כלומר הרי מה יותר הגיוני ממשפחה,
שבדוק לקוחה מפרסומת למשהו אחר,
עם רקע הרים רנדומלים שכנראה מצויים באיטליה או שוויץ
על שמיכת פיקניק עליה מצויות חבילות כוסות וצלחות חד"פ סגורות וכוסות חד"פ חמות בודדות באותו גודל ממש שמופיעות בצורה מאוד אמיתית במקומות מאוד ריאליסטיים כמו ליד הנעל של מישהו שאולי מתכנן לבעוט בה ישר לפנים של אב המשפחה שנמעך תחת משקלה של הבת שלו
מדהים ביותר סך הכל
כן כן
רק עכשיו באמת הפנמתי מה כתוב שם
אני יותר יורדת על דברים מאשר לבקר אותם 
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
