שלום,
אם רבני ישראל היו מגיעים למסקנה שבימינו מבחינה הלכתית מותרים קשרים בין גברים לנשים לפני נישואין (לפי התורה הבעיה היא רק בעריות וכל האיסורים השונים מחכמים) מהסיבה העיקרית שתקופתנו שונה בתכלית השינוי מתקופת חז"ל. למשל אז לא היו אמצעי מניעה, אנשים היו גרים באותו כפר כל החיים ולא היו מכירים כל כך הרבה אנשים כמו בתקופתנו, הרפואה הייתה בדיחה עצובה מאד מאד מאד לעומת הרפואה בימינו ועוד הרבה סיבות.
אז אם היה יוצא כזה פסק שמוסכם על כל הרבנים - האם הייתם עוברים לחיות לפי ה"סגנון" החילוני? לא בצורה קיצונית אבל איפשהו באמצע?
כלומר - האם יש גם טעמים הגיוניים בעניין הזה וטעמים הגיוניים היו משאירים אתכם בשיטה ה"דתית" או שזה סוג של "חוק" בלי היגיון נראה לעין?
אמנם יש תאוריות שונות למה כדאי קשר רק למטרת נישואין שמלמדים בחינוך הדתי, אבל לכל תאוריה אפשר למצוא תאוריה הפוכה שלפעמים נראית הרבה יותר הגיונית ומשכנעת. יש הרבה הגיון בהתנסויות רבות לפני התחייבות לקשר אחד. יש הרבה הגיון להתפתח בקשרים בתקופת הנערות ולא שהקשר האמיתי הראשון יהיה קשר של חתונה. יש הרבה הגיון להכיר את האדם לפני ולפנים לפני שמתחתנים וכו'. כלומר אפשר למצוא תאוריות הגיוניות הן לשיטה ה"דתית" והן לשיטה ה"חילונית" וזה לא ברור מה הכי נכון.
מלבד זאת, יש בעיה רצינית ביותר בשיטה ה"דתית" לאנשים/נשים ברווקות מאוחרת (כמו לאחר גיל 30), לגרושים, לאנשים עם בעיות נפשיות, לאלמנים וכו'. וזה לא נראה הגיוני שלאנשים בקבוצות האלו כל העניין הזוגי ייאסר לחלוטין אלא אם כן יש חתונה. יש למשל גרושים/ות שבכזאת טראומה מחתונה שהם לעולם לא יתחתנו יותר, אך כן יהיו פתוחים לקשר זוגי מסויים שפשוט לא מחייב לחלוטין כמו חתונה.
.