי שצועקת ועצבנית ולא אוהבת איך שהוא נראה ואיך שהוא מדבר והוא איטי ולא מבין מה היא מדברת איתו... - זו היא.

והיא עוד התחתנה איתו, לא בגלל חוסר ידיעה שכך הוא - אלא מתוך מחשבה שזה כדור טוב נגד העצבנות שלה.. ("שירגיע אותה" "לא כמו המשפחה הצעקנית שלה").

עם הזמן כנראה ראתה שלקחה כדור חזק מידי, או שהקיבה העצבנית שלה לא מעכלת אותו...

רחמנות על האדם (גם עליה כמובן. לא בריא להיות עצבנית. אבל לא בטוח שעם מישהו אחר היה אחרת. אולי פשוט היו צועקים אחד על השני..).

[ובוודאי שיש "אשה ביקורתית". לפעמים זה אופי. יש גם אנשים כאלה.

לא סותר ש"רע לה". או בגלל האופי שלה עצמו, וכל מה שמתגלגל מזה או/ו גם בגלל מה שחשה כלפיו. אבל לפי ההסבר על המשפחה שלה, לא נראה לי שהביקורתיות היתה נעלמת אם היתה נשואה לאדם אחר. אולי היתה מחליפה סגנון]

"מותר" לו להיות כזה? בוודאי.. הוא לא עשה משהו רע..

גם אם לא היה "קולט מה שמסבירים לו", הוא לא היה אשם. אבל אני מניח, שאם זה אדם שלומד בהתמדה, אז אין לו בעיה בקליטה.. פשוט הראש שלהם שונה. מה שהיא רוצה ש"יקלוט", זה לא בדיוק התחום שלו. מניח שאם התופעה היתה הפוכה, היה יכול להתעצבן שלא קולטת שום דבר שמסביר לה ממה שהוא למד באותו יום...

בוודאי שאין מקום "להבין את האשה שהיא עצבנית עליו". אפשר להבין שתופעה כזו יכולה לקרות, אבל בשום אופן לא "להבין אותה". היא ידעה בדיוק עם מי היא מתחתנת, רצתה דווקא בגלל זה, כעת לא בא לה בטוב - אז "מתעצבנת" עליו? איזו התנהגות היא זו..

אני לא מקבל את הביטוי "חננים", כמו גם ביטויים אחרים. אנשים, בני אדם, עולם מלא, כל אחד עם אישיותו. מכנה משותף מסוים, שיש בו גם הרבה מאד טוב. "מתסכל אותה"? שתעבוד על עצמה. מה היא רוצה ממנו...

מי יודע כמה גדולי ישראל, היו בדיוק כך, כמו שאת מתארת.. "לא מעשיים", לא מבינים ענין ממה שבעיני נשיהם הכי חשוב בעולם ובעיניהם ממש לא.. 

לפני שנים רבות הכרתי באיזשהו מקום זוג, שהאשה היתה צועקת על בעלה בקולי קולות, קבוע (שמעו בחוץ), מבזה אותו - והוא, עדין כזה, לא משיב במילה.. איש טוב. גם שם אחותה ניסתה לדבר איתה, לא עזר... רחמנות על האדם.

תיאורטית זה נכון - אפשר לומר שלכל דבר יש סיבה. בכל זאת, אם נלך כמו שאת אומרת, ו"נבין כל אדם בעולם" כולל גדולי הפושעים, אנחנו עלולים לדרדר את המוסר והאחרים, מרוב "הבנה"..

ב. להבדיל - לענייננו: מלבד שאנחנו כמובן לא יודעים אם הוא לא מנסה גם "לבוא לקראתה ולהיות קצת יותר מעשי" - אולי הוא באמת מנסה, ובוודאי שטוב שינסה לתת גם  לה הרגשה טובה כיכולתו - סה"כ יודעים שהיא מעוצבנת על מה שהוא.. - 

הרי שזה גם לא כ"כ משנה. מי אומר שהוא טיפוס שיכול "לנסות להצחיק אותה"?.. מה שידוע כאן, ממה שנכתב עליהם, זה שהוא טיפוס כזה כפי שתואר, לא עושה בכך כל רע, והיא ידעה מראש שהוא כך - ואדרבה, בגלל זה רצתה אותו, כי היא צעקנית עוד מהבית (גם את זה יודעים מה שנכתב).

אשר על כן, אם כעת היא לא מסתדרת עם זה, אפשר להבין לליבה - למרות שאני לגמרי לא בטוח שבלי עבודה עצמית מסיבית, היתה מסתדרת גם עם מישהו אחר - אי אפשר לקבל בשום אופן, לא צעקות ולא השפלות.

יכולה ללכת לטיפול, יכולה להחליט שהיא רוצה להתגרש, לא יודע מה...

לא יכולה לצעוק על בעלה, סה"כ בגלל שהוא האדם שידעה מראש בדיוק שזה הוא, אלא שכעת זה לא בא לה בטוב..

שבנאדם שצועק - זה לא הופך אותו אוטומטית לרשע

זה אומר שיש לאישה מועקה בלב - שמפריעה לה, וצריך לפתור לה את המועקה הזה

נניח שבעלה מפריע לה באופי שלו - מקפיץ אותה - 

אז הוא יכול לשבת איתה ולנסות להבין מה מפריע לה, מה הוא יכול לבוא לקראתה

יכול להיות שהבעיה בו - שהוא לא מספיק קשוב לה?! שהיא מבקשת ממנו משהו אלף פעמים והוא לא מקשיב ולא משתף פעולה? אפשר להבין אותה...

ולא, אנשים עצבניים, לא מתעצבנים על כל אחד, זה דברים מסוימים שמפריעים להם 

צריך להתיחס בכבוד לטענות שלהם , לאנשים עצבניים (בעיניי) ולא לבטל את כל דבריהם רק בגלל שהם "צועקים"/עצבניים....

והמשפט האחרון "לא בא לה בטוב" קצת מזלזל באישה לטעמי, - אני בטוחה שיש לה עובדות מוצקות לדברים שהיא רוצה שהוא יבוא לקראתה - למשל אם היא מדברת איתו אז שלא יעופף ויהיה מרוכז, אפשר להבין את התסכול שלה!

בקיצור בחיים , צריך לדון כל אדם לכף זכות, כל אחד יש את הצד שלו, אין פה "צדיק" או "רשע" בעיניי, (לפחות במקרה הזה) ולנסות למצוא פתרון שמתאים לכולם

כמובן אינו רשע.

אבל אם הוא צועק על השני על לא עוול בכפו - אז זה רע מאד.

ואם אשה בקביעות צועקת על בעלה כי "מפריע לה האופי שלו" (לא אופי "רע", לא שהוא מציק לה), אז זו אכן התנהגות מרושעת כלפיו בסופו של דבר. גם אם אפשר לומר שקשה לה לשלוט בכך - הן בגלל האופי שהביאה איתה מביתה, כפי שנאמר כאן, הן בגלל שקשה לה להסתגל למי שהיא בחרה בו בדיוק כי זה אופיו.

בוודאי שאם יש לה מועקה - ראוי שתפתור את זה. גם לטובתה, גם לטובת כל המשפחה. אבל לא "תפתור" ע"י צעקות וביזוי בעלה. לא על חשבונו.

כעת, את אומרת "הוא יכול לשבת איתה, להבין מה מפריע לה"... מי אמר שהיא ניסתה את זה פעם. מי אמר שאכן הוא יכול "ללכת לקראתה" בדברים שהם פשוט אופי שלו והיא אחרת..

אנחנו לא מכירים אותם. יודעים מה שנכתב כאן. ממה שנכתב כאן, זו אשה שעצם האופי של בעלה מפריע לה - ויש לה רקע קודם "צעקני" שמלבה את זה. אז למה לחפש "אולי הוא לא בסדר"? על מה זה מסתמך?  זה נקרא "לדון לכף זכות"? שאשה צועקת בקביעות על בעלה ומזלזלת בו כי האופי שלו "חנוני" מידי לטעמה - אז לחפש שמא "הוא" לא בסדר? זה מוזר.

"אנשים עצבניים וצעקנים", צריכים קודם כל לעבוד על עצמם. ולא לחפש למה הסביבה אשמה.

נכון שיתכן שיש דברים ש"יעלו להם את הפיוזים" - ובוודאי שצריך להשתדל לא לגרום להם כך, "לפני עיוור לא תיתן מכשול" - אבל חלילה ללכת עוד צעד אחד ולהאשים בעצם את מי שהם מתעצבנים עליו סתם כי מעצבן אותם האופי שלו (וזה בדיוק מה שתואר כאן. חבל להעלות השערות שווא).

לא תמיד צריך "להתייחס בכבוד לטענות". אם יש טענה עניינית, אז בודאי לא צריך לבטל רק כי מישהו הוא עם אופי עצבני. אבל אם הטענה היא עצם זה שלשני יש אופי אחר - זה לא דבר שצריך "לכבד". אדרבה, שיכבד העצבני את מי שאחר ממנו..

"לא בא לה בטוב", בוודאי שהוא ביטוי שבא להמחיש שזה עיקר הענין. כך תואר. פשוט לא מוצא חן בעיניה ה"חנון" הזה. הפרטים הספורים שהוזכרו להמחיש כחלק מאופיו, הם לא הנקודה. ואם היא "מתוסכלת" שזה הוא - אין בעיה, יכול לקרות. לא שמץ הצדקה להתייחסות המתוארת שלה. לכל היותר, זה יכול קצת להסביר שהיא אכן בנסיון, כאשר האופי הטבעי שלה מקבל על המדורה שלו "שֶמן" כזה. אבל מכאן עד להצדיק במשהו את ההתנהלות על חשבון בעלה, שכפי שתואר, הוא אדם נוח, לא מחזיר לה כמידתה - בשום אופן. זה סוג של אלימות - שתטפל בעצמה.

והשאלה אינה להגדיר אנשים כצדיקים או רשעים. השאלה היא על ההתנהלות. ההתנהלות שלה אינה באה בחשבון, גם אם היא מתוסכלת שהתחתנה עם מישהו כזה, שידעה מראש שהוא כזה, וזה מה שמצא חן בעיניה..

ובוודאי שהכי טוב, זה לדבר איתה. ואם היא תתאפס על עצמה, אפשר יהיה גם לבדוק באיזה תחומים גם הוא יכול יותר להשביע את רצונה באופן מעשי.

אבל זה רק אחרי שהיא תתפוס את העיקרון. תלמד לכבד את בעלה בתור אדם כמו שהוא, ותשתלט על הפה שלה..

היא שאלה גדולה...

אין כללים. קשה לדעת ביחס לכאן.

ולגבי ההמשך, זה מאד חשוב שאת מדברת איתה. יישר כח.

אם היא בכתה, זה סימן טוב במקרה הזה...

מניח שהבכי שלה זה לא על "ההתנהגות של בעלה", אלא על מה שמבינה שיש בה, שקורה איתה.

זה פתח לאפשרות של תיקון.

נראה לי שקודם כל צריכה להבין את ה"סור מרע". כלומר, מה לא עושים, לא אומרים.. לפחות לא להרע את המצב של שניהם.

אח"כ צריך לחשוב איך אפשר להקל על המצוקות של עצמה - ולא לברוח מהם.

ואולי מזה, גם לבחון אם יש אפשרות להסתגל אחד אל השני מחדש.

באמת רחמנות.

האווירה שבה גדלים הילדים שלהם. זה נורא ואיום לגדול עם דוגמא כזו ליחסים בין בני זוג. רק בשביל החינוך והשלמות של הילדים, שלא יחשבו חלילה שכך זוגיות נראית או אמורה להיראות, היא צריכה לנסות להתעלות על עצמה. הרי היא עצמה גדלה במשפחה צעקנית, והיא יודעת כמה סבלה מכך כי עובדה שבחרה בהפך המוחלט. אז אם היא לא מאחלת לילדים שלה לסבול ככה, היא צריכה למצוא את הדרך לתת להם דוגמא מאוזנת יותר. ילדים שגדלים בקיצוניות הרבה פעמים יבחרו בקיצוניות האחרת (כמוה). כשאתה גדל בקיצוניות קשה מאוד מאוד לבחור במשהו מאוזן ולשמר אותו.

אני מכירה המון שדווקא הבעל תוסס וחי ואישתו בדיוק הפןך,

ולכן יקירה רק זה מראה שהשידוך הוא משמים,זה שקשה לה,

הייתי ממליצה שדבר עם מישהי מומחית לשלום בית אין ספק

שזה יעזור,ואת יקרה תמשכי לעזור לה ולייעץ לה על שלום,

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר