כשהייתי קטנה במקום מעון שלחו אותי לסבא וסבתא, ובגן ההורים שלי התנצלו לגננת בסוף היום הראשון ששלחו ילדה שלא שמעה בכלל עברית.

הגננת אמרה שאני מדברת יותר טוב מהרבה ילדים שם, וכששאלו אותי מאיפה אני יודעת עברית עניתי שמהטלוויזיה. (ערוץ הופ ותוכניות ילדים כאלה)

אבל עכשיו הרוסית שלי די גרועה, אני מבינה את ההורים שלי ואת החברים שלהם כשהם מדברים, אבל גם אז אני צריכה לפעמים תרגום של מילים שאני לא מכירה ואני לא מצליחה לדבר יותר משפט או שנים וכל המילים שלי מתחלפות בראש עם אנגלית.

פעם דברתי עם סבא שלי וניסיתי לספר לו משהו על איזו חברה, ניסיתי לחשוב איך אומרים חברה ברוסית אבל כל מה שעלה לי לראש זאת המילה company באנגלית.

אחרי הרבה פנטומימה וגמגומים הוא אמר "אה, קמפאניה!"

זה היה ממש מעצבן, זה כאילו יש מקום במוח לשפה זרה והוא פשוט תפוס באנגלית.

רק שהאות P עושה את הצליל ר' בגלל הכריכה של הארי פוטר ברוסית בבית.

יודע יותר מ500 מילים בערבית ומסוגל להרכיב משפטים קצרים.
אני עובד על שיפור הערבית שלי.

אנא באחכי ערבי שווי ואנא כנת בתעלם פי 'מדרסה'.
כיף?

נראלי שיש כמה מליונים של דוברים ברחבי העולם, אבל זה לא משהו שמדברים במקום ספציפי.

טוקי פונה מבוססת חלקית על שפות מזרחיות כמו יפנית וסינית (בעיקר ההיגוי והדקדוק)

נראה לי שכל שפה מתוכננת בסופו של דבר תהיה יותר קלה משפה מדוברת, כי שפה מדוברת שהתפתחה מעצמה היא בדרך כלל עם המון מילים ודקדוק ואיות מסובך וכו' וכו', כי אף אחד לא תכנן אותה באופן הגיוני אלא היא פשוט התפתחה איך שיצא לה... (למשל: למה בצרפתית לא מבטאים את האות האחרונה במילה? זה כל כך מעצבן ולא הגיוני! פשוט כי ככה זה יצא - אף אחד לא חשב והחליט ככה).

טורקית בעיקר

וקצת לדינו 

בחיפה, בראשון לציון, חולון, אשדוד, באר שבע, יבנה... ואלה רק דוגמאות.

(כלומר אין לה אפילו 100 אלף דוברים, שזה בערך 1% מהאוכלוסייה).

קראתי את כל הכתובות והבנתי מייד, הן מימי האימפריה ממש והן של הנצרות (אמנם קצת הכינותי מראש כגון לדעת מה זה SPQR).
וואו, איזה מאובן לשוני ותרבותי (אבל אל תבקש ממני ממש לייצר תחביר מדובר).
האמת היא שאין ממש צורך לדעת שפה, כדאי הרבה יותר להבין כללי בסיס לתקשורת רב שפתית.
אחרי שלושה שבועות בקולומביה דיברתי ספרדית בסיסית בלי בעיה (אבל שכחתי לחלוטין כיום).
אחרי חודשיים בבולגריה הבנתי היטב את השפה, וכמובן קראתי וכתבתי את הקירילית הספציפית שלהם.
אני חושב שאין לי בעיה עם שפות ממוצא כללי מסודר (לטיניות כולל רומנית, גרמאניות כולל הולנדית, סלאביות כולל סרבית) אבל הרבה יותר קשה לתפוס שפה שנשענת על תרבות ייחודית עתיקה ומקורותיה הלשוניים (יוונית, ערבית, פרסית, הונגרית, פינית, שפות באלטיות).
גם הצ'כית והסלובקית היו לי קשות בגלל היותן בליל טוטלי של המוצאים הסלאבי והלטיני.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל