שהיא.תפסיק.כבר.לחבק.בכוח.
וזה קשה.זה ככ קשה שהיא לא מבינה.שהיא בעולמות של עצמה ואז אי אפשר לתקשר איתה.ולהסביר לה שקשה לי שמחבקים אותי.ועוד בכוח.גררר.כי היא חייבת אהבה.החיים שהיו לה דורשים את זה ככ.ומאיך שהיא חוותה אותם,כמובן נוו פסדר.מלחמות אוף.ובגלל שקשה להגיד לה על החיבוקים,אז גם קשה לי להגיד לכולם כי היא זה השורש.ואם היא זה היא בשורש,אז היא נותנת דוגמה אצלי אוטומטית.ברור נו.ככה הוא אמר.כי הטוב נפגע.אייי אייי קשה לי.ובגלל שקשה לתקשר איתה ולהסביר לה אז היא יכולה להיפגע ממני בטעות.והיא נפגעת.ברור.וזנ כואב לי איי כמה זה כואב.חוץ מזה שאנלא אוהבת להסביר את עצמי כי אז זה להוציא דברים שעוברים עליי.ולא באלי שאדבר על מה שעובר עליי כי אז זה לדבר על הדברים מהשורש כדי שיבינו אותי לפחות קצת.לא באלי לדבר.בטח שבטח לא איתה.באלי שתדע לבד.ובפשטות.בלי שאגיד כלום ובלי שתחקור את העניין.חלומות שווא ידברו.דייייייייייייייי נמאס לי ככ.ומעצמי.והיא מרגישה שאנלא משתפת אותה והיא לא מבינה למה ואז היא נפגעת.כי מבחינתה היא הכי הכתובת לדבר על הכל.כי היא הכי יודעת לעזור כמובן....אוף איתה אוף.העיקר נגיד אני טיפה משתפת רק כדי שהיא לא תיפגע ממני כל הזמן והיא מדברת על ה' כל הזמן ולא איתי.לא מקשיבה בכלל.מה היא רוצה מהה.ואני יודעת שאין פה מקום לאשמה בכלל.ושהיא לא עשתה את זה לעצמה.זה עוד יותר שורף לי הידיעה הזאת.שאי אפשר לעשות עם זה כלום.ולשאול אותי כל הזמן מה שלומי כשאני יושבת על הספה כל הזמן ובוהה.במקום הקבוע הזה.אני לא מזמינה את זה שיתעניינו בי.כשאני ככה יושבת,אני רק רוצה שקט וזהו.ונכון,כי אין לי כוחות לפעמים לעלות למעלה.אשכרה.אנלא יכולה לחשוב על זה.
כמה כוחות אין לי כמה.דפוקה.ככ דפוקה.