הרבה זמן מתלבטת אם לכתוב פה, פחות מרגיש לי מתאים לכתוב על זה כאן אבל אולי מפה תבוא הישוע...
אז ככה, אני נשואה כמעט 10 שנים. ב"ה זכיתי במישהו מהמם שכיף לנו מאד ביחד ואני אוהבת אותו מאד מאד.
אבל יש לי בעיה רצינית. כל מה שקשור לעניין של הביחד הפיזי מאד רחוק ממני. ולא רק רחוק, ברמה של סלידה. אני יודעת שזה נשמע נורא, ולמרות שאני עושה את כל המאמצים בשבילו זה קשה לי מאד.
אני ממש מרחמת עליו הוא כ"כ משתדל ואני מנסה לשחק אותה כאילו אני משתפת פעולה אבל זה לא הולך. וגם בסוף יוצא שהוא כ"כ מבואס מזה שאני באמת לא רוצה.
הוא מנסה להציע לי ללבוש כל מיני דברים יפים ואני לא מסוגלת . זה מגעיל אותי ומרגיש לי תאוותני כזה שאני לא מסוגלת.
כואב לי לכתוב את זה אבל זה ברמה כזאת שבזמן שמנסים להיטהר יוצא לא טוב והוא כ"כ מבואס ואני בשקט בלב מרגישה קצת הפוך..
כ"כ מקנאה בנשים פה בפורום שכותבות שהם רוצות יותר! ואני מרגישה בדיוק הפוך. למה אצלי אין את הרצון הזה? מה הבעיה אצלי?
אני לא מרגישה שזה מפריע לי (למרות שברור לי שזה בעייתי) אבל הכי קשה לי זה שבעלי סובל מזה. הוא כ"כ רוצה ומשתדל ואני דוחה או מתרצה אבל בלי חשק והוא כל פעם מתוסכל מחדש.
חשוב לי להגיד שזה לא קשור לגלולות או מצב מסויים, זה רתיעה כזאת שיש בי מההתחלה . ואין לי בעיה עם מגע פיזי בקטנה חיבוק נגיד הבעיה היא מעבר לזה. והעניין הוא שאם מתחילים בחיבוק זה ישר מתקדם.
כשמתקרב המקווה זה בכלל סרט מבחינתי. כל ההתעסקות הזו עם הגוף ממש מציקה לי ומטרידה אותי באותו יום אני עצבנית ברמות אחרות. הוא ממש מנסה להרגיע מגיע מוקדם מכין ארוחה ממש שווה באותו יום שומר שהילדים לא יפריעו לי לרגע ובסוף חוטף ממני עצבים שאני בעצמי לא יודעת למה הם קורים..
אגב, בהתחלה חשבתי שאין לי רצון בגלל שכורה לי. הייתי אצל אחינועם לב שגיא שאמרה שאין כלום. הייתי אצל עוד רופאה מתמחה בתחום ששלחה אותי לייעוץ. בייעוץ היא ניסתה להסביר לי כמה זה דבר קדוש וכו' וזה לא קשור למה שאני מרגישה אבל זה לא ממש עזר כי גם אם אני בשכל מבינה משהו ברגש זה עדיין מרגיש לי הפוך.
בקיצור הלוואי שיהיה לכם רעיון בשבילי. אם יש לכם המלצה למישהי שתוכל לעזור לי ממש אשמח (מוכנה להרחיק לכל מקום,)
אז ככה, אני נשואה כמעט 10 שנים. ב"ה זכיתי במישהו מהמם שכיף לנו מאד ביחד ואני אוהבת אותו מאד מאד.
אבל יש לי בעיה רצינית. כל מה שקשור לעניין של הביחד הפיזי מאד רחוק ממני. ולא רק רחוק, ברמה של סלידה. אני יודעת שזה נשמע נורא, ולמרות שאני עושה את כל המאמצים בשבילו זה קשה לי מאד.
אני ממש מרחמת עליו הוא כ"כ משתדל ואני מנסה לשחק אותה כאילו אני משתפת פעולה אבל זה לא הולך. וגם בסוף יוצא שהוא כ"כ מבואס מזה שאני באמת לא רוצה.
הוא מנסה להציע לי ללבוש כל מיני דברים יפים ואני לא מסוגלת . זה מגעיל אותי ומרגיש לי תאוותני כזה שאני לא מסוגלת.
כואב לי לכתוב את זה אבל זה ברמה כזאת שבזמן שמנסים להיטהר יוצא לא טוב והוא כ"כ מבואס ואני בשקט בלב מרגישה קצת הפוך..
כ"כ מקנאה בנשים פה בפורום שכותבות שהם רוצות יותר! ואני מרגישה בדיוק הפוך. למה אצלי אין את הרצון הזה? מה הבעיה אצלי?
אני לא מרגישה שזה מפריע לי (למרות שברור לי שזה בעייתי) אבל הכי קשה לי זה שבעלי סובל מזה. הוא כ"כ רוצה ומשתדל ואני דוחה או מתרצה אבל בלי חשק והוא כל פעם מתוסכל מחדש.
חשוב לי להגיד שזה לא קשור לגלולות או מצב מסויים, זה רתיעה כזאת שיש בי מההתחלה . ואין לי בעיה עם מגע פיזי בקטנה חיבוק נגיד הבעיה היא מעבר לזה. והעניין הוא שאם מתחילים בחיבוק זה ישר מתקדם.
כשמתקרב המקווה זה בכלל סרט מבחינתי. כל ההתעסקות הזו עם הגוף ממש מציקה לי ומטרידה אותי באותו יום אני עצבנית ברמות אחרות. הוא ממש מנסה להרגיע מגיע מוקדם מכין ארוחה ממש שווה באותו יום שומר שהילדים לא יפריעו לי לרגע ובסוף חוטף ממני עצבים שאני בעצמי לא יודעת למה הם קורים..
אגב, בהתחלה חשבתי שאין לי רצון בגלל שכורה לי. הייתי אצל אחינועם לב שגיא שאמרה שאין כלום. הייתי אצל עוד רופאה מתמחה בתחום ששלחה אותי לייעוץ. בייעוץ היא ניסתה להסביר לי כמה זה דבר קדוש וכו' וזה לא קשור למה שאני מרגישה אבל זה לא ממש עזר כי גם אם אני בשכל מבינה משהו ברגש זה עדיין מרגיש לי הפוך.
בקיצור הלוואי שיהיה לכם רעיון בשבילי. אם יש לכם המלצה למישהי שתוכל לעזור לי ממש אשמח (מוכנה להרחיק לכל מקום,)
