אבא שלי בוגד?ליבת33
פתחתי משתמש במיוחד בשביל להעזר בכן.

לא יהיה קל מה שאני אכתוב, ולא סיפרתי על זה לאף אחד כולל בעלי. כי אני מתביישת בזה ברמות.
אז ככה....
מהילדות סביבות כיתה ד חשדתי באבא שלי, אחת החברות שלי
סיפרה ששכנה אחת סיפרה לה שאבא שלי התחיל איתה.
היה נשמע מוזר.... אבל למה שהיא תשקר?

במחשב שהייתי משחקת בו, הייתי רואה תכנים לא צנועים שהיו פתוחים. והבנתי שהוא רואה את זה. הייתי מזועזעת.
בכל זאת אנחנו בית דתי!!!
בכיתה ח יצאתי לטיול כיתתי, ערב אחד סידרתי את התיק לקראת הטיול והטלפון בבית צלצל.
אבא שלי כל רגע הלך וניתק, ואמר שזה מטרידים.
אני עניתי.. והייתה שם על הקו אישה שאמרה לי: שתדעי שאבא שלך יוצא עם מלא נשים. שתדעי את זה!! כמובן שלא רציתי שאמא שלי תקרוס. אז שתקתי, ואמרתי שזה כלום. אבל יש לכן מושג כמה זה זעזע את העולם שלי?
בהמשך, יצא לי במקרה לקלוט הודעות שאבא שלי שולח לנשים.
וגם נפגש איתן. פעם אחת אפילו התעמתתי איתו על זה בבכי.
שאיך הוא קורא לאישה שהיא לא אמא יפה שלי??
הוא לא התייחס ממש... ואמא שלי שמעה ושתקה, ואמרה זה כלום תפסיקי. אבא בחיים לא יעשה לי את זה.
בלב שלי ידעתי שהיא יודעת.

לאורך כל חיי הבגרות שלי, התפללתי שאמצא איש שהכי רחוק מההתנהגות המגעילה של אבא שלי.
שיהיה נאמן לי, שיאהב אותי.
וזה גם דפק אותי, כי הייתי מחטטת לאיש שלי בפלאפון
וחושדת בו, למרות שהוא כזה מתוק, ואוהב אותי. ומוכיח לי תמיד שזאת רק אני. ומאז אני עובדת על עצמי להתרחק מהמקום החשדני כלפי בעלי.

יצא לי להיות לפני חודש אצל ההורים שלי, קלטתי שאמא שלי מחטטת לאבא שלי בפלאפון כשהוא הולך לישון.
הרגשתי שהיא עצובה.. הם כבר לא ישנים יחד, תקופה.
היא לא רוצה... היא אומרת שהוא נוחר, אני יודעת שהיא פשוט לא רוצה. אבל לא רוצה לפרק את המשפחה.
יצא מצב שהיא באה להראות לי בפלאפון שלו משהו, איזה סרטון מצחיק.
וראיתי הודעה שלו, שהוא קבע עם סליחה על המילה.... זו**
ואמא שלי, אישה כזו תמימה וצדיקה.
או שלא קלטה, או שניסתה להבליג. כמובן שכל הפלאפון שלו מלא בזימה. ואתרי הכרויות עם נשים.
שהוא משלם להם! וכשהוא יוצא מהבית, הוא לא הולך ל*רופא*
אלא למשהו אחר.
וזה שובר אותי, כי אני לא אמא שלי לצערי.
אני לא תמימה... ואני רואה, ומבינה.
איך אמא שלי חולמת על שיפוץ שיהיה מקום לכל הילדים והנכדים, ואיך הוא.
לוקח את הכסף וזורק אותו על התעוות שלו, איך אמא שלי הולכת עם אותה חולצה במשך שבועות....
והוא מרשה לעצמו להביא לנשים אחרות כסף בתמורה לסיפוק.

וכואב לי, אני לא מעזה לספר את זה לבעלי.
או לאחיות שלי... זה ישבור את עולמם. כי הן די מעריצות אותו.
והכי כואב לי על אמא שלי, אישה יפייפיה וחכמה, טובת לב.
שיכלה לקבל חיים אחרים, ובמקום זה חיה בצמצום ובלי אהבה אמיתית, עם בעל שמשקר לה.
פעם הראתי לה מה אבא עושה, כי כבר לא יכולתי.
והיא אמרה לי: מה פתאום.. אבא לא כזה. ובלב שלי לא האמנתי לה.
ידעתי שהיא יודעת.. אבל גם לא רוצה לפרק את הבית.
כי בגיל כזה? לאן היא תלך.

אבל הלב שלי לא רגוע.. היום אבא שלי שלח לי הודעה
וכנראה הוא התבלבל,
הוא שלח: אני אגיע בשעה 8 אבל אל תבריזי לי.
וכשהחזרתי לו מה? הוא מיד קלט ומחק את ההודעה....

באלי לשמוע את העצות החכמות שלכן, יודעת שזה מקרה די קיצוני.
אבל לא סיפרתי את זה לאף אחד בחיים, מעולם.
מזל שיש אתכן

אמאלה0505050
שולחת לך חיבוק גדול. וואו איזה ניסיון. אין לי איך לעזור או מה להגיד- אבל את בהחלט נמצאת במציאות לא פשוטה בכלל. שהקב"ה יתן לך כוחות!!
יקרהאמאשוני
מה שאכתוב מסתמך על דעת אנשי מקצוע-

הניסיון של אבא שלך הוא שלו.
הניסיון של אמא שלך הוא שלה.
כל אחד מהם בוחר איך לחיות את חייו.
את צריכה ויכולה לבחור איך את חיה את חייך.
אין כל טעם שתיכנסי לסיפור הזה.
את כבר רואה איך זה משפיע על הבית שלך לשלילה.
אמא שלך יודעת שאת יודעת ובוחרת לשדר עסקים כרגיל. זאת דרך ההתמודדות שהיא בוחרת כרגע, את לא יכולה לבחור בשבילה.

אם קשה לך להתנתק ולהפריד בין מה שאת יודעת שקורה בבית הורייך לבין מה שאת מצפה שיקרה בבית שלך אפשר לקבל תמיכה וטיפול בנושא.

בהצלחה רבה!
חושבת כמוך אבלורדון
לדעתי כן כדאי לשאול/להציע לאמא אם היתה רוצה לפנות לייעוץ/עזרה.
לפעמים יש אנשים שסובלים אבל לא יודעים למי לפנות לעזרה או שחוששים שאם יעשו צעד יאבדו את הילדים שלהם (שיצאו נגדם וכו׳).
לכן כן הייתי חושבת שצריכה להיות איזושהי אמירה לאימא שאנחנו איתך במה שתבחרי ואם תרצי נעזור לך למצוא מישהי טובה להתייעץ איתה.
אבל מעבר לכך- צריכה להיות הפרדה ולזכור שאנחנו לא יכולים לנהל את החיים של אף אחד חוץ משל עצמינו.
צודקתדיקלה91
ולכותבת הפוסט זה ממש ממש ממשש לא פשוט!!! ממש קשה להתמודד עם דבר כזה נפשית, אפילו אם את לא עושה עם זה כלום.
אבל זה ממש בעייתי להשאיר את זה ככהאביול
כמו שאני רואה את זה חייבים לערב פה מישהו... זה לא יכול להימשך ככה...
הייתי חושב. אולי ליזום שיחה עם אמא שלך (של הפותחת) ולנסות לחשוב למי אפשר לפנות
אני תוהה לעצמי,ליבת33
אם זה מקומי בתור הבת שלהם, בכלל להתערב בנושא אינטימי כזה?

ועוד דבר- מחילה מבנות כאן,
אני מפחדת שהוא ידביק את אמא שלי במשהו.
אני לא מבינה בנושאים האלו, אבל יש לי חשש כזה..
עם כל המורכבות שבדבראביול
אני חושבת שאין ברירה, וכדי להפסיק את המצב הזה צריך לנקוט באיזה שהוא צעד.
אבל את כמובן מחליטה מה שנכון לך, אני לא מכירה אותך אישית.
כן חושבת שחשוב מאוד לפנות לעזרה
החשש שלך נכון, אני תוהה אם אמא שלך רוצה לדעתפמיהלכה
כן. הוא לגמרי יכול להדביק את אמא שלך במחלת מין ח"ו. זה נשמע שניסית להסביר לאמא שלך שמשהו לא בסדר והיא מסרבת להכיר בזה..
לדעתי כל בעל מקצוע שתשאלי יגיד לך - הדבר האחרוןדיקלה91
שאת צריכה לעשות זה להתערב להם..ובטח ובטח כשאמא שלך חצי עם הראש בחול כי כנראה עדיף לה כך..אגב כשאני ניסיתי לפתור להורים שלי בעיות בתחום אחר אבל קשה מאוד גם הוא, יצא--- רק--- נזק וכל האשמה והכעס היו עליי למרות כוונותיי הטובות..הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות כמו שאומרים ואין לך מושג כמה עוול את יכולה לגרום להם אם הם ייפרדו ואת תשאי על עצמך את האשמה של הבדידות של שניהם. אין לך מושג לאן זה יכול להגיע, הם יכולים לפתח דכאון ועוד ועוד והכל יהיה עלייך. בשביל מה לך זה?
וואו יקרהאביול
קודם כל חיבוק!! נשמע לא פשוט בכלל.
בעיניי כדאי מאוד לערב פה עזרה מקצועית. זה מזעזע להשאיר את המצב כמו שהוא!! לאן זה עוד יכול להגיע... ועוד שזה לא סוד....
כואב כל כךבלב שמח
עם כל מילה שלך נכנסתי איתך עמוק לצער ולכאב.

לאור מה שאת מספרת, נשמע שזה לא סוד כמוס.
אולי גם אחיות שלך יודעות ולא מעיזות לדבר על זה?
מציעה לנסות לגשש בעדינות, אולי לדבר איתן (כל אחת בנפרד) על זה שאת דואגת לאמא שנראית עצובה.
גם אם תגלי שהן יודעות, לא נראה לי שיש משהו שאתן יכולות לעשות, מציעה בעיקר כדי להקל מעלייך את המשא הכבד הזה על הלב.

יש אולי דמות משמעותית לאמא שלך שאפשר לערב? בלי לומר למה, רק לומר שקשה לה והיא צריכה תמיכה והיא תחליט אם לשתף. לפחות שלא תהיה בודדה.

בהצלחה רבה בהתמודדות!
והכי חשוב- תזכרי תמיד שאת לא אשמה בכלום!
היי תודה אבל,ליבת33
אני לא חושבת שאמא שלי תרצה לערב גורם נוסף.
מה גם שאני רוצה לשמור על הכבוד של אבא שלי, למרות שנורא נורא קשה לי ואני כועסת. שש אלמנט של בושה בציבור הדתי, ולא יודעת ככ עד כמה אמא שלי תרצה לדבר עלזה. או שסיפור כזה יצא החוצה..

יש רגעים שבא לי להתקשר לאבא שלי, ולצעוק עליו.
על המצב הכלכלי שהמשפחה שלי שרויה בו,
מה גם שיש לי גם אחיות קטנות שגרות בבית.
על זה שהוא מבזבז כסף ששייך גם לאמא שלי על נשים אחרות.

אוף.
😔בלב שמח
אבא שלך לא דואג לכבוד של עצמו, וגם לא דואג להסתיר את זה..
לדעתי זה אמור להיות ברמת חשיבות פחותה מאוד לעומת אמא שלך.
אולי להציע לה בשלב ראשון לפתוח חשבון בנק פרטי ושהמשכורת שלה תכנס לשם?

אני תוהה לעצמי אם תתקשרי ותצעקי עליו זה יזיז משהו, נשמע שהוא קבור עמוק בבוץ.
יש דמות תורנית/ מקצועית כלשהי שהוא מקשיב לה? אם כן אני בעד לשתף ושיזמן אותו לשיחת ניעור רצינית בתקווה שיתפוס את עצמו (ושאמא שלך תצליח למחול על הכל). אם הוא לא רוצה להפסיק עם זה שיתן גט ויעזוב את אמא שלך. בהתחלה זה בטח יהיה קשה ויכאב אבל נראה שאין ברירה...

והכי חשוב שיהיה ברור- אף אחד לא אשם חוץ ממנו!!
ברור שזה קשה מאוד אבל אתם צריכים לזכור שאתם בסדר גמור ולא חטאתם בכלום.

מאחלת לכם שתצליחו לצאת מהסיפור הזה בצורה הכי טובה שיכולה להיות ושבע"ה יחזור בתשובה שלמה בקרוב!
כאב לי הלב לקרוא. ממש.חדקרן
זה משא כבד להחזיק על עצמך לבד... את עצם הידיעה ואת כל הרגשות שעולים סביב זה.
אולי, בשביל עצמך, ללכת לדבר עם אשת מקצוע (אפילו פגישה שתיים) בשביל המקום האישי שלך? שיהיה לך למי לפרוק, לשתף, לשקף את מה שאת מרגישה - מישהי נייטרלית שלא קשור למשפחה, שתעזור לך להתמודד עם הנטל הזה.

לגבי אמא שלך... מרגישים מהמילים עד כמה את כואבת את כאבה ודואגת לה. את מדהימה.
לעניות דעתי, כמו שכתבת, היא יודעת ומבינה היטב. ובוחרת להדחיק ולא להתעמת עם הידיעה הזו.
זו הבחירה שלה וזה מה שהיא מסוגלת לו כרגע.
אולי מהבחינה הכלכלית, לדאוג שיהיו לה חסכונות נפרדים כלשהם. חשבון בנק / חיסכון כלשהו שהיא תוכל להפקיד בו כסף בלי שלאבא שלך תהיה גישה לשם, כך שלפחות מהבחינה הכלכלית תהיה לה רשת ביטחון ובמקרה הצורך היא תוכל להיעזר בחיסכון הזה.

כתבו פה לפניי, יכול להיות שגם אחיות שלך מודעות לעניין, כמוך. חלקן אולי מבינות ממש, ואולי מדחיקות מבחירה או כמנגנון הגנה.
יש אחות שאת יותר קרובה אליה? שאת מרגישה שהיא אולי גם חושדת? שתגיב בצורה שקולה אם תשתפי אותה?
לא יודעת אם במקומך הייתי מנסה לגשש ולפתוח. זה תלוי מאוד באופי המשפחתי ובאופי של כל אחת. רק את יודעת...

כתבת פה לגבי עניין בריאותי שאת חוששת שאבא שלך ידביק אותה, אולי אפשר להתייעץ עם רופאת נשים (שאת תלכי לרופאת הנשים שלך, תתארי לה את הסיטואציה ותשמעי ממנה מה הסיכונים אם יש ומה אפשר לעשות בנדון...) ואחרי זה לשקול לדבר עם אמא שלך ספציפית על הנושא הזה.

בהצלחה גדולה,
את מדהימה ברגישות שלך כלפי אמא שלך.
וכואב, כלכך כואב ועצוב לקרוא את מה שאת מתארת. מתפללת שה' ינחה אותך נכון.
וואו, בוכה..הילושש

אין לי יותר מידי עצות, 

פשוט עצוב, ואמא שלך, גיבורה! אני יכולה להבין את ההרגשה שעדיף 'לא לראות' כי גם ככה אין מה לעשות. כי כמו שכתבת..' בגיל הזה, לאן היא תלך..' 

ועצוב על הכסף, שהיא רק חוסכת והוא מתפרע בדברים כאלה. 

 

איך אבא שלך עם דמות תורנית כלשהי, יש מישהו שיכול להשפיע עליו? 

אולי כדאי לגשת ולדבר עם איתו בחשאי, כדי שישפיע..? 

 

 

פעם היה איזשהו נושא שמאוד רציתי להשפיע על אבא שלי, ולא היה לי נעים בתור ביתו הקטנה להעיר לו, אז רשמתי מעין פרסומת/ מאמר שיגיע אליו באקראי לדואר, או להדביק לו על המכונית.. הלכתי ממש לבית דפוס להדפיס כמה עותקים ובצבעים כדי שלא יחשוד.. (לא רק לו, כי זה מחשיד מידי..אלא בעוד תיבות דואר או על עוד כמה מכוניות בסביבה..) משהו כללי אבל שנוגע אליו בדיוק.. שירגיש ש'על ראש הגנב בוער הכובע'. 

מכירה את זה שאת קוראת משהו ואת מרגישה שכתבו את זה בדיוק עלייך/ למצב שלך? כזה.. 

 

אולי זה יעזור.. ואולי רק אפילו יעשה הרהורי תשובה לדקה.. זה גם חשוב. 

 

להוכיח אותו- לא נראלי שמותר לך. 

אבל כדאי לך, לדעתי, לדבר עם איזשהי דמות תורנית או רב, שידריך אותך מה לעשות, גם בנוגע אליו, וגם בנוגע לאמא שלך, כי אני יודעת מה זה לראות את אמא שלך סובלת כשהיא עצמה מתכחשת לראות את זה. 

 

ואם את רואה שאת לא מוצאת פתרון מעשי, או ששום דבר לא עוזר,

פשוט תתפללי. שה' יוציא אותו מהמצב הזה. כי תפילות על מצב רוחני משפיעות מאוד. 

 

שיהיה המון בהצלחה, 

אל תכעסי עליו, כי את מענישה את עצמך כשהוא בכלל לא מודע/ לא אכפת לו. 

 

תשמרי על עצמך ועל משפחתך. זה הכי חשוב. 

 

 

 

לגבי השיתוףשלומית.

אני חושבת ששווה לך בשלב ראשון לשתף לפחות את בעלך...

זה ממש לא משהו שאת אשמה בו ואל תשארי כ"כ לבד!

אח"כ יכול להיות שיהיה לך כדאי גם באמת להפגש עם איש מקצוע גם כדי לעבד עם עצמך וגם כדי לחשוב על רעיונות אובייקטיביים מה הלאה...

באופן אישי, לא ממליצה לשתף את הבעל.הילושש


וואלה, למה?שלומית.

שנחכים, כי זה הדבר הראשון שקפץ לי... 

בעיניי,הילושש

קודם כל, אני לא מכירה את בעלה ויכול להיות שהוא כזה בנאדם מקסים שאין ממה לחשוש.. 

אבל זה עלול להוריד את ערך המשפחה שלה בעיניו, 

אם מחר היא תחשוד או תעשה כל פעולה שמזכירה את המקרה של ההורים שלה( בלי שהיא בכלל מודעת שזה בגלל זה) - הוא עלול, בלי כוונה אפילו, לעורר נקודות כואבות אצלה. 

 

זה משהו אישי בין אבא לאמא שלה. לא נראה לי שההורים שלה ישמחו שהחתן יודע את זה.. 

למרות שזה קשה, מאוד מאוד, לא לשתף את הבעל, בכל דבר ובפרט בנושא כזה קשה ומורכב לה נפשית.. 

 

לא יודעת, יכול להיות שאני חשדנית מידי ולא סומכת וכו'.. סתם זו דעתי.. 

 

בעיני ברור שכן להגיד לבעל.קול ברמה
לבעל מספרים הכול. וגם כ"כ קשה לעבור דבר כזה לבד. נשמע לי בלתי אפשרי אחרת.

ערך המשפחה בעיני הבעל לא נשמע לי שיקול בכלל. איזו חשיבות יש לזה שיהיה להם ערך (שאינו אמיתי) בעיניו? חשוב להתמודד עם המציאות כמו שהיא, ולשתף את האדם הכי קרוב אליי בחיים נשמע לי הדבר הכי בסיסי בעולם.

וברור שההורים שלה לא ישמחו שהוא ידע. גם זה לדעתי לא שיקול. זה סוד ענק מידיי כדי ללכת איתו לבד ולהסתיר מהבעל (שזה שני דברים שונים - כביכול היא יכולה לספר למישהו אחר, אבל אני גם מדגישה את חשיבות השיתוף של הבעל בדווקא).
מסכימהחצילוש
ואו. את פשוט חזקה. וכך גם אמא שלךנרשמתיבמיוחד
נרשמתי כי לא הייתי יכולה להתאפק מלהגיב. יודעת וחוויתי אמנם דרך סיפור אחר איך ההתנהלות הזוגית של ההורים שלנו משפיעה לרעה על הזוגיות שלנו. גם אני בעבודה עם עצמי על אמונה בבעלי.. ולאט לאט זה עוזר.

לא ראיתי יותר מדי מה כתבו כאן, רק ראיתי שאת לא רוצה לשתף את אחיותייך בגלל הכבוד לאבא שלך. אני יודעת שזה אבא שלך, וקטונתי, אבל ואו, כל כך כאב לי לקרוא את זה. אבא שלך לא שומר ולא שמר על הכבוד שלו ושל אמא שלך. וגם לא על הכבוד שלך ושל אחיותייך. אבא שלך צריך טיפול. ואמא שלך צריכה עזרה. אולי זה לא מתפקידך. אבל בשביל הנפש שלך (כן גם בשבילך) תשתפי את אחיות שלך. השתיקה בעולם החרדי זה משהו שתמיד הפחיד אותי וגרם לי לרצות לגור במקום שהוא "ביניים".
נכון, ההשתקה הזאת יכולה להיות בכל מגזר. אבל כאן זה פשוט צועק הצילו.תשתפי את אחיות שלך שאני בטוחה שגם ראו דברים והושפעו מזה. תראו מה לעשות הלאה.

אם זה היה אבא שלי (שלא יביאני לידי ניסיון.. ההורים שלי גרושים אבל זה כבר סיפור אחר). לא הייתי מסוגלת להסתכל לו בעיניים. הייתי מרגישה סלידה מאוד גדולה. ולא הייתי מסוגלת להתנהל כרגיל. וכך גם את. מושפעת מזה המון.

יודעת שקל לדבר אבל עם אבא שלי היה שוךח לי בטעות הודעה כזאת - הייתי אומרת לו אבא כדי שלא תתבלבל ואני לא אצטרך לראות ולדעת - אל תשלח לי הודעות בכלל ותמחק את המספר שלי. וסליחה על הקיצוניות. אבל בעבר יצא לי להתעמת עם אבי על העוול שעשה לאמא שלי ולנו. היום ביחסים טובים אבל לא יכולתי להתעלם מההשפעה ההרסנית שההתנהגות שלו גרמה על החיים שלנו. בסוף תעשי מה שטוב לך. אבל תתייעצי לפני. ותשתפי לפני מישהו קרוב. לא הייתי משתפת את בעלי אבל את אחותי כן. כואב לי על הסבל של אמא שלך. וגם אבא שלך במצב כלוא וסובל. הוא צריך טיפול ודחוף.

שיהיה בהצלחה ומצטערת אם הייתי תקיפה. זה כל כך חורה לי.. וכואב לי.. מקווה שתביני מאיזה מקום זה מגיע.
ממש מסכימה, כתבת את מה שאני חושבתאביול
קודם כל חיבוקמקרמה
עבר עריכה על ידי מקרמה בתאריך י' באב תשפ"א 18:20
אני לא אשת מקצוע,
כותבת מה שאני חושבת אבל יש מצב גדול שאני טועה

כמה אנרגיות מיותרות מבוזבזות לשמור סוד שהוא כנראה ממש לא סוד
לשמור על כבוד של אנשים שלא מכבדים את עצמם
ולהגן על תמימות שכנראה כבר מזמן אבדה

וכל האנרגיה הזו עצורה בתוכך ואין לה לאן להתפרץ ויום אחד היא תהיה הרסנית כמו הר געש, כמו פצע מוגלה.

אני חושבת שבדברים כאלו צריך לטפל באופן יזום ולא לחכות שיתפוצצו לכל עבר ויחריבו כל מה שעומד בדרכם.

איך עושים את זה? זאת השאלה.

באופן אישי הייתי הולכת בשלב ראשון למישהי מקצועית ניטרלית שתעזור לי לעשות סדר במחשבות.

בעזרתה הייתי מספרת לבן זוג, כי סוד כזה שכבר משפיע על הזוגיות שלכם ועל האמון שלך בו סופו להיות אסון.
כרגע ברירת המחדל היא שבעלך כבר אשם במשהו שבכלל לא אשמתו ומגיע לו לדעת מזה (אין לך אמון בו ואת בודקת אותו כאילו הוא כבר עשה משהו בגלל צה שאבא שלל עשה...)

ואז חושבת ביחד עם אתם מתמודדים עם זה רק שניכם ביחד או שאתם רוצים להתמודד גם ביחד עם אמא (שבטח יודעת, אבל גם היא מבזבזת אנרגיות בהסתרה כדי להגן עליכם. יכול להיות שברגע שהיא לא תצטרך להגן עליכם היא תתפנה לטפל בעצמה) ואחיות שלך שאולי גם הם באותה הסירה כמוך.

בדרכ אומרים ששצרת רבים = נחמת טיפשים.
במקרה הזה הזה הצרה הזו כבר תקפה אותך, את אמא שלך ואת אחיות שלך, יכול להיות שלהתמודד ביחד תהיה חצי נחמה.

יש משהו מאוד מטלטל כשדמות שאמורה להיות יציבה וחזקה בחיינו בוגדת באמון שניתן בה.

שוב חיבוק.


---

אין בכל הנ"ל מטרה של לטפל באבא.
רק להעניק לך (ואולי בהמשך חאמא ואחיות שלך) סביבה תומכת.
אבל מי יודע, יסוד והסתרה הם התנאים האידיאלים למעשים של אבא שלך ומפה הכח שלו וזה משפיע ישירות גם על החיים שלכן , יכול להיות שכשתקחו את המושכות על החיים שלכן לידיים שלכן זה גם יעשה גלים וישםיע על המעשים שלו... אבל שוב, לא זו המטרה
כל מילהחצילוש
איזה התמודדות איומה😑עוגת שוקולד
יש מנגנון של הכחשה ידוע שגורם לבני/בנות זוג "לא לדעת" שבן/בת הזוג פוגע מינית באחד הילדים. אני מאמינה שזה אותו מנגנון שקורה לאמא שלך. היא מרגישה חלשה מולו, היא לא יודעת לאן זה יתגלגל אם תתאמת איתו ויכול להיות שהיא כן ניסתה לדבר ואת לא יודעת איך זה נגמר.. לדעתי הדרך היחידה שלך לעזור לה היא להציע לה עזרה בניהול חשבון פרטי ובחיבור לאשת טיפול בשבילה.
לגבי האבא, הרבה כתבו שאולי תדברי עם דמות שמשמעותית בשבילו ש "תנער" אותו. במצב כזה ת"א עוזר "ניעור". זה כמו שיש קהילות ששומעים על פדופיל אז מביאים אותו לרב שיגיד לו להפסיק.
מישהו שכל כך הרבה שנים נכנע לתאווה שלו, לא יצליח בגלל שיחה עם רב להפסיק בבת אחת. מקסימום הוא ישמור יותר על סודיות.
לפי הפרטים שכתבת זה נשמע שמדובר בסוד גלוי, כנראה שלדעתה של אמא שלך ככה טוב יותר בשבילה ובשביל הילדים, היא אדם מבוגר וזה החיים שלה. עם כל הקושי אין לך זכות לעשות מהלכים שהיא לא מעוניינת בהם.
כן הייתי מנסה לדבר עם האחים על נושא של בגידות או משהו, ולראות לאן השיחה זורמת ומה הם יודעים.
אם לך אמרה חברה בכתה ד' אז אולי לאחותך אמרה שכנה בכתה ג' ?
את יכולה להיות בשבילה את מה שלך לא היה אז.
אני חושבת בנוסף שכדאי לשתף את בעלך, אולי לאחר יעוץ עם בעל מקצוע שינחה איך להעביר את הדברים בצורה נכונה.
חזקי ואמצי בכל דרך בה תבחרי❤
כמה קשה אמאלה את גיבורהמתחדשת11
עם כל הקושי לא הייתי מתערבת אבל כן מנסה לדבר עם אמא ולגשש. לגבי הבעל לדעתי תספרי.
והכי חשוב- תזהרי ממנו גם את!!
תאווה כזו גדולה ובלתי נשלטת זה מתכון לאסון. הייתי נזהרת בעיקר עם הילדים.
זו תאווה למין ופורקן
פשוט זהירות ענקית!
ובעלך חייב להיות מודע לזה גם הוא
קוראת פה את התגובות0505050אחרונה
ומסכימה עם הבחורה שאמרה שאת צריכה לשכנע את אמא שלך להתנתק ממנו כלכלית. שתחביא כסף בצד. שאת המשכורת שלה תכניס לחשבון נפרד. שלא יכניס אותה לחובות בגלל הסטיות שלו. אחרת גם כשהיא תצליח להתנתק ממנו היא עדיין תסבות
בשעה טובה קנינו נעליים לקטןשושנושי

נעליים מידה 18, תבינו את הגודל של הילד. ב''ה תודה לבורא עולם

בחנות הוא הלך יפה עם הנעליים, קניתי בחנות טובה של גרוסברג בירושלים למי שמכירה (בחנויות אחרות לא מצאתי במידה שלו).

אני לא מתכננת לשים בבית אלא יותר ליציאות, כרגע כדי שיתרגל כן שמה לו פה ושם

בבית משום מה כן יותר קשה לו ללכת איתן והוא עובר הרבה לזחילה. כלומר, הולך נופל וזוחל - לפעמים כן קם חזרה. זה ממש משתנה.

 

תקין לדעתכן?

 

כן, לוקח זמן להתרגלאוזן הפיל
כמה זמן עבר מאז שלמד ללכת?שלומית2
חודש בדיוק.שושנושי

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

זה יחסית מעט זמןשלומית2

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה


בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

לוקח להם זמן להתרגל לנעליים. הילדון שלי הלך 4 חוד'אמהלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

זה נשמע הגיוניאמאשוני

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

בבית אני מתכננת בלי, רוצה שיתרגל כדי שיוכל לנעולשושנושי
בחוץ... 
גם אנחנו קנינו נעליים לקטנה (הולכת כבר חודשיים)מתואמת
והיא ממש לא מסתדרת איתן... ייקח לה זמן, וזה הגיוני. גם ככה כרגע לא יוצאים כמעט מהבית...
מרגיע לשמוע שזה קורה גם אחרי חודשייםשושנושי

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

האמת שאני קניתי לה אונליין בלידר🙈 60 ש"ח...מתואמת
אבל מתכננת לכשתסתיים המלחמה לקנותלה סנדלים ייעודיים לצעד ראשון בגלי. (מניחה שיעלה בסביבות 200 ש"ח)
תרגישי בנוחאפרסקה

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

ברור, גם אני עשיתי את זה לא מעט פעמיםמתואמת

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

חחחח יואווווושושנושי

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

בן כמה הוא, שזו המידה שלו?מתואמת
הוא נולד בכ''ג אב, בן שנה ושבע אם לא טועה בחישובשושנושי

הילד פשוט קטן

אה, אז הוא באמת "סתם" קטןמתואמת
הבת שלי בגיל הזהרקאני

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

אני פעםמקקה
קניתי לילדה בכוונה סנדלים של בנים כי לא נשארו של בנות בסוף העונה, ושלה נקרעו. אפשר לחשוב מה זה כבר משנה...
אני מסכימה איתך כמובן🤭מתואמת
חחחח בדיוק באתי לכתוב שגם ככה הגננות לא רואותאני=)אחרונה
אותנו בימים אלה, אז אפשר להתפרע עם אווירת השביזות וההזנחה. ואז ראיתי את התגובה שלך... אז בול!!
אני קניתי נעליים לקטנה שלי בשיין 🤭דיאן ד.

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

 

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

תשלחי קישור.שושנושי

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

כמה זמן כבר הולך?ים...

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

 

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

חודש בדיוק.שושנושי

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

תקין. אצלי גם כאלה שהלכו חודשיים בלי נעליים, ברגע,שגרה ברוכה
שהבאתי נעליים לקח להם כמה ימים להתרגל ולרוץ בהן. בדכ תוך כמה ימים זה הסתדר
רק מציעה להמשיך גם לפעמים הליכה בלי נעלייםאור10

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

נערה שהשמינהרוני 1234

הבת שלי (בת 15) הפסיקה לקחת ריטלין אחרי תקופה ארוכה ומסתבר שזה גורם לתאבון מוגבר. אחרי כמה חודשים ה"בולמוס" קצת נרגע אבל לא מספיק.

בקיצור היא השמינה מאד בלי לשים לב. נראה שאין לה שום מודעות לעניין ובעלי לוחץ עלי לדבר איתה. העניין הוא שאני לא בטוחה האם ומה להגיד לה ואיך בכלל לגשת לנושא באופן יעיל ובלי לפגוע בה/ בדימוי העצמי שלה.

אשמח לרעיונות ועצות…

נראה ליDevora

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממש ממש ממשאנונימית בהו"ל

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז


היא מדברת מדהים על עודף משקל


ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...


בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

בעיני אין סיכוי שהיא לא שמה לב או תשים בקרוב ממשירושלמית במקור
אז אם רק זה השיקול, ממש חבל לפתוח
מסכימהאיזמרגד1

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

אבל זה לא התפקיד שלנו כהורים?רוני 1234
לדאוג לבריאות שלה ולאיכות חיים שלה באופן כללי… גם אם כרגע זה לא מפריע לה או אין לה כח?

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

בגדול אני חושבת שכןאיזמרגד1

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

אין מצבoo

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה


יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה


בכל גיל

ובפרט בגיל 15

אני כן הייתי מדברת איתה,אמאחת

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

מה המטרה לדבר איתה?עוד מעט פסח

סליחה על הנחרצות, אבל שבעלך ילך לעבוד על עצמו לקבל אותה ולאהוב אותה כמו שהיא היום.

בלי זה, כל דיבור וכל פעולה רק יעשו נזק.

לעורר מודעות ולעצור או למתן את העליה המהירה במשקלרוני 1234
אולי לעודד אותה לאכול יותר ירקות ופירות במקום פחמימות או לעשות ספורט למשל…

היום זה מאד אופנתי "לקבל את עצמי כמו שאני" אבל בואי לא ניתמם… גם אם נשתוק (כמו עד עכשיו) יש סיכוי גבוה שבשלב מסוים היא תבין שהיא שמנה מאד והיא כנראה לא תהיה מרוצה מזה.


אולי גם יש הבדל בין מישהי שמגיל צעיר היתה שמנמונת לבין מישהי שהשמינה מהר ובאופן פתאומי יחסית בעקבות הפסקת טיפול תרופתי.

רוב האנשים המבוגריםoo

לא מצליחים לעצור עליה במשקל/ לעשות ספורט/ לאכול ירקות במקום פחמימות

כי זה קשה

מאד


לילדה בת 15 הקושי פי כמה וכמה


מודעות אפשר לעורר

בצורה נכונה

בעיקר מדוגמא אישית

רוב הסיכויים שניסיון לעורר מודעות ועידוד יפגע בה מאשר יעזור (כי זה עם פוטנציאל גבוה לשיפוטיות והתערבות)


זה לא מאד משנה מתי ולמה קרתה ההשמנה

אלא

ששליטה על אוכל זה דבר מאד קשה

ומעטים האנשים שמשיגים את זה


אדם שלא חווה את התהליך הפנימי

לא יכול להבין אותו

האדם היחיד שיכול לעזור בנושא הזה

זה האדם לעצמו

שאר האנשים בעיקר יפריעו

(עם פוטנציאל גבוה שההורים הם אלה שמפריעים)

תודה שכתבת, אני קוראת הכלרוני 1234
אני הייתי נערה שמנה. מאד.ניק חדש2

ומה ההורים שלי לא ניסו.

בסוף עד שזה לא הגיע מתוכי זה לא עזר.

אז ירדו 7 קילו והחזרתי 10.

מה לא ניסו איתי.

בסוף ברגע שהחלטתי, אי שם בגיל 17, הצלחתי להוריד 34 קילו ממשקלי.

אבל זה רק כשזה הגיע מתוכי.

לא הייתי מדברת איתה.

כן מכינה אוכל בריא יותר ומנגישה פירות וירקות.

כשהיא תרצה היא תיגש אלייך.

בגיל הזה אין סיכוי שהיא לא מודעת לעצמה.

העבודה שלהאיזמרגד1
זה לנסות לאכול יותר בריא ולעשות ספורט. העבודה שלכם זה לקבל אותה כמו שהיא. וכמו שכבר כמה כתבו לך פה- אין מצב שהיא לא יודעת שהיא השמינה...
ואת היית רוצהעוד מעט פסח

שאמא שלך תסב את תשומת לבך למשקל שלך ותעודד אותך לאכול יותר פירות וירקות?

סליחה, אבל זה נשמע לי נורא.


לקבל אותה כמו שהיא זה לא להיתמם.

זה להגיד שיש בה עוד המון המון דברים חוץ מהמשקל.

יש לה תכונות אופי. יש לה שיער יפה. או עיניים יפות. אולי היא חברותית, או מצחיקה, או חכמה, או אכפתית מאוד. את יודעת. אבל היא מיליון דברים חוץ מ'שמנה'.


אז כרגע היא בעודף משקל. ואולי יום אחד היא תרצה להרזות ואולי לא. זה לא משנה.

מבחינתכם היא מהממת כמו שהיא וזהו.

(שוב, תחשבי איך היית רוצה שההורים שלך יתייחסו אלייך בנושא כזה. תראי כמה שרשורים כואבים נפתחים פה בפורום סביב הנושא. תחסכי את זה ממנה. בבקשה).

מסכימההמקוריתאחרונה

רוב אחיי היו אוביס בגיל ההתבגרות והגיעו למצבשרוצים מעצמם בלי שהעירו להם וירדו עשרות קילוגרמים לבד

לא להתערב, לקבל כמו שהיא

רם מפריע לבעלך בעין שיעבוד על עצמו ואפשר לדאוג שיהיה אוכל יותר בריא בבית שאת מגישה אבל לא יותר

הייתי מציעה לה להרשם לחוג ספורט כיפיחילזון 123
משהו לנערות. זומבה, עיצוב, מה שהיא מתחברת אליו

לא הייתי אומרת לה לאכול פחות או משהו כזה

בנושא כזה רגיש, בגיל כזה רגישנעמי28

הייתי מתייעצת עם גורם מוסמך כמו פסיכולוגית ילדים (לא דיאטנית).


ושימו לב על מה זה יושב אצלכם, אני לא חושבת שמדובר רק בבריאות, אלא גם בתפיסה חברתית.


תשאלו את עצמכם, אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות, אם היא היתה אוכלת לא בריא ולא משמינה, אם הסכנה הבריאותית היתה בתחום אחר כמו חוסר שינה, עדיין הייתם נלחצים באותה מידה?


אני מניחה שיש כאן גם איזושהי תפיסה של דימוי גוף (לכולנו) ואתם דואגים לא רק בריאותית גם חברתית.

אני לא אומרת את זה כשפיטה, התפיסה הזאת נוגעת בכולנו, פשוט חשוב להיות מודעים לעצמנו ומה מניע אותנו.


ונכון בריאותית זה גם לא בריא, לכן כן הייתי מניעה אותה בדרך כלשהי, אולי שינוי כללי בריאותי של הבית, אולי ספורט משותף, הליכה של שתיכן, בלי קשר לשיח על נראות. ובעיקר מתייעצת עם גורם מוסמך.

זה קריטי במיוחד בגיל הזה.

הדבר היחיד שעולה ליבאתי מפעם

זה לדבר על עצמך.

תשתפי אותה כאילו דרך אגב שאת רוצה קצת להוריד במשקל, אז את אוכלת יותר ירקות, תכיני לך סלט גדול ותגידי איזה טעים אם בא לה קצת?

תכיני כאילו לך ירקות בתנור וכד' ...

את לא מדברת עליה בכלל, רק על עצמך ועל בריאות וזה נותן לך כח, הקמח הלבן מעייף אותך ואחרי ירקות יש לך יותר אנרגיה. להכין דברים בריאים מגניבים כמו כדורי תמרים, בשבילך ומי שרוצה גם מוזמן.

מאמינה שהיא שמה לב לגוף של עצמה, זה בדיוק בגיל שמתעסקים המון עם הגוף, אם היא באמת מעוניינת לרדת במשקל יהיה לה קצה חוט - איך מתחילים, ושזה לא כזה נורא, ושאמא שלי מכירה את זה יאפשר להתייעץ איתה. 

אז מה מכינות לשבת?פיצקית24
שבת בלילה מתארחתשושנושי

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

לליל שבת מרק עוף עם קניידלך. יותר מזה לא נאכל בכללואילו פינו
לבוקר בשר עם ערמונים, שניצלים, פירה וירקות בתנור 
סוף סוף בביתבוקר אור
פה פשוט ומצומצם

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך


בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי


סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס


מצות


עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית


סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור


עוגת בראוניז אגוזים, קוגל תפ"א, ביציםנפש חיה.

מרק עם קניידלך בלילה

וואיפצלשהריון

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.


הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות


לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.


וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים


בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

מה זה סוג נוסף של פירה?יעל מהדרום
סתם פירהפצלשהריון
משבבי תפוא לאוהבים (בעיני מגעיל)
😂יעל מהדרוםאחרונה
ממש וואו!! אלופהפיצקית24
אני הכנתי לזניית מצות, פשטידת בטטה ואורזמתואמת

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אפשר מתכון לפשטידת בטטה?פיצקית24
יש לי מלאאא בטטה
אין לי מתכון...מתואמת

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

תודה על הרעיונות!פיצקית24

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

מרק לערבעוד מעט פסח

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

אה,עוד מעט פסח
סוחטים ועוגות נשאר מליל הסדר
רגיל האמתהמקורית
דגים, מרק וסלטים
אצלנואבןישראל

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו 

איך היה ליל הסדר? גלויה

חשבתי שבטח כבר פתחו...


אז איך התחיל אצלכן החג?

איך היה ליל הסדר?


מוזמנות לכתוב

נקודות לשימור או לשיפור.


הממממגלויה

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...


החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")


עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...


מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

ולא הכרתי את הקושיה הזאת...יעל מהדרום

לק"י

 

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

שנזכה במהרה לשיר באמת!גלויה

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הכי חשוב שהילדים נהנו! הרי זו מהות ליל הסדרמתואמת
ליל הסדר היה ממש יפה ב"הבארץ אהבתי

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...


הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

תודה על ההתעניינותשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט"ז בניסן תשפ"ו 8:30

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

 

וואו, כל הכבוד לכם!מתואמת

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

היינו אמורים לעשות בביתשומשומונית

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

דייייי איזה מתסכל זה שינוי ברגע האחרוןשושנושי

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

היה מקסיםרוני 1234
היינו לבד בבית ונהננו מכל רגע. הילדים ממש שיתפו פעולה (קיבלו מרשמלו על כל שאלה יפה/ תשובה שענו) ולמרות שהיו להם ממש קוצים ונאלצנו לקצר מאד היה מקסים.

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

אני שותה מיץ ענבים של קדם, טעים לי ממששושנושי
מתחילת הסדר שותה בכוס שמכילה בדיוק את הכמות שצריך, טיפה לא יותר. 
גם אני וממליצה ממשראשונית

לקחתי את הסוג המופחת סוכר וזה היה מעולה

השנה קנינו מיץ ענבים מזן רוזה, והוא היה עדין וטעיםמתואמת

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

אני מערבבתהשם שלי

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

אני שותה יין לבן מוגז קלילדיאן ד.

מאוד מאוד מאתגר לי 4 כוסות.

כל שנה הייתי מסיימת את ליל הסדר עם בחילות והקאות.

השילוב של כ"כ הרבה מיץ ענבים ומצות הפך אותי לגמרי.

 

כבר שנה שניה שאני שותה יין לבן מוגז ספציפי שהוא נחשב מתוק אבל בקושי מרגישים

אני מרגישה שהוא כמו סודה בטעמים.

לפעמים מוסיפה טיפונת מיץ ענבים אדום בשביל הצבע.

בקיצור ממש קל לשתות ואני מסיימת את ליל הסדר כמו בן אדם.

איזה יין זה?רוני 1234
ברטנורא מוסקטודיאן ד.

ממש ממליצה לך לנסות.

תנסי פעם בלי קשר לליל הסדר ותראי אם את אוהבת.

אחלה ייןoo

גם אני שתיתי ממנו בסדר

והיה מעולה 

אפשר חלק כוסותרקאני

יין חלק מיץ ענבים

יש יינות קלילים כמו האלה המוגזים

היה ממש נחמדשמ"פ

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

ב"ה היה טובמתואמת

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

ב"ה היה ממש טובהשקט הזהאחרונה
היינו אצל חמי וחמותי והייתה אווירה טובה, השתתפות של כולם.. הילדים קצת דרשו תשומת לב אז לא הייתי כל הזמן לגמרי בתוך העניינים אבל בסדר..
בנות אתן חושבות שזה הריון?שלווה פנימית 34

עשיתי היום בדיקה בשעות הבוקר מאוחרות לא על השתן הראשון.

עיכוב כיומיים...

יש כאב בטן תחתונה וגב תחתון

הפס יצא אחרי כמה דק ולא נעלם

בבקשה תגידו שזה זה!

מחכה שניםםםםםםם לפס הזה

תמונה נוספתשלווה פנימית 34

אני רואה 2 פסים לגמרירקאני

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

 

בגדול נראה חיובי לגמרי

הפס יצא ממש אחרי כמה דק..לא יודעצ בדיוק..עד 10 דקשלווה פנימית 34

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

אז נראה חיובי רקאני

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

אמן ואמן!!!!!!שלווה פנימית 34
ממש פס!!!Pandi99
🥹אין לי מילים..מרוב ציפייה אני בחרדהשלווה פנימית 34
מבינה ממש..Pandi99

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

תודה אהובה!כיובן שאעשה בדיקת דםשלווה פנימית 34אחרונה
נכון שאני לא משוגעת?אנונימית בהו"ל
יש בבדיקה פס נכון?

אני לא רואהאחת פשוטה
אני רואה משהו ממש ממש עדין. תנסי עוד יום יומייםשושנושי
בשורות טובות 
אני לא רואההריון ולידה
אבל אם הבדיקה ישנה יכול להיות שהפס חלש בגלל זה.

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

הבדיקה חדשה.אנונימית בהו"ל

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

פס חיובי מובהק חחחחשושנושי

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

ואני גם מתלבטתאנונימית בהו"ל
כמה זה נורא ששתיתי יין מעורבב במיץ ענבים ב4 כוסות? במצטבר יצא כמות לא קטנה.
זה שתתחרטי לא ישנה את התמונה.שושנושי

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

עוד אין שיליה בכללמקקה

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אני גם עשיתי את זה לפני 3 שנים לפני שגיליתי היריוןשיפור
ברוך ה' ילדה בריאה וחכמה
ממש ממש לא נורארקאני

אבל ממש

אל תקדישי לזה מחשבה

בשלב כל כך מוקדם שלא ברור אם יש הריון או אין

זה ממש לא קריטי

התאמצתי ולא רואה כלוםפה משתמש/ת
אני רואהשאלת היריון
אני רואהרקאניאחרונה

משהו מאודד חלשש

אבל כן קיים

ילדה מתוקה שהיא דבק דבק דבק!!shiran30005

מה עושים עם מתוקה, באמת.שהיא מתוקה ממש -בת שנתיים שממש דבק ברמות הזויות?? לרוב אני בבית אז היא נצמדת אלי, בשירותים, במיטה שאני זתם רוצה קצת שקט לעצמי, במטבח, בספה בהכל...מדדה אחרי לכל פינה לא משחררת לשנייה.

מקבלת מלא מלא נשיקות וחיבוקים אז לא חסר לה צומי, אבל כבר לא מסוגלת. שבעלי בבית אז היא נדבקת גם אליו אבל עדיין אני זאת שלרוב בבית וכבר לא מסוגלת עם זה

יש דרך לשחרר אותה קצת? אין לה משחק חופשי בבית לבד עם עצמה אולי אולי 2 דקות בלחץ 😅

מנסה לא להתעצבן עליה ולפעמים שמה אותה בספה ואומרת לה , די שבי פה ותשחררי אבל אז היא בוכה ואני מרגישה לא טוב עם זה.


עצות מהמנוסות? 

הגדולים לא יוכלו לתת לה קצת להדבק אליהם?יעל מהדרום

לק"י


לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.


ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

היא לא הולכת אליהם, שהם מנסיםshiran30005
לקחת אותה היא מתחילה לבכות ולצרוח שהיא רוצה רק אמא/אבא
קשוח...יעל מהדרום
לק"י

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.


אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

אין...בן ה 3 משחק לבדו ונהנה ממשחק חופשיshiran30005

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

את יושבת גם לשחק איתה?מקקה

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

גם לי נשמע הכיוון הזהשיפור

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

בטח שאני יושבת , אבל לא כל הזמן כמובןshiran30005

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

באמת מורכבמקקהאחרונה
הייתי ממשיכה לנסות כל הזמן, אפילו לדקה שתיים ולהרחיב בהדרגה
כל כך מזדההאוזן הפיל

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

תתחילי בהסברים הם מבינים המון בגיל הזהעל הנס

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מאוד מוכרDevora

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

האמת חשבתי שזה רק אצליאוזן הפיל

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

גם שלי ככהרקאני

בת שנה וחצי

הגבר של חיי השתנה כ"כאנונימית בהו"ל

חלמנו על משפחה גדולה יחסית 5-7 ילדים ככה, אחרי שני ילדים הוא החליט שזה מספיק לו.

התחתנתי עם בייניש שלמד לרבנות, 3 תפילות ביום במניין, רוצה בית תורני, שולחן שבת עם דברי תורה וזמירות...

היום לא הולך לתפילות, גם לא בשבת. לפעמים מתפלל יחיד, לא תמיד, כן מניח תפילין, שומרים שבת אבל אין אווירה של שולחן שבת בקטע הדתי כמו בבתים שגדלנו בהם.

שני הדברים האלו מפריעים לי מאוד, אני אוהבת אותו מאוד מאוד, יש בינינו כימיה ותקשורת מעולה והוא באמת הגבר של חיי, אבל אלו שני נושאים מאוד מהותיים בחיים שלי והפער מפריע, מאוד מאוד מפריע.

לאחרונה אני מבינה/ מרגישה שאני נשארת איתו כי בדמיון שלי הוא ישתנה. זה תקופה... זה המילואים, זה איזה משבר כלשהו, זה כאפה מהחיים שבחוץ... אבל זה מתארך וכאילו פתאום ירד לי האסימון שאולי זה לא ישתנה? ואז מה? אני אוותר על חלקים כ"כ גדולים מהאני שלי בשביל האהבה שלנו?

לא יהיו לי עוד ילדים (אולי וכן יהיו כי יבוא לקראתי באיזשהו שלב וגם זה לא בטוח. אז יהיו 3? גג 4? כשאני רוצה 6+ וגם זה ברווחים גדולים משאני רוצה וזה בוודאי ישפיע על אופי הקשר בין הילדים)

יהיה לי בית "לייטי" מבפנים כשכלפי חוץ אנחנו נראים דוסים? מה עם חינוך הילדים? מה עם הפער בינינו? מה עם זה שזה ויכוחים מהותיים שמשפיעים על צביון הבית והפער רק הולך ומעמיק?

ומצד שני - יש זוגות מוצלחים מעורבים דתיים חילונים, ויש לא מעט משפחות שיש בהם פערים בנושא הילודה. אז מה? בגלל זה תוותרי על אהבת חייך? מי אמר שתמצאי מישהו אחר? ולמה לעשות את זה לילדים הקיימים? הרי יש אהבה, ואהבה גדולה! אני לא באמת חושבת על להפרד. כאילו גירושין לא באמת אופציה. מצד שני מלחיץ אותי שאני נשארת מכוח האנרציה ומוותרת על חלקים כל כך מהותיים באני שלי.

אוף. אני מבולבלת.

עד עכשיו הנחתי שזה תקופה ויעבור, אבל זה כבר תקופה ארוכה מאוד וזה לא עובר.

אני לא יודעת מה אני שואלת או מבקשת פה. זה לא שהייתי רוצה להפרד, אבל גם לא הייתי רוצה להמשיך ככה עם שבר שילך ויעמיק, ואני מרגישה שזה כן כבר נהיה עננה שרובצת על הקשר ושיש נושאים שנהיו "טאבו" וזה מפריע לי מאוד.

אשמח לשמוע מחכמתכן.

מתייגת לךמכחול
את @נגמרו לי השמות האלופה, שתדע לענות לך בהרחבה.

בינתיים אני רק שולחת לך חיבוק, ואומרת שלדעתי האינטואיציה שלך צודקת, ובהחלט לא מפרקים בית שיש בו אהבה בגלל הסיבות האלה.

אני חושבתאיזמרגד1

שכדאי ללכת לטיפול זוגי, שיוצא מתוך נקודת הנחה שהפערים ביניכם קיימים ולא ישתנו. ולנסות להכין לכם איזשהו מתווה שיתאים לכם ולנסות כמה שיותר לגשר בין הפערים, שבסוף תהיה דרך שתתאים לשניכם.

וכדאי גם להפריד בין דברים שזה שלו-כמו תפילות במניין, דברים שהם משותפים- כמו מספר ילדים ודברים שהן בידיים שלך כמו ליצור שולחן שבת דומה יותר למה שאת רוצה...

עונה לך בתור זאתנעמי28

שהשתנתה בתוך קשר דומה.

ובעלי הוא זה שסופג את השינוי וניפוץ החלום.

 

הדבר שעוזר לנו לצלוח את זה, ולא רק לצלוח, להעמיק יותר את הקשר מקודם, הוא - חוסר שפיטה, המון שיחות נפש וכבוד.
 

בסוף, אנשים לא סתם משתנים, לא סתם עוזבים אמונה, שהיא עוגן הרבה יותר משהיא עול.

 

תדברו על זה לעומק, ממה זה מגיע, מחשבות, רעיונות, תפיסות חיים, בלי שיפוטיות, עם סקרנות.

שנינו כבר שנים מטופלים וזה עוזר לנו להבין את עצמנו ואחד את השניה.

אצלנו זה העמיק מאוד את הקשר.

 

ונכון זה לא שינה את הנתונים, בסוף התמונה שלו התנפצה (וגם שלי, באיבוד אמונה יש אובדן ענק).

אבל אנחנו מציירים תמונה חדשה אוהבת ובריאה יותר, עמוקה יותר ויפה יותר.

 

ובתור מישהי שהגשימה ועמדה מול כמה "תמונות" שהגשמתי בחיים, אפשר להרגיש מאוד לא שמחים אל מול התמונה הסופית שמאוד חלמת עליה.

כי האושר והסיפוק הם לא בסיום התמונה הם בדרך שהציור צויר עם כל המחיקות והטעויות.
 

בסוף, כשאני מבינה את עצמי ומתקשרת לו בצורה נכונה איך להבין אותי, הוא מעריך אותי מאוד בדרך שבחרתי למרות שהיא לגמרי שונה ממנו.

 

צריך גם לשבת על הקטע הטכני - דברים שנוגעים בעיקר לו, כמו תפילות, שם תצטרכי לעשות עבודה של שחרור,  ודברים שנוגעים לכולם כמו סעודות שבת ששם הוא יצטרך לתת יותר מעצמו (אפשר לחיות עם החלק הזה בשלום רק כשקיבלת את מה שכתבתי למעלה)


 

 

ואיך הילדים יצאו? פרטים חיצונים אני לא יודעת

אני כן יודעת שהם יצאו בריאים וחזקים בנפש, שרואים שאפשר לחיות ולכבד גם בשוני, עם ביטחון שכל דרך שהם יבחרו אנחנו נמשיך לתמוך ולאהוב ולהיות מאחוריהם בלי שפיטה.

כמה דברים-עוד מעט פסח

קודם כל, לפני הכל, הקושי שלך מאוד מובן. יש כאן אֵבֵל על איזו משפחה שחלמת ורצית וכבר לא תהיה.

קחי לך את הזמן, תחבקי את עצמך על הכאב הזה. לגיטימי והגיוני כל כך!


אחר כך, יש כאן עניין לשמוע אותו.

הוא הרי לא עשה לך דווקא. זה לא משהו מולך, אלא בינו לבין עצמו, ושווה פשוט להקשיב מה עובר עליו ומה גרם לשינוי.

ולנסות לעשות את זה בלי שיקפוץ לך כל הזמן כמה זה לא הוגן וכמה זה פוגע בך (למרות שזה באמת לא הוגן ובאמת פוגע בך!!! פשוט אלו שני דברים שונים).


ובסוף, למצוא את הדרך לחיות יחד.

הקב''ה מוכן למחות את שמו בשביל אהבה של איש ואישה. אז הוא האיש שלך, ולכן נראה שמה שהקב''ה רוצה ממך הזה שתחיו יחד באהבה. גם אם הבית יהיה פחות 'דוסי' במובן הקלאסי. אבל אהבה בין איש לאישה זה הדבר הכי-הכי קדוש. עשרות מונים יותר מזמירות בשולחן שבת.


ספציפית לגבי עניינים פרקטיים, לא צריך לוותר על הכל. יש דברים שיכולים להיות באחריותך (למשל- ללכת לתפילות שבת כשהוא שומר על הילדים. או ללמוד איתם תורה).

כתבת יפהנעמי28אחרונה

אולי יעניין אותך