וחוץ מזה רק שאת לבד אפשר לשנוא את עצמך בשקט בלי דאת צריכה לצאת מהר
אני שונאת לקנות בגדים! שונאת!
תמיד שאני בתא הלבשה אני מגלה כמה אני שונאת את המראה שלי
אני לא אוהבת כלום בעצמי
וכל פעם שאני מוצאת בגד מחמיא והכל הוא לא עולה עלי
אלוהים נמאס לי כברר

)
פצלשית!שילשום נראלי זה היה פעם ראשונה שהרשתי לעצמי ל"השתולל" בתא מדידה עם פרצופים וכדו'
אם אני לא אוהבת את איך שאני ניראת אז למה לא לפחות להצחיק את עצמי?
חיבוק לך ולכל המזדהות כאןשִׁירָהאחרונהקשה להרגיש ככה 
הלוואי שההרגשה תשתנה
ואולי באמת הכי טוב לקנות לבד או עם מישהי שמבינה את זה ומכירה גם את ההרגשה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)