מפחיד לי מאוד.
ומה אכפת לי שאומרים שזה הורמונים,זה לא מוריד מהפחד.
ואם הוא יבוא ויתקיף אותי.אם.אם.לעזאזל אלוהים.
פתאום כמה בחורים יגיעו ויהיו נחמדים ויחייכו אלי ופתאום יהיו כל כך רעים ויתקיפו אותי חזק ואני אפחד לזוז כי הם נחמדים וכי אם אזוז,הם יאיימו להגיד שאני רציתי ואני אבטיח להמשיך לחייך עד סוף הסיטואצייה ואנסה לברוח בשקט ולא אצליח כי הם יתפסו בי חזק חזק ולא ישחררו ו,
אוף אני נחנקת.יש לי בחילה חזקה.בכלל בכלל לא באה לי בטוב הנסיעה הזאת.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת