מכירה אישית את האמא...ב"ה שנגמר כך! לתשומת לב כולנוטליה כ
תינוקת בת שנה וחצי נשכחה אתמול ברכב בישוב בשומרון למשך 45 דקות, וניצלה בזכות עירנות המטפלת ששלחה הודעה לאמא
הודעה ששלחה אימה של הילדה -

"אני כותבת את המילים הבאות כי אני חושבת שזה חשוב. למען כולנו. למען ילדינו.

אתמול בבוקר שכחתי את **** הקטנה והמתוקה שלנו באוטו.

כל בוקר אחרי הפיזורים אני מדברת עם בעלי כדי לוודא הגעה של כל הילדים למסגרות, בדגש על ****.

גם אתמול ערכנו את השיחה הרגילה, ועניתי שהיא אצל המטפלת. עדיין לא ירד לי שום אסימון פה.. 😔

בזכות עירנותה הרבה של המטפלת שלה, ששלחה לי הודעה "מה עם ****?" רצתי בזעקה לרכב וגיליתי אותה בפנים.

למזלי היה יום לא חם במיוחד, שעות הבוקר המוקדמות, הרכב היה בצל, והיא היתה שם "רק" 45 דקות.

בחסדי השם זה נגמר ללא פגע, אבל כולנו יודעים שזה יכול להיגמר אחרת.
תודה❤️ חשוב ומקפיצההשלך על ה' יהבך
וואו מפחידסמיילי12
אני עשיתי לעצמי הרגל חהסתכל על הכסאות כל פעם כשיוצאת מהרכב.
וכשבעלי לוקח אני מתקשרת לשאול איך קיבלו אותם המטפלות
איזה נס! אם זה היה בשמש בצהריים לא חושבת שהיתה שורדתפרח חדש
את ה45 דקות האלו.. זה המון זמן!!
זה יכול לקרות לכל אחדיוצאת לאור
חייבים מערכת מעולה שתפתור את העניין הזה.
לא מבינה את המשפט המקומם הזה!פעם שנייה2
סליחה לא אישית כלפייך אבל מרתיח אותי.
זה ממש לא יכול לקרות לכל אחד!

ההורה אינו הקורבן אלא הורה שמעל בתפקידו, ועכשיו בגלל קומץ הורים כאלה מנסים להפעיל באמצעות חוקים ועזרים טכנולוגים מתקן שיתריע מפני שכחה ועוד בטענה "שזה יכול לקרות לכל אחד".

לכולנו יש רגעים של היסח דעת אבל יש אירועים שאי אפשר לקבל כחלק ממציאות נורמלית.
לא מדובר כאן בכוח עליון או בגורמים שמעבר לשליטתם של ההורים אלא בהזנחה פשוט ככה.
את בסכנה הכי גדולהבאורות
בגלל ההכחשה שזה לא יכול לקרות לך.
לא, לא מדובר על הורים מזניחים.
מדובר על הורים נורמטיביים לחלוטין. וזה יכול לקרות לכולם, כל המחקרים מראים על זה. חבל להתעלם מזה כדי לנסות להרגיש הורה טוב יותר מכולם.
לא ראוי לתגובה.פעם שנייה2
אל תגיבי, אבל הלוואי ולא תשארי שאננה לזהבאורות
ממני, שמכירה אישית שני ילדים שנפטרו ככה.
בגלל שאני לא שאננה זה לא יקרה .פעם שנייה2

להבדיל מסבתות או בייביסיטר או ילד שנכנס לבד לרכב שלא נדע (כמו חלק מהמקרים פה..)

אין דקה שתעבור שאני לא אחשוב איפה הם .

 

נראה לכן שאני יכולה לחזור מאיפשהו ולשכוח שהם היו איתי? ושאני מגיעה הביתה לא לחשוב איפה הם? 

אתן יכולות לקבל את זה בשוויון נפש אני לא מתייחסת לאירוע כזה ככה זה הדבר הכי נורא שאפשר לעולל לילד שלך את זה כואב לשמוע.

לי לא כואב לשמוע שזה יכול לקרות לכל אחד..ממש לא כי זה פשוט לא נכון.

 

אנחנו חיים בעידן של הסחות דעת , של טלפונים של לחץ של עבודה של שבירות שגרה של קורונה, חופש , אירועים ועוד ועוד ועדיין זה לעולם לא יהיה תירוץ לעולם לא תהיה סיבה! 

 

אתן יכולות להשתמש בכל מחקר שתרצו עובדתית זה לא קורה לכולם מעטים בודדים שברי אחוזים זה קורה להם.

 

 

זה שזה לא קורה1234אנונימי
לכולם, לא אומר שזה לא עלול לקרות.

גם תאונות דרכים לא קורות לכולם, ועדיין זה עלול לקרות לכולם.
לא מדובר בתרוצים אלא בהבנה המצערת שאנחנו לא חסינים מטעויותאורי8
ברגע של הסחת דעת, המח יכול להניח שהילד נשאר בבית עם אבא, ולשכח שהוא מאחור.
או שמשהו במח בטוח שהיית כבר בגן הבוקר...
או שהיית עסוקה במחשבה על משהו, או בשיחה עם מישהו, והדעת הוסחה, ואת כבר בשלב הבא של יציאה לעבודה או תקניות, ובמח שלך יש איזו הנחה שאבא לקח את הילד לגן. זה נקרא הסחת דעת, זה לא שלא אכפת לך מהילד והוא לא בראש מעייניך, זה שיבוש רגעי כלשהו בחשיבה.
זה לא תרוץ או הצדקה ח"ו. אלא הבנה שאנחנו לא חסינים מטעויות, ואנחנו אנושיים ויש מצבים שיכולים לבלבל אותנו ולגרום לטעויות נוראיות. ולכן צריך אמצעי בטיחות לטעויות האלה.
זה לא כזה מעטים בודדיםבאורות
אנחנו שומעים רק על המקרים שנגמרים רע.
יש לא מעט מקרים שקורים וב"ה לא קרה כלום, כי זה היה בשעה לא חמה ביום או בחורף.
תראי, אני לא מכירה ככ הרבה אנשים, ועדיין כמו שאמרתי, אני מכירה אישית שניים שנפטרו להם הילדים משכחה כזו, ועוד לפחות 5 אנשים ששכחו ולילד לא קרה כלום כי זה היה בחורף/בערב. כל ההורים האלו הם הורים מדהימים. לא מזניחים בשום צורה.
את יכולה לחשוב שאת יודעת יותר טוב מאנשי מקצועתמיד להודות
אבל מחקרים שנעשו עי בעלי מקצוע במטרה להציל חיי אדם מוכחים שמי שבטוח שלו זה לא יקרה הוא בסיכון מוגבר שדווקא אצלו זה יקרה.

זה קורה לאחוז בודד באוכלוסיה אבל סטטיסטית את מכניסה את עצמך לא עלינו לקבוצה הזו.

ממליצה לכולנו להקשיב לאנשי המקצוע ולדעת שזה יכול לקרוא לנו וככה להוריד את הסיכון שמשהו יקרה.
סתם שואלתמצטרפת למועדון
איך זה שדוקא מי שחושב שלו זה לא יקרה הוא בקבוצת סכון גדולה יותר?
דוקא נשמע מהפותחת שהיא מאד במודעות ואחריות ולכן היא חושבת שזה לא יקרה לה. לא שהיא אומרת לי זה לא יקרה ולכן היא בשאננות.
יכולה להבין את האמירה שאף אחד לא מחוסן לא מבינה למה אוטומטית זה הופך אותה להיות בקבוצת סכון יותר מהורה שאומר שלו זה יכול לקרות?
בדקו את זה בעשרות מקריםתמיד להודות
מסתבר שמי שבטוח שלו זה לא יקרה נוקט בפחות אמצעי בטיחות למניעת אסון מאשר מי שחי במודעות שזה יכול לקרוא לו.
אבל תקראי אותה שובטארקו
היא לא כותבת שלה זה לא יקרה ולכן היא לא תעשה כלום בשביל זה, היא כותבת שזה לא יקרה לה כי היא מתאמצת בשביל זה ועושה הכל כדי להישמר....

יש נראלי 2 גישות של "לי זה לא יקרה"
הגישה המסוכנת(והשיפוטית) שזה קורה רק להורים שהם.... ואני לא כזו אז אין סיכוי שזה יקרה לי ואני הכי בסדר.
ויש גישה אחרת, לי זה לא יקרה כי אני משקיעה מאמצים בזה ומסגלת הרגלים ועובדת קשה כדי שזה לא יקרה לי. הרי באותה המידה גם הורים שמתקינים מערכת התרעה בעצם אומרים "לי זה לא יקרה"
אבל זה לא מתוך אדישות, זה מתוך תשומת לב ואחריות..
קראתי אותה שובתמיד להודות
ולא מצאתי בהודעות שלה (אולי פיספסתי) משהו שהיא כותבת שהיא עושה היא כותבת שלה זה לא יקרה כי היא בכל רגע נתון יודעת איפה הילדים שלה ומי שזה קורה לו זה בגלל שהוא רשלן.

זה לדעת המומחים הגישה הכי מסוכנת.

רוב האנשים שנוקטים באמצעי זהירות (כולל פה בשרשור) אומרים שהם יודעים שזה עלול לקרוא להם ולכן נוקטים באמצעי זהירות הם לא אומרים שברגע שנקטו להם זה לא יקרה
חד משמעיתיוצאת לאור
ובע"ה לא יעמידו אף אחד בניסיון. דיברתי עם כמה אנשים שזה קרה להם וב"ה יצאו בנס. צריך הרבה משנה זהירות.
ההורה1234אנונימי
הוא לא קורבן. זה נכון.
יש לכל הורה אחריות על הילדים שלו.

אבל זה שההורה אחראי, לא אומר שזה לא יכול לקרות לכל אחד.
או להיפך, זה שזה יכול לקרות לכל אחד לא מסיר אחריות מההורה.

אפשר לחלוק על החוק, ואני גם חושבת שהוא בעייתי מכמה כיוונים. אבל להגיד שזה קורה רק להורה מזניח, זה לא נכון.
מתפללת כל יום שזה לא יקרה לי או לבעלי,
אבל גם משתדלת לוודא בכל פעם עם בעלי שהילד אכן במעון, כי אני יודעת שאנחנו לא חסינים מהסחות דעת
גם חמותי בגישה הזאתחולת שוקולד
היא היתה בהלם כשאמרתי לה שזה קרה לי (כנראה שהיא תופסת אותי כהורה נורמטיבי)

(כן, חזרתי לאוטו לקחת משהו ששכחתי וגיליתי ששכחתי עוד משהו, את המשהו הכי יקר לי בעולם, וכן, אני לא מתביישת להודות בזה)

אגב, זה עלול לקרות יותר לאנשים שהם לא ההורים ולקחו באופן חדפ ילד לא שלהם, מקרה כזה בטוח יכול לקרות לכל אחד אז גם אם יתקינו רק בשביל מקרים כאלו- דיינו
עדיף לא להיות שיפוטיים. שלא נדעחצילוש
גם חשבתי כך פעם. המציאות מוכיחה אחרת.אורוש3
ממחקרים. מאנשים שכותבים באומץ.
זה ביציאה משגרה. קורה להורים מכל הסוגים. ממש אבל.
את טועה.מתואמת
אנחנו לא הורים מזניחים, בשום אופן. ובכל זאת - גם לנו זה קרה. נגמר בטוב, ב"ה.
(נסענו שנינו לפגישה עם התינוק. בדרך חזור כבר הגיע הזמן של איסוף הילדים מהגנים, אז בעלי הוריד אותי כדי שאח אותם והמשיך הביתה עם התינוק. חזרתי הביתה - והייתי בהלם לגלות שהתינוק לא שם. בעלי פשוט לא היה רגיל לנסוע איתו לבד, אז פשוט בסיום הנסיעה עלה הביתה והקטן נשאר באוטו. רצתי לשם כמו משוגעת, וב"ה הכול היה בסדר - הוא אפילו ישן. וזה היה לא יותר מרבע שעה והיום לא היה חם כל-כך. אבל מאז אני יודעת שאין כזה דבר "לי זה לא יקרה". אני אמנם מנסה לשכנע את עצמי שלי עצמי - כאמא שמחוברת לתינוקות - זה לא יקרה, אבל בעלי כגופי, ובאמת שגם לי זה יכול לקרות, בסופו של דבר).

לא סיפרתי את זה ברבים עד עכשיו, אבל בעקבות התגובה שלך אני חושבת שזה חשוב.
ובע"ה שנזכה להצליח לשמור על הפקדונות היקרים שלנו בצורה בריאה ומיטבית...
תודה ששיתפת. וכן, זה באמת יכול לקרות לכולם.מיואשת******
ומי שחושבת אחרת ועוד שופטת אנשים אחרים, רחמי. באמת.
נכון מאודאודי-ה
אנחנו פעם היינו בטיול, ירדנו למסעדה ובדקנו אחרינו היטב שכולם ירדו. כששניה סובבנו את הראש אחד הילדים נכנס פנימה בחזרה. הרכב גדול מאוד והוא הסתתר מאחורי המושב מאחור אז לא ראינו אותו ונעלנו.
התיישבנו לאכול ואני סופרת את כולם ורואה שהוא לא שם. טסתי לרכב... זה היה ממש דקות ספורות אבל הוא היה מבוהל.
חבל מאוד שכך את חושבתוהרי החדשה
כן
זה יכול לקרות לכל אחד
אבל ממש לכל אחד גם להורים הכי מסורים והכי אחראים- זה ממש לא קשור להזנחה.
כדאי מאוד להבין את זה ולהסתייע במערכת חיצונית שתעזור
גם אני חשבתי כמוךחדשה ישנה
אבל אז משהי מהקהילה שלנו שיתפה שהיא שכחה את התינוק שלה באוטו ופירטה איך זה קרה, על מנת שניזהר וכו' ואני חטפתי שוק. ממש אבל. לא האמנתי. כי זו האמא הכי אחראית, מסודרת, מתוקתקת, דאגנית, מעורבת בחיי הילדים שלה וכל מה שאת רוצה. אני מכירה אותה גם בתור אמא של תלמידים שלי, לא האמנתי בחיי שכך יקרה לה, ב''ה שזה נגמר בשלום והכל בסדר אבל זה טילטל אותי ברמות.
שתדעי לךסמיילי12
שאני מחזיקנ מעצמי אמא סופר אחראית ושומרת ומגוננת וכו וכו
ועדיין, אני לא מרגישה שיש לי תעודת ביטוח כי:
א. לא רק אני מסיעה את הילדים, יש גורמים נוספים כמו בעלי, סבא וסבתא, דוד וכו.
ב. שמעתי על מקרה טרי שילד נכנס לרכב תוך כדי משחק. ביום שבת. והדבר האחרון שתחשבי זה שהוא יהיה בתוך הרכב. וחיפשו אותו. ועדיין.
ג. אני לא יודעת לאן החיים מוליכים אותי. כרגע, יש לי שני ילדים והדאגות שלי מרוכזות בהם.
עוד אין לי ימים שאני לא מרוכזת ומפוזרת. אבל יכולים להיות כאלה. בוודאי בעתיד הלא נודע.

אז מתפללת להשם שישמור לי עליהם.
וכשתצא מערכת נורמלית ורצינית שלא מסריחה מפוליטיקה אני אקנה.
עפ"י מחקרים זה עלול לקרות לכל אחדביבוש
זה קשה לשמוע את זה אבל זאת האמת...
וזה קורה דווקא להורים הכי אחראים וחרדתיים
תפתחי גוגל...
אנחנו בני אדם אין מה לעשות
קרה גם לי, בחורףאורי8
ואני לא חושבת שאני אמא מזניחה. אני בלחץ על העניין הזה, בודקת עם בעלי בבקרים שהורדנו את הילדים. ועכשיו אני משלמת לא מעט על מערכת ל2 רכבים, כדי שזה לא יקרה.
זה קרה לי דוקא בנסיעה לא שגרתית, של כל מיני סידורים אחר הצהריים, להוריד ילד בחוג, לקפוץ לחנות, ולחזור לאסוף מהחוג, ביציאה מהרכב לחנות, שכחתי שיש ילד מאחור, והוא היה ברכב חצי שעה, בחורף, חזרתי לילד בוכה ומסכן. הרגשה נוראית....
לא חושבת שיש קשר להזנחה, יש קשר להסחות דעת, לעומס בחיים, אפילו סתם יום עמוס והמון דברים על הראש. והסכנה הגדולה ביותר, דוקא כשמשהו משתנה בשגרה..
סליחה על ההורדה לקרקע- כן. זה *עלול* לקרות לכל אחת ואחדמיקי מאוס
יש מקרים שאת שומעת סיפורים של חוסר אחריות.
אבל לצערנו הרבה מדי של הורים אחראים, מסורים ונורמלים שחוו רגע של הסחת שעת שזה הכי לגיטימי וטבעי שיש. גם לאנשים מסודרים, מרוכזים ומסורים.
ב"ה אצל הורים כאלה זה ברוב המקרים נגמר ב*כמעט* אבל ממש לא תמיד
(הנה, לפי הפוסט הזה הם עושים כל בוקר שיחה כזו, זה הרבה יותר ממה שרוב ההורים המדהימים שאני מכירה עושים)

לגבי החוק- בעיני כמובן זה טפשי להעביר את זה לתחום ממשלתי עם רגולציה.
וכבר רואים איך שזה נהיה מסחרה דבילית לאיזה התקן יש אישור ולאיזה לא ולא על בסיס היעילות

אבל לגבי הנחיצות והחשיבות - כן! זה ממש ממש חשוב!
אולי היה ראוי שיקדישו משאבים להגברת מודעות, להנגשת מידע ותקנים וולנטריים למערכות השונות שיקלו על הורים לבחור נכון
ממש מסכימהאביול
וואוונפש חיה.
המקרים האלה מזעזעים בכל פעם מחדשמתחדשת11
שה' יאמר לצרותינו די..
אגב, שמעתי המלצה לילדים טיפה יותר גדולים:
ללמד אותם לצפור.
אם חלילה הם נשכחים או נתקעים (ל"ע קרה מקרה
של ילדה שנכנסה לשחק ברכב, וננעלה בפנים..הסוף עצוב לצערנו) אפשר ללמד אותם לגשת לכסא הנהג ולצפור
אולי יועיל, ושבע"ה לא נצטרך
נכון. וגם חשוב לעשות סימולציות עם הילדים שבמקרה שנשארו ברכבאחתפלוס
שידעו לפתוח את החגורה ולצאת מקדימה או לצפור הרבה עד שישימו לב
רעיון נפלא.באמת. אאמץ שיגדלו.פעם שנייה2

אפשר גם לשים נעל מאחורה (אחת מהנעליים שאת איתן באותו רגע..)

תיק..

אפילו טלפון..כן מזעזע אבל אנשים מאוד מהר מחפשים את הטלפון שלהם...

רק אומרת לגבי הטלפוןטארקו
כבר יצא לי לשכוח את הפלאפון באוטו ולהגיד שלא נורא אני באמצע משהו ואקפוץ לקחת אותו אחכ...
מוסיפה כמה טיפים שאני משתדלת ליישםטארקו
א. תמיד כשאני יוצאת מהרכב, גם כשאני יודעת שאני לבד, אני סורקת את הרכב לפני שיוצאת ורק אז סוגרת את דלת הנהג
ב. מלמדת את הילד לפתוח לבד את החגורה וגם לעבור קדימה ולצפור. זה חשוב מאוד גם למקרים שילד בטעות נכנס לרכב מכל סיבה שהיא ולא מצליח לצאת....
ג. אף פעם ילד לא בתוך האוטו לבד עם כל הדלתות סגורות, ואף פעם לא מניחה את המפתחות באוטו אם אני עדיין לא יושבת בפנים(זה פחות לשכחת ילדים, יותר למקרים שאני מכירה אפילו יותר, של ילד שההורה היה ליד וננעל פתאום בתוך האוטו ולא הצליחו לפתוח. תמיד הסדר פעולות יהיה לחגור ילד-לפתוח דלת נהג-לסגור דלת ילד-להיכנס ולנסוע. וכנל ביציאה- לפתוח דלת נהג- לפתוח דלת ילד-ורק אז אפשר לסגור דלת נהג.
ד. תמיד סורקת את האוטו שניה לפני שנועלת. לוודא שלא שכחתי כלום..

אישית גם יש לנו נעילת ילדים רק בדלת אחת מאחורה(זו שצמודה למושב שלו) והוא יודע שאם הוא צריך לצאת הוא יכול מהצד השני. נעילת ילדים מפחידה אותי נורא גם מהסיבה הזו ולכן המון זמן רציתי להימנע מנעילת ילדים, עד שהוא פתח פעם את הדלת באמצע נסיעה והבנתי שאין ברירה, אבל עדיין מתעקשת להשאיר צד אחד אפשרי לצאת.

את כל הדברים האלה הרגלתי את עצמי לעשות באוטומט, בכל נסיעה שלי ברכב, למרות שרוב הנסיעות שלי הן לבד. לא סומכת על עצמי שאזכור, דברים אוטומטיים זה דברים שהמוח לומד לעשות לבד בלי לחשוב.
ובעיני המודעות הזו שזה עלול לקרות לכולם וחייבים ללמד את עצמנו טריקים והרגלים סביב זה, תעבוד הכי טוב.
לגבי ג גם אני ככה.סמיילי12
לא משאירה מפתחות ברכב אפילו לשניה אם אני לא שם.
גם אם אני צמודהטארקו
לא מניחה את המפתחות. נקודה. שלא פתאום תיטרק הדלת ויינעל ולא יודעת מה. פשוט לא.
נכון נכון.סמיילי12
מסכימה.
אנחנו נוהגים בדיוק כךמק"ר
מאז שהבכורה שלנו נולדה
הרגלנו את עצמנו לא לסגור את הדלת של הרכב עד אחרי שאני עושה סקירה מאחורה לראות שאין אף אחד
זה קורה לי גם כשאני יוצאת מרכב לא שלי
גם כשאני יוצאת מהרכב שלנו והילדים לא בו בכלל
זה פשוט השתרש בי

אולי הגיע הזמן ללמד את הבת שלי לגשת לצ'ופר, להשתחרר מהחגורה בכיסא בטיחות היא יודעת יפה מאוד...
חשוב מאוד מקפיצה למעלה! השבוע יהיה חם מאוד!!!!אורי$אחרונה
סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

היא לגמרי חצתה גבולנעמי28

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.


אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

 

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

 

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

 

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.אחרונה

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך