ואשמח לתבנות ועצות..
אז אני קוראת פה הרבה... אמא לכמה ילדים. כרגע נמצאת בחופש עם הילדים.
הסדר יום שלי בזמן האחרון: רוב היום על המחשב או בטלפון מעבירה את הזמן.
ממש עצוב לי ומבאס אותי גם לתת דוגמא כזו לילדיי. כשאני מנסה כן להיות איתם, זה לא אורך הרבה זמן. ולפעמים גם מסתכלת וקשה לי להרגיש אהבה כלפיהם בהסתכלות הראשונית.
בכללי מבאס אותי הקשרים עם אנשים מסביבי. חברים בעבודה אין, גם המשפחה מאכזבת אותי לצערי ממש . דווקא ממש רציתי שהמשפחה שלי (אחים אחיות הורים) יהיו העוגן שלי. אבל לצערי אחרי מפגשים איתם מרגישה מרוקנת, לפעמים לא שווה, דחויה. ומבחינתם אני בטוחה שהם חושבים שהם אוהבים אותי. אבל אני מרגישה אחרי פגישה איתם ככ רע עם עצמי, לפעמים עם בעלי.
אני כרגע בחופש (קשורה לתחום החינוך) ומרגישה חוסר מעש וחוסר משמעות ואפילו דיכאון קל.
מרגישה שאין תכלית ככ- נמצאת רוב הזמן בבית, בלי חברה למרות שנמצאת בעיר מאז החתונה אין לי ממש חברות פה.
ברגעים קשים פתאום הבדידות והניתוק המוחלט הזה עולה.
אז אשמח לשמוע מכן.. וגם אם יש נשים שעובדות בחינוך שרוצות קצת לשתף איך אתן מעבירות את הימים- אשמח ממש לקבל רעיונות וכוח.
הילדים מעבירים את הזמן..עובדים בחוברות, משחקים,
מדברים
