לאו דוקא משק בית,
אבל עזרה, כלשהי
אני מכירה מישהי שלפני כמה זמן התחילו לה כאבים ברגל והרופא אמר לה שהיא לא יכולה לדרוך עליה,
אבל עקב אילוצים (כמו מעבר דירה פתאומי) היא לא ממש הצליחה בזה וזה מחמיר.
וזה מדאיג אותי
אז אם מישהו מכיר כאלה שעוזרים לאנשים שיש להם הגבלה בניידות
או אפילו אנשים שרוצים לבוא לעזור
נראלי שהיא מאוד תשמח
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
