כי בזמן אמת אני רק מחפשת איך לצאת מהסיטואציה המביכה.
על דבר כזה הייתי רוצה לענות משהו כמו
"נשמה, זאת לא תחרות ולא עבודה. ממש לא ראוי לעשות חשבונות כאלה למשפחות אחרות."
לא להודות על המחמאה ולא להתעצבן על ההתערבות [שבד"כ היא באמת מתמימות]. רק לשמוע, לציין שזה לא ראוי ולהמשיך הלאה.
ככה גם פחות להעמיד את הבנאדם מולי מול הרצון להצטדק.
אני מרגישה שכל הנושא הזה מאוד מורכב. כי יש כאלה שלא מפריע להם לקבל הערות כאלה ואחרות, יש מעגלים חברתיים שזה מקובל יותר. יש שזה מקובל פחות..
אני רוצה לעודד את התפיסה שגוף של אנשים אחרים, ובייחוד נשים, הוא לא נושא לדיון.
לא "איזו בטן קטנה יש לך!" ולא "את לא רוצה עוד?". מבחינתי אפילו לא "בשעה טובה" אם האישה לא יזמה שיחה על העובדה שהיא בהריון.
הצד שני של זה הוא שבאחריות הנשים ההרות שרוצות לדבר על זה ליזום את הנושא.. לא לחכות ש"יראו ויבינו". כי אם אנחנו רוצות שיראו ויבינו אנשים כל הזמן יסתכלו וינסו להבין......