אני גדולה
אני גדולה
יש גם כח בגוף
זה הכי יהודי שיכול להיות
וגם הכי אימהי.
יש אין מוטיבציה
וגם לא במוצש"ק
וגם לא בסוף חודש
וגם לא בראש חודש
וגם ביום שישי לא עושים מלאכה שאינה קשורה לשבת.
אז זה ממש כמעט שבוע, כמו חול המועד
אני ללב ואת לטל
אני לאומן ואת לאמא שלך
איש לרעהו ומתנות לאביונים
ואת כל השאר נגלה בהמשך..
ומלא מתח
ומלא התחדשות
וריח של שמחה כזה
והלוואי שמישהו יבוא איתי לסיבוב שערים![]()
(אני מסכימה..)
אבל לא בטוח שאני אסע, אני מקווה שיהיה לי טרמפ, בעיקר חזור
ציפור שיר.
הבנתי, טוב תעשי מה שטוב לך
הכל
זה לא הכי נחמד שיש.
אבל לפעמים זה נצרך
כדי שיהיה מקום להודעות חדשות
פעם לא הבנתי מה זה 'תכנון' ומה זה 'זמן'
היום אני לא מבינה מתי יש זמן לתכנן.
והמחשבות רצות בטיל
אז גם היד מצטרפת.
ככה זה, היא לא יכולה להתנגד
ורק לומר איזה נס שלא הגענו לפני רבע שעה והיינו מעורבים בעצמנו בתאונה
זו התעלות.
ומי שלא אוהב
כדאי לו לאהוב
ממש לחפש מחת בערמת שחת
ולפעמים טוב ביחד
מה שלומך ילדונת של אבא?
שנים איתך
שנים שנים
עוד נדבר מתישהו.
יותר כואב-
בין שני פטישים
עולם אחר נסגר
ולהפך![]()
חצי שקל הוא יותר גדול מעשר שקל
למקום קטן יש יותר פוטנציאל להתרחב ממקום גדול
כמה
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)