אלווול

היתה אחלה.
אין לי משו מיוחד..

איך לך?

וואי, אלול!

ב''ה


ב''ה היה מעולה!

וואי היתה שבת מדהימה!!

לפעמים אין לי חוש כיוון שזה משהו😅

 

אמממ פיכסה.

 

 

 

 

 

גיל ההתבגרות זה דבר מאוד לא יציב...

 

 

איך היתה לך שבת?

ד"א בן כמה אתה?

חשבתי על זה שבחינוך לתומ"צ צריך 4 דברים:

א. תפילות.

ב. לשמור על התודעה של הילד, שיבין שהזהות שלו ושלך לא סותרות. ויש בזה דרגות שונות. למשל, אם רואים שהילד מתאים באופיו ובשאיפותיו לתורת הרב סולוביצ'יק, צריך להכיר לו את העולם הזה ולשמוח בזה (למרות שייתכן ואתה - ההורה - גדלת בבתי מדרש שונים). אם הילד מתעניין במוזיקה קלאסית - צריך לדבר איתו על רוממות השירה ביהדות. אם הוא עושה עבירות חמורות - צריך לשדר לו שהוא עדיין צריך לשיר בכל בוקר "ברוך שלא עשני גוי".
אלו כמובן דוגמאות, ואין לדקדק בהם. הצד השווה שבהם הוא שיש "להרחיב" את הזהות היהודית כמה ובאופן שמתאפשר, על מנת שלילד תהיה תמיד אחיזה (את הרעיון הזה הבנתי קצת בזכות הספר של הרב נבון, להכות שורשים).

ג. הפרדה בין עיקר לטפל. יש דברים שאסורים על פי התורה. יש דברים שאסורים מצד הבריאות (עישון לדוג'). ויש דברים שמהותית - אין בהם פסול. אבל חברתית יכולים להעיד על הידרדרות מסוימת. למשל - בגדים מסוימים, תספורות. אם הילד עוזב את בית הספר ומחליט להיות נער גבעות - יש להבין שאין בזה איסור, ואפילו להיפך - יש בזה מעלות גדולות. לא צריך להתרגש מהליחשושים ומהמצקצקים ו"לדעת לבחור את המלחמות שלך".
אגב, סיפור: קראתי בחיי סבא ישראל שכשהוא היה ילד שרר עוני גדול, ובדרך לחיידר הוא היה רואה עני נותן לו את הלחם שלו. ואח"כ מרוב רעב הוא לא היה מצליח להקשיב בשיעור והמלמד היה מלקה אותו לעיני כולם.

ד. העמקה ביסודות האמונה. להסביר את המצוות יותר בשורשם. לעומק. למשל, צניעות אינה רק עניין של אורך החצאית. זהו פרט במידת הצניעות הכללית - בענווה. הרצון שלא יסתכלו עליך. שאול נחבא אל הכלים. אם אצליח לחנך את הבת שלי לענווה בגילאי היסודי, אני בטוח שכשהיא תהיה גדולה יותר יהיה לה יותר קל להתמודד עם אורך החצאית.


(לא דיברתי על כל הדברים שנכונים לחינוך באופן כללי. כמו למשל אהבה וקשר עם הילד ונוכחות הורית וסיכות הורית)