ה' שפתיי תפתח
הי אנונימית יקרה!
כמו שכתבתי לך בהודעה הקודמת, הדבר הראשון שעולה לי כשאני קוראת אותך, זה - כמה אני מבינה אותך! אני לא ממש יכולה לפרט כאן על גבי הפורום (אפשר קצת יותר בפרטי אם תרצי), אבל גם אני מצאתי את עצמי במקום (אמנם שונה) אבל קרוב מאד למה שאת מתארת. המקום הזה מלא תסכול וכאב והוא מאד-מאד לא פשוט 
יש בכמה שורות שכתבת כמה וכמה דברים, כשכל אחד הוא עולם ומלואו... אנסה להתייחס לנקודות השונות. אני מניחה שאני אחזור על חלק מהדברים שנכתבו כאן. באמת שנכתבו לשרשור שלך תשובות ממש טובות וחכמות...!
1. ''אף פעם לא להגיד אף פעם'' 
- כרגע בעלך לא מוכן לחשוב על עוד ילד. כרגע הוא גם מעריך שזה לא ישתנה. מה זה אומר לגבי העתיד? אי אפשר לדעת. לעולם יש לנו רק את ההווה. העתיד לא קיים. כל-כך הרבה דברים יכולים לקרות! לכאן או לכאן. כשהייתי במקום שהיה נראה לי שאין לי שום סיכוי להביא עוד ילדים לעולם, עשיתי עבודה גדולה על עצמי להחליף את המילים ''אני כנראה לא אוכל להביא עוד ילדים לעולם'' במשפט יותר מתון ושבעיניי גם יותר נכון ''אין לי כרגע אפשרות להביא עוד ילדים לעולם''. זה משפט שלרוב אמרתי רק לעצמי. אבל הדיוק הזה היה חשוב. היה בו משהו מרגיע. שהשאיר לי איזשהו פתח. המשפט הזה מחזק אצלי את האמונה שכרגע הקב''ה לא מאפשר עוד הריון, אבל ה' גדול והוא כל יכול, והוא יכול כהרף עין לשנות את המצב הזה.
2. לגבי הגיל - אני חושבת שבניגוד לבעלים שלנו, אנחנו חיות במין תזכורת תמידית לגבי השעון הביולוגי שלנו. אם אנחנו לוקחות מניעה, כל גלולה / ביקורת אצל רופא לגבי ההתקן / קניית טבעת / הכנסת דיאפרגמה מזכירה לנו את הנושא הזה. אם אנחנו מקבלות מחזור באופן סדיר, ימי הפרישה, ימי הדימום, שבעת הנקיים והטבילה גם עומדים לנו כמלא תזכורות לאורך החודש. כל חברה / קרובת משפחה / שכנה שבהריון או יולדת מביאה איתה עוד ועוד תזכורות. וכמובן כל יום הולדת שלנו בא עם הידיעה שנותרו לנו ''X'' שנים.
זה נכון שהזמן ממשיך להתקדם והגיל שלנו ממשיך לגדול. אבל כמו שכבר כתבו, עבור אשה שכבר ילדה, גיל 35 הוא עדיין גיל שאפשר להיות בו עם תקווה לגבי הבאת ילדים נוספים. אין הבטחה, זה נכון. אבל בעצם אין לנו אף פעם הבטחות... אבל אובייקטיבית, התקווה שיש לך עוד כמה שנים לפנייך היא תקווה סבירה בסך הכל.
3. מי שבאמת מונע, זה לא בעלך אלא הקב''ה -@מיואשת****** כתבה היום בשרשור מקביל תשובה *ממש* חזקה. היא כתבה שלפעמים הקב''ה לא מאפשר לנו להיכנס להריון. זה יכול לבוא לידי ביטוי דרך קשיים אובייקטיביים של פוריות, אבל זה גם יכול לבוא לידי ביטוי דרך מניעות אחרות - קושי בזוגיות, קושי נפשי, אחד מבני הזוג שלא מוכן להביא עוד ילד וכו'. בסופו של דבר, הכל מאיתו יתברך. וממש כמו שהוא יכול להסיר בעייה רפואית, הוא יכול להסיר בעייה נפשית או קושי בזוגיות - והוא יכול לגרום לשני לעבור תהליכים ולהשתנות. לכן בעיניי כל-כך חשוב לנתב את הכמיהה הזאת לתפילה. גם כאן, אין תעודת ביטוח שנקבל את מבוקשנו. אבל זאת אחת ההשתדלויות הכי טובות שאנחנו יכולות לעשות.
4. הקשיים בגידול הילדים - כמו שכתבו לפניי, יש כאן עוד אפשרות של השתדלות חשובה. לא פירטת מהם הקשיים שאתם פוגשים בגידול האוצרות שלכם. גם לא סיפרת מה אתם עושים עם זה. יכול להיות שאתם כבר לומדים / למדתם בקורסים או בסדנאות יעודיים. יכול להיות שהילדים זקוקים לטיפולים שונים, ושאתם כבר לוקחים אותם לשם. אבל למקרה שאת מזהה שזה תחום שבו יש כל מיני דברים שחשבתם לעשות ושעד עכשיו דחיתם, יכול להיות שהגיע הזמן להשקיע באפיק הזה, של שיפור ושכלול ההורות שלכם.
הנקודה הזאת נכונה גם לגבי התחום הזוגי. לא כתבת מה מצבכם בהקשר הזה, אבל אם את מרגישה שיש איפה לעבוד ולהתקדם, תנסי להשקיע בזה. הכי פחות, אתם תצאו מורווחים מאד מזה. והכי הרבה, יש בזה פוטנציאל של ''הכשרת הקרקע'' במחינת כל הנושא של הבאת עוד ילדים לעולם. לא משפרים את הזוגיות כדי 'לקנות' אישור להביא עוד ילד לעולם. עובדים על הזוגיות כי הזוגיות שלנו היא אחד הדברים הכי-הכי יקרים שיש לנו עלי אדמות. אבל על הדרך, יתכן שתהיה לזה השפעה טובה גם בתחום של הרחבת המשפחה.
5. שמחה, שמחה, שמחה! - כמו ש@התמסרות כתבה בחכמה רבה. שנים לקחתי את הנושא של השמחה במשפחה כאיזשהו עניין שמופיע או מתפתח מעצמו. בתקופה האחרונה, הבנתי שזה לא רק ככה. שאני, בתוך אמא, יכולה להשפיע באופן דרמטי על רמת השמחה בשמפחה. שאני, בתוך רעייה, יכולה לתרום המון גם לשמחה של בעלי. אז היום אני משתדלת באופן מודע ופעיל להכניס עוד ועוד ועוד נקודות של שמחה בבית, איפה שאני רק יכולה. זה גם משהו שאני לומדת להדגיש כל פעם (זה טיפ שקיבלתי ממשהי שהתייעצתי איתה בנושא) ולהגיד בקול כל מיני משפטים כמו ''וואי איזה כיף לנו עכשיו!''. כי לפעמים אני יכולה להרגיש שמחה וכיף, אבל שאר בני הבית לאו דווקא שמים לב שמה שאנחנו עושים כרגע באמת מהנה. לפמים צריך להשתמש במילים מפורשות כדי שהתחושה תחלחל באמת וכדי שהם יצליחו להיות בשימת לב שממש נהננו עכשיו. זאת גם נקודה שאני מתפללת עליה המון עכשיו. שה' יתן לנו שמחה. שהשמחה תשרה בבית שלנו. שכל אחד ואחד יהיה מלא בשמחת חיים. הרבה זמן חשבתי שיש דברים ''יותר חשובים'' להתפלל עליהם. אבל באמת ששמחה היא המנוע לכל-כך הרבה בחיים, שזה ממש נהיה לי קריטי לבקש על זה.
6. ליהנות מה''יש'', עכשיו! - בסופו של דבר, בשורה הכי תחתונה, למה אנחנו רוצות עוד ילדים? כי אנחנו מאמינות שזה יסב לנו עוד שמחה, נכון? אבל הסוד הגדול הוא להצליח לחוש שמחה בהווה. כי בעולם הזה, יש לנו תמיד רק את ההווה. העבר הרי כבר עבר, ואי אפשר לשנות אותו. העתיד? הוא עדיין לא קיים, ואין לדעת ממה הוא יהיה עשוי. מה נשאר לנו? את הרגע הזה ממש! וממנו צריך להוציא את המקסימום. מקסימום שמחה, מקסימום טוב, מקסימום נוכחות. ממש כמו שכתוב בפרקי אבות - ''איזשהו העשיר? השמח בחלקו''. אפשר שהמחשבות שלנו תהיו כל הזמן נתונות בשאלה האמנם לעולם-לעולם לא נזכה בעוד ילד, או שמא, איכשהו, זאת גזירה שהיא לא סופית. ואפשר להכיר בשאלה האמיתית הזאת, לתת לה מקום מסוים בחיים שלנו, ולהתרכז בהווה. בילדים שקיימים עכשיו ממש. בזוגיות שקיימת עכשיו ממש. במשפחה שקיימת ברגע זה ממש. ולמקסם כל רגע ורגע. או לכל הפחות לא להפסיד את כל הרגעים האלה ביותר מדי מחשבות מפוחדות ומתוסכלות לגבי העתיד.
7. לשים את הנושא הזה בצד לתקופה - כרגע בעלך עובר תקופה לא פשוטה, כדברייך. בשביל מישהו שעובר קשיים גדולים ומרגיש שהוא הגיע לקצה היכולות שלו, הגיוני שלא סביר לרצות עוד הריון. הייתה תקופה שבה בעלי השקיע מעל ומעבר במשפחה שלנו. בגלל כל מיני אילוצים, הוא היה נוכח בבית ועם הילדים בצורה ממש גדולה. איפשהו בתוך כל זה הוא הגיע לקצה של קצה היכולת שלו. בזמן הזה, אני כבר חשבתי על עוד הריון. באיזשהו מקום, בעלי הרגיש שאני לא ממש ''רואה'' אותו. שאני לא ממש ''סופרת'' אותו ואת הקשיים שהוא עובר. שכשאני מעלה את הנושא, אפילו בצחוק, אני כביכול אומרת לו שהחלום *שלי* יותר חשוב מאיך שהוא מרגיש, מכל העייפות שהוא חש, מכל התשישות והקושי שאיתם הוא מתמודד. אם את מזכיר לך את מה שקורה אצלכם, הייתי מציעה שני דברים:
(1) לשים את זה לגמרי בצד לתקופה. בלי איזכורים, בלי רמזים, בלי צחוקים על זה. לתת לו קודם כל את המקום להתגבר על הקשיים שהוא עובר. גם כי זה יתן לו תחושה שאת רואה ואת מבינה אותו. וגם כי זה הדבר הכי נכון לעשות. את ובעלך מהווים את הבסיס להכל. לפני הכל, צריך לדאוג לבריאות הגופנית והנפשית שלכם. צריך לדאוג שיהיה טוב לכל אחד מכם, ואם לא ב-100% (אנחנו לרוב לא ב-100%), לפחות ברמה סבירה ++.
(2) בגלל הניסיון האישי שהזכרתי כאן, התחברתי למה ש@אמאשוני כתבה. אם את מרגישה צורך גדול כן לפתוח את הנושא, יתכן שיותר נכון ויותר יעיל לדבר על הדברים בצורה אמיתית, באיזושהי שיחה מלב אל לב, במקום להעלות את אותם פה ושם בצורה הומוריסטית. לנו הייתה שיחה כזאת, שבה בעלי פרש באוזניי את כל הסיבות למה מבחינתו כרגע זה לא דבר יישים. ואני כנגד, הסברתי לו את כל מה שהיה לי על הלב (אם אני לא טועה יצאו לי לא מעט דמעות בשיחה הזאת). המטרה היא להיות בתקשורת הכי קרובה שאפשר, כשכל אחד מנסה באמת ובתמים ''להיכנס לרגע לנעליים של השני'', לחוש את הקשיים שלו ולהבין את הפחדים ואת התסכולים שלו. שיחות כאלה חשובות כל-כך. הן מקרבות כל-כך. ולפעמים הן גם מסוגלות להניע תהליכים חדשים אצל כל אחד...
זה מה שעולה לי כרגע...
המון ברכה והצלחה!!! ועוד חיבוק גדול על ההתמודדות הזאת ❤
- כרגע בעלך לא מוכן לחשוב על עוד ילד. כרגע הוא גם מעריך שזה לא ישתנה. מה זה אומר לגבי העתיד? אי אפשר לדעת. לעולם יש לנו רק את ההווה. העתיד לא קיים. כל-כך הרבה דברים יכולים לקרות! לכאן או לכאן. כשהייתי במקום שהיה נראה לי שאין לי שום סיכוי להביא עוד ילדים לעולם, עשיתי עבודה גדולה על עצמי להחליף את המילים ''אני כנראה לא אוכל להביא עוד ילדים לעולם'' במשפט יותר מתון ושבעיניי גם יותר נכון ''אין לי כרגע אפשרות להביא עוד ילדים לעולם''. זה משפט שלרוב אמרתי רק לעצמי. אבל הדיוק הזה היה חשוב. היה בו משהו מרגיע. שהשאיר לי איזשהו פתח. המשפט הזה מחזק אצלי את האמונה שכרגע הקב''ה לא מאפשר עוד הריון, אבל ה' גדול והוא כל יכול, והוא יכול כהרף עין לשנות את המצב הזה.
, כשמתרגלות אכילה עם הילדים, ממש לא חורגות מהנהלים של משרד הבריאות, גם אם בתצפית קלינית הילד מראה יכולות אכילה מפותחות
(אבל עקרונית רק זה)