אז למה אני כל כך קפואה לעזאזל. אני שמה אלישה קיז בפלאפון כי היא זמרת שאני לא מכירה ואולי ככה אני אצליח לכתוב. אני נאבקת בפלאפון להשתחרר. אני מנסה לכתוב מהלב. אני מנסה בלי לנסח. אני רוצה להקיא. אני פגומה עמוק מידי בשורש. אני רוצה לברוח רחוק ממני אבל אני תמיד כאן. לעזאזל אני רוצה תחושת עצמי יציבה. אני רוצה עמוד שדרה. אני רוצה להיות לא מתפוררת ולא גמישה. אני רוצה להלך בעולם יציבה. אני צריכה. כי מנגד אני הולכת ונמוגה. ירדתי נמוך כל כך. לאן עוד אני אגיע. רוצה להעלם. רוצה ביי-ביי לנצח. אני כל כך קטנה ומצומצמת ושפלה ונעלמת. רע לי. כבר כמה שנים שאני לא מצליחה לכתוב. אני מרגחשה זקנה מהם. אני מתה מפחד מה יהיה. אני מנסה חזק וקשה ונואש לכתוב ולא לעצור. אני מתגעגעת אליה. אני רוצה הביתה אבל לא הביתה שלי. רק לא הבית שלי. הכל חוץ מהבית שלי. I'm so damaged. חשוך לי. אני נשמה צנומה ואפורה ופתטית. למרות הכל אני עדיין שונאת את הגוף שלי. אני כותבת את כל זה באינטרנט וזה מפחיד. אני רוצה כל כך שמישהו יקרא אותי ומייחלת נואשות שלא. אני רוצה שמישהו יציל אותי אבל כולם מפחידים מידי. גדול עלי להיות בן אדם. נשבעת. מוזר לי. אני רוצה ללכת. אנע רוצה לחזור. אני רוצה לקצה הנעלם של העולם. אני רוצה רחוק לארצות של חורף. הלוואי ויכולתי להעלם בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים. כמה חבל על כל השטיחים. ואיפה יכולנו להיות היום אילולא כל השטיחים. החיים חרבנה. החיים בלגן ולכלוך וערפל. הימים והלילות גושים. האיבוד שלי גדול ממני. אני צריכה ניתוח ראש פתוח. אני צריכה שהוא יכשל. החיים שלי מוזרים בקטע לא טוב בכלל. נולדתי לאבדון. יש מילים שאני קוראת ועושים לי להתגעגע לשמיים ולמוות ולהתאהבות. יש מילים שאני קוראת ורוצה לכתוב המון. אני פאקינג שוכבת עכשיו ולא שומעת נשימות של אף אחד זה כל כך מושלם. טוב לי מבודדת וקרה ומתרוקנת. אני רוצה לחבק חזק בארבע ידיים ושמונה רגליים את העולם הפראי הבראשיתי המלא חיים ונטול בני אדם. זרם תודעה זה נקרא וזה טוב. הנפש שלי קצרה וחתוכה בחדות ובחוסר חן במקומות פתאומיים. באמצע. שומעת רעש באוזניים ופולטת ויורקת. הראש מורכן והנפש משתופפת.

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת