התהליך המכאיב הזה נעשה כדי לעמעם את התחושה שזהו,
לא עוד לשמירת הכסף מתחת לבלטות
לא עוד לראות ולהרגיש אותו בעצמך
לא עוד לשטוף את הידיים אחרי כל ספירה שלו
לא עוד הרבה דברים
בכל מקרה,
בעצם היותך במדינה מחייב אותך לפתוח חשבון בנק
אין דבר כזה לחיות בלי להיות חייב לאיזה גוף בירוקרטי כלשהו
מי היה מאמין שזה מה שבני אדם יביאו על עצמם כדי לסדר את החיים
מי החסר חסר שהמציא את זה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
