א. אי אפשר לא להבין כל מילה ומילה, ועדיין להצטער ולכבות? 

ב. ההשוואה לכלבלב שלקחו לו את הבונזו - אכזרית, מטומטמת ואינה במקומה. או שאין לך מושג מה זה להיות יהודי ומה זה לרצות גאולה, ומבחינתך אין הבדל בין הרגשות שלנו לבין סתם כלב רעב.

ג. מה הבעיה להיות רעב בצום ולחכות שהוא יגמר? זאת המטרה של הצום, שנתענה. אם לא היינו רעבים והיה לנו ממש כיף לצום, אז המטרה לא הושגה (כמובן זאת לא המטרה הסופית - המטרה הסופית היא שמתוך העינוי נגיע לחשבון נפש וכו').

מהשורה הראשונה התרגזתי, אבל ככל שהתקדמתי תחושת הקבס שלי רק גברה.

לא אומר שאין כאלה שמשחקים אותה. לא אומר שאין כאלה שלא מבינים.

אבל מה אתה יודע על אנשים שבאמת יושבים ובוכים על ההסתר פנים, על ריחוקנו מבית חיינו, על ניתוקנו מאבינו.

מה אתה יודע על אנשים שמשקיעים הרבה כדי כן להבין את כל הקינות. למרות שזה קשה ומתסכל ומציק להבין מה רמז הקליר בכל מיני מילים שהוא המציא.

מה אתה יודע על אנשים שממש לא עסוקים בלהכריז כמה שהם רעבים, אלא באמת הולכים כל היום "כבויים", ממש, מרגישים.

מה אתה יודע על אנשים שבוכים, באמת, מתייפחים. 

מאיפה הבוז הזה?

(אה, ואנשים שאוהבים לומר שאני שונא חרדים, בואו)

ובאמת ממש כל הפוסל וכו',

זה לא בשמיים להבין.

יש סוג כזה של אנשים, שמסוגלים לתקוף את כל העולם, אבל כשהעולם יתרגז על זה שהם תוקפים, הם יחליטו שהעולם שונא אותם כי הם חרדים.

#בריות שברא הקדושברוכו בעולמו 🤷‍♂️

החלטת ש"בבתי כנסת ליטאיים משחקים אותה ובוכים כמו כלבלב"

זו נבזות לומר כך. אין מילה אחרת.

וכן, יש כאלו.

להתייחס באיזו צורה דווקא לבתי כנסת מסויימים זה קצת עמום.
בזמנו הסתובב וידאו של הרב טל - שהוא דתי לאומי כמובן וממוצא אשכנז [ושמהבחינה התורנית הרעיונית אפשר אפילו להגדיר עד מידה מסויימת כ"ליטאי"] - בישיבתו בתשעה באב, כשהוא פורץ בבכי של דקות ארוכות במהלך המגילה (אם אינני טועה, או אולי בזמן קינות).
גם כל הנוכחים כאילו חיכו ל"אישור הרב" והצטרפו לבכייה.
חשבתי שזה קצת תיאטרלי אבל לרגע לא פרסמתי איזה פיקפוק בכנות המעשה.
אז לא ברור האם התייחסת לבתי כנסת ליטאיים (ישיבתיים חרדיים) דווקא, בגלל ביקורת ספציפית על זרם ודרך מסויימים, או שהתכוונת לבני מוצא מסויים ומנהגיהם בכללותם (בלי קשר להשקפה או המגזר האידיאולוגי), או שזו אולי הערת נזיפה לכל עם ישראל היושבים ביום זה על הארץ ובוכים (בכייה לדורות כמובן, שכשלעצמה איננה בכיית חינם, אלא נובעת מהזיכרון של תוצאת בכיית החינם).

"שאלת הבונוס" שהוספת נשמעת לא קשורה לעניין, אלא לשאלת משמעות חודש אלול ומנהגיו, והאם זה משהו שיוצר תוצאה אמיתית.
אין ספק שבמקרים רבים אמירת הסליחות הופכת לעניין קהילתי שכמעט יוצא מכוונתו המקורית (למשל, התחלת מכירת מקומות לימים הנוראים ברוב רעש ותכונה בדיוק בשעה שלפני ה"אשרי יושבי" הראשון).
אני חונכתי מאז ומתמיד לראות במעמד הסליחות עניין ממשי ומחייב, שמייצר את האווירה הנדרשת טרם יום הדין, ושאין שום אפשרות פרט לכוונה רצינית וגדולה כשאומרים אותן מראש ועד סופן.

בעיני הרבה יותר כנות יש במלמול של שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו

אנשים שבוכים בכאילו זה באמת לא נעים

אנשים שבוכים בצורה שמוזרה בעיני (לדוגמה לבכות בקול בלי הפסק במשך שעה ארוכה) זה גם מוזר לי אבל נו שוין ככה הרגש שלהם עובד מה לעשות

פשוט מוזר לי שבן אדם יום אחד בוכה בקול במשך שעה ארוכה

ושבועיים אחר כך הכל טוב טיולים של אוגוסט

ואז סליחות עם דמעות ויללות

ואז חגיגות של טיולי חול המועד סוכות (טוב, ראיתי מישהו בוכה בהושענות)

לבכות בכי מתפרץ רק בתאריכים מסוימים לא מובן לי

אבל שוב, אני מבין שיש כאלה שאצלם זה כך.

בדיוק, אמורים לחגוג בסוכות ולהתאבל בתשעה באב. לרקוד בפורים ולצום בעשרה בטבת.

ברור, אלא מה?

הגיוני שמשהו כאן טעון בירור מצידך, אבל תזכור שזה לא "האנשים המסויימים, אלא הייעוד המקורי של הדברים.

ושוב, אינני טוען שזה לא תקין. רק שבחוויה שלי זה מוזר, העולם שלי מאופק יותר

אבילות זו הרגשה פנימית.

וכן, אבלות אמיתית אכן אמורה להגיע עד כדי בכי. 

אפילו ספציפית על בכי כתוב באר"י שיעורר עצמו לבכי בחצות. לא על הפרש של חודשיים.. הפרש של שעתיים.

כי כן, ככה זה אמור להיות, ככה זה המצב המתוקן, ככה האידיאל.

אם אני הייתי מביא את עצמי כל יום לבכי ממשי על חורבן בית המקדש, הייתי בכזה דיכאון שלא הייתי מסוגל לעבוד, לא הייתי יכול ללמוד תורה, וחיי החברה שלי היו גוועים חיש מהר.

לבכות *בקול*? וואו, לא זוכר שום פעם שבכיתי בקול, כל חיי.

עצבות על חורבן בית המקדש, עד כדי דמעות - מובן מאד. אבל בכי קולני זה משהו שרחוק מעולמי.

כנראה בדיוק כמו שעולמי רחוק מעולמך, ולכן אותה תחושת זרות שאני מציין אתה מרגיש כלפי התחושות שלי

מעגל השנה, הוראות ההפעלה שלו, ודברי הפוסקים והמקובלים עליו, לא נועדו ל"עולמי" או "עולמך", אלא לכולנו.

ייתכן שקשה לנו (כולנו) להבין איך מיישמים זאת נכונה, אבל צריך עדיין לזכור מה הדרך האידיאלית, גם אם אנחנו רחוקים ממנה.

כל הפעולות הרגשיות הן הכוונות חשובות, שנותנות לנו כיוון, והפוסק הכותב מציג איך זה מתבטא בעולם שלו - אצלו או אצל הסובבים אותו.

מי שמצטער צער עמוק על חורבן בית המקדש, אבל הבכי שלו הוא בכי שקט ומועט, כי זאת הדרך שהוא בוכה - זה לא "משהו לא בסדר אצלו, וצריך לחזור למקורות" אלא "יש כאן הבדל מעניין בין העולם שלנו לזה של קודמינו".

בדיוק כמו שאם רש"י היה מזמין אותך לסעודת יום טוב אצלו, אתה כנראה היית סובל מה"שמחת יום טוב" שלו, פשוט כי יש לך הרגלים שונים באוכל, במוזיקה, בבגדים. אז גם בבכי יכול להיות הבדל

אני לא טוען שיש "דין" בבכי מסוג מסויים.

אני טוען שיש דין בהרגשות מתחלפות לפי זמנים.

ואז, כמובן, כל אחד אמור להתבטא איך שהרגשות שלו מתבטאים.

מי שכשהוא מאוד עצוב הבכי שלו הוא סוער וקולני - זה אמור להיות הבכי שלו בת"ב ובתיקו"ח. 

ומי שהבכי שלו שקט - אכן לא צריך לחזור לשום מקורות. אבל הוא לא יכול לטעון ש"מוזר איך מישהו אחר עוברמבכי קולני לשישו ושמחו"

אז באמת מה שמוזר לי זה שזה מתבטא בצורה כזו.

עצם העצבות מובנת וראויה

זו תכונה בטקסים אנושיים "המלאכותיות" הזו. גם בהלוויות אפשר לפעמים לראות חיוכים ב"קבלת פנים" (או איך שלא קוראים לזה)

ומיד אח"כ דמעות שליש בהספדים. להבדיל, גם בחתונות רגעי השמחה מתוכננים מראש בצורה "מלאכותיות". ולפי מיעוט הבנתי, זה לגמרי אנושי, בגלל שקשה עד בלתי אפשרי להישאר "בהילוך חמישי" כל הזמן - לנקז את הרגשות לרגע המתאים. 

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כל מה שכתבת גם מכשיר ב-1000₪ יכול לתת, חוץ מסים וירטואלי שזה שמור למכשרים יקרים.

כמו שכתבת בעצמך, המכשירים הפשוטים היום הם הכי טובים שהיו לפני 5 שנים.

ההבדלים בעיקר הם "הפרמיום", ועל זה משלמים הרבה מאוד.

לדוגמא, אם המכשיר מפלסתיק או מאלומיניום מוסיף עלויות ייצור של בערך 30$, האם זה משנה? כנראה שלא, עוד לא הכרתי מישהו שלא משתמש בקייס (חוץ ממני). 

כנ"ל לגבי מסך אם הוא LCD או OLED מדובר על הפרשים של 100$ לפחות עבור היצרן, אני אישית לא רואה הבדל בצבעים או בבהירות גם באור שמש.

כנ"ל לגבי המצלמה, אם אתה מצלם צילומים קלים (ללא תנועה, אור טוב) ולא אכפת לך ש-AI ישפר את הצילומים, לא תוכל להבדיל בין תמונה שצולמה למכשיר יקר או זול.

כנ"ל לגבי איטום למים, כל המכשירים שראיתי מבפנים היו חסינים למים, זה בסה"כ אטמי גומי פשוטים יחסית, אבל לזה שאין תקן אומר שהיצרן לא לוקח אחריות ולא משלם תמלוגים עבור ההסמכה.

יש עוד הרבה הבדלים כאלו, היצרנים יודעים את זה ולכן המכשירים הזולים פשוט חותכים את על הפינות האלה.

כל האמור לעיל לא מנע ממני לקנות את מכשיר יקר מאוד מאוד.

אגב, סים וירטואלי לא יותר זול מסים רגיל מחברה מקומית או סים רגיל גלובלי שתזמין מאליאקספרס, הוא רק יותר נוח,  זה יותר זול רק עבור סים עם חבילת גלישה בלי מספר. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

סבלנות, מונופול, דמקה, רמי קוביות, המשחק עם הרכבת מילים - שכחתי את שמו ועוד