בס''ד
יצא לי לחשוב עכשיו.. שוב.. על כמה בכל פעם שמשיגים דבר שככ רוצים,למרות זאת ההערכה מתפוגגת ככ מהר.
כחמישה שבועות אחרי לידה, בבית עם האוצר המדהים שלי ומאושרת, בעלי עובד עד שעות הערב המאוחרות.
אז למה מגיעות לפעמים מחשבות של "מה יכלתי להספיק עכשיו" כשהוא בוכה או רעב או סתם רוצה את אמא?
וכשאני מסתכלת לו בעיניים פתאום אני שוכחת הכל, כל מה שרציתי לעשות, ופשוט אומרת "תודה לך השם".
תודה שכרגע אני לא מצליחה ללמוד לבחינות, תודה שהבית שלי פחות נקי מכהרגלו, תודה שמישהו אחר מנהל לי עכשיו את סדר היום.
ומזכירה לעצמי, כמה חיכינו לילד הזה, וכמה כל הזמן אמרתי שכשאהיה בהיריון שום דבר לא יטריד אותי, ואחכ אמרתי שאחרי הלידה כלום לא יטריד אותי, ועכשיו ענייני דיומא שבים להופיע ולהטריד כדי לגרום לפספס את המטרה האמתית, ואולי פשוט לעצור ולהודות.
בעזרת השם שנזכה לנכוח ברגעים שאנחנו בהם.
ולהעריך.
יצא לי לחשוב עכשיו.. שוב.. על כמה בכל פעם שמשיגים דבר שככ רוצים,למרות זאת ההערכה מתפוגגת ככ מהר.
כחמישה שבועות אחרי לידה, בבית עם האוצר המדהים שלי ומאושרת, בעלי עובד עד שעות הערב המאוחרות.
אז למה מגיעות לפעמים מחשבות של "מה יכלתי להספיק עכשיו" כשהוא בוכה או רעב או סתם רוצה את אמא?
וכשאני מסתכלת לו בעיניים פתאום אני שוכחת הכל, כל מה שרציתי לעשות, ופשוט אומרת "תודה לך השם".
תודה שכרגע אני לא מצליחה ללמוד לבחינות, תודה שהבית שלי פחות נקי מכהרגלו, תודה שמישהו אחר מנהל לי עכשיו את סדר היום.
ומזכירה לעצמי, כמה חיכינו לילד הזה, וכמה כל הזמן אמרתי שכשאהיה בהיריון שום דבר לא יטריד אותי, ואחכ אמרתי שאחרי הלידה כלום לא יטריד אותי, ועכשיו ענייני דיומא שבים להופיע ולהטריד כדי לגרום לפספס את המטרה האמתית, ואולי פשוט לעצור ולהודות.
בעזרת השם שנזכה לנכוח ברגעים שאנחנו בהם.
ולהעריך.
)