ליל טבילה נשים בלבדתאירושש
טוב פתחתי ניק חדש אני ניק מוכר.
כמה חודשים אחרי לידה ב"ה קיבלתי מחזור ובמשך כל הזמן שהיינו אסורים הרגשתי ריחוק לא אופייני מבעלי ועודדתי את עצמי שאחרי הטבילה זה יסתדר כמובן שגם ניסיתי ליזום דברים-סרט שיחה צחוקים. לא כל כך עבד ... טבלתי ברוך השם אבל ההרגשה נשארה..
חיכיתי ממש שנהיה במיטה וכו וכו ואיך שהתחלנו פשוט ירד לי כל החשק!!!!!! לא רציתי לבאס את בעלי כי ידעתי שהוא מחכה אז המשכנו .... ובסוף הכל נגמר עוד לפני ש.... (מקווה שזה מובן)
התבאסתי והצטערתי ברמות.... זה אף פעם לא קרה לנו. בעלי התבייש מאוד ואני הייתי פשוט בהלם. בכל אופן לקח לי כמה דק להתאושש ולהתאפס ולעודד את בעלי שהכל בסדר וזה קורה ואנחנו אוהבים וזה הכי חשוב. אבל זה פשוט לא אותו דבר.... אני כל כך מבואסת... לא אותה משיכה ולא אותו כיף ואנחנו די צעירים אז מה זה,???? אני יודעת שיש שינויים הורמונלים אחרי לידה אבל זאת לא טבילהראשונה וגם בעלי אף פעם לא היה ככה .
תודה למי שקראה עד פה. אשמח לשמוע מהנשים החכמות כאן מה עליי לעשות. תודה על האפשרות לכתוב לכן ולהתייעץ 🙏
וואי את מתארת חוויה קשה. לידה ראשונה?אנונימיות
ולא הבנתי, לא מדובר בטבילה אחרי לידה נכון?
אתם כבר כמה חןדשים מותרים והכל היה טוב?
מחכה לחכמות ממני שיבואן ובינתיים חיבוק
כן.. זה לא מחזור ראשון אחרי לידה..תאירושש
לידה ראשונה ברוך השם. תודה על התגובה🙏
היי יקרהאנונימית בהו"ל
כמה דברים.

לגבי הריחוק שהרגשת, טבעי ומובן. לפעמים זו סוג של דרך להתמודד עם הריחוק הפיזי ולפעמים פשוט יש תקופות כאלו. מה שצריך לדעת זה שזה תקופה, זוגיות היא לא סטטית וכמו שיש תקופות שבהן אנחנו מרגישים שממש טוב לנו, יש גם תקופות פחות טובות. זה בסדר. לפעמים יש סיבה ואפשר לפתור את זה, ולפעמים זה פשוט ככה.

לגבי מה שקרה אחר כך, גם כן מובן מאוד. משיכה פיזית הרבה פעמים קשורה להרגשת קרבה, הרגשת שאתם רחוקים, ירד לך החשק.

לגבי זה שהכל נגמר עוד לפני ש.. הכל טוב. בעלך לא צריך להתבייש. יכול להיות שזה מבאס, אבל אין כאן שום דבר אסור. זה לא נעשה בכוונה, קורה. הוא אוהב אותך, נעים לו איתך, איזה כיף
אם זה קורה עוד הפעם, וזה לא מתאים לכם, אתם יכולים לחשוב מה גורם לזה והאם אפשר לנסות למנוע את זה. אבל ממש לא צריך להרגיש בושה מזה, ואת לא צריכה להיות מאוכזבת מבעלך בגללך. זה הכי טבעי בעולם.

לגבי מה לעשות.
קודם כל, את כותבת שזה פעם ראשונה שזה קורה. מצויין!
לא הייתי מתחילה להשליך מפעם אחת על כל הפעמים הבאות. את אומרת "זו לא אותה משיכה, זה לא אותו כיף". הכל בסדר? את תמיד שמחה ומאושרת? תחשבי על תחביב שיש לך, תמיד יש לך כוח אליו? לא תמיד. אולי רוב הפעמים, אבל אנחנו דינמיים, משתנים. הציפייה שהכל תמיד יהיה טוב וזורם רק גורמת לנו להתאכזב. להיפך, זה שעד עכשיו הכל היה טוב זה ממש לא מובן מאליו!
זה לגמרי לגיטימי מה שאת מרגישה, אבל לא הייתי נלחצת מזה יותר מידי.
ממה שכתבת לא ברור האם שיקפת לבעלך מה שאת מרגישה.
הרגשת שאתם רחוקים, ניסית ליזום כל מיני דברים - מהמם.
אבל שאלת אותו מה הוא מרגיש? איך הוא חווה את זה?
לפעמים משהו מפריע, יכול להיות שזה אפילו משהו שלא קשור אלייך, אבל זה משליך על כל ההתנהלות.
כנ"ל גם לגבי החשק שלך, אם התאים לך להמשיך בשביל בעלך, בסדר גמור. אבל חשוב לשקף לו מה את מרגישה, היית רוצה שבעלך ימשיך רק כדי לא לאכזב אותך? אני מניחה שהוא רוצה לשמוח ביחד איתך, אל תסתירי ממנו מה את מרגישה.

לסיכומו של דבר:
א. כל הרגשות לגיטימיים. אנחנו בני אדם ומטבע הדברים אנחנו משתנים.
ב. לדבר ולשקף. לנסות לראות מה בן הזוג שלי מרגיש וחושב, מה מתאים לו.
ג. לא להיבהל אם בקשר האינטימי דברים לא מתנהלים תמיד אותו הדבר. זה משהו שלומדים ככל שעובר הזמן, מתקנים ולאט לאט מכירים טוב יותר. יש לכם בע"ה עוד הרבה שנים ביחד, אז גם אם פעם אחת הייתה מבאסת, תמיד אפשר לשנות בפעם הבאה.



איזה תגובה מקסימה, למדתי גםאביולאחרונה
נשמעת חוויה לא נעימה בשביל פעם ראשונהשחרית*
אבל זו כנראה לא תהיה פעם אחרונה..

אנחנו אנשים דינמיים וגם היחסים שלנו הם דינמיים.
לא כל פעם במיטה תתנהל לפי הפעמים הקודמות, וגם לא כל מגע מיני משותף יהיה עם ניצוצות וזיקוקים. זה קורה, זה נורמלי וטבעי. אין מה להיות בהלם או להתבייש. בכלל לא.

את אחרי לידה, נכון שזו לא פעם ראשונה שאתם מותרים, אבל אחרי לידה (ובמיוחד ראשונה) השינויים הם כל כך גדולים, הורמונלית, זוגית, משפחתית, שזה לגמרי מובן.

תשמרו על שיח פתוח ביניכם. דברו על מה שקרה, תבינו שזה נורמלי, שזה בסדר ואין צורך להתבייש או לפחד שזה יקרה שוב.

בעיני העובדה שאתם צעירים היא לא תמיהה על איך זה יכול להיות שמשהו השתנה ואינו כתמול שלשום, אלא הבנה שבאמת עוד לא חוויתם את מלוא ספקטרום החוויות המיניות שזוג חווה במהלך חייו. אתם מגלים עדיין את הביחד שלכם גם בתקופות שעדיין לא חוויתם. והמשיכה והכיף הזה שאתם רגילים אליו יכולים לחוות עליות ומורדות, ולהתפתח למשיכה וכיף עמוקים יותר. וזה כל הכיף בלאהוב ביחד ולגלות עולמות חדשים בקשר האינטימי שלכם. אחרת היה לנו משעמם מאוד..

בהצלחה רבה!
לידה ראשונה זה דווקא ממש מובןמיואשת******
שתיכם הייתם בלחץ גדול. חיכיתם הרבה זמן התאפקתם הרבה.
מבחינת הגבר , ההרגשה שיש עליו לחץ להביא ביצוע שאת מחכה (כי הצגת טוב ) והרבה זמן הוא לא ״התאמן״ - כל זה ביחד ממש נורמלי שקרה מה שקרה. עידודים והבנה שהכל נורמלי ועוד כמה לעמים וזה יעבור.

החשק אצלך, קודם כל שינויים ההורמונליים, בהחלט. דבר שני, יש נשים שתקום. ארוכה של אסורים מכבה אותן לגמרי. אני כזו, יש פה עוד כאלו לא רוצה לתייג אולי לא נוח לבנות אבל היה שרשורים. לוקח לי זמן לחזור לעצמי
ואחרי לידה כשיש הנקה זה מאד מאד מוריד את החשק
בקיצור זה מאד מאד נורמלי והכל בסדר. צריך לעבוד על זה לאט לאט אבל הכי חשוב להבין שזה נורמלי. וכל עוד את מניקה זה לרוב מוריד חשק ברמה מסוימת (אבל שווה את זה לדעתי)
נורמלי מאוד.אבל מהבהלה שלך נשמע שחסר לכם קצת ידע וכליםמיקי מאוס
מציעה לכם ממש ללמוד קצת יותר על מיניות, על חשק, איך מגבירים את החשק, ואיך לתקשר את עצמכם הכי טוב אחד לשני.
תפתחו יותר את המרחב שיש לכם גם בדיבור וגם במגע שהתבנית לא בהכרח תהיה קבועה.

שאפשר יהיה לבוא ולומר- היום יש לי פחות חשק ואני מאוד מאוד אוהבת אותך, בוא נעשה כך וכך כדי להגביר את החשק שלי.
וגם הוא יוכל לומר- אני מרגיש שהריחוק היה לי קשה. יהיה לי קשה יותר למשוך את הזמן, בואי נתרכז בך יותר, נביא אותך לעונג ושמחה ורק אז נתחיל במגע שמעורר אותי כי זה הולך להיות מהיר

סתם זרקתי דוגמאות. ברור שזה לא בדיוק מה שיקרה.
אבל כשתהיו מודעים יותר, פתוחים יותר ומכירים את עצמכם יותר - ערב כזה (שהוא נורמלי וכנראה עוד יחזור באופן זה או אחר) יראה אחרת ויהיה מעצים ולא מוריד

זה לוקח זמן... אבל זה תהליך חשוב של התפתחות. ובמיוחד בנושא כזה שבו אם אין התפתחות- יש שחיקה. ככה זה....

איך ללמוד?
יש הרבה ספרים וקורסים שמיועדים לקהל דתי.
תלוי מה נח לכם וכמה מתאים לכם להשקיע עכשיו זמן וכסף.

אבל תתחילו להכיר ולחשוב על מה מתאים לכם. זורקת שמות :

מירב לביא
כרטישיח (יש להם תוספת בנושא אינטימיות)
מיכל פרינס ומרכז יה"ל
ליאורה בוקנסבוים
אפרת צור

ויש עוד המון... גברים ונשים.

איזה כיף להתפתח כשהכל עוד טוב ולא לחכות שיהיו קשיים אמיתיים אני ממליצה בחום.
המחשבה שמיניות היא טבעית ולכן לא צריך ללמוד אותה היא רווחת אבל היא טעות. ככל שלומדים יותר המיניות טובה יותר
בהצלחה!!
בנות יקרות קראתי בשקיקה את התגובות שלכןתאירושש
קודם כל עזרתן לי לנרמל את מה שאני מרגישה
נתתן לי כלים ועצות נהדרות ואני מודה לכן!💜
תודה @אנונימיות @שחרית* [@מיואשת****** @מיקי מאוס @אנונימית בהו"ל
מאד הגיוני בעיניירקלתשוהנ
שאחרי תקופה של ריחוק, במיוחד תקופה של ריחוק שאת מנסה ליזום התקרבות ובעלך לא נענה (לא אומרת את זה בביקורת. לפי מה שלמדתי ממנו לכל אחד יש דרך אחרת להתמודד עם הריחוק. אצלינו למשל - ככל שזה יותר חמור, למשל אחרי לידה, אני יכולה להיות היסטרית על הזמן שלנו, ושיראה לי קירבה ןגעגוע ורצון...ואצלו בדיוק להיפך, ככל שהזמן יותר ארוך או יותר קשה הוא יותר מסתגר ומתרחק ולעשות צעד של קירבה זה קשה לו מאד.
כמובן שנינו צריכים ללמוד את התקשורת הזאת אבל זאת נקודת הפתיחה שלנו...)

בקיצור חפרתי עלינו
רציתי להגיד שהגיוני מאד בעיניי שאחרי תקופה של ריחוק נפשי ואפילו אולי מעט תחושת הרחקה שלך מצד בעלך, הגיוני מאד שלא תרגישי חשק פתאום, כשתהיו סופסוף יחד

בוודאי שאתם אוהבים, בוודאי שחיכיתם, אבל התקשורת פה זה עניין קריטי. התקשורת והקשר שנשמר או לא נשמר בזמן של הריחוק יתבטאו באופן מיידי ברגע שתבין מותרים, אין הפרדה בין הזמנים האלה, זה לא יכול להיות מנותק.

ואגב - לפעמים זה קורה ואין הסבר. משהו הסיח את תשומת ליבך או הפריע לך, חשבת על משהו או ניסית-לא-לחשוב-על-משו, ברוך השם קשה לנקות את הראש שלנו וכן, לפעמים זה יהרוס לנו הכל.

עם הזמן לומדים לא להתייחס לזה כמשבר קולוסאלי אלא להסתכל כחלק מהמכלול שאנחנו אוהביםובוודאי שאנחנו רוצים להיות יחד, אבל הפעם משהו התשבש, ואנחנו עדיין אוהבים ורוצים בדיוק באותה מידה.
אני אחרי לידה, אחרי הריון לא פשוט נפשית ורגשיתאנונימית בהו"ל

הילדים אצל ההורים שלי כי אין מישהו אחר שיהיה איתם

בעלי איתי

הילדים כמובן במסגרות ואחהצ ההורים מוציאים אותם ומתארגנים למקלחת ושינה


אני כל הזמן מקבלת טלפונים של צעקות, בכי, ריבים, ויכוחים, הבת שלי לא מסתדרת עם אמא שלי

אני פשוט יושבת פה ובוכה

בעלי ייסע לשם אבל הנזק כבר נעשה

הילדים בוכים

אמא שלי צרחה עליי שהיא לא מוכנה יותר לשמור עליהם

ואני עצובה כל כך


רואה פה נשים שיש להן 9 ילדים בבית שנשארו עם ההורים ואצלי אף פעם אין מי שישמור עליהם

הלכתי ללדת, כן?


איפה בדיוק הייתי אמורה להשאיר אותם??????

נכון...אורי8
בלידה התשיעית שלי , הבת הגגולה שמרה על כולם. וגם אז בעלי לא נשאר כל האשפוז. היא היצה צריכה לחזור לאולפנא ויש לה לימודים. 
לגיטימי לתקן לאנשים דברים בבית?לומדת כעת

ביקשו ממנו את הבית לשבת

אני בחודש תשיעי. בעיני לא לגיטימי בכלל לבקש דבר כזה מאישה בחודש תשיעי אבל סבבה. רציתי גם ככה לנקות את הבית והסכמתי.


היה לנו טפטוף קל בשירותים בצינור שמוביל לניאגרה אז רק עדכנו אותם כי אנחנו שמים שם סמרטוטים כל הזמן. זהו.


אנחנו חוזרים הביתה ואני מגלה שהם תיקנו את הטפטוף והחליפו לי בטריה לשעון הגדול בסלון שהיה צריך להחליף לו בטריה.

אני פשוט בהלם מהקונספט של להגיע לבית זר ולהתחיל לתקן בו דברים

בעלי אומר שהם עשו את זה מכוונה טובה

והוא צודק

אבל אני פשוט בהלם. אפילו בעצבים על זה.


הייתן מתקנות דברים כאלו בבית שאתן מתארחות בו? אני תוהה לעצמי אם אני מגזימה או שבאמת זה לחצות כל גבול.

הייתי מצפה שישאלו לפני שמתקניםבתאל1
קצת לא יפה העניין. 
עבודה וחיים בכלליקדם
אשמח לשמוע את דעתכן- אני עובדת בתחום החינוך, 4 ימים בשבוע עם משכורת טובה (כ12k), והאמת שממש נמאס לי... הייתי רוצה לעבוד למשל רק יומיים בשבוע או משהו עם פחות אחריות, יותר טכני אולי, הבעיה שבכל עבודה אחרת מסתבר שארוויח הרבה פחות וזה לא אפשרי מבחינה משפחתית. איך משכנעים את עצמי להמשיך?? 
לא ידעתי שאפשר להרוויח ככה בחינוךשירה_11
מחנכות/ מנהלות גן בחנמ מקבלות ככה...ואילו פינו

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

כל הכבודשירה_11
עבודה אמיתית נשמע קשוח
וואי, שאלה טובה..ואילו פינו

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

תודה!קדם
לא, דווקא הייתי רוצה משהו שלא קשור בכלל, אבל לא יכולה לאפשר לעצמי לרדת במשכורת. מצד שני גם לעבוד עם מחשבות כאלה כל היום זה קשוח ומקשה עוד יותר
וואי.. לא יודעת מה להגיד לך..ואילו פינו

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד.. 

אולי תפקיד ניהולי יותר בתוך מערכת החינוך?מרגול

נניח בפיקוח או הנהלה או משהו. לא בממשק עם תלמידים…

זה עדיין בתחום החינוך, אבל העבודה היומיומית יכולה להיות מאודדדד שונה

וגם מניחה שישמרו לך על הותק…

יש פה כמה דברים שוניםכורסא ירוקה

תחום אחר

פחות אחריות

פחות ימים


כל אחד מהדברים האלה שונה.


לעבוד חצי מהזמן ולקבל אותה משכורת ידרוש ממך הסבה למקצוע שמרוויחים בו משמעותית יותר וגם אז זה יקרה רק אחרי כמה שנות לימוד+התמחות (גם אם אין התמחות רשמית, נגיד בפיתוח תוכנה יש דרגות שונות לפי ותק והמשכורת בהתאם). יכול להיות שכבעלת עסק כן תוכלי להרוויח יותר, לא מכירה את השדה הזה


מקצוע אחר או עם פחות אחריות יכול לתת לך את אותו שכר, אבל לרוב עם משרה מלאה אמיתית - כלומר 5 ימים בשבוע ובלי החופשים וההטבות של התחום שלך.


נראה לי שאם את רוצה פחות ימים בלי לפגוע בתנאים האחרים שלך הכי סביר זה להתקדם בתוך התחום - בין אם להפוך לעצמאית (מורה מתקנת פרטית, מאבחנת וכו) או לעבור למקצוע נוח יותר בתוך המערכת כמו יועצת וכו.

הגישה שלי- לא משכנעיםתהילנהאחרונה

מה את יודעת לעשות?

מה את אוהבת?

מה החלום שלך?

אולי הגיע הזמן לצאת לעצמאות?

זורקת פה שאלות, תנסי לראות מה רלוונטי עבורך

בעלי לא מאמין במשכב לידהאנונימית בהו"ל

אפילו הכותרת נשמעת מוזרה אבל זאת האמת.

בעלי הגישה שלו היא שהדרך להחלמה = עשייה.

ככה הוא מתנהג עם עצמו ומצפה ממני לאותו דבר.

בעיקרון הוא צודק, לשכב כל היום במיטה זה גרוע, אבל הוא לא מבין שאחרי לידה זה שונה לגמרי לגמרי!!!


וככה אני אחרי לידות קמה בשש וחצי, מארגנת את הילדים, מכינה ארוחת בוקר לכולם.

אם אין ארוחת צהריים חמה הוא מתבאס.

ביומיום הכללי אני עושה הרוב בתחזוקה של הבית אז גם אחרי לידה אני שוטפת כלים, כביסות, מטאטאת, שוטפת.

אחהצ יוצאת לגינה.


אני גמורה מזה. זה מתיש.

מילא הגוף מתאושש בסוף, אחרי הרבה זמן.

אבל הנפש פצועה.

אני מוצאת את עצמי הרבה זמן אחרי הלידה האחרונה ופשוט כועסת כועסת כועסת עליו. זה כל הזמן מנקר לי בראש.

הוא לא נתן לי לנוח.


כלומר, הוא האמין שהוא עושה את הכי טוב בשבילי בזה שהוא מכניס אותי לתלם של עשייה.

זאת הדרך חיים שלו וגם שלי, באופן כללי.


אבל אחרי לידה זה לא כמו שאר הזמנים ורק עכשיו אני מבינה את זה כועסת עליו שבגללו אני סמרטוט ובגללו אני בדיכאון אחרי לידה.


ברור שיש לי בחירה חופשית בהכל וברור שזה תלוי בי.

אבל מכירות את זה שלפעמים בוחרים בדרך עקומה בשביל שקט תעשייתי? אז ככה הייתי, לא היה לי כוחות נפשיים לריב או להיות בלי התמיכה הנפשית שלו ובחרתי לשטוף כלים ישר כשאני חוזרת מהבית חולים. 

וואי נשמע מאוד לא פשוטפרח חדש

והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

קודם כל חיבוק🫂❤️ כאב לי לקרוא את התיאור שלךסטודנטית אלופה
ובעיניי זה קצת קו אדום, אבל מקווה שיבואו החכמות ממני וידעו לתת עצה טובה
הוא קרא אי פעם מאמרים שמסבירים על משכב לידה?מתואמת

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

מתבאסת בשבילךהמקורית

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו


רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך


שולחת חיבוק❤️

מסכימהאפונה
זה נכון שלא טוב לשכב כל היוםמתיכון ועד מעון

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

סליחה שאני אומרתבורות המים

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר


משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את


^^ מסכימה עם זהיערת דבש

כתבת במקומי ;)


יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אני אכתוב משהו קשההבוקר יעלה

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

נשמה… לידה זה לא הצטננות. יותר דומה לניתוחמרגול

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה


לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה


ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

אמרת לו פעם שזה קשה לך?רוצה לשאול שאלהאחרונה

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

מישהי ערכה ברית בבית?אנונימית בהו"ל

בחורף

אין חצר או מרפסת

סלון סטנדרטי


מה דעתכן? כדאי?

למה לשים לב?


תודה!

לא עשינו את זה אבל שקלנו...שמש בשמיים

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

 

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

חשבנו לסדר שולחן פינת אוכל וכיסאות סביבאנונימית בהו"ל

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

נשמע מעולהשמש בשמיים
נשמע לי מעולהדיאט ספרייט

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

השאלה כמה אורחים יש וכמה מקומות ישיבהיעל מהדרום


נקודה חשובה הניקיוןתהילנהאחרונה
אני הבאתי עוזרת לפני ואחרי
הייתי באירוע כזהשומשומ

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת


פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

אנחנו עשינו בקורונה אצל ההוריםשמעונה
הייתי בכזאת. אם אין הרבה אנשים זה מהמםמרגול

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב


אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף


ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…


אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

גם אנחנו בקורונהאבי גיל

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו


אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

היינו בשתי בריתות בבית לאחרונהיעל מהדרום

לק"י


א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

עשיתיעוד מעט פסח

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

אני עשיתי. סעודה ל30 איש. הכנו אוכל פשוט ובסיסיאמהלה

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

הבאתם צלם?אנונימית בהו"ל
נשמע מקסים. אני אוהבת אירועים פשוטים. אצלינופלפלונת
הברית היתה בביהכ וסעודה בבית רק בעלי ואני עם הילדים וההורים. 
אנחנו עשינו ברית בבית כנסת בבוקרתהילנה

וסעודה בבית עם מניין. בעלי בישל, היה מקסים ממש ומרגש ואוירה מיוחדת.

(בלי משפחה בכלל אבל, מניחה שאצלכם זה לא המצב)

ירידה בשמיעה וביטוח לאומיshiran30005

משני ניסתה לתבןע את ביטוח לאומי בגלל ירידה בשמיעה?

עשינו בדיקה ויצא לנו 40-45 דציבל , בפועל כל היום הילדון אומר "מה? מה? מה? " קשה להתנהל איתו בבית כבר. בדיקה קודמת היה ירידה אבל לא ככה.

הבודקת אמרה לנו לבדוק את הזכויות שלנו.

מקבל טיפול של קלינאית תקשורת בגלל עיכוב בדיבור.

מה הסיכוי שימהרו לנתח מהר? ידוע על נוזלים מהחצי שנה האחרונה בלי דלקות אוזניים

בן 2.10 עם אסתמה קשה ברקע

הכוונה שרטרו זה מגיל 3 + מזמן האבחוןהריון ולידה
ומוגבל ל12 ח' רטרו
סקר קצר על כיסוי ראשoo

לְמה אתן מתאימות את כיסוי הראש

לחולצה/ לחצאית/ משהו אחר?

כיסוי ראש חלק/ עם דוגמה?


עד עכשיו הלכתי עם חלק בצבע של החולצה/ סווטשירט

עכשיו אני עושה שינוי בכיסוי הראש

ורוצה לשמוע על סוגי התאמות 

כמו לשאול על כל פריט אקססוריזחנוקה

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

אצליהשם שלי
ביום חול בדרך כלל לחולצה או לסוודר. החצאית בצבע ניטרלי. יכול להיות חלק או מקושקש, החולצות לרוב חלקות.


בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.


אני לא משתוללת בהתאמות.

אני לא טובה בזה כ"כואני שר

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

מתאימה לכל המראה ביחדניגון של הלב

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

וואו משתנהאמונה :)

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

 

אני שמתי לבבאתי מפעם

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

אני בדרכ לא מתלבשת צבעוניהמקורית

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)


ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי


אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תודה לכןoo

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

לחולצה ולחצאית/שמלההשם גדולל

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

חלקשירה_11

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

ללוק השלםהשקט הזה

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..


אני בדכ עם שמלות חלקותטארקו
ואז מטפחת מקושקשת שמתאימה, לאו דווקא שיש בה ממש את הצבע של השמלה.


בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

מתאימה לחולצהתוהה לעצמי
כי החצאיות שלי לא מעניינות


אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

אנישיפוראחרונה

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

ילד בן שנה וחצי ושוקולדאמא לאוצר❤

התייעצות קצת מצחיקה אולי..

הקטן שלנו ממש ממש אוהב שוקולד.

ממש.

כל הזמן מחפש שוקולד,  מטפס לארונות כדי לקחת מגבוה, כל בוקר מבקש ממש אובססיבי כאילו אם רוצה שוקולד ולא יתנו לו אז זה צרחות ארוכות והגזמה טוטאלית ממש כאילו הוא מכור לשוקולד 🙈🫣 ואם הוא מצליח למצוא שוקולד בלי ששמתי לב אז הוא ממש תוך כמה דקות יכול לאכול חפיסה...


עכשיו האמת היא שלא ברור לי איך זה קרה.

זה לא שהוא מקבל שוקולד על בסיס קבוע בכלל לא! בכלל אין כזה הרבה שוקולד בבית, פעם פה ושם קיבל קוביה הפתעה בחנוכה ביס מהאחים שלו משו נורמלי לגמרי והוא כאילו התאהב🤦


עכשיו לא בא לי תשובות כמו אז שלא יהיה שוקולד בבית, או למה הוא אי פעם טעם שוקולד בגילו או משהו כזה 🙈

אני לא מתכננת להוציא את השוקולד מהבית לגמרי ונראה לי כל מי שיש לה יותר מילד שתיים מכירה ומבינה שזה לא כזה קל להגביל רק את הקטן....


כן אשמח לשמוע אם מישהי התמודדה עם משהו דומה מה עזר לה מה אפשר להציע במקום שיתן מענה כי כל מה שאני מנסה לא מספיק..

בכלל איך להתנהג מול זה💓 תודה!

אולי להגדיר את הזמנים שבהם הוא יכול לקבלטיוטה

לדוגמא - כלל שמקבלים שוקולד רק כשמסיימים להתארגן בבוקר או רק כשאוספים את כל הצעצועים בסוף היום. או משהו שקורה בתדירות יותר נמוכה - נגיד שוקולד מקבלים בכניסת שבת.

אפשר משהו שתלוי בו )הצליח לבד לעשות × כמו לאסוף צעצועים, לבחור בגדים( או תלוי בזמן מסוים כמו כניסת שבת, בוקר או צהרים. מאוד עוזר בגילאים האלו להבין מתי כן אפשר.

כמובן שהוא יבדוק את הגבול ברגע שיהיה כזה, אבל אחרי כמה פעמים שהוא יראה שזה מתקיים זה יכול להרגיע את הדחף... 

זהו שלא מוכנה שזה יהיה קבועאמא לאוצר❤

שבת יותר הגיוני אולי אבל לא חושבת שיספק אותו🫣

עכשיו שלא יובן מזה שאני חושבת שהוא צריך לקבל את כל מה שהוא רוצה ממש לא וברור שאני מחליטה ושאם מבחינתנו לא מקבל שוקולד אז הוא לא יקבל לפחות כל זה בשליטתנו ...

פשוט מרגישה שזה כל הזמן מאבק כל הזמן מחפש את זה ורוצה את זה...

ורוצה למצוא דרך להרגיע את הדחף ולא רק להתעקש איתו ולהיות איתו במאבק כל הזמן

המאבק הוא בגלל שזה לא קבועאוזן הפיל
אם הוא יודע שיש גבול ברור, שהוא יכול להבין בגילו. אז הוא פחות ינסה. אם זה משהו לא קבוע הוא יפעיל את כל כלי הנשק כי יש סיכוי שזה יצליח.
אולי להחליף בשוקולד מריר 80%?רק טוב!

וגם למצוא את הזמנים שכן מקבל. בלי שיחפש.

נניח ממתק שבת. ראש חודש. קינוח בשבת וכו. 

תודה! האמת מעניין לנסות עם מריראמא לאוצר❤

למרות שגם זה לא יכול להיות קבוע מבחינתי אבל כשכן את צודקת שזה עדיף...

אין לי בעיה שיקבל פעם ב אבל זה לא מספיק לו הוא כל יום מחפש ורוצה ומבקש 🤦

זה רעיון ה80% אפילו 100%טרכיאדה

טעמתי פעם קובית שוקולד של 100% שוקולד, זה טעם נוראי ממש עד בלתי אכיל,

יכול להיות שאם יטעם כמה פעמים שוקולד מר ממש כבר יאבד את החשק לחפש את זה

חחחח זה רעיון🤣על זה לא חשבתי, רק בקטע שזה עדיףאמא לאוצר❤
אם הוא יתרגל לזה דווקא זה אחלה טעםנקודה טובה

מניסיון

וגם באמת שוקולד ולא סוכר


 

הבת שלי אכלה עיסת קקאו ככה בגיל שנה

👍 תודה!אמא לאוצר❤
רק שימי לב שבשוקולד איכותי יש יותר קפאיןיום שני
אז לא מומלץ לתת הרבה לילדים קטנים
אם יש לך זמן להשקיעוהרי החדשה

אפשר להכין שוקולד מקקאו ושמן קוקוס (אם אוהב חמאת בוטנים אפשר להוסיף גם)

בשמים את זה בתבניות סיליקון וקיבלת ממתק סופר בריא וטעים!


אפשר להכין כמות גדולה ולשמור בקופסא במקפיא 

אשקול😅תודה💓💓אמא לאוצר❤
כן יכול להיותבשורות משמחות

שהוא נמשך למתוק כי יש צורך לגוף באנרגיה

אז לנסות אולי להציע יותר פירות מתוקים במקום כאלו פתרונות

שוקולד אפשר להכין בבית כזה שאני נותנת לילדים בלי חשש משוקולד רגיל והחומרים שבו

שמן קוקוס, אבקת חרובים/קקאו, סילאן, מחית אגוזים/שקדיה

ממיסים הכל בבן מארי ויוצקים לתבניות, מעבירים להקפאה מוכן לאכילה תוך 20 דק'

אולי להכין איתו כדורי שוקולד?דיאן ד.

ואת יכולה לעשות שלא יהיה מידי מתוק

קודם כל זה לא שוקולד באמת אלא סוכר וקקאו ואפשר לשים קצת פחות סוכר או להפחית לאט לאט

ואפשר גם לעשות תחליפים של כדורים מתמרים וכדו'

ואז זה גם טעים וגם לא ממכר כל כך

 

ואני מאוד מזדהה עם הילדון שלך

גם לי בא לחסל חפיסת שוקולד כל יום 😂

רק אומרת שגם אנחנו מתמודדים עם זה🙈מתואמת

בת שנה ורבע שלגמרי למדה לזהות מה מתוק, ודוחה מעלחה את כל מה שלא... (היא עוד לא מטפסת לגובה, אבל אם איכשהו אריזת שוקולד תתגלגל לידיה היא בהחלט תצליח לפתוח אותה ולאכול...)

אני בנקיפות מצפון נוראיות, אבל אני גם לא מסוגלת להוציא את השוקולד מהבית...

כרגע משתדלת להחביא ממנה כמה שאפשר, ולתת לה לפעמים בקבוק מטרנה במקום (לצערי הנקה בקושי מושכת אותה). לעתים רחוקות מצליחה להסיח את דעתה בשירים וכדומה, אבל לרוב היא פורצת בבכי קורע לב ומחריש אוזניים כשמרחיקים ממנה את השוקולד...

בהצלחה לשתינו😏🥴

חייבת לומר שאני ממש מבינה אותו ממתקית

אני גם כזו, וגם הקטן שלי.
גורר כיסא למקרר פותח ומחפש עוגה (בן 3 אוטוטו) מאוד קשה לי להתמודד עם התופעה הזו.
וגם עם עצמי.
אהבתי מה שהציעו לקנות שוקולד 80 אחוז.
או להכין לבד בבית

איזה חמוד חחח... שובב קטןבאתי מפעםאחרונה

אולי כדאי להחליט על זמן קבוע נגיד כשקמים משנ"צ, לתת לו כל יום קוביה (עדיף מריר).

ככה שיקבל את הצורך באיזון ולא יצפה כל הזמן אלא לאט לאט יבין שזה מועד קבוע. 

אולי יעניין אותך