לרדת רגיל
לחבק את עצמי
לדמיין אותו מגיע מאנשהו
לקלוט את הסיטואציה ולברוח בטיסה אל מחוץ לקניון.
העיקר אנשים הסתכלו עלי כאילו גנבתי משהו.

תן לי מנוחה
מנוחה אמיתית.
אני רוצה רוגע.
וממ,הלואי ולא היה צריך ליסוע לחתונה...יש שם כל כך הרבה אנשים שאני ממש מעדיפה לשכוח/לא לפגוש.
הכי מלחיץ אותי זה שמה,ברור שאני רוקדת.הרוקדת הראשית.הכי סטלנית.הכי מתולתלת.הכי חברה טובה שבאה לשמח.
איך מסבירים את הפער העצום הזה שנהייה בין מה שחושבים שאני למה שאני באמת.
אני נראלי בשלב לאחרונה,כאילו,מתפתחת אצלי מחשבה מאוד אמיתית ויש מצב שהיא תתגשם ש,פשוט לעזוב הכל,ליסוע רחוק ולהתחיל מחדש.
למרות שאני יודעת שזה לא יהיה כל כך פשוט.
אני צריכה גם ניתוק מוחלט מהמשפחה וזה לא יקרה.ראינו כבר כמה יסורים עברתי בשנים המזגזגות האלו שלא היה קשר.
פוף הנפש שלי במפח נפש אחד גדול.
הלואי תשמור עלי.
תשמור חזק ועדין.
אני רוצה להיות עובר.לא מרגיש כלום,לא יודע כלום,לא מכיר אנשים,לא נפגע.
רוצה לגדל את הילדים שלי בחממה טובה ועוטפת.שלא יפגעו.אני מתחננת.באמת שלא יפגעו.
אל תעמיד אותי במצב הזה של,אם הם יפגעו,מה אני עושה.

הלואי וקוראים אותי פה.והלואי ואכשהו זוכרים להתפלל עלי.
אני צריכה את זה באמת יותר מתמיד.

ומפחיד לי לקום בשעה כזאת ועם כאלו חלומות