לכן,
כשאנשים מנסים את זה עליי
זה לא עובד
כלומר מהה
למה נראה לך שאלך פשוט לישון כשיש לי לפחות שלוש שעות שינה והרבה משימות לבצע
זה לא שאני צריכה לנסוע מחר לאיזה חור ולקוות שהפעם יזמינו יותר מאוטובוס אחד שיאסוף אותנו מהשמש
או שבטח יריצו אותנו מכאן לשם בעשר שניות סתם כי כבר אין עומס חום וצריך משמעת
ברור כמובן שאסגור הכל ואעצום עיניים
למה מה כבר יש לי לעשות
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
