אני מרגישה פחד.
אם איבדתי את זה?כאילו,זה לא נשמע לי הגיוני אבל מצד שני,נראלי שעבר הרבה זמן....
והיא שאלה מה הסיבה לשתיקות שלי,אמרתי שאין טעם לכתוב את שלומי והיא לא הבינה.לא היה לי כוח להסביר והיא טוענת שהיא רוצה לכתוב מה היא חושבת על זה אבל לא כתבה בכלל.
עצוב לי.כאילו,מה זה עצוב?מוזר כזה,מוזר עמוק מאוד.
כמה אני יכולה להתעלם מהרגשות שלי?אי אפשר להרבה זמן.
ומותש לי.לא באלי בכלל להתקדם לאנשהו.
אע,תקוע משהו,כל כך הרבה זמן.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת