היום היינו בים בשקיעה. עם ילדים ואנשים ודוסים. והיה עמוס מאוד. ולא מצאתי את השקט שלי.
ופתאום התינוקה שלי ואני היינו צריכות ללכת לצד קצת ושרנו וניגנו בשקט, ואחרי שבבוקר היא בכתה כי עשיתי לה חור בראש. היא ביקשה ממני שהלכנו ביחד בחושך לנגן את הניגון שאני אוהבת, וניגנו בשקט ואז צרחנו להד שהיה שם והרגשנו שאנחנו אוהבות את כל העולם.
ופתאום חשבתי שגם אם פעם יהיה לי 16 ילדים ואני רק ירצה לברוח, אז אני פשוט צריכה לזכור כמה אני אוהבת כל אחד מהם בניפרד...
(ואחכ השתוללנו ועשינו תחריות ידע. היה טוב
)
(((כמה כיף זה להרשות לעצמנו להיות תינוקים)))
