רק ביקשתי משהו אמיתי,לעזאזל לא ביקשתי יותר.
אתמול שאלתי אותה איך היא מעיזה לתת אמון בו,היא אמרה שזה משהו שונה.
לא מבינה את זה.לא מבינה.
אין לי אף אחד בעולם הזה ששווה לחיות בשבילו.אף אחד.
כולם נמצאים בכאילו,מקשיבים ומגיבים ויאללה ביי.
כל פעם אני עושה את הטעות הזאת של,לשתף.
זה מטומטם.מטומטם כל כך לעזאזל.
למה אני לא לומדת לקח.למה יש לי פלאפון,בשביל מה הוא נצרך.
ועכשיו ישאלו,את בסדר?אני פה.
כן,אני כל כך בסדר.בחיים לא הייתי בשיא של הבסדר שלי.
לא יכולתי לבקש יותר טוב מהתקופה האחרונה.

פליז תגרמו לי לא לשלוח הודעות.תשכחו אותי.אל תסכימו לי להיות חברה שלכם.תחסמו אותי.תעשו הכל שאני לא אוכל לתקשר איתכם.
תגידו לי את זה,ככה,בפשטות.
מה הבעיה לפגוע,פשוט תגידו ביי ותמשיכו הלאה.
אני כבר אסתדר עם זה.
למה לשקר עלי שאתם פה.למה.
זה סתם מתיש כל הסחרחורת הזאת.

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת