זה עושה לי רע
ובאלי לבכות
ואני מוצפת.
אוף לא לא זה לא זמן טוב עכשיו.פשוט לא.
אבל מתי כן יש לי זמן טוב?
מה נגיד,מה.
כבר חודשים שאין לי כוחות לראות אף אחד.
אני טובעת.
לעזאזל אין לי,נגמר לי פשוט הכל.
רע לי.רע כל כך.
אני,כבר אין לי איך לבטא במילים...ודי.כל המחברת הזאת מלאה בקישקושים וכל הזמן אני חושבת על אוכל.כל הזמן.
(למרות ש,אני מטומטמת.אכלתי פיתה עם חביתה וקוטג בבוקר ועוגה.זה די הגיוני שאני אמורה להיות רעבה עכשיו.
למה אדם בכלל צריך לאכול😐)
רע לי.אני לא מצליחה לקום.
ואמא כל כך מסכנה.
כ ל כ ך .

קשוח לי ממש. ממש. ממש. ממש.

אסור לי להקשיב לו

שמנה
שמנה
ש מ נ ה

רוצה להיות יפה

יד לי הרבה מה לפרוק
אולי הכל בסופו של דבר מתחבר לאינטגרציה מפגרת עם העולם.
מה היא בכלל בלימודים שלי,מה עשיתי לה,למה היא ככה שומרת ממני מרחק פתאום?
אני צריכה לא לתת מקום לחשש אלא להתייחס רגיל בפשטות.
ושאצא צועקת זה עושה לי רע וכואב בלב
ושלחתי לה אתמול משהו והיא לא ענתה
אולי היא גם מתרחקת ממני
מה קורה לי
והיא שאמרתי לה שאני לא אצליח לצייר לה את הציור,התבאסנ ממני ממש.
שמחה שעמדתי על הגבול שלי אבל מתג שני זה נורא מבאס ומעצבן ואני מרגישה משלוש אנשים שאני שונאת את המצב ובטלי ל, אבל אני לא יעשה את זה כי זה סתם מטומטם ואני עוד רגע אצא מהמחשבות האלו
רק
קחי בקלילות טוב

אני מטומטמת ומוזרה
באלי ללכת לעולם אחר ולחפש לעצמי את הדרך
להתנתק מכולן
מכולם
ולא לשמוע כלום יותר

באלי לצרוח ולהרביץ ולקלל
לא צריכה אותן
לא צריכה פאקינג אף אחתתת