הייתי יושבת במיטה ומדמיינת איך מגיעים גנבים הבייתה ואני מחזירה אותם בתשובה.
אני אנסה קצת לבאר את העניין... - נוער וגיל ההתבגרות
פשיייי אשרייי קראתי את כל זה!. ותודה לתותח התותח. החכמתי.
הייתי יושבת במיטה ומדמיינת איך מגיעים גנבים הבייתה ואני מחזירה אותם בתשובה.
אני אנסה קצת לבאר את העניין... - נוער וגיל ההתבגרות
פשיייי אשרייי קראתי את כל זה!. ותודה לתותח התותח. החכמתי.
|שורק מהערכה|
באמת יישר כוח...!!
איזו גדולה, זכינו...!
ואשרייך שקראת, באמת...!
בשמחה, שמח לשמוע...
בימאית דמיונותאבל לא גנבים,אנשים אחרים
תממשי את הדמיונות... 
ולמה זה היה רלוונטי לתשובה החכמה והמושקעת של ידידנו תות"ח?
לא לא אני מעדיפה שלא יגיעו גנבים ומחבלים לביתי הקט...
סתם זה הזכיר לי כי הוא כתב בסוף על אברהם אבינו שראה ערבים ורצה להחזירם בתשובה ולכן הכניס אותם לביתו....
אבל חביבי, לא הכל רלוונטי בחיים...
ובסדר, תחזירי בתשובה גם בלי שהם יהיו גנבים...
בעז"ה...
קודם נחזיר את עצמי... בעז"ה.
כי אולי יש מחבלים בחוץ והם יצליחו לירות בי בגלל שהם ישמעו שאני ערה 
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)