בבא קמא (פב: ):
"עשרה דברים נאמרו בירושלים:... ואין עושין בה כבשונות, ואין עושין בה גנות ופרדסות... ואין עושין בה כבשונות - משום קוטרא (משום העשן). ואין עושין בה גנות ופרדסין - משום סירחא (עשבים מסריחים)".

וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ וְכָל־הָעָ֔ם אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶל־הַנְּבִיאִ֑ים אֵין־לָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֗י בְּשֵׁ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵֽינוּ׃ {יז} וַיָּקֻ֣מוּ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־קְהַ֥ל הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ {יח} מיכיה [מִיכָה֙] הַמּ֣וֹרַשְׁתִּ֔י הָיָ֣ה נִבָּ֔א בִּימֵ֖י חִזְקִיָּ֣הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כָּל־עַם֩ יְהוּדָ֨ה לֵאמֹ֜ר כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת צִיּ֞וֹן שָׂדֶ֤ה תֵֽחָרֵשׁ֙ וִירוּשָׁלַ֙יִם֙ עִיִּ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃ {יט} הֶהָמֵ֣ת הֱ֠מִתֻהוּ חִזְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכָל־יְהוּדָ֗ה הֲלֹא֮ יָרֵ֣א אֶת־יְהוָה֒ וַיְחַל֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהוָ֔ה אֶל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם וַאֲנַ֗חְנוּ עֹשִׂ֛ים רָעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה עַל־נַפְשׁוֹתֵֽינוּ׃ {כ} וְגַם־אִ֗ישׁ הָיָ֤ה מִתְנַבֵּא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה אֽוּרִיָּ֙הוּ֙ בֶּֽן־שְׁמַעְיָ֔הוּ מִקִּרְיַ֖ת הַיְּעָרִ֑ים וַיִּנָּבֵ֞א עַל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את כְּכֹ֖ל דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃ {כא} וַיִּשְׁמַ֣ע הַמֶּֽלֶךְ־יְ֠הוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָ֤יו וְכָל־הַשָּׂרִים֙ אֶת־דְּבָרָ֔יו וַיְבַקֵּ֥שׁ הַמֶּ֖לֶךְ הֲמִית֑וֹ וַיִּשְׁמַ֤ע אוּרִיָּ֙הוּ֙ וַיִּרָ֔א וַיִּבְרַ֖ח וַיָּבֹ֥א מִצְרָֽיִם׃ {כב} וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹיָקִ֛ים אֲנָשִׁ֖ים מִצְרָ֑יִם אֵ֣ת אֶלְנָתָ֧ן בֶּן־עַכְבּ֛וֹר וַאֲנָשִׁ֥ים אִתּ֖וֹ אֶל־מִצְרָֽיִם׃ {כג} וַיּוֹצִ֨יאוּ אֶת־אוּרִיָּ֜הוּ מִמִּצְרַ֗יִם וַיְבִאֻ֙הוּ֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹיָקִ֔ים וַיַּכֵּ֖הוּ בֶּחָ֑רֶב וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־נִבְלָת֔וֹ אֶל־קִבְרֵ֖י בְּנֵ֥י הָעָֽם׃ {כד} אַ֗ךְ יַ֚ד אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן הָיְתָ֖ה אֶֽת־יִרְמְיָ֑הוּ לְבִלְתִּ֛י תֵּת־אֹת֥וֹ בְיַד־הָעָ֖ם לַהֲמִיתֽוֹ׃ (פ)

רש"י פסוק כ'

וגם איש היה מתנבא. מי שאמר זו לא אמר זו עד כאן דברי צדיקים ועמדו רשעים שהיו שם ואמרו גם איש מתנבא וגו' כשם שאוריה נהרג יהרג ירמיה כך מפורש בספרי:

***** *****

הערה:

מה שפירש פה רש"י, זה אמנם דרש - אבל נסמך על הפשט, כי לפי הפשט נראה שבאמת הפסוקים כ'-כ"ג, הם לא חלק מהדברים שנאמרו באותו מעמד. אלא סיפור שהנביא שכותב את הספר - מספר לנו. והסיבה שהוא מספר לנו - כדי שנבין את ההקשר של הפסוק האחרון - פסוק כ"ד - שהנביא לא רצה לקטרג עליהם שהם נהגו באופן בעייתי באופן אלים, אבל ציין עובדה שכבר עשו דין כזה לא פעם ולא פעמיים, ובמקרה הזה, שכבר בתחילת הפרק מסתבר שהעם תפס אותו בשילהוב יצרים, ולא באופן שעושים דין צדק כראוי, אז לכן הוא מסביר שזה ההקשר שבתוכו נאמר פסוק כ"ד - והראיה שכל הפירוש הזה נכון - זה פסוק כ"ד עצמו - כי אם לא היה שם שילהוב יצרים, אלא רק סיפרו שני סיפורים - שיש מקרים שקיבלו את דברי הנביא - אצל הנביא מיכה, ויש מקרים שלא קיבלו - אצל הנביא אוריה, אם ככה, למה היה צריך הצלה מיוחדת שיציל אותו אחיקם בן שפן? אלא ודאי שכל הפירוש הזה הוא מה שקרה שם באמת, שכל אחד "אמר מה שבא לו" - "אך" - "יד אחיקם בן שפן הייתה את ירמיהו לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו" (אחיקם בן שפן - אגב - אבא של גדליהו בן אחיקם)

כך גם בספר שמואל, בפרק י"ט, כתוב .
"
וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל־אַבְשָׁלֹֽם׃ {ג} וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל־הָעָ֑ם כִּֽי־שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל־בְּנֽוֹ׃ {ד} וַיִּתְגַּנֵּ֥ב הָעָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לָב֣וֹא הָעִ֑יר כַּאֲשֶׁ֣ר יִתְגַּנֵּ֗ב הָעָם֙ הַנִּכְלָמִ֔ים בְּנוּסָ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה׃ {ה} וְהַמֶּ֙לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶת־פָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃ (ס) {ו} וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֛ב אֶל־הַמֶּ֖לֶךְ הַבָּ֑יִת וַיֹּאמֶר֩ הֹבַ֨שְׁתָּ הַיּ֜וֹם אֶת־פְּנֵ֣י כָל־עֲבָדֶ֗יךָ הַֽמְמַלְּטִ֤ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַיּ֔וֹם וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְנֶ֣פֶשׁ נָשֶׁ֔יךָ וְנֶ֖פֶשׁ פִּלַגְשֶֽׁיךָ׃ {ז} לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־שֹׂ֣נְאֶ֔יךָ וְלִשְׂנֹ֖א אֶת־אֹהֲבֶ֑יךָ כִּ֣י ׀ הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֗וֹם כִּ֣י אֵ֤ין לְךָ֙ שָׂרִ֣ים וַעֲבָדִ֔ים כִּ֣י ׀ יָדַ֣עְתִּי הַיּ֗וֹם כִּ֠י לא [ל֣וּ] אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֤נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּי־אָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָ"


וזה נראה בפשטות שכל הסיפור מפסוק ב' עד פסוק ה' - זה מה שסיפרו ליואב ואולי יואב ידע שזה לא לגמרי נכון, אבל הוא כעס על דויד שנתן הוראה לא להרוג את אבשלום, והוא - יואב - כבר הרג אותו - את אבשלום, והיה לו נוח ליצור מצב שבו ייראה כאילו דויד ריחם יותר ממה שראוי וכביכול סיכן את העם במלחמה, וכאילו עכשיו כשדויד יצטער על זה שכולם סובלים בגלל שהוא בוכה על אבשלום, אז ככה יואב קיווה להטות את דעת הקהל שהוא יואב כביכול צדק, ועכשיו גם דויד הבין כביכול שיואב צדק והוא חוזר בו. והראיה שזה לא מה שהיה במציאות - כי אם זה היה במציאות הנביא היה צריך קודם לספר שהעם "התגנבו כמו העם הנכלמים בנוסם במלחמה", ורק אחר כך לספר שהלכו ואמרו את זה ליואב. בפועל זה לא מה שכתוב - כתוב שדויד בכה על אבשלום - ואז מישהו - אולי מישהו בעל אינטרס דומה לשל יואב - הלך ואמר את הדבר כדי לעורר את היצרים של יואב כדי לסובב את כל המערכת. - לא בגלל שזה היה המציאות.

אתמול פתאום קלטתי את זה!

אלא בטוח.

מאחל רק טוב גבר

מאחל שתהיה שנה טובה בהרבה

מה שלומך?

מה שלומך???

לסדרות או תוכן כלשהו קליל ומצחיק...

סרטונים קצרים - אנדרדוס, ברדק, אלה של האקדמיה ללשון העברית

מקווה שהשבת איכשהו עברה סביר?

הנה עוד אחד