איך רבים *נכון*?

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי

מכתב פתיחה

נשמות טובות
בוקר טוב 💓
חברה שאלה אותי ואמרתי לה שאפתח את זה כאן בפורום הקדוש לשלל תשובות...
מסכימות לשתף פעולה?
מה השנקל שלך ל :
איך רבים נכון בזוגיות?

שוטוווו
תודה 🌺

יקרה למה לריב, אולי עדיף לדבר יפה בזמן ששניכם רגועים נכון ש.רויטל.

עבר עריכה על ידי רויטל. בתאריך י"ב באב תשפ"א 07:45

שיש חילוקי דעות כמעט על כל צעד ושעל בחיים, אבל למה לא לדבר בנחת ורגיעה,

כשטוב לכם ואתם שמחים להגיד מה קשה לך ומה מציק לך, אין ספק שזה יעזור

פי כמה וכמה מאשר רבים בכעס,כי כשכועסים זורקים מילים לא במקום, ומילים

לפעמים פוצעות את השני,ואם היינו יודעים כמה הקדוש ברוך אוהב את השלום,היינו

עושים הכל בשביל השלום,אז יקרה שיהיה לך רק חיים טובים מלאים שמחה ושלום אמן.

זה לריב נכוןשמעונה

לדבר בנחת כשיש חילוקי דעות. פשוט את לא קוראת לזה לריב

מוסיפה ש

אם כועסים מאוד ללכת להרגע בחוץ, בחדר לפני שמדברים

ישר כוחרויטל.

רויטלושבת 30

לא כולם מצליחים

כי כשמדברים יפה ובנחתמארי

פעם, פעמיים, שלוש ועשר, וזה לא עוזר, מגיעים לריב.

מנסה1234אנונימי

לחשוב איך לענות.

עצם ההגדרה של ריב, קצת מקשה לריב נכון, כי מטבע הדברים כשכועסים קשה לשלוט לגמרי בכל דבר שעושים.
אז האידיאל - לא לריב ;)
אבל מה נעשה שאנחנו בני אדם וזה טבעי שנריב לפעמים?

אז אנסה לענות על השאלה כמו שאני מבינה אותה, איך לריב עם מינימום נזק.

1. בזמן רוגע, לנסות לאפיין את המריבות שלנו. זה יכול להיות חשיבה זוגית, אבל זו יכולה להיות חשיבה אישית.
אפשר לשאול את עצמנו:
מה גורם לנו לכעוס?
מה גורם למריבה לעבור מחוסר הסכמה ומעט מתח לצעקות ופיצוצים?
הרבה פעמים מריבות חוזרות על עצמן בצורה דומה, ולכן אם נצליח להבין מה נקודות התורפה שלנו במריבה, נוכל לנסות גם להתמודד איתם.
2. אחרי שאפיינו את המריבה, לנסות לשרטט קווים אדומים. הקווים האדומים יעזרו לתחום את המריבה כדי שלא תצא מפרופוציות. על הגבולות האלו חייבים לשמור, ולכן זה משתנה בין זוג לזוג. מצד אחד זה צריך להיות משהו שאפשר לקיים גם בזמן כעס, מצד שני לא לאפשר הכל בשם הכעס כדי לא ליצור משקעים שיהיה קשה לתקן.
דוגמא לקווים אדומים:
*לא משתמשים בחולשות של השני נגדו
*לא רבים ליד הילדים
*אם מישהו מבקש להפסיק את הדיון, מפסיקים מיד
*לא הולכים לישון לפני שמתפייסים.
*להיפך, לא מדברים עד שלא נרגעים לגמרי.
אלן רק דוגמאות, לכל זוג יש נקודות תורפה אחרות ולכן גם גבולות אחרים, אבל המטרה הכללית היא להשאיר את המריבה על אש נמוכה.

נראה לי שני הדברים האלו, של הבנת נקודות החולשה של המריבה ואז הגדרה איך להתמודד איתם יכולים מאוד לעזור.

מעבר לזה גם ממליצה על עבודה עצמית על מידת הכעס.
למה אני כועסת?
למה אני רבה? מה הנקודות ש"מדליקות" אותי?
האם יש דרך אחרת שבה אני יכולה לבטא את הכעס שלי? (כתיבה למשל)
האם יש דרך שבה אני יכולה להרגיע את עצמי? (מקלחת, ציור, שירים...)

באופן כללי חושבת שאין תשובה אחת נכונה. אבל אם מצליחים להסתכל פנימה ולעשות עבודה פנימית, לחשוב רגע לפני שמדברים, לחשוב האם באמת צריך להגיב על כל דבר, לחשוב מה הדברים החשובים לי באמת - מה שלא, לא שווה לריב עליו, זה גם יכול לעזור.

ורוצה להוסיף עוד משהו שעוזר לי מאוד. פעם רבתי עם חברה שלי באולפנה. כעסתי עליה מאוד וידעתי שגם היא נפגעה ממני. אני לא דיברתי איתה והיא המשיכה להתייחס אלי כרגיל.
שאלתי אותה: את לא נפגעת ממני? למה את מתנהגת כרגיל?
והיא ענתה לי תשובה מדהימה: נפגעתי, ואני כועסת על מה שעשית. אז אני כועסת על המעשה, אבל את עדיין חברה שלי. אני יכולה להמשיך להיות חברה שלך, גם אם אני עדיין כועסת עלייך בנושא מסוים.

אני מזכירה את זה לעצמי כל פעם.
אנחנו אוהבים, אנחנו רוצים אחד בטובתו של השני. אבל עכשיו אנחנו כועסים, זה לגיטימי. אבל זה לא אומר שאני פחות אוהבת. ולכן אני אשתדל כמה שיותר לא לפגוע, לריב עניינית ולא להפוך את זה למלחמה כוללת

אין דבר כזה לריב נכון

אין לי הסבר

לא מאמינה בזה...
בעיניי ריב זה דבר לא נכון!!
כמובן שיכולים להיות חילוקי דעות וויכוחים וחוסר הסכמות, אבל ריב?

אני אסביר את ההבדל-
בחילוקי דעות וכו'- יש מטרה מאוד מוגדרת, יש משהו מחשבתי, כל אחד חושב שונה ולא מסכימים על משהו. אבל היי! אנחנו אנשים שונים!! אין סיבה שנסכים על הכל... אנחנו לא שכפול אחד של השני!
זה אפילו מבורך שאנחנו לא אותו הדבר!!
גם הוויכוח נשאר בגבולות הנושא המסויים ולא יורד לפסים אישיים...

בריב- העניין הוא פחות מוגדר. אני כועסת כי לא עשית ככה וככה, ואז זה עובר ל ''אתה אף פעם לא...'' ''תמיד אתה...'', וכמובן שיכול להדרדר הרבה מעבר לכך.
ריב יורד בקלות לפסים אישיים (והרבה פעמים גם מתחיל בכך). המטרה של הריב היא לכעוס אחד על השני. להיעלב.
וזה דבר שפשוט לא צריך להיות בעיניי בזוגיות.

אז מה עושים?
איך אפשר לא לריב?
פשוט הופכים את הריב לוויכוח!
איך עושים את זה?
או. טןב ששאלתן

1. מבינים שבן הזוג חושב אחרת ממני ומנהל אורח חיים שונה משלי. הוא רגיל לדברים אחרים ויש לו הרגלים שונים.
אז אם הוא משאיר את הגרביים בסלון זה לא כי ''לא אכפת לך ממני'', ''אתה אף פעם לא חושב עליי'', ''תמיד אתה רואה רק את עצמך'',
אלא-
זה פשוט לא מפריע לו. הוא לא רואה שהוא השאיר את הגרביים כי זה פשוט לא נמצא לו במודעות!!
אין מה לכעוס עליו כי הוא לא עושה לך ''דווקא''.
ואז זה הופך לוויכוח ענייני.
לי מפריע שיש גרביים בסלון
לך זה לא מפריע שיש גרביים בסלון
עכשיו בוא ונחליט ביחד איך נכון לנהוג בבית שלנו.

2. אבל עכשיו נשארתי עם גרביים בסלון. מה אני עושה? עדיין יש לי בעיה...
נכון, יש לך בעיה אבל הבעיה כבר לא מול בעלך.
זה לא כי ''הוא השאיר גרביים'' אלא הגרביים מפריעות *לך* בעין. אז מה תעשי?
מה שעושים שמפריע משהו. פשוט מתקנים!
אז אפשר להוריד את האגו, ולפנות את הגרביים בעצמך

3. אבל מה אם אין זמן? אני לא יכולה לעשות הכ---ל בבית!!
את יודעת משהו? תמיד אפשר לבקש מהבעל! לבקש, לא לדרוש. לבקש זה אומר שאפשר לקבל גם 'לא'.
אז- ''בעלי היקר, אתה *לפעמים* משאיר את הגרביים בסלון, וזה ממש מפריע *לי* שהבית לא מסודר ויש גרביים, אתה יכול להשתדל לקחת אותן?''
שימו לב מה הדגשתי-
1. לפעמים- כשאומרים למישהו אתה *תמיד*, זה שקר. ואנחנו לא משקרות. בטוח הייתה פעם אחת שהוא לא השאיר. והוא יזכיר לך את הפעם הזאת ויתחיל דיון שלא נגמר על מתי ואיפה הגרביים היו, ולא תפתרו את הבעיה.
2. לי- בעצם, להוריד את הבעיה ממנו. במקום לבוא להגיד ''פשוט יש בך בעיה, אתה לא רואה את הגרביים'', הפכת את הבעיה לבעיה שלך. הרי הוא באמת לא רואה את הגרביים!! זה לא מפריע לו!!

עכשיו הבעל מבין שלך יש בעיה, ויכול להיות שהוא יחליט לעזור לך להתמודד ופשוט ייקח את הגרביים שלו.
יכול להיות גם שלא. אבל בכל מקרה את כבר לוקחת את הגרביים.

4. לא להעביר נושא!!
הוויכוח הוא על גרביים בסלון!
לא להעביר נושא לכלים בכיור או לכביסה שעל הספה (במאמר מוסגר- כנראה הוא גם לא רואה אותם😁).
ברגע שלא עוברים נושא, זה גם יישאר בגבולות, ולא יירד לפסים אישיים כמו הדבקת תכונות (אתה לא רואה אף אחד) כינויי גנאי (אתה אגואיסט) ושלא נדבר על מעבר לכך(צעקות ואלימות).

5. גם אם בסוף את תפני את הגרביים, זו המציאות עכשיו ואת בוחרת אם לקבל אותה בכעס ועצבים או בלב שלם ושמח שיש לך בעל ומשפחה ובית.

אז זה היה השנקל שלי.
מקווה שכתבתי כמו שצריך...

ישר כוח יקרתנורויטל.