או שסתם אין לך כוח לחשוב על זה? (כי אין במחשבה על זה שום תועלת)

פתחת את השרשור דווקא עם בתשובה הזאת חחח יפה

אם את נשואה זאת בכלל שאלה טובה..

את בעצם אמרת שאת רואה את זה כמו כל שותף לעניין כלשהו.

טובים השניים מן האחד כזה.

זהו? יכול להיות שכן... אני שואל אותך

הובלה היא בעיקר ביטוי של חיבה מבחינתך?

- בעיקרון נח לי שהוא מוביל בכל מה שצריך לעשות. לקבוע פגישות, להציע מקומות, להתעניין מתי נח לי.

- צורך לדעת שהוא חושב עלי, שהוא בעניין ושהוא מצפה לפגוש אותי.

אולי צורך לקבל סוג של אישור שאני בסדר, שלא אמרתי דברים מיותרים ושהוא הבין למה התכוונתי.

- עכשיו? בעיקרון המשחקים בפגישות על אחריותי הבלתי כתובה וזה נח לי שאני מביאה משחק נגיד ויש לי את הרגע להפתיע אותו ולראות איך הוא מגיב.

בעתיד, בנישואין? מניחה שאני אוביל את הבית, גם את הסדר הפשוט, הטכני. וגם את ההנהגות בתחום שקשור אלי. אנחנו גם מדברים על זה מידי פעם. אבל עוד לא התחתנתי אף פעם אז לא יודעת איך זה:/

וזהו... נכון?

מעניין לגבי המשחקים, בגלל שאת מכירה יותר משחקים? יותר בקטע של משחקים?

הצורך להוביל בתחום הזה הוא לתת פידבק, וכשהפידבק הוא בהפתעה הוא חזק יותר.. נכון?

גם אני מכירה יותר

גם כי הוא הרבה פעמים מגיע מהישיבה אז אין לו מאיפה להביא.

יכול להיות

אני טועה?

שאלתי היא - מה הצורך שלך בציפיות הללו?

מה זה נותן לך?

איך את מרגישה כלפי זה?

בנוגע למה שכתבת -

יש לך צורך מסויים (מעבר לנוחות) בכך שהגבר מרים את הטלפון או מחליט על מקום שנפגשים? 

במידה ואת היית יוזמת בדברים הללו, מה היה ההבדל מבחינת התחושה שלך?

קשר שאת תנהלי ולא הגבר זה יהיה קשר פחות טוב? פחות ירגיש לך בנוח איתו? למה? מה זה נותן שדווקא הוא מנהל?

למה את רוצה להרפות בקשר?

כדי שיהיה לך זמן להתעסקות לדברים אחרים בקשר או עצם זה שההרפייה עצמה בקשר עושה לך טוב? אם כן - מה עושה כל כך טוב בהרפייה?

במה חשוב לך לסמוך על האיש שלך ובמה לא?

את מעריכה באופן כללי הובלה ויוזמה גם בתחומים אחרים?

את מתחברת ומעריכה חברות שהם לא מובילות או יוזמות בתחומים שונים?

את אוהבת להוביל וליזום בתחומים שונים?

את יכולה לתאר את התחושה של ההרפייה בתוך הקשר?

איפה את רואה את זה באה לידי ביטוי במהלך הקשר?

זה קשור לכך שאת מעריכה יוזמה בכללי ואת בעלת אופי יוזם ולכן את רוצה שהאיש שלך יהיה גם עם אופי כזה או שזה פשוט המודל של הגבר הראוי מבחינתך?

שמקל עלינו להרחיק מאיתנו אנשים שנתפסים כ"רעים".

ואנשים טובים (או כאלה שהשתדלו...) לא בקטגוריה.

מצד שני, בחור שהוא "זהב טהור" אבל לא, זה אומר שהוא בעצם הפך לידיד שלך. אחרת היית רוצה להתחתן איתו. כלומר הוא לא מה שאת מחפשת. אם הוא היה כותב את הפוסט היה לי כמה תשובות לא חוקיות להגיד לו. אבל הוא לא. זה את. אז אולי הצלחתי להסביר משהו.

אם ידיד... ( פחות בקטע של ידיד היום אני מבינה שכל ידיד שאי פעם היה לי שווה טעות) אי אפשר להשוות קשר זוגי לידיד.. היה היה שם משהו מיוחד בדייטים

אבל כן אתה צודק בהחלט העניין עם האנרגיה נכון בהחלט

יש ציור בראש לבחור ואין לך עוד יכולת לצייר ציור חדש וזה קשה. לבטל את הרגשת הלב. או להתגבר זה לא קל

תודה אהבתי את הביטוי מדויק לי

אישית אני חושב שנכון לקחת תקופה קצרה (עד 10 ימים נראה לי זה אידיאלי) שבה את מנסה לעבד את הדברים כדי להתחיל לצייר ציור חדש

ש10 ימים יעזרו לי

ואיך חברה שלי אומרת אף פעם זה לא הרגע המתאים ..

כל אחד ואיך שנכון לו, העיקר לצייר ציור חדש וללמוד מהקשר שהיה

זה שאת יצאת איתו לדייט עדיין לא אומר שהוא הפעיל אותך כמו שבן זוג אמור להפעיל. כלומר זה שקראת לזה "דייט" לא הופך אותו למשהו אחר מאשר ידיד. לא כי את רוצה (וגם לא כי הוא רצה). פשוט כי זה מה שהיה שם.

אם הבחור היה פה בפורום היה לי הרבה מה לכתוב לו. אבל הוא לא. ומנקודת המבט שלך - הוא צריך ללכת.

(מותר לשאול למה את חושבת ככה?)

(כי עם כמה שזה היה מיוחד טהור וטוב היה חסר לי משהו שמאוד חשוב לי)

אולי יעזור למישהו אחר.

זה עניינים של משיכה בקשר. יש משהו מתוק בקשר "ידידי" שמוריד הרבה מהעול על הגוף של קשר עם מתח מיני. אבל בסוף אנחנו צריכים להתחתן. לא לצאת לדייטים. יותר כיף לצאת לדייטים עם ידידה במובן מסויים מאשר עם אישה שנמשכים אליה ורוצים אותה. זה יותר פשוט.

בטח לאנשים דתיים ששומרים הרחקות ולפעמים יש להם קונפליקט פנימי עם מתח ו/או מתח מיני.

הרבה גברים (במיוחד דוסים, ועוד יותר מזה - דוסים רגישים) נמצאים במקום שהגוף המופעל מחרפן אותם. זה בתורו גורם להם להעדיף "ידידות" (גם אם הוא יוצא איתה לדייט ומגדיר אותה רשמית כ"חברה", היא בפועל ידידה) על פני מתח רצוי. יש עבודה שאפשר לעשות עם הנושא הזה, קודם כל בפנים ואחר כך בחוץ.

בעולם הדתי זה לא מדובר מספיק. בעולם החילוני יש המון חומר על זה בגלל ששם המטרה יותר קצרת טווח ויש יותר מודעות איך להגיע לשם.

מילא ביום יום. אבל בדייט? שלא מסוגלים להישיר מבט או בכלל להיות שם?

הם רגישים ולכן הם מכבדים באמת את הבחורה.

לגבי דוסים רגילים מסכים איתך זה באמת דפוק

לא מסכים עם המסקנה של הנ"ל. בלשון המעטה.

איך אפשר להגיד על מישהו שהוא המכלול הזה

"טוב שזה ביי?"

מה מלחיץ בלקבל מישהו ממש טוב?? שאשכרה רוצה אותך

יאללה כבר

כמות הבנות שהכירו אןתי ואמרו לי בדיוק את זה. "ומי שתתחתן אותך תזכה ממש כי אתה משהו אחר" אבל תכלס בסוף כולן ללא יוצא מן הכלל כמעט העדיפו לסיים

כאילו אני מתחיל להבין שבנות (טובות ממש) יעדיפו להתחתן עם מישהו ממוצע מינוס או אולי אפילו עם נטייה לנרקיסיסט על פני מישהו "זהב טהור"

@משה

כתב את זה מפורש, וגם הסביר למה זה קורה. בשכל באמת אפשר להתחרפן כי זה קשר שבמובנים מסויימים עבד מעולה אבל בסוף יש סיבה למה הוא לא עובד.

מה זו התגובה הזו? אם יש לך טיעון ענייני אשמח לשמוע. אם המטרה היא רק לעקוץ, נראה לי שאפשר לוותר.

את בעמך מודה שהבחור מושלם ושהוא רוצה אותך

אז למה לא להתחתן פשוט

ואני לא אומר אצ זה רק עלייך

קחי את הזמן כעת לעכל.

ואם זה לא עובר, שווה לחשוב שוב אם החלטת נכון.

אם לדעתך החלטת נכון, ממרחק השנים את תשמחי שכך החלטת למרות הקושי, לא יודע אם זה מנחם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת