לאחרונה קראתי על 'חוק התודה' של הרב ארוש, שבעצם אומר שהמדרגה הכי גבוהה באמונה היא לומר 'אם הקב"ה לא רוצה את זה עבורי - גם אני לא רוצה'. (מה שהקב"ה עושה הוא לטובתי אפילו אם אני לא מבין למה זה כך..)
מצד שני יש את הגישה ששמה את האחריות על האדם הפרטי ואומרת שאם לא קיבלת אז כנראה לא השתדלת מספיק/לא פעלת בצורה הנכונה/ חשבת מחשבות שחוסמות את השפע מלבוא וכו'
ואני שואלת מה היחס בין הדברים, האם יש יותר משקל לאחריות האישית שלנו - ואם xyz עדיין לא קרה זה בגלל שלא חשבתי/ פעלתי נכון
או בגלל שפשוט לא הגיע הזמן ובאמת הקב"ה לא רוצה וזה לא משנה אם אני אעשה שמיניות באוויר.
או שאין באמת קשר בין הדברים ואני סתם קושרת אותם? 🤔
סליחה אם יצא מבולבל


