תחשבי טוב ויהיה לך רק טוב.

לא בנסיבות חיוביות, הרגשתי יפה את החורבן גם בלי לצום...

אם יש לך סיבה טובה, שלחי את המצפון לאנשהו ו"תהני" מההיתר

כמובן לא לאכול מעדנים רק לצורך ההנקה,

בעזרת השם את תרגישי טוב אמן.

חשוב לזכור שהקב"ה לא ציוה לצום, הוא ציוה לצום אם אפשר ולא לצום אם אי אפשר

זכית להזדמנות יקרה ונדירה לקיים את החלק השני של המצווה הזאת

אבל אפשר לחשוב על כך כמשהו של תיקון...

דהיינו, בזמן החורבן וכשהרבה קללות מהתורה התרחשו במציאות לא עלינו ולא עליכם, הייתה מציאות עגומה, מציאות של רעב, מציאות של חרפה, וכמו שמתואר לא עלינו בהרבה פיוטים ושירים הנשים לא יכלו להניק את עובריהם כי היו חלשות ועוללים וטף התעלפו מצמא ונדבקה לשונם לחיכם מרוב צמא, ואפילו הגיעו למצב יותר גרוע של "נשים רחמניות וכו'..." (לא אפרט, מי שהבין למה התכוונתי הבין...), אך בימינו אנו במצב שלא בתוך החורבן, אלא במצב שאנו קרובים לגאולה, בדור של גאולה, ולכן דווקא זה ניצחון על הקללות, זה ניצחון על החורבן, שאמנם אם אפשר אנחנו צמים ובעצם מזכירים לעצמינו את ההרגשה, מתענים, קצת מתחברים לצום, נוהגים מנהגי אבילות, לא אוכלים לחם כי איך אפשר לאכול לחם וכבר בטלו המנחות ואיך אפשר לשתות מים כשאין ניסוך המים ואיך אפשר לאכול פירות הרי אין ביכורים וכו'...? וכן בתשעת הימים, איך אפשר לאכול בשר וכבר אין קרבנות ואיך אפשר לשתות יין וכבר אין ניסוך היין...? מתואר בגמרא שבגלל הסיבה הזאת רבו הפרושים בעם ישראל שרצו לנהוג כך כל השנה ולא לאכול בשר ולא לשתות יין מהסיבות לעיל ורבי יהושע אמר להם שאם כך שגם לא יאכלו לחם ולא ישתו מים מהסיבות שהוזכרו, ושתקו, וכך אמר להם:

"אמר להן: בָּנַי: בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר - אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי - אי אפשר, שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה, דכתיב (מלאכי ג ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו ; אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט.

וכמה?

אמר רב יוסף: אמה על אמה.

אמר רב חסדא: כנגד הפתח.

עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט.

מאי היא?

אמר רב פפא: כסא דהרסנא.

עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט.

מאי היא?

אמר רב: בת צדעא,

שנאמר: (תהלים קלז ה) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו' [אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי].

מאי 'על ראש שמחתי'?

אמר רב יצחק: זה אפר מקלה שבראש חתנים.

אמר ליה רב פפא לאביי: היכא מנח לה?

במקום תפילין, שנאמר (ישעיהו סא ג) לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר [שמן ששון תחת אבל מעטה תהלה תחת רוח כהה וקרא להם אילי הצדק מטע ה' להתפאר].

וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר (ישעיהו סו י) שמחו את ירושלים וגו' [וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה].

תניא: אמר רבי ישמעאל בן אלישע: מיום שחרב בית המקדש - דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה; ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצות, ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן - ואמרי לה 'לישוע הבן' - דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו! אלא הנח להם לישראל: מוטב שיהיו שוגגין, ואל יהיו מזידין".

(בבא בתרא, דף ס')

סליחה על האורך, אבל בקיצור, רואים משם שמכיוון שזו גזירה קשה מדי וכך אי אפשר להמשיך הלאה בחיים ולתקן את העולם, לא אומרים כך ולא נוהגים כך, אבל יום אחד בשנה נוהגים כמה שהשיב להם רבי יהושע, ואפילו לא אוכלים לחם ולא שותים מים, ושבוע שחל בו/תשעת הימים נוהגים כמה שהפרושים רצו לעשות ולא אוכלים בשר ולא שותים יין, אבילות שהולכת ומחמירה, ובכל שאר השנה זוכרים במשהו את חורבן הבית, משאירים חלק לא מסוייד כזכר לחורבן וכל מה שנאמר שם בגמרא...

אך כשאי אפשר, כמו שראינו במסקנת הגמרא, שערך המשך החיים מתנגש עם החורבן, לא אומרים שיהיה חורבן, אלא אומרים שערך החיים גובר, שצריך להמשיך הלאה, ודווקא זה מה שמראה את הגאולה, זה מראה שאנחנו מצד האמת לא חפצים להיות "נבכים מסכנים זרוקים" כאלו, אלא החורבן והכאב דווקא מראה את הרצון להיות בגאון ובעוז, להיות גאה בדרך שלנו, ודווקא בדור של גאולה שאפשר להיות גאים בדרך שלנו ולא לפחד (בדר"כ...) מגויים שמתרגשים עלינו לכלותינו, זה מאוד מתאים ומתחבר שיש גם את זה...

וכמובן, כל אחד מתחבר לצום בדרך שלו, ואפשר לקרוא דברים על החורבן, ללמוד בספרים המותרים, לראות סרטים שמתאימים, ובכללי ליצור אווירה כזאת, אווירה של אהבת חינם ואהבת אחים, זה העיקר...

מקווה שהובנתי ועזרתי, ושיהיה צום מועיל...(לא קל בכוונה, כי אין מטרה שהוא פשוט "יעבור בקלות", חלק מהעניין שזה יחבר אותנו קצת להרגשה...כמובן, שלא יהיה קשה מדי וכו'...)

ורק עכשיו ריאתי... את השירושר הזה חבל שלא ריאתי קודם...

למה אסור לך לצום...?

את לא חייבת לענות אם את לא מרגישה בנוח, כמובן...

סליחה מראש

אוסר לי מבעיה רפואית

אבא שלי רב... והוא  לא מסכים לי כי הוא קרא באינטרנט ... 

שזה מוסכן...

לקראת יום כיפורים הוא עושה שוב בדיקה , כול צום מחדש בודק..

אבל לפני יום כיפורים הוא גם קבע לי תור לרופא מוקצעי שאני אתייעץ אותו...

הבעיה רפואית זה פושט שלפני קצת פוחת משנה 

פתאום לפתע  פתאום פירקסיתי... 

וחלק מתיסימנים של פריקוס זה שלא אוכלים אז כדי שלא אפרקס שוב...

וואי וואי, רפואה שלימה...!!

(אם את רוצה, תכתבי לי במסרים שם לתפילה לרפואה, בשיא הרצינות...)

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל