בוס שמקלף לך קלמנטינה במשרד? 

בוס משקיען, אין מה לומר

אני לא יכול לומר שכשקראתי את השאלה שלך

לא ראיתי את עצמי על מיטת שיזוף בקנקון, רק אני

ואננס, שותים משקה מכוס עם מטריה קטנה מעל

אבל במחשבה שניה, לאחר שנה שכזו

יכאב לי בעמוד השגרה

ושגרה היא שגרה, לא משנה איזו.

אני זוכר פעם שלאחר שלא עבדתי תקופה ארוכה

לחזור לעבוד היה בשבילי שובר שגרה, באתי עם ניצוץ

בעיניים, נהניתי ממש

והגם שהוא כבה לי אחרי שלוש שעות ואמרתי 

כוסומו כל העולם הזה למה נולדתי למה למה + איפפפ

הבנתי שזה העניין עם שגרה. 

לסיכום,

הייתי בוחר בחופש  

הרבה יותר כיף לבכות על יאכטה

הייתי בוחר שבוע שבוע. 

ברור שחופש. כי אעשה בו דברים שאני מקווה שיהיו מועילים יותר.

אני חושבת אבל שתלוי מה ההגדרה של 'חופש'. מאמינה שרוב האנשים שיוצאים לחל'ת או שבתון למשל, כן ממלאים לעצמם את הזמן בקורסים, לימודים וכ'ו כך שאולי הם לא עובדים, אבל כן יש להם שגרה ותעסוקה, וזה מה שאידיאלי בעיני. (בכלל אני בעד שכל החיים צריך ללמוד ולהתפתח ולא להישאר באותו מקום).

אבל סתם חופש, שאין לבן אדם תוכניות, והוא זורם מיום ליום, זה ממש לא טוב בעיני, בטח שאתה אדם מבוגר ובעל משפחה. אדם צריך שתהיה לו תעסוקה, ושלא יגיע לידי שעמום וריק בחיים. 

לא עובד גם עכשיו.. בתוך בחור בן 16..

אבל זה מאד תלוי..

אם העבודה שלי תהיה מה שבעז''ה היא תהיה.. היא לא תהיה ממש עבודה, זה יהיה בית חב''ד, וזה שליחות, ולא עבודה, שלא מפסיקה לעולם.

כל עבודה אחרת, אם יהיה לי כסף ולא יהיה חסר.. אז יש לי כ''כ הרבה דברים שמסתמא ארצה לעשות, עם המשפחה, בכלל, מקומות שרציתי להיות, דברים שרציתי לעשות, מקומות שרציתי אולי להתנדב, ואולי בעיקר.. דברים שרציתי לקרוא.. ללמוד.. לא מאמין שבתור אדם מבוגר יהיה לי משעמם בשנה הזו..

לנוג''ה..

עקרונית זה יותר הגבלה מבחינת תוכן, מאשר מבחינת הגיל של הניקים שבפורום..

בטלה היא קשה להרבה אנשים.

ויש אנשים שבשבילם חופש גורר בטלה שמביאה לידי שעמום, ולכן הם מעדיפים להמשיך לעבוד.

זה היה הגורם לשאלה - לראות עד כמה אנשים צריכים את מקום העבוה שלהם כמקור תעסוקה

באמת שואלת..

בסגרים של הקורונה שלא עבדתי היה לי קשה, הרגשתי פשוט בזבוז זמן. 

ברור שאפשר לנסות להעביר את הזמן, אבל הקושי (לדעתי) בזה, שמתיש כל הזמן לחפש תעסוקה, ולנסות לקבוע מפגשים עם חברים או כל דבר אחר שיעסיק אותך. 

היתרון בעבודה זה פשוט שיש לך שגרה מסודרת, שעות מסודרות (כשכיר) ולא צריך למצוא מה לעשות. 

אגב, גם נשים שהן עקרות בית- זה עניין כמובן של אופי, אבל עיני זה גם קשה. כמה אפשר להתעסק בנקיון, בישולים וכ'ו? ולהיות עם התינוק התורן כל היום? נשמע לי ממש לא כיף.. (לתק' קצרה זה סבבה בעיני, אבל ממש לא שנתיים- שלוש)

ללא ספק. גם עשר שנים.

ואני אחרי תקופה ארוכה מאוד שחותמת אבטלה ועכשיו צריכה לחזור לעבודה ולא יודעת איך לעשות את זה

כמובן שמילאתי את כל התקופה הזאת בתעסוקות ודברים אחרים  עם סדר יום ברור ולכן העברתי את זה בטוב

תענוג, כל יום בנחת עם הדברים שאני הכי הייתי רוצה להקדיש להם זמן.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.