כתוב שירמיהו הנביא ניבא בשוק העליון, שבבל תשלוט, ומלכות יהודה תסתדר עם זה.אבל הוא גם ניבא שמלכות עילם תיפול.

וחנניה בן עזור, שידע והכיר את הסגנון, הקשיב לירמיהו שהוא נביא האמת, אבל חנניה בן עזור הלך ו"פיתח" נבואה דומה, על דעת עצמו - לא נבואה ששמע מהקדוש ברוך הוא, כי נבואה מהקדוש ברוך הוא זו הבנה מוחלטת. וחנניה בן עזור, הלך ו"פיתח" נבואה על דעת עצמו, והלך לשוק התחתון, ואמר שבבל תיפול. והיו לו הוכחות לכאורה, למה זה מה שצריך לקרות.

אבל חנניה בן עזור, הוא כנראה ידע איך מוכיחים ומסבירים דברים שקשורים לנבואות - הוא ידע איזה טיעונים רלוונטיים.

אבל הוא לא ידע את ההבדל, בין נביא נאמן לדבר ה', לבין נביא שמנבא על דעת עצמו, ונאמן לדעה של עצמו (אפשר גם ללמוד מה פירוש ההבדל הזה. כיוון שזה נתון לבחירה חופשית, אי אפשר לבצע את הנאמנות על ידי פרשנות. ביצוע הנאמנות נעשה בפנים, גם אם הוא מבוסס על ידיעות שאינם בפנים. וזהו פירוש הפסוק "לדויד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב, אצבעותיי למלחמה". זה לא "אינטואיציה" של חולין, שהאדם יוצר על ידי קישור של חשיבה סינתטית שמחבר בין דברים. זה נאמנות פנימית, שיוצרת את הקישור בעצמו. זו "אומנות". דבר התלוי ב"כישור" ולא ב"ארגון" חיצוני)

הסיפור עיינו ירמיהו כ"ח ופירוש חז"ל ברש"י ובמפרשים.