אנשים רגילים להגדיר אדם כמניפולטור אם הוא אדם שלילי, בדרך כלל מתוחכם וערמומי שמתוך צרכים אישיים מפעיל מניפולציות על אדם אחר כדי להשיג את מטרותיו
אבל אם ניקח אדם מאוד רגיש, שנפגע בקלות, שנניח אומר לחבר שלו שאם הוא יעזוב אותו הוא לא יצליח להתגבר על הפגיעה או שיעזור לו עם משהו כי אם לא אז הוא לא ישרוד את זה וכולי, לא בהכרח שהוא אדם רע, הגיוני שכל מה שהוא אומר הוא אכן נכון, ובכל אופן האדם השני עובר מניפולציה. אם כל דבר שהוא יגיד עלול לפגוע בו (פגיעה אמיתית) וכל דבר הוא צריך לעשות לפי הצרכים שלו (לא מתוך ניצול, אלא שבאמת הוא לא מסוגל להתמודד) אז הוא למעשה נשלט על ידו
אם כן נשאלת השאלה, איפה בעצם הקו עובר, מה ההבדל בין אדם מאוד רגיש שאסור וצריך להיזהר כל הזמן מלהגיד לו משהו לא במקום או לעשות לו משהו הכי קטן, לבין אדם שהוא מניפולטיבי באמת, ופועל בצורה של ניצול
אז יהיו שיאמרו שזה ענין של הדדיות, בסופו של דבר אם אדם הוא רגיש והכל, הוא אמור להתנהג עם אחרים באותה צורה שהוא מצפה שיתנהגו אליו, אם אין הדדיות אז האדם הזה הוא מושחת ונצלן
אבל זה לא מספיק, אפילו אם יש הדדיות כלפי האדם עצמו, בכל אופן עדיין יתכן מצב שהחבר מרגיש נשלט ולא בנוח עם הקשר כשהוא חייב להיענות לגחמותיו ורצונותיו בגלל רגישותו הגבוהה, ואם כן האם עליו לברוח מקשר כזה או דווקא להתחשב ולהבין את השני.
בסופו של דבר, אף פעם אדם לא אמור להרגיש שהוא מוכרח או חייב לעשות משהו בגלל ההרגשה של השני כל עוד זה לא מרגיש לו רע, אם יש למישהו רגישות גבוהה מהרגיל או כוח סבל נמוך מהרגיל, מספיק שהוא סובל מזה, הסבל לא אמור ליפול על סביבתו, כל עוד הוא מעצמו לא מצפה מאחרים להתנהג איתו אחרת ממה שהם היו מתנהגים עם אחרים אז הוא בסדר, אבל אם הוא מנסה או אפילו אם הוא רק היה רוצה שאחרים יתנהגו אחרת בגללו אז הוא מניפולטור אפילו אם הוא באמת אדם טוב, אתה לא אמור לשנות אחרים או להשפיע עליהם אף פעם.
זה דבר קצת קשה כי בסופו של דבר כל אחד מתנהג בצורה אחרת לבני אדם שונים, אבל בגדול אדם ישר וכנה מתנהג עם אחרים איך שהיה רוצה שיתנהגו אליו, אם הוא מרגיש שהוא נאלץ לשנות מזה במידה חריגה אז הוא בקשר לא בריא.
