הנקה כתירוץ לבעלאנונימית בהו"ל
ממש קשה לי שמבחינת בעלי זה שאני מניקה אומר שרק אני עם התינוק, ביום ובלילה כי לו ״אין מה לתת לו״.

וממש עצוב לי שזה כל כך מעצבן אותי שפוט מתחשק לי כבר להפסיק להניק כדי שיגמרו לו התירוצים. ואז נראה אותו.
רק שמי שבאמת יפסיד מזה יהיה התינוק, אז כנראה שלא באמת אעשה את זה...

עייפה, עצבנית ומרגישה ממש ממש בודדה.
חיבוקמתחדשת11
את שואבת? משלבת?
על פניו נשמע שהוא לא מצליח להבין מה בדיוק הדרישה ממנו. ולא מתוך רצון להתחמק
אם את רוצה שיתן לו בקבוק בלילה תאמרי לו
אם את רוצה שיחזיק אותו בלילה או שימשוך קצת זמן עד שתתאושי ותניקי/ תכיני בקבוק תאמרי לו
נשמע שאתם צריכים לדבר ולהבהיר
בהצלחה יקרה!
בן כמה הבן שלכם?רקלתשוהנ
ממש מכירה את זה. מתסכל.
יכול להיות שהוא באמת לא יודע מה לעשות איתו, ונראה לו שבכל מקרה אצלך בסוף הוא יירגע או יהיה בסדר אז למה לו לטרוח...

אז הוא צריך להבין כמה דברים, והראשון לדעתי הוא העיקר.
א. שותפות - זה לא נמדד בתוצאות או יכולות אלא בעצם הנכונות לשאת בעול. אפילו בדברים שאת יכולה בעצמך. והשותפות עצמה כל כך מקילה על העבודה הסזיפית הזאת הידיעה שמישהו שם איתך נותן כתף מוכן לעזור, גם אם באמת בסוף את הרוב את היא זאת שיכולה לעשות
ב. את צריכה להסביר לו בפירוט רב מה את רוצה שיעשה. שמבחינתך גם למשל להחזיק אותו שלא יבכה ולתת לך כמה דקות זה עזרה גדולה, או להחליף טיטול - שרק הוא יחליף טיטולים כי את עושה את השאר...או כל דבר פרקטי מעשי ומפורט שאת יכולה להגיד לו.



באמת שהמקום של שניכם מובן מאד...
את - כל העבודה עלייך ומרגישה שהוא לא שותף איתך,
והוא - מה הוא כבר יכול לעשות, אם גם ככה הפתרון תמיד נמצא אצלך?
אז צריך לפרק קטן קטן, מתי הפתרון באמת אצלך, ומתי לא. וגם כשהפתרון אצלך - שיבין שגם כאן הוא יכול להיות חלק להקל עלייך מהעול.
אצלינו יש "חלב אבא" ,😉תהילה 4
אני מניקה הנקה מלאה אבל בכל מקרה ממליצים להרגיל את התינוק לבקבוק אז תמיד יש קצת חלב שאוב והאיש שלי נותן לו חלב אבא. זה לא יומיומי כמו הנקה אבל זה קיים. וגם הטיפול השוטף כמו החלפת טיטולים, אמבטיות וכד'....
ו- הרבה פעמים לגברים לוקח יותר זמן להתחבר לתינוק בלי קשר לכלום אז אולי הוא מרגיש פחות מחובר ומנסה לתת הסברים פשוט צריך לתת לזמן לעשות את שלו.
אוי.. מכירה את זהחדשה ישנה
קודם כל ממש אל תפסיקי ךהניק בשביל זה.

זה באמת לפעמים חוסר אונים מה לעשות עם התינוק, לנו האמהות, זה בא יותר בטבעי.
מה שלי עזר זה להגיד בדיוק מה צריך לעשות- הוא ינק עכשיו, כנראה יש לו גרפס. או, צריך להחליף לו ולהרים אותו קצת. הוא עייף וכו'. כשמביאים להם את התינוק פשוט צורח, זה ישר תחושה מלחיצה של- אבל מה אני יכול לעשות? אין לי אפשרות להניק...
ממש לא להפסיק להניק. להסביר לבעל שתינוק צריך לינוק פעם ב3 שעאנונימיות
חיבוק ❤
לפעמים זה תירוץ לחשש ולפחד.מוריה
במיוחד בגיל קטן.
זה באמת קשה!פה לקצת
גם לך אבל גם לא.

אני זוכרת את בעלי עם הבן שלנו.
כשהוא קטנציק רוב הפעמים שבכה זה היה כי רצה לאכול ואז באמת אין לו איך לעזור.
אני מאוד הקפדתי שהוא יהיה חלק בטיפול בו ולכן בכל הזדמנות שהייתה הבאתי לו להחזיק אותו ולטפל בו.
טיטולים הוא פחות התלהב להחליף בהתחלה אבל הוא היה מחזיק אותו כל עוד הוא לא היה צריך לאכול.

תחשבי שבאמת אין לו מושג מה לעשות ופשוט תדריכי אותו בצורה מכובדת.
תעזרי לו להבין איפה המקום שלו בטיפול בילד למרות שאת האוכל הוא יכןל לקבל רק ממך.

ולגבי הלילה- אני באמת לא ראיתי צורך שיקום בתקופה שהנקתי.
בשביל מה? את הקימות בלילה הוא לקח על עצמו ברגע שהילד הפסיק לינוק ועד אז הוא ישן ואני זאת שהייתי קמה.
אני פחות מתחברת ללהעיר את הבעל רק בשביל שירים לי את התינוק מהעריסה אליי אבל אם לך זה חשוב ומשמעותי אז שווה לדבר על זה.
זה תלוי תינוק. הבת שלי צרחה גם בין ההנקות כשלא היתה רעבהאנונימיות
מכאבי בטן...
ואז זה מאוד משמעותי שגם הבעל יקום.
לכן הוספתי שאם לה יש צורך בזה שיקום בלילה אז שידברו על זהפה לקצת
ושתסביר לו את הצורך שלה
אבל גם לו***פה לקצת
אני הפסקתי להניקכבתחילה
כי היה לי קשה מידי שהתינוק תלוי רק בי.
מאז, הטיפול בתינוק מתחלק חצי-חצי ביני לבין בעלי.
היו תקופות שחילקנו לילה הוא קם, לילה אני קמה. היו תקופות שכל פעם שבכה מישהו אחר קם אליו. ככה לא הכל נופל עלייך.
בפועל יש דברים שרק אני עושה כמו מקלחת, ויש דברים שרק הוא עושה כמו- לקחת אותו למטפלת ולהחזיר.
כל השאר- חלוקה שווה מאד.
בחודש הראשון זה די ככה ...אביול
טוב קודם כל חיבוק
אבל בחודש הראשון הם רק אוכלים וישנים, אז באמת ההרגשה היא כזאת...
בעלי הרבה פעמים רוצה להיות עם התינוקת, לוקח אותה, מנסה להרגיע אותה שעות ובסוף אני באה מניקה והיא נרגעת.
אפשר לשתף אותו בהחלפות טיטולים ובהרמה לגרעפס.
בן כמה התינוק בכלל?
תראי, אני ובעלי מנהלים את הזוגיות וההורותסופי123
באופן שוויוני במודע, שנינו מאמינים שכך נכון ועול החיים על גווניו מתחלק שווה בין שנינו. ובכז, תינוקות פצפונים הם הטריטוריה שלי ובעלי די חסר אונים מולם, היום פחות אבל עם הבכור זה ממש בלט. זה מסתדר כך או כך עם הזמן. הם גדלים, התירוצים כמו שאת קוראת לזה נהיים לא רלוונטיים והכל מתאזן.
אגב, מהתינוק השני והלאה הטיפול בילדים הגדולים יותר עובר לאחריותו הבלעדית בהתחלה אז התחושה של "הכל עליי" מתרככת מאליה. בהצלחה
אוי :/ציפיה.
גם אצלנו זו הנקה מלאה, אבל אנחנו לגמרי שותפים.
דבר ראשון, בן הזוג שלי עובד מהבית, כך שבבוקר הוא איתו (מבערך 6-7 עד 11), ורק מעיר אותי כשהוא צריך לאכול.

חוץ מזה, הוא גם מצליח להוציא ממנו גרפסים בצורה שאני לא, אז כל פעם שאני לא מצליחה להרגיע אותו, בן הזוג לוקח אותו.
הוא מחליף לו חיתול כשצריך, עושה לו אמבטיה וכדומה.

ברור שהאכלה זה חלק מאוד גדול מהטיפול בתינוק, אבל ממש לא רק.
ואם התינוק שלך עוד קטן (כלומר, אין עדיין צרוך מהותי להקנות הרגלים) בן הזוג שלך יכול גם להרדים אותו עליו. להחזיק תינוק ישן זה משהו מדהים.
זה לא באמת בגלל ההנקה... אבא יכול להיות שותף מלא גם כשמניקיםמיקי מאוס
אז לא נראה לי שכדאי בגלל זה להפסיק הנקה.
מה כן?

לצפות יחד בסרטונים מה זה "האכלה תומכת הנקה", לקנות בקבוק עם פטמה מתאימה, ולהתחיל לשלב מדי פעם גם בקבוק (הכי טוב אם את מצליחה לשאוב, אבל גם תמ"ל פעם ב..זה לא נורא אם לא נהיה לך גודש מלדלג על הנקה, או להחליט על זמן קבוע שבו הוא מקבל בקבוק תמל פעם ביום ואז הגוף שלך יתרגל)

לדבר הרבה ביניכם, מה הציפיות שלכם, מה החששות.
כמו שזה נראה לי הבעיה האמיתית פה היא התקשורת וההבנה הזוגית, לא טכנית...
(וזה בסדר , זה סיטואציה חדשה ומורכבת לשניכם)

לנסות להרגיל למוצץ. אם הוא מחפש לינוק בתדירות גבוהה מאוד אז זה לא בא לענות על צורך של אוכל ואז אבא יכול בהחלט לספק לו את זה

מנשא!
כנ"ל.. לא רגוע אבל גם לא רעב ? טיול במנשא על אבא זה פתרון קסם
אני תמיד מניקה ובעלי טוען אותו דברהיריון רביעי
אבל אני אף פעם לא ויתרתי לו. ולא רק בשבילי אלא כי אני חושבת שכך נוצר הקשר עם התינוק.
אחד העזרות המשמעותיות שהוא נתן לי זה שההיתי מניקה ב 8 בערב כשהוא חזר והולכת לישון 3 שעות עד הנקה הבאה בזמן שהוא שומר על התינוק. זה ממש הועיל לי ונתן לי אפשרות לשינה עמוקה יותר שאני לא מצליחה לישון אפילו בלילה כי אני יודעת שאני צריכה לקום לתינוק.
אבל, גם להחליף חיתול הוא יכול בעיקר כשאני עייפה ולפעמים כבר מסוחררת מעייפות. הבת שלי הייתה מאוד צרחנית והיה צריך ללחוץ לה על הבטן בתנוחה מאוד מסויימת והוא עזר לי בזה.
אחרי הלידות מסיבות שונות חזרתי מיד לבית ופחדתי לקלח את התינוק כיולדת מסוחררת. אז הוא עמד לידי למקרה חרום. זה גם נתן לי הרגשה טובה יותר.
ואסיים. אני זוכרת שבפעם הראשונה שבוע אחרי לידה של התינוק הבכור בעלי שלח אותי לנוח ואמר שהוא ישמור עליו. נכנסתי למיטה, שמעתי אותו צורח וידעתי שבעלי לא מסתדר איתו. ובמקום לקום החזקתי את עצמי בכוח כדי לא לקום כי ידעתי שאם אקום הוא לא יבטח בעצמו יותר וירגיש שהוא לא מסוגל וכך הוא וגם התינוק יפסידו את הקשר בינהם
יכול להיות שזה באמת רק תירוץ ולא הסיבה האמיתית?פשיטאאחרונה
בעלי גם פחות זורם עם הגיל הזה, קשה לו יותר גם מבחינה טכנית וגם הוא מרגיש שבגלל ההריון והלידה שאני עוברת יותר קשה לו להיקשר רגשית. זה לוקח לו כמה חודשים..
זה לא אומר שהוא לא עושה גם..
הוא מחזיק לגרפס, מחזיק בכללי, לפעמים מחליף לה..
אני מניקה, מקלחת, מלבישה..
וזה אולי קצת יותר קשה, אבל אני מרגישה שלדחוק אותו לפינה ולגרום לו לעשות יותר מזה רק יזיק לקשר ביניהם, אז בנחת.
עוד כמה חודשים והם יהיו החברים הכי טובים, הנקה מלאנ וצפופה זה לא לנצח.
לאט לאט מתחילים מוצקים, מתחילים לזחול ולשחק יותר...
אגב לגדולה בעלי הכי קשור בעולם ומסוגל לטפל בה ולשחק איתה כל היום וכל הלילה..
כמה זמן לקראתציונה.

הלידה אתם מפסיקות לנסוע למרחק שהוא לא סביר להגיע לבית חולים שרציתם ללדת בו?

יש לי עוד הרבה זמן, אבל אוהבת לחשוב על הכל מראש.

אני נוסעת כמעט עד המשוערחמדמדה

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

וואו איזה אומץ חחחקל"ת

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

זו היתה לידה ראשונה, לא היתה לי הסטוריה להשוותחמדמדה

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

לרוב בכל מקרה לא יוצא לי לנסוע רחוקהשם שלי

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

מתחילת תשיעישיח סוד

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

אני נסעתי גם בשבוע 38+בוקר אור

נוסעת עד הלידה בלי בעיהדיאן ד.

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

שבוע 37-38 לשהות של שבת כבר לא נוסעתכחלאחרונה

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

מתי לספר לילדים על ההיריון?אבןישראל

אתחיל בזה שאת ההיריון הזה התחלתי עם בטן מלכתחילה אבל עכשיו זה כבר בולט יותר (בתחושה שלי וגם במבטים של נשים פה ושם) מתלבטים אם לחכות עוד קצת או לספר, אני בסביבות שבוע 12/13 ,ילדים מגיל 12-4..

אני חושבת שסיפרנוהשם שלי

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

סיפרתיירושלמית במקור

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

אני סיפרתי לגדולה שלי אחרי הא"ס הראשוןמתואמת

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

לבן 4 ששאל בשבוע 10- סיפרנו אז שימושיתאחרונה

מלטונין לילדה בת 5אריאל765

הי לכולן, למישהי יש ניסיון עם זה?

בת חמש שפשוט לא נרדמת שעות...היא גם סובלת מזה.

אין בעיות בשינה בכלל.

מתלבטים אם פשוט לקנות ולתת

נסי לפניכן לתת מגנזיוםהמקורית

ביסגליצינאט דווקא.

אקרא על זה, תודה!אריאל765

יש גם רגיעון של הדס לשינהיום שני

תמציות צמחים

עלי השפיע והרגיע מאוד.

אני חושבת שיש גם לילדים

הלוואי.. נקרא על זהאריאל765אחרונה

יש לכן רעיונות מה לתת לאכול לילדים בבוקר שבת?אוהבת את השבת

שיהיה קל וקצר ממש

לפני התפילה

מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

עונהבאתי מפעם

שקית עם בייגלה

פירות חתוכים

חלה עם ממרח

יש לנו דגני בוקר ויוגורטים מיוחדים לשבתשימושית

אבל מה הכוונה בזה- מחפשת כי לא מספיקים בסוף את התפילה :/

מי לא מספיק?

איזה סוג אוכל את מחפשת?השם שלי

אצלינו אוכלים ופלים/ עוגיות, כמו בכל בוקר

ואחר כך גם עוגה.

את הסעודה אנחנו אוכלים יחסית מוקדם, סביבות 10:30-11:00.

לחם עם ממרחשנהב

ביצה קשה ומלפפון. את הלחם עם הממרח אפשר גם לארוז בשקית לאחכ לבית כנסת.

ביסקויטיםכורסא ירוקה.

לא הבנתי לאן אתם ממהריםדיאן ד.

את לוקחת את הילדים לתפילה בבית כנסת?

בני כמה הם?

אצלנו אוכלים קורנפלקס עם חלב, לבנים, פירות וכדו'.

מתי הם קמים?רק טוב=)אחרונה

אצלנו התפילה נגמרת מוקדם אז אם הם קמו מאוחר זה יהיה פרוסת עוגה, אם מוקדם יותר אז קורנפלקס עם חלב

איך אפשר לטשטש בטן הריונית,?מעיין34

יש אירוע משפחתי ואני רוצה לטשטש את הבטן. חודש שישי. או לפחות ללבוש בגד שלא מושך יותר מדי תשומת לב לבטן

לפעמים חולצת טוניקה בגזרה רחבה ומתחתיום שני

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

זה שלב שקצת קשה לטשטש בונעמי28

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

יש שמלות קומות שיכולות להתאיםפצלושוןאחרונה

שולחת לך בפרטי תמונה

על איזה ברזל אתן ממליצות? משהו שיהיה קל בבטןאביגיל ##

אקוסאפ מושלםמסע של החיים

תודה! אם יודעת אם יש אותו גם בכדור?אביגיל ##

יש להם גם קפסולות של ברזל על אותו עקרון ספיגה.מסע של החיים

לא ניסיתי

אקטיפרין. אבל עד שלא תנסי לא תדעי אם הוא טוב לך...מתואמת

פריפולכל הישועות

לא עשה לי בכלל עצירות ובעיות..

אלטמן באבקהAvigailh1

תודה!!אביגיל ##אחרונה

והיום בפינת שאלות מטופשות של חמדמדה על הריון ולידהחמדמדה

לנשים שבחלק הריונות סבלו מבריקסטונים/ כאבי גב/ התכווצויות וכל כיף הזה ובחלק לא

כשהיה ילדתן מוקדם יותר מאשר כשלא?🥹🫠

כן את זה אני עושהחמדמדה

אמרתי לבעלי מרגיש לי בזבוז גם ככה

לפחות שאתאמן חח

יש לי מחר עקירה של שן בינהשירה_11

במרפאה של הקופה

אני

רועדת

משקשקת מפחדדדד

אולי מישי תרגיע אותי או תכין אותי??

ואי עשיתי את זה לפני כמה חודשיםפצלושון

והיה ממש בסדר!!

העקירה עצמה לא הרגשתי החלק המעצבן זה ההרדמה אבל זה לא הרבה זמן

ואחכ היה רק קצת כואב עבר מהר

בהצלחה!!

ישש כיף לשמועשירה_11

הצלחת לאכול אחרי זה? בכל זאת מחר יום שישי 😂

יש כמה זמן שאסור לאכול חם אחריפצלושון

לא זוכרת אם יום או משהו אחר

ומיד אחרי עדיף לאכול יותר דברים רכים זה יוצר קל

אבל לא זכור לי משהו נוראי סביב זה

בהצלחה!כבדה

מבינה אותך, באמת מלחיץ.

את יודעת אם השן בחוץ או כלואה? אם היא בחוץ זה אמור להיות יותר קל.

אצלי העקירה הראשונה הייתה כירורגית קשה, חששתי מאוד, אבל הנוספות היו ממש קלילות יחסית אם זה מעודד אותך

מזמן היא בחוץשירה_11

פשוט יש בה כבר חור אז לא מטפלים רק עוקרים

מאחלת לך שזה יהיה ממש בקלות🙏כבדה

תעדכני

זה ממש מעצבן שלא מטפלים בחורים בשיני בינה!!יעל מהדרום

לק"י

שיתנו לנו להחליט מה עדיף לנו.

(אני צריכה לעשות צילום סיטי שיחליטו אם אפשר לעקור את השן בקופת חולים או רק בבית חולים כי היא ליד עצב🫥)

למה סיטי?שירה_11

אני עשיתי פנורמי בשביל זה

כי זה ליד העצב. ורוצים לדעת איך לטפל בזהיעל מהדרום

אני מאמינה שיש רופאים שיסכימו לטפלהמקורית

אם ישלמו להם מספיק כסף

אני למשל לא מתכוונת לעקור את שלי

לפי מה שאמר לי רופא השיניים124816

זה שלא מטפלים בשיני בינה קשור למיקום שלהם שלא מאפשר להגיע עם המכשור באופן יעיל בלי לפגוע בשאר הפה.

נראה לי ששלי כלואה.יעל מהדרום

לק"י

אז אולי באמת אין איך לטפל ( @124816 ).

אבל טוב לחשוב על אופציה של מצבים שאולי זה יתאפשר.

אהבתי את החשיבהשירה_11

למה לעקור שן בריאה

כאב לי ממש לראות אותה מונחת ככה על המגש

אם זה המצב ממש ממליצה לעשות בפרטיסטודנטית אלופה

ולא בציבורי, מניסיון מר של חברה.

לי הייתה שן ממש על העצב וב"ה היה בסדר, עשיתי אצל רופא פרטי בירושלים אם רלוונטי לך

אם לא יוכלו לטפל במסגרת הקופה, ורק בבי"חיעל מהדרום

לק"י

יש סיכוי שאלך לפרטי, כי הרופאה בקופה אמרה לי שהתורים בבי"ח ממש ארוכים.

ירושלים לא רלוונטי.

ותודה על התגובה!!

שיהיה בקלות בעז"ה!!סטודנטית אלופה

וואי בהצלחה!!shiran30005

גם לי יש עוד שבועיים ואני דוחה ודוחה

הפחד שלי זה לא מההרדמה או מאחכ אלה מההרגשה של השן שמתנתקת, זה נוראיי (היה לי בעבר) לא כאב אבל הרגשה מזעזעת

תעדכני איך היה שאני ירגע אחרייך...

בהצלחה 🙏

חחח אוי ואבוי זה בדיוקקק הפחד שלישירה_11

עשיתי בעבר עם גז צחוק ועבר בסדראחת כמוני

סתם משהו מעניין..

כי אחכ בלידות גז צחוק עשה לי ממש רע

גז צחוק? את ביקשת?שירה_11

וכן, יש לי חברה שגם מספרת שהגז ציוק בלידה היה לה קשה ממש

הציעו לי ודווקא בעקירה זהעזר ליאחת כמוני

אם היא בחוץ יכול להיות שיעבור בקלותכבת שבעים

אני עקרתי שן עם חור שהיתה בחוץ

יצאתי מהעבודה, עקרתי, חזרתי לעבודה...

בריאות טובה ובקלות בעז"ה 🙏

עשיתי 2ניק חדש2

אחת עם תפרים אחת בלי

זכור לי רק בלילה הראשון אי נעימות שנאלצתי לקחת משכך

אבל עבר ממש בסדר גמור

בהצלחה!

עשיתי עקירהשירה_11

עם רופא ממש נחמד

2 זריקות של הרדמה

קצת משך והיה לי צמרמורת מהרעש הזה של התלישה וזהו

5 דקות בחוץ.

אני עדיין עם הרדמה ולקחתי טיפות של אופטלגין לכל מקרה

וואוו סהצלחה ! החלמה מהירה!נפש חיה.

זה תחתונה או עליונה❤️

תחתונה זה יותר התאוששות ארוכה

תרגישי טוב!אחת כמוני

אני עשיתי 4 ביחד!!!מקרמה

(לא היו להם מקום בלסת והם התחילו לדחוק את כל השיניים האחרות)

הגעתי מפוחדת

נערכתי עם כל המשכחי כאבים האפשריים

הודעתי מראש שאני שבוע במיטה

העקירה עברה סבבה אבל שקשקתי מפחד מהרגע שההרדמה תפסיק לעבוד

בפועל- עוד באותו הערב הרגשתי ממש אחלה

גם אני עשיתי 4 כלואות יחד 😄אחת כמוני

חשבו שאני לא נורמלית

אבל מרוב פחד

אמרתי שזה או עכשיו או שאני לא חוזרת..

חחח חכמהבאתי מפעם

אני עשיתי לפני איזה 12 שנה 2 ועדיין לא הגעתי ל2 האחרות 🫣 בנתיים הספקתי ללדת את כמה וכמה ילדים אבל לשיניים אני מפחדתתת

מבינה אותך🙂אחת כמוניאחרונה

האמת שטויותAvigailh1

גם אני מתתי מפחד

אבל הרופא היה מעולה .

זריקת הרדמה...לא עברה דקה והשם כבר בחוץ...

יום יומיים הרגשה מוזרה .. לא כאבים או משהו

עבר חלק ברוך השם

אבל תלוי אם היא כלואה אז זה יותר מסובך הבנתי

שיהיה בהצלחה !!

מקווה שעבר בטוב!קל"ת

לי יש טראומה מעקירת שיני בינה.

עשיתי לפני עשור ובאמצע העקירה כנראה חטפתי תגובה אלרגית לאיזה חומר וכל הפנים שלי התנפחו שאפילו הרופא נבהל חחחח

אני זוכרת זה היה יום שישי והרופא חשש שתיהיה החמרה לקשיי נשימה ופעם ראשונה שרופא התקשר אלי ביום ראשון בכבודו ובעצמו לשאול לשלומי😂

יואו אני חייבת לשאול כמה שאלות, אפשר?ממתקית

כבר שנה צריכה לעקור.

קובעת תור ולא מגיעה

מפחדת ממש... גם מגעיל כזה, וגם האחרי.

כאבה לך השן בינה? לכן עקרת?

העקירה עצמה מורגשת?

ואיך זה אחרי?

איזה כיף לך שסיימת עם זה.

אולי יעניין אותך