לא מעט שלי והרבה יותר טעויות של אנשים סביבי, בעיקר כאלו שהיו מוערכים בסביבה שלהם. 

מתוך ספרו של אריך פרום
(פסיכולוג יהודי אמריקאי, לפני 50 שנה)

בספרו שנקרא בשם "אי-ציות",
כך כותב אריך פרום:

"את השקפותיו על רשעותו לכאורה של האדם, ביטא ראסל באופן מבריק ב"מסות לא פופולריות (זה שם החיבור), 1950":
"ילדים, אחרי שהיו שלוחי השטן בתיאולוגיה המסורתית, ומלאכים המוארים באופן מיסטי במוחם של הרפורמטים המשכילים, חזרו להיות שדים קטנים - לא שדים תיאולוגים בהשראת השטן, אלא תועבות מדעיות פרוידיאנית בהשראת הלא-מודע. הם, יש להגיד, הרבה יותר מרושעים משהו בהוקעותיהם של הנזירים; הם מראים, בספרי לימוד מודרניים, חוכמה והתמדה בדמיונות מלאי חטא שבעבר לא היה דבר שהשתווה להם למעט אנטוניוס הקדוש. האם כל זה הוא, בסופו של דבר, האמת האובייקטיבית? או שמא זהו פיצוי של דמיון בוגר, על כך שאינו רשאי יותר לחבוט במזיקים הקטנים?
הבה ניתן לפרוידיאנים לענות -
כל אחד - עבור האחר"

(עמוד 47-48)

ועוד:
"ראשית, אנשים אינם נאחזים בחיים כשהם תחת איום, אחרת כיצד ניתן להסביר את הסבילות שלהם לנוכח האיום של טבח אטומי? יתר על כן, אנשים מבלבלים התרגשות עם אושר, ריגושים עם אהבת החיים. הם "ללא אושר בלב השפע". העובדה היא שכל המעלות שבזכותן משבחים את הקפיטליזם - יוזמה פרטית, המוכנות לקחת סיכונים לעצמאות - נעלמו מזמן מהחברה התעשייתית, וניתן למצוא אותן רק במערבונים ובקרב הגנגסטרים. בתיעוש הביורוקרטי והריכוזי, בלי קשר לאידיאולוגיה הפוליטית, ישנו מספר הולך וגדל של אנשים שנמאס להם מהחיים, והם מוכנים למות על מנת לסיים עם השעמום שלהם. הם אלו שאומרים "עדיף מת מאדום" (אדום=כינוי לקומוניסט) אך עמוק בפנים המוטו שלהם הוא "עדיף מת מחי"

רק יסודות של המוות מעוררים אותם.
יסודות של החיים - אינם מדברים אליהם.
הטקס היומי שלהם, זה לקום בבוקר, ולהסתכל בבן אדם נובל להם מול העיניים. המשמעות של החיים, היא - בעיניהם - להיות נאמן למי שעלול ללחוץ על ההדק מולך. ומה שווים חייו של אדם, שאינו נאמן - למשמעות החיים? כך, זה מהווה בעיניהם איזה טקס של קרבן תמיד, שחרית וערבית, לאיברים ופדרים מתעכלים עד עלות השחר. זאת ההנאה שלהם, זה תמצית החיים בעיניהם.
להסתכל - להסתכל ממש. כי בעיניהם - לפרוץ לטלפון - איזה פשע זה? הם יפרצו לטלפון של מי שבא להם, יצלמו את הבן אדם בכל דרך שנראית להם, ומי זה הטיפש שיכפור ולא יאהב את ה"משמעות של החיים"=בעיניהם, נאמנות למי שידיו על ההדק? שתי ידיו, כדרך חביבות של מצווה, כמו שכתוב. וכי יש דם, בכלל, לאדם כזה? וכי לאלוהים יש זכות לתת דם לאדם כזה? אולי אלוהים עשה טעות, לדעתם.
"ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה, כי הדם - הוא יחניף את הארץ. ולארץ לא יכופר, לדם אשר שופך בה, כי אם - בדם שופכו."
(יש לי פירוש של סוד בדבר הזה - פירוש של סוד שניתן להבין בפשט. אבל לא אומרים דברים סתם (המשפט הזה בעיניהם זה בדיחה. אבל אני עומד מול אלוהים - גם בזמן שבשר ודם מלא באמונת בגשמיות מכף רגלו ועד קודקוד יעמוד לפני,))

סנהדרין י"ט עמוד א'

"מלך לא דן ולא דנין אותו.
אמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דויד דן ודנין אותן, דכתיב: בית דויד כה אמר ה' דינו לבוקר משפט. ואי לא דיינינן ליה אינהו היכי דייני? והכתיב התקוששו וקושו, ואמר ריש לקיש קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.
אלא מלכי ישראל מאי טעמא לא? משום מעשה שהיה. דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא. אמר להן שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו ונדוננו. שלחו ליה: עבדך קטל נפשא. שדריה להו. שלחו ליה: תא אנת נמי להכא "והועד בבעליו" אמרה תורה - יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.
אתא ויתיב. אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך, ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י`ה`ו`ה`".
אמר לו: לא כשם שתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה לימינו - כבשו פניהם בקרקע. נפנה לשמאלו - וכבשו פניהם בקרקע. אמר להן שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם, יבוא בעל מחשבות וייפרע מכם. מייד בא גבריאל וחבטן בקרקע. באותה שעה אמרו: מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו"

והם כולם - נציגות מכל מגזר - יהודי או גוי - משתפים פעולה עם הפשע. באהבה. אהבה לאמת שהם המירו אותה באמונת מי שישים ידו על ההדק והכפתור לשלוט בחיי אדם,

משתפים פעולה - עם נציגות אקטיבית, ועם נציגות פסיבית. יש להם מערך, איך לנהל פשעים. זה לא סתם, איך שיוצא

*נציגות מכל מגזר, ומכל דת

זה אסון, שהאנשים האלו מחשיבים את עצמם לבני אדם

עוד חשבתי, להסביר דברים שקשורים להבנת האמת. להבחין נכון, בשאלות של האמת כפי שהיא, לא בדרך של אמונה באיזה שטות או דמיונות של השערות שמישהו העלה בדעתו (או נדמה לו שמישהו שהוא פלש לו לחיים, לדעתו הנפלש ככה חושב).

אבל הבנתי שאין טעם. במקום שאין משמעות לחיים, אלא מאמר פיו של "גדול הדור", הדתי או החילוני. אז להגיע ל"בירור האמת", זה אפילו לא שאלה שמתחילה. בירור האמת, זה במקום שיש אמת והבנה, לא במקום שההבנה היחידה היא ההדק שבידו של איזה שוטה שמלך.

קל וחומר, כאשר האמת היא "כחומר ביד היוצר", כאשר ה"יוצר" הוא בעל היד על ההדק.

ולמעשה בירור האמת אינו מכוון אלא לשרת את היד שרוצים על ההדק, ולא שום דבר מעבר. כי הבנה - אין להם. רצון - אין להם. מחשבה - אין להם. גאווה ריקה - יש ויש.

קל וחומר, שהאנשים האלו, ברשעותם, מרשים לעצמם לסמוך על דמיונות והשערות של עצמם, בשאלות של דין שמיים.

אם הם משערים לפי דמיונותיהם, שאדם נענש בדיני שמיים, אז בעיניהם זו ודאות, ככל שהם החליטו כך וסמכו ידיהם על ההחלטה ואישרו אותה ברצונם ופתיות ליבם.

ואם היו עושים כך, זה עוד היה דבר אחד, אבל הם קוסמים קסמים ומנחשים, לשער כאילו יש להם אי זה הבנה עליונה אישית שיש להם בדיני שמיים, ועל פי זה הם פוסקים.

כביכול, אם יש שני בני אדם שבאים לדין, אחד תובע ואחד נתבע, והם כביכול וכי היה רשות לדיין לומר: מסתמא שאם הנתבע סובל מדבר כך וכך, ומסתמא - לפי דעתי, הדיין הקדוש היושב על כס המלכות, מאן מלכי רבנן, לפי דעתי הוא נענש בדיני שמיים. ולכן מסתמא התובע יותר צודק מהנתבע, כיוון שלפי דעתי הנתבע מתחייב בדברים כלשהם בדיני שמיים. אני אפרש כל דבר שבדין, כאילו יש אסמכתא לדברי התובע נגד הנתבע, מצד דיני שמיים. זה לא רק שוטה, זה מעוות הדין מעיקר הדין, מעיקר העניין, זה דיין שאין לו כלל הבנה מה פירוש "דין". כי בעיניו "דין" זה המחשבות העולות על דעתו של הדיין בשרעפי הרהורי הדמיונות התקועים ברוחו ודמיונות נפשו והשערות נשמתו.

לכן אני לא עושה.

הנה, כבר טעית

מצטרפת לשאלה

אלא בטוח.

מאחל רק טוב גבר

מאחל שתהיה שנה טובה בהרבה

מה שלומך?

מה שלומך???

לסדרות או תוכן כלשהו קליל ומצחיק...

סרטונים קצרים - אנדרדוס, ברדק, אלה של האקדמיה ללשון העברית

מקווה שהשבת איכשהו עברה סביר?

הנה עוד אחד