טוב,
אז צברתי בשמונת החודשים הללו מאז הלידה בטחון כאמא לתאומים ב"ה ומעידים בסביבתי שאפילו אמא דיי מקסימה ומשקיענית.
יכולה לסמן וי ב"ה על הסעיף הזה שהיה לי קשה מאד בהתחלה.
אבל בדרך לאמא שאני- שכחתי את עצמי.
העליתי הרבה במשקל עוד מהלידה+ אבל מה שיותר מטריד זה שהשלתי את המשקל אחרי הלידה אבל עליתי בריבית דריבית בחזרה בגלל העומס הלחץ והקושי.
זה קשה ומפרך במיוחד להיות אמא בכלל ולתאומים בפרט, הם נורא קטנים ותלותיים ואין לי שניה לעצמי מעבר ללהיכנס לשירותים או להכין קפה (תודה לאל שזה מתאפשר). מיותר לציין שאין זמן לבשל בריא או לבשל בכלל- מרב עומס, אין רגע דל בלי בכי או לגשת למישהו מהם. עד שאחד נרדם, השני מתעורר וכן הלאה. זו הסיבה שאני אוכלת מכל הבא ליד וחוטפת מה שמתאפשר (הרבה ג'אנק של בעלי)+ מתנחמת באוכל באופן יזום (עוגות, גלידות, פיצות וג'אנק ממסעדות וקונדיטוריות) בגלל העומס והקושי. בנוסף, בשעה 20:00 או 21:00 אחרי המקלחות הכפולות, ההרדמות והבכי אני מרגישה גמורה מעייפות, מותשת ומפורקת. איזו מוטיבציה יש לי בסוף יום כזה לעשות ספורט מכל סוג שהוא או הליכה?
כאילו לא דיי בזה, גם לו יצוייר והיה לי הכוח הדרוש להליכה קבועה ועוד מספר פעמים בשבוע, בעיה להשיג זמן לעצמי כי אין מי שיחליף אותי. בעלי לא יכול לקלח או להרדים לבד תאומים ולקרוא לחמתי כל פעם כדי שאני אצא פחות מתאים כי אנחנו גם ככה נעזרים בה מלא. כשהמשפחה מהצד שלי מגיעה אלינו לביקור מצפים שאהיה איתם ולא אנצל את הזמן הזה להליכה.
בקיצור מי עוד נתקלה במצב הזה?
זה נורא מתסכל שאין לי זמן לחזור לעצמי. עכשיו מרגישה שהגיע הזמן. אבל איך?
תפרגני לעצמך פעם ביום של זבל (איך זה נשמע..חחח לפרגן זבל) אבל אל תפריזי... בסוף זה יתנקם בך בבריאות, במשקל, בכבדות ובעייפות! 