כועסת על גיסתי ממשהאושר שבחלום
פרסמתי היום שאני מאוד חוששת מהקורונה, ויש לבעלי חתונה מחר של חבר. ובגלל התחלואה שעולה ועולה,
מפחדת מאוד שחלילה ידבק ויצטרך בידוד, ולא יהיה איתי בלידה
או שידביק אותי. (אני שבוע 38 ב"ה)
לפני כמה דקות גיסתי התקשרה לבעלי, בקשר לזה
שהוא הבטיח לקחת את הבת שלה לפארק מים, והיא ממש מחכה לזה בקוצר רוח. (הוא הבטיח לפני כמה חודשים)
גיסתי ממש חפרה לו על זה במשך שבועות, ואפילו דרשה שיקח חופש בשביל לקחת את הבת שלה לפארק מים,
למרות שהיא יודעת שזה בעייתי, כי אנחנו לקראת לידה
וצריכים את הכסף... ולקחת חופש אם כבר, זה לחופשה.
ואפילו על זה ויתרנו כי אנחנו די חוסכים...

בכל מקרה, במשך כמה ימים היא ממש שיגעה את בעלי
מתי הוא לוקח את הבת שלה, והוא ענה שנראה מתי יש לו זמן
ומתי הוא יכול, כי הוא מאוד עסוק..
ועובד וחוזר כל יום ב7 בערב לבית, וגם המצב של התחלואה ממש עלה והוא חושש.
והוא הבין שזה לא ממש מזיז לה..

בכל מקרה- היום היא פשוט עשתה קטע לא נעים.
שהייתי די המומה ממנו,
היא התקשרה לבעלי ונתנה לו לדבר עם הבת שלה.. ילדה בת 7
ואמרה לה מה להגיד (שמענו מהצד)
היא שאלה אותו אם הוא לוקח אותה השבוע לפארק מים,
ושהיא ממש מחכה ( כל זה אני שומעת את גיסתי אומרת לה מה להגיד מילה במילה)

ואז בעלי אמר לה שהוא מאוד היה רוצה, אבל יש קורונה
והוא נורא חושש ורוצה לשמור על הבריאות שלנו,
גיסתי לקחה את הפלאפון ופשוט דיברה בצורה ממש לא נעימה לבעלי,
היא אמרה שהוא מגזים.. ושהיא לא מבינה מה הבעיה,
הוא אמר לה שהוא חושש מבידוד לפני הלידה, וגם תקופה של חגים.
והיא פשוט ביטלה את הדברים שלו,
ראיתי שהוא ממש לוקח ללב... ומתחיל להלחץ כזה,
כי היא סוגשל הוציאה אותו שקרן וכעסה.
אמרה לו אבל אתם יוצאים לבחוץ כל הזמן, אני לא מבינה את הקטע.
אתה עובד, אתם מחוסנים...
הוא אמר לה שאנחנו לא יוצאים מה שנכון,
רק לדברים הכרחיים כמו בדיקות.
והיא פשוט התחילה להתעצבן עליו... אני שומעת אותו מנסה להסביר לה את עצמו.
הוא אמר לה שבודקים בכניסה לחדר לידה, והוא חושש שאני אהיה שם לבד.
והיא אמרה לו ממתי בודקים בכניסה לחדר לידה? לא שמעתי על זה.
ופשוט זלזלה בדברים שלו,
שמעתי אותו אומר לה: כן זה בעיה, אם אני אהיה בבידוד
והיא תצטרך ללדת לבד. אני לא רוצה שהיא תהיה לבד אני רוצה להיות איתה..

כאילו בואי, את באמת רוצה להעמיד אותנו בסיטואציה כזאת
בלידה ראשונה, בשביל שהבת שלך תהיה בפארק מים?
זה יותר חשוב מאיתנו ומהבריאות הפיזית והנפשית שלנו ושל התינוקת?
רתחתי מעצבים.. במיוחד כשאני רואה שבעלי מנסה להסביר את עצמו, ואת החששות שלנו.
והיא מבטלת את הדברים שלו, ומוציאה אותנו שקרנים...
ואומרת שאנחנו יוצאים ומבלים, ונפגשים עם אנשים
והיא לא מבינה אותנו..
והכול שקר, כי אני כמעט ולא יוצאת ולא נפגשת עם אנשים
וזה קשה לי מאוד.. אבל אני יודעת שאני עושה השתדלות לשמור על עצמנו.

ופשוט הרגשתי ממנה כפיות טובה... הייתי אחרי צילום רחם
ואירחתי בבית את הילדים שלה בחופש,
וכל חופש גדול הוצאנו אותם, ובילינו איתם....
וככה את מתנהגת אלינו עכשיו? כשיש לנו משהו משמח, שהתפללנו עבורו והתאמצנו שיקרה.

אחרי שבעלי ניתק כמובן שרבנו, וגם כעסתי עליה על זה
שהיא העמידה אותנו במצב של ריב,
והתחלתי לבכות מהמצב הזה שאנחנו צריכים לתת דין וחשבון
כאילו אנחנו חייבים לה משהו,
פשוט לא מעוניינת לדבר איתה.. אם היא מגיבה בצורה הזאת.

במיוחד שהיה מפגש אחד, שהורדתי את המסיכה כדי לאכול
ובעלה עקץ אותי ושאל למה אני בלי מסיכה.
ואני גם יודעת שהיא בטח תספר לכולם את הסיטואציה הזאת.
כי היא פשוט כזאת.

אני באמת פגועה ממנה, כי היא אגואיסטית
וחושבת על טובתה ועל טובת הילדים שלה.. ויותר מהארבע אמות שלה לא מעניין.

בעלי סיים את השיחה בהתנצלות והבטיח שיפצה,
וזה פשוט הרגיש מעליב... וחוסר הבנה מצידה.
ואני לא מפסיקה לחשוב על זה
אני כ"כ בצד שלך ושל בעלך!מרגרינה
מחילה, אבל גיסתך לא בקרקע!!!!! אני בהלם ממנה!

ורגע, לא הבנתי למה דווקא בעלך צריך לקחת את הבת שלה? מה עם הגיסה או בעלה?
כיהאושר שבחלום
לפני איזה חצי שנה, היינו אצלם שבת...
והבת שלהם ביקשה מבעלי, והוא מנימוס אמר כן בחופש אקח אותך בעזרת ה...
והוא חשב שזה ישכח, וכנראה שלא.

ואחרי שבעלי אמר שלא אפשרי, לא מבינה למה
היא ובעלה ולא יכולים לקחת אותה באמת.
וצריכים להעמיד אותנו במצב הזה
אוףףףף זה כ"כ מקומם!!! כאילו איפה השכל הישר שלהם??!מרגרינה
אין לי כ"כ עצות ענייניות,
רק רוצה להגיד שאני שיא המבינה אותך ועצבנית יחד איתך!
רק לא הבנתי למה אבא של הילדה לא יכול לקחת אותהנפש חיה.
ולמה הגיסה מבקשת מבעלך
ועוד מכריחה...



נשמע שהיא ירדה מהפסים
כי בעלי הבטיח לילדה לפני חצי שנההאושר שבחלום
שיקח אותה.. יותר נכון הילדה ביקשה,
ובעלי הנהנן ואמר שיקח בחופש. (זה היה לפני חצי שנה ויותר)
קצת מוגזם, באמת תמוהה למה בעלך צריך לקחת אותהשירלי1234

יש לה אבא ואמא,

ואם היא לא מבינה, בטוח שאנשים מסביבך עם קצת שכל בראש יבינו, ולא יתייחסו אליה,

אז שזה לא יטריד אותך,

את לפני לידה תתעסקי בדברים משמחים,

אל תתני לרעשי רקע להפריע לך, וכמובן אל תפגעי בזוגיות שלך בגלל אנשים כאלו,

וצר לי לאכזב ,

העולם מלא בהזויים,

לכן צריך לדעת לסנן,

חיבוק יקרה,

ואת צודקת במליון אחוז!

את צודקת לגמריפה לקצת
ואני במקרים כאלה פשוט חותכת את כל הטענות של הצד השני במשפט אחד שחוזר על עצמו, ואם יש צורך גם הייתי מנתקת את השיחה בתקיפות.
הייתי אומרת לה 'הייתי שמח לקחת אותה אבל בסוף זה לא מסתדר' פעם אחרי פעם, גם כשהיא צועקת ומתעצבנת. ואם הייתי רואה שזה לא נגמר הייתי מאחלת לה כל טוב ושנהיה בקשר ומנתקת.

אין שום סיבה שתרגישו רע עם עצמכם.
הייתה לכם כוונה טובה, לא יצא, לא קרה שום דבר.
וזה שהילדה התקשרה, היא תהיה חזקה.
זה לא התפקיד שלכם ללמד אותה להתמודד עם אכזבות ועם תוכניות שמשתנות, בשביל זה יש לה הורים.

לא שווה לריב עם הבעל בשביל זה.
אני כנראה הייתי פורקת את כל העצבים שלי רגע אחרי השיחה ואז מתנצלת אם יצא משהו על בעלי (שלא אשם) ומבקשת להמשיך הלאה בחיינו.
צר ליזה מה יש...
אבל גיסתך מפגרת🤦🏽‍♀️
ואל תדאגי שהיא עושה לכם בושות, אתם לא היחידים שיודעים שהיא לא 100
גיסתך נשמעת לא אפויה...סופי123
כל הסיטואציה של לדרוש מדוד נשוי ועובד לקחת אחיינית בת 7 לפארק מים היא קצת לא שגרתית, אבל לדרוש את זה במצב שלכם ובקורונה זה גובל בתפיסת מציאות לקויה.
מסכן בעלך, זו אחותו וזה לא נעים שהיא כזאת אהבלה. אבל חבל לריב. הוא אמר לא וזה מה שחשוב.
הוצאת לי את המילים.. הזויה לגמריחצילוש
נשמע שהיא צריכה קצת השחמה על טורבו
אוף, נשמע לא נעיםבוקר אור
מה שכן, לפעם הבאה- פשוט לא להבטיח כלום.. תמיד להגיד שאם יסתדר כדי לא להיקלע למצבים לא נעימים
מעצבנתבת 30
שתיקח את הילדה בעצמה וזהו. מה הסרט שלה?
וואי היא מעצבנת וחצופה ממש!!!אנונימיות
שבעלך לא ירגיש צורך להתנצל.
נראה לי היא מתחרפנת עם הילדה בחופש ורוצה בייביסיטר+אטרקציה חינם. שתתבגר.
תאכלס? היא חצופהגולדסטאר

כי יא יכולה לקחת את הילדה לפארק מים אם זה כזזזזזזזזזזה קריטי

וגם מה זה הטריק הזול הזה של לתת לילדה לשכנע את המבוגר שירגיש לא נעים שהוא מסרב לילדה?

 

ואי הזויה!!

נכון שהיא אחותו הבכורה???אמאשוני
ממש מכת בכורות,
לפחות תדעי שיש שם לתופעה, אל תתרגשי יותר מדי (טוב במצבך אי אפשר להגיד את זה)
אל תצפי ממנה להבין שום דבר,
את בעצמך אומרת שמחוץ ל4 אמות לא מעניין אותה כלום.
לגבי הילדה, תתפלאי אבל היא יכולה לגלות בגרות יותר מאמא שלה..
דווקא לילדה הייתי מסבירה תוך הבעת אמון שהיא מספיק בוגרת להבין..
בהתחלה לשקף את המצב ולתת לגיטימציה לתחושות.
אני מבינה שציפית ואת מאוכזבת, צודקת זה באמת מאכזבת כשתוכניות לא יוצאות לפועל.. גם אותי מאכזב שלא מסתדר. ממש רצינו להנות איתך.
את יודעת עוד מעט יהיה לנו תינוק שהוא בן דוד שלך, את מתרגשת? תרצי לראות אותו? לטפל בו?
את יודעת שתינוק ממש ממש קטן חייבים לשמור עליו ממחלות? ככה לפתח את השיחה ולהסביר שבבית חולים יש אנשים עם מערכת חיסונית רגישה והחלום שלהם שיהיו בריאים. וזה מאוד יאכזב אותם אם אנחנו לא נשמור ובגללנו הם יידבקו במחלה.
את מבינה מה זה להתאכזב, נכון? כי גם את מאוכזבת? מה שאת מרגישה בלב עכשיו זה מה שהם ירגישו ואפילו יותר חמור מזה...
אז את רוצה שניקח את הסיכון הזה? לא אכפת לנו לסכן בריאות של אחרים העיקר שלנו יהיה כיף? נכון שכדאי להתאפק ולהתגבר?
את יודעת איך קוראים לזה כשמתגברים על אכזבה? קוראים לזה חוסן. את רוצה שיהיה לך חוסן? זה דבר מאוד חשוב בחיים.
וכל זה כשאחותו שומעת הכל כמובן...
בכלל לא צריך להגיע למצפון והתנצלות, דווקא הטון המתנצל זה מה שמחריף את הבעיה. כי זאת הודאה שעשיתם משהו לא בסדר.
וגם לאחות בכלל לא צריך להסביר.
הוא חשב לקחת אותה, לא מסתדר. זהו. אפשר לחשוב מדובר בהצלת נפשות...
כתבת יפה חוץ מההתחלה... בתור בכורה נעלבתיאנונימיות
גם אני. חחח.אחתפלוס
ידוע..אמאשוני
חלק מהתסמינים של התופעה זאת הכחשה 😜
היא תוקפת בעיקר בכורות לאחיהם הקטנים הנשואים. (בדגש על בנים)
אבחון התופעה נעשה אצל גורם מוסמך (הווי אומר הגיסה האומללה)
אך אל דאגה, יש גם טיפול ע"י תרגילים פיזיוטרפיים מתאימים של תרגול הטיית האף כלפי מטה למקומו הטבעי...
נ.ב
כמובן לא מדובר בבנות הפורום הנהדרות שתומכות בגיסותיהן הטריות ומצדיקות כל מילה וכל בחירה והתנהגות שלהן גם כשהיא לא עולה בקנה אחד עם אינטרס האחות הבכורה.
חחח קורעת! פיזיותרפיה להורדת האף טוווליי
גם אני נעלבתי, בתור בכורה... מתואמת
זה לא קשור לבכורות, זה קשור לטיפוסים שרואים רק את עצמם בעולם. מכירה טיפוס כזה מקרוב.
בתור בכורה שאחיה התחתנו הרבה אחריה (ועדיין לא כולם), אכן נעזרתי באחיי הקטנים, אבל ברגע שהם התחתנו - הם הפכו מבחינתי ל"קודש". אני לא מבקשת מהם כלום מיוזמתי. וגם מהאחים הרווקים אני ממש לא מבקשת עזרה על בסיס קבוע. רק פעם בהרבה זמן. ואני תמיד אומרת לבכורה שלי שיבוא יום והיא תחזיר לאחים שלי ותעשה להם בייביסיטר כמו שהם עשו עליה (היא כבר רוצה לעשות את זה, אבל הם לא מעוניינים טוב, זה בעיקר בגלל המרחק...)
מה הבעיה לבקש עזרה מהאחים?יעל2020
בתור בכורה דאגתי להם, שיחקתי איתם, לקחתי אותם לטיולים, לפעמים באתי גם למסיבות, הכנתי להם אוכל וכו'.
לא מגיע לי לקבל מהם קצת עכשיו? לא יודעת נשמעת לי תסמונת מוצדקת )
אגב, גם היום שאני בבית שלי כל סיפור שיש ישר מתקשרים אליי לטפל בעניין, בכורים נשארים בכורים.. מותר לנו גם לצפות מהם לעזור לנו.
אפשר לבקש, אבל בצורה סבירה...מתואמת
בתור אחות בכורה יכולתי להיות יותר זמינה להם, כי גרתי ממש איתם. הם, בתור דודים, גרים רחוק יותר, ולכן צריך יותר להתחשב לפני כשמבקשים עזרה. ותמיד לתת אפשרות של סירוב, כמו שבתור בכורה יכולתי לפעמים לסרב לעזור להם...
קודם כל-האושר שבחלום
את צודקת אפשר לעזור.
וכן אנחנו בתור זוג נשוי עזרנו לה מלא!!!
אחרי צילום רחם הילדים שלה ישנו אצלנו, ואירחתי אותם ברוחב לב.
בחופש גדול הם גם ישנים אצלנו, ואנחנו מפנקים אותם ויוצאים איתם.

בגלל זה הכעס שלי כלפיה- שכרגע בעלי (אח שלה)
לא יכול לקחת את הבת שלה לפארק מים,
והיא כפויית טובה, כי היא שכחה כמה עזרנו לה.
ופשוט דיברה בצורה לא יפה לאח שלה,
וגרמה לנו לריב.. ולי לבכות.

אז היא בתור אחות גדולה-צריכה לרצות בטובת אח שלה, ולהבין את המצב.
ולרצות שלנו בתור זוג יהיה טוב ושמח. ושתהיה לנו לידה קלה בלי בידודים חלילה, ובלי קורונה.
ולהבין שהילדה שלה יכולה לחכות עם הפארק מים כרגע, כי אח שלה עזר לה המון!!!!
ועכשיו התפקיד שלה לתמוך בו, במקום לפגוע בו ברמות כאלה.


יקרה ממש לא התכוונתי אלייךיעל2020
גיסתך מיליון אחוז לא בסדר. איבדה את הכיוון לגמרי ואין לכם ברירה אלא לעמוד על שלכם ולהתעלם מכל ההערות שלה.
את עזרת להורים שלך שדאגת לאחים שלך...קפה הפוך

אפשר לבקש עזרה מאחים, אבל בידיעה שהם לא חייבים לי כלום. (והם אכן לא חייבים, לשמור על אחים קטנים זה לעזור להורים לא לאחים...ובכלל עוזרים כי עוזרים לא כי משהו חייב למשהו)

 

אצלינו מבקשים חופשי, וכשהייתי רווקה וסרבתי כי לא יכולתי, אחים שלי אמרו לי תודה, כי הם יודעים שה"כן" הוא מכל הלב.

וגם כנשואים שצריכים עזרה אחד מהשני (לא רק לשמור על ילדים) בכיף אומרים כן שאפשר, אומרים לא כשאי אפשר והכל מתקבל באהבה ובידיעה שאף אחד לא חייב לשני.

 

אני מסכימהבוקר אור
אמנם אין לי עדיין אחים שהתחתנו, אבל בתור בכורה עם בעל בכור אחים שלי מגיעים לשמור על הבת שלי ממש מידי פעם ורק כי בא להם, וכשהך באים אנחנו תמיד מזכירים ומשדרים דאם לא בא להם ונמאס הפ יכולים ללכת, אנחנו נזמין בייביסיטר, ותמיד גם מפנקים אותם במה שאפשר
אכן מכת בכורותהתמסרות
נכון שבהרבה משפחות זה לא ככה....

אבל זו תופעה מוכרת יותר מידי לצערי
כמובן שאני מכירה כמה בכורות שהן מדהימות!

אז רק מצטרפת שעצם המודעות לעניין עוזרת הרבה
וגם חשוב לראות איפה המקום שלנו בתור הורים לשים לב לזה שאנחנו לא מגדלים בכורה כזאת כי זה הרבה נוצר מהחינוך
וואי בתור בכורה אני לא מסכימה חחסמיילי12
אני לא מבקשת מהאחים שלי שום, אבל שום עזרה.
גם לא מההורים.
אם מישהו רוצה לעזור מרצונו, אני מאד אשמח.

אבל אני לא מבקשת עזרה.
יש בייביסיטר במידה ואני צריכה מישהו שישמור.
אחים שלי לא חייבים לי כלום.
נכון, שמרתי עליהם בתור ילדה. אבל מתוך מצוות כיבוד הורים.
ולכן אין לי עניין ש'יחזירו' לי.

מאוהבת בהם😍
לא חייבים אבל למה לא לעזוריעל2020
לא מבינה למה צריך להתנצל על זה שמבקשים עזרה מהאחים.
אני יכולה להביא בייביסיטר אבל למה להביא עם אני יכולה שאחותי או אח שלי יעשו את זה. הם עושים את זה בשמחה ולילדים שלי הרבה יותר כיף שהדודים שלהם שומרים עליהם מאשר מישהי זרה. (חמודה מאד אבל בכל זאת לא מכירים אותה )
זה לא שאני דורשת מהם להחזיר לי ממש לא. כשאני הייתי רווקה הייתי עושה להם הרבה לא כי הכריחו אותי כי היה לי כיף עם אחים שלי. ועכשיו להם יש יותר זמן פנוי והם ב"ה נהנים להיות עם הילדים שלי.
אין צורך להתנצלסמיילי12
ציינתי שאני נוהגת כך.
כתבו פה על מכת בכורות שבכורות מצפות שיעזרו להן וכו.
אז כתבתי שלא כולן.
אני למשל, לא.
סבבה אבל היתה תחושה שזה לא לגיטימי לצפותיעל2020
יש לצפות ויש לצפות ולהתנהג כאילו חייבים לי.סמיילי12
מסכימהיעל2020
ואגב, את רואה שאצל הפותחתסמיילי12
זה כבר הפך למשהו קיצוני מדי.
זה לא נורמלי שאחות מתנהגת ככה.
תמיד צריך לזכור שהם לא חייביןםלנו כלום ושומדבר.
גם אם שמרנו עליהם קילחנו האכלנו.
כיבדנו את ההורים. לא אותם.

ובמיוחד אחרי שמתחתנים עוד יותר צריך להיות עם טקט.
זה לא קשור לזה שהיא בכורהיעל2020
כנ"ל.. ואני גם גרה מאוד רחוק, כך שלא רלוונטיחצילוש
מעצבן ממש!!!!!!רגעים פשוטים
את לגמרי צודקת
היא הזויה לגמרי!טוווליי
וההרגשה שלך מובנת ממש. מכעיס מאד שאנשים חושבים רק על עצמם ולא מסוגלים לראות מעבר.
לא מצליחה לשכוח מזה אוףהאושר שבחלום
אני יודעת שעכשיו כל שיחה איתה תהיה מלווה בעקיצות מהצד שלה ומהצד של בעלה,
וגם שהיא תבחן אותנו בציציות... נגיד אם נגיע להורים שבת (שכמובן מחוסנים מנה שלישית) ואין שם ילדים.
היא ישר תעקוץ, ותעמיד במצב לא נעים.

סתם כזה היא הורידה לי את המצב רוח,
יש מפגש בקרוב של מבוגרים בשטח פתוח, ואין לנו כוח ללכת בגלל הסיטואציה הזאת.
אבל כמובן שאנחנו יודעים שהיא תספר לכולם על הסיטואציה,
ואני לא מגזימה... כי באחד האירועים היה קטע עם גיסה אחרת ואיך שהגעתי לאירוע,
היא ישר באה וסיפרה לי מה היה... אז ברור לי שזאת תהיה שיחת הערב.
אם היא עושה סיפור מפינוק לבת שלה על חשבון סיכון ממשינפש חיה.
היא הבעייתית פה.
אתם בסדר!!!!!

תעזבי
תמיד יש את האנשים שיבלעו את האחרים
ושוכחים שהם בעצמם לא בדיוק נקיי כפיים
אני חושבת שאם זה היה קורה ליחדשה ישנה
הייתי מתעלמת ממנה.
זה מסוג האנשים שכל מה שתעשי יהיה לה מה לראות רע, להתלונן, לראות עקום... וואלה, לא צריך תקשורת עם בנאדם כזה. פשוט באה לאירוע, לא מדברת איתה לא כלום. לא מסתכלת לכיוונה... שתחפש את החברים שלה, מה שנקרא.

נראה לי כל הסיטואציה שהיא רמשה את בעלך על הפארק, זה בגלל שאתם מאפשרים לה. מתנצלים, מתקפלים, מבטיחים, מהנהנים בראש וכו'.. סליחה?! על מה יש להתנצל?! תהיו עם גב זקוף ואל תאפשרו לה לכווצ'ץ אתכם!! חצופה שאין כדוגמתה!
בהנחה ששאר המבוגרים במשפחה אינטליגנטיים יותרסופי123
לא הייתי משנה שום תוכנית לכבוד הרכילות שלה. אם תספר לאנשים תגלגלי עיניים הכי חזק שתצליחי בלי להתעוור ותמשיכי הלאה. באמת, מדובר ההתנהלות תמוהה ברמות שאין להן הסבר
תבואו למפגש, רגועים ושמחיםטוביטובה
ומוכנים מראש!!
עם מתנה קטנה שווה לילדה, שקשורה לפארק מים
למשל בגד ים/מצופים מגניבים/משקפת מים/רובה מים,
חכו להזמנות פז שהגיסה החוצפנית תפתח את הפה..
תנו לה לסיים!
ואז באלגנטיות תתפסו את הרגע ותגידו לה
"האמת חשבנו לשמור את זה לאח"כ אבל אם כבר פתחת את הנושא...
חשבנו על זה שזה באמת לא הוגן להבטיח ולא לקיים, אבל לצערנו אנחנו לא מנהלים את העולם והעניינים התגלגלו כך שזה בלתי אפשרי,
אבל החלטנו לפצות את הילדה המהממת במתנה קטנה ומשמחת שתראה שאכפת לנו ואנחנו אוהבים אותה,
ובטח ההורים העוד יותר מהממים שלה ישמחו ללכת איתה לפארק מים בהזדמנות הקרובה לחנוך את המתנה ביחד ...."

ספרי לי איזה צבע היה לפרצוף שלה אח"כ.
תקבלי בונוס על תמונה.

ובאמת מתנה קטנה שמפצה זה רעיון מהמם בעיני.
אפשר להוסיף שוקולד קטן.
אם להחזיר לה באותו מטבע של השפלה או לא תחליטו כבר אתם
אגב חשוב להבהירטוביטובה
המתנה היא לא בשביל הגיסה ולא באה לרצות אותה!
אתם לא חייבים לה כלום!
אבל אם בעלך הבטיח והילדה באמת מצפה (עם או בלי ההסתה של אמא שלה)
אז באמת ראוי כאן פיצוי.

פעם הבאה שימור מרחק ולא יבטיח כלום,
שלא תחשוב שהיא יכולה להמשיך לחלוב אתכם.
אבל לעכשיו לפחות זה ישתיק אותה
רעיון מצוייןהתמסרות
ככה באמת שימו לזה סוף.

ולפעמים הבאות ללמוד להיות אסרטיבים
ממש לא הייתי מחמירה הנחיות על עצמי בגללהדואגת!
אם מותר לאכול בלי מסיכה, תאכלי בלי מסיכה.

ותנסי לחייך אליה כשהיא מעירה ולומר כל פעם משפט לקוני כמו-זה הנחיות משרד הבריאות בלי להסביר או לתרץ.

וברור שאין שום עניין לקחת את הבת שלה לפארק. אין שום סיבה שבעולם שתחשפי את עצמך לקורונה בלי סיבה שנראית לך חשובה. (אם זו היתה הבת שלך והייתי רואה שזו סיבה מספיק טובה להיחשף בשביל לקחת אותה, אז הייתי אומרת לך ללכת על זה. העלות מול התועלת היא שווה את זה. בשביל לקחת את אחיינית שלו שיש לה שני הורים שיכולים בדיוק כמוהו לקחת אותה זה לא שווה את זה ובמיוחד לא כדי לעמוד באמירה מלפני כמה חודשים כשהמצב שלך (הריון מאוד מתקדם.. והקורונה בחוץ משתוללת)

אם בעלך היה *רוצה* ללכת עם האחיינית לפני הלידה ולשמח אותה זה עניין אחר. כי התועלת היתה גדולה בעיניו.
למה שלא תגידי להבת 30
''אם כ''כ חשוב לך, אז קחי אותנו בעצמך, לנו זה לא מסתדר''
התעלמות מוחלטת וזהו. שתחפש אותך.ארנבת ברנבת
אם חשוב לה שהבת שלה תלך לפארק מים - שתיקח אותה בעצמה ולא תכפה על אחרים.

לא לתת לה לרמוס אתכם ככה ולהתקפל בפניה, דברי עם בעלך והכל בתיאום בינכם ובנועם.

חיבוק❣
באמת שאם היא תספר לכולם את הסיטואציהתיתיל

כנראה שגם הם יחשבו שהיא לא כלכך אפויה... בכל מקרה אם היא מגיעה לפסים אישיים ולא נעימים, תעקצי חזרה. 

להעמיד אותה במקום ולא לקחת ללבאשה שלו
נשמע שהיא מתחרה על המקום שלך אצל בעלך..
אין לילדה אבא? מה הקשר לבעלך? מה הוא קצין הווי ובידור?
והייתי מפסיקה לרצות אותה, זה נשמע ממש ניצול
גיסתך הבעייתית, בעלך באמת לא אשם, ואת צודקת!חגהבגה
להמשיך לעמוד על שלכם, כמה שזה לא נעים.
לא קראתי הכלים...
אבל רק מהיחס שלה לא הייתי לוקחת את הילדה.
די חוצפה. הוא לא חייב לה כלום
ניראלי אוגוסט עלה לה...אהבתחינם
יש לי גיסה שמעוד מזכירה אותהפעם אחרתאחרונה
מהרגע שהתחלתי להיות טכנית איתה היא הורידה פרופיל וניסה לרצות אותי כמובן שגם עכשיו אני בדיסטנס איתה.. ולא נותנת לה את האופציה להתנהג אלי איך שהיא רוצה.. בעלי לא ממש דופק חשבון ומעמיד אותה במקום.. גם אם זה ליד בעלה.. עכשיו היא קצת התאפסה על עצמה ... אבל אני עדין נזהרת..
שיהיה לכם המון בהצלחה..!
אמאלההההה פרעושיםםםםםםםםםם😭😭😭😭😭😭מעיין34

אז בעלי שיחיה חזר מהצבא, ומהשקית קפץ פרעוש. בהתחלה לא הבנתי מה זה הפיצי הזה שקפץ והתעלמתי

מפה לשם הם התרבו!! ואנחנו אכולים בעקיצות

ותפסתי כבר 5 פרעושים ביומיים, רק אתמול זיהיתי מה זה בזכות ai

איכככ מה עושים???

אי אפשר הדברה כי אני בהריוןןן

איככככ פרעושים תמיד היה בשבילי חרק שיש בבתים מוזנחים שלא ניקו שנים, איך קרה אצלי בביתתת😭😭😭😭😭😭

התייעצת עם מדביר?רוני 1234
יכול להיות שאפשר בהריון, למשל אם ישנים לילה או שניים מחוץ לבית (אולי להתארח אצל ההורים?)
מתפדחת אפילו לשתף😭מעיין34
ואני מפחדת מהדברות, גם לג"וקים לא עושים,  יש תינוק בבית
אנחנו הדברנו מפרעושיםעדיין טרייה
וישנו כמה ימים אצל ההורים. אחרי זה בעלי בא לבד עשה שטיפה רצינית ורק אחר כך חזרנו.
בעלי רוב הזמן בצבא, יותר מורכבמעיין34אחרונה
ואני בתחילת הריון🙈
אפשר לישון כמה ימים מחוץ לביתאיזמרגד1
להתארח אצל מישהו מהמשפחה או משהו כזה...
קודם כל תוציאו מהבית את המקור שלהםחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ג' באב תשפ"ו 14:38

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

 

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

הבנתי שהם מתרבים גם בלי בעל חייםמעיין34

אני כל היום מחפשת מידע עליהם.

ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים

והם פיצייםםם

תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית

טוב לא יודעתחילזון 123

אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה

לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר

אשמח בכל מקרה לנסות כל מה שעשיתמעיין34

איפה שאבת? ושטפת עם אקונומיקה את כל הבית והשארת לכמה זמן כמו שהמליצו?

ואיך קלטת אותם ? איפה היית מוצאת אותם לרוב,?

ואיזה פתחים לרסס? 

לא הייתי שוללת הדברה גם במחיר של לצאת מהבית לכמה ימקרמה

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום


בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום


לשטוף את הבית


לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה


לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה


בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אוף גם אני לא , זה ממש מטרדמעיין34
חיבוקקרקאני

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

בדיוק העניין, ההדברה מלחיצה אותימעיין34

הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים

אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל

כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר

אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭

יש לך לאן לנסוע לשבוע?רקאני

אפילו לא שבוע

יומיים

אז תצאו מהביתאמאשוני

אולי אחרי ט' באב תחפשו משפחות שיוצאות לנופש כמה ימים, תבקשו להתארח בבית הריק שלהם ליומיים/ שלושה.

גם אם תצטרכי לנקות את הבית שלהם לפני ואחרי נשמע לי שווה את הרוגע מהחומרי הדברה.

ושבעלך ישטוף את הבית שלכם משאריות הדברה לפני שאת נכנסת.

תתייעצי עם מי שצריך, חבל להימנע מהדברה רק בגלל זה, אפשר לנהוג בבטיחות.

כשאתם חוזרים הביתה בימים הראשונים תשאירי חלון בבית פתוח קבוע, גם כשהמזגן דולק.

בלילה תשאירי בחדר של התינוק שיהיה מאוורר תמידית..

בעיקרון הם לא מתרבים בעצמם אם אין בעל חיים בביתרק לרגע 1
עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך ג' באב תשפ"ו 14:29

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

אם הם עוקצים אנשיםרקאני

הם לא יכולים להתרבות?

יכולים לחיות כן אבל הם צריכים לחיות על פרווהרק לרגע 1

כדי לחיות ולהתרבות

אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים

מענייןרקאני

לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים

והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים

ברמה שהשכנים נדבקו

ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים

הם בטוח לא יכולים להתרבות? הבנתי שכןמעיין34
אבל יש בני אדם בביתדיאט ספרייט

קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.

קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.

מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.

ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.

ויפה שעה אחת קודם.

היא לא דברה על קרציה היא דברה על פרעושרק לרגע 1
ה' ישמור לא קרציה, קרציה היא גם ענקית אי אפשר לפספמעיין34
הצלחת לנחם אותי שזה 'רק' פרעוש
אוי, נכון, סליחהדיאט ספרייט
מזל שהצלחתי לנחם 🤪
זה מה שעשיתי, ועכשיו נבהלתי שאולי יש לנו חיית פרוומעיין34

לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור

למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,

אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת

פרעושים מתים מאקונומיקהעוד מעט פסח

היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).

הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.

חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.


אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.

אהה כמה שעות? שטפתי את הרצפה וגרפתימעיין34

אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.

כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.

ובית זה באמת בעייתי

כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.

אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.


אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים

בתוך הביתעוד מעט פסח

גם יש רהיטים שיותר כואב הלב אם ישהו באקונומיקה.

לא יודעת תוך כמה זמן הם מתים מאקונומיקה.

התייעצתי עם מדביר (שהוא גם חבר), פשוט עשיתי מה שהוא אמר.

תגידואנונימית בהו"ל

רק לי אין כוחות לשבת?


לשבת עצמה כן


אבל לא לבישולים, לסידורים לאירגונים לפני ואחרי..


ברמת לא מסוגלת.


לא מסוגלת לעמוד על הרגליים כל כך הרבה זמן

ותמיד לא מצליחה לתקתק את זה

גם לי איןהמקורית

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

וואי מזדהה ממש עם הסוףכורסא ירוקה.
טוב לך יש גם סיבה טובה, את עם תינוק לא?המקורית
זה סיבה טובה?כורסא ירוקה.
לא יודעת.. מבחינתי אם הסיבה שלי טובה הציפיות צריכות לרדת. אם עדיין מצופה ממני לארגן את שבת כרגיל כנראה שזה לא נחשב סיבה טובה
בוודאיהמקורית

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

בדיוק ראיתי את כל האנשים שמעליםאנונימית בהו"ל

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק


הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך


נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים


וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

תיאורטית גם לי יש האמתהמקורית

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים


עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לעבוד בשישי זה ממש לא פשוט!רוני 1234

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

זה משמרותאנונימית בהו"ל

לפעמים כן ולפעמים לא


פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

אני חושבת שאם אישה מכניסה ליופ שישי בין הארוךפרח חדש

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אני איתךרקאני

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

מוכררר. לאחרונה נוסעת מלא כדי לחסוך לי הכנותשיפור
את בהריון? אולי את משקיעה מדי?אמאשוניאחרונה

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..


שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.


סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

אין לי כוח לילד שלי.צריךעזרה:)

זהו, אמרתי את זה.

הוא מתיש אותנו, סוחט אותנו.. פשוט לא כיף איתו. כל האווירה בבית נהייתה סיוט בגללו.

היינו אצל פסיכולוגית טיפול ארוך עזר קצת והכל חזר שוב. ועכשיו אנחנו מחפשים הדרכת הורים טיפולית.

ועצוב לי נורא. הוא הילד שלי, אבל כשהוא נכנס הביתה אני לא שמחה.

אני אמא נוראית, אוף.

לא נשמע שאת נוראיתכורסא ירוקה.
אלא שאת מותשת. לא יודעת בן כמה הוא אבל ילד שסוחט אנרגיות זה מתיש בכל גיל בצורה אחרת. התוצאה של ההורים הגמורים זהה.. חיבוק גדול 🧡🧡🧡

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

תודה על ההמלצה! אני אחפש..צריךעזרה:)
ממש תןדה!
חיבוק!!!! קשוח ממש ממש!!!❤️❤️❤️❤️שיפור
את לא אמא נוראית בכלל!!! מספיק שאת צריכה להתמודד עם ילד מאתגר, לא צריך להוסיף על זה גם ייסורי מצפון❤️❤️‍🩹 בעזרת ה' שתמצאו בקרוב שליח שיעזור לכם לצאת מהמיצר הזה לגאולה גדולה!!!
אמן!! תודה!צריךעזרה:)
מצטרפת לשארמתואמת

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

אני אנסה..צריךעזרה:)
מןדה שזה ממש קשה לפעמים וזה שובר לי את הלב שאין לי ככה בשלוף..
מבינה אותך לגמרי❤️מתואמת
אני גם לא בטוחה שאצליח לעשות את זה בקלות על כל הילדים שלי...
תודה על ההזדהות..צריךעזרה:)
זה מנרמל לי קצת את התחושות
לא צריך להיות בשלוףאמאשוני

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

וואי תודה!!צריךעזרה:)

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

דבר ראשון חיבוקמתיכון ועד מעון

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

תודה!צריךעזרה:)

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

אז אולי טיפול דיאדי?שיפור
מה זה?צריךעזרה:)אחרונה
סוף תשיעי והמחשבות לא פוסקותytrewq
מה יהיה ואיך יהיה? מתי זה יתחיל? כמה יכאב לי? יספיקו להביא לי אפידורל? הלידה תתקדם או שאהיה שעות עם צירים ופתיחה נמוכה? אני אספיק להגיע לביח שבו אני רוצה ללדת? ואיפה הילדים יהיו? אני אספיק להכין לי בגדים לשבוע שחל בו? מה בכלל אני אוכל ללבוש?...

אהההה לא מצליחה להירדם מהמחשבות!!! 🫨🫨🫨 

וואי מזדהה איתך כל כך!!^כיסופים^

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

אני בונה על ללדת השבתytrewq

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

הגיוני לגמרימיוחדותאינסופית

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לפעמים אני חושבת שבא לי ללדת בקיסרי יזוםytrewq
וזהו 🫣 
כן זה קשהמיוחדותאינסופית

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

אצלי המחשבות על איך יהיה בבית אחרי הלידהשיפוראחרונה
אני עייפההבוקר אור

מי מצטרפת?

תינוקי תירדם כבר!

אני הייתי כל כך עייפה שפשוט נרדמתישמש בשמיים

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

יואוו נשמע חלום!בוקר אור
הקטן לא ישן מ12 בצהרים ועדיין לקח לי שעה להרדים אותו 
אנייייירקאני

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

יוו המצב שלך יותר גרוע🫢בוקר אור
אמאלה בהצלחה מאמוש
אני עכשיו עייפה. ונמאס לי לקום מוקדם סתםיעל מהדרום
נעלם התוכן🤦‍♀️יעל מהדרום
לק"י

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אני גםבוקר אור
אנחנו כבר כמעט שעה בגינה מרוב שקמו פה מוקדם🤭
אני ערה משש בערךיעל מהדרום
מעצבן שנעלם התוכן🤦‍♀️יעל מהדרום
גמני חשבתי שלא אצטרך לקום מוקדם היוםהמקוריתאחרונה

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

סיפור לידה. הזהרת אורך.בת.

ברוך ה' הבייבי ישן כאן לידי. מסתכלת ולא מאמינה שהחיים השתנו בצורה כל כך משמעותית ועד לפני שמונה ימים הוא היה בתוכי ולא הכרתי את הדבר המופלא הזה.

אז לידה שניה, בבית ילד בן שנתיים.

כל ההריון התפללתי ללידה טבעית בגלל שאת הגדול ילדתי בשבוע 42 עם זרוז, ובעצם לא חוויתי את ההרגשה של צירים טבעיים.. שבוע 39 פלוס 3 נכנסת לשרותים ורואה הפרשה קצת צמיגית, אבל כל ההריון היו לי הפרשות אז לא ידעתי אם זה אומר או לא. בכל אופן מעדכנת את אמא שלי ומכינה סוף סוף תיק ללידה.

למחרת סובלת קצת מכאבים, ובערב כשאני משכיבה את הגדול פתאום קולטת שזה שאני מרגישה צורך לשרותים כל כמה דקות זה בעצם ציר. מתרגשת ומתחילה לתזמן, זה כל רבע שעה בערך. הכאב עצמו של הציר כמעט לא מורגש ומה שבעיקר אני מרגישה זה לחץ רציני.. לא זוכרת שהיה לי את זה בצירים של הזירוז וזה מוזר לי.

הולכת לישון ומעדכנת את אמא שלי שכנראה זה יקרה בימים הקרובים. אמא שלי קבעה נופש לשלושה ימים הקרובים ואמרה מראש שהיא תצא באמצע אם אצטרך.. חבל לי שתפסיד ואני ממש מקווה שהלידה תחכה שלוש ימים. קראתי פה בפורום על הרבה נשים שלפני לידה היו להם כמה ימים של צירים ואני חושבת שזה יהיה המצב אצלי.

שוכבת במיטה ומתמודדת עם הציר שמגיע בעזרת נשימות. בהריון הזה לא היה לי כח ומוטיבציה לעשות קורס הכנה ללידה וההכנה היחידה שעשיתי זה לקרוא פה על דרכים להתמודדות עם צירים, השיטה של הנשימות של @בארץ אהבתי נראה לי.

מנמנמת קצת, ובערך בחמש הצירים נעשים קצת יותר כואבים ואני מתעוררת מכל ציר וממשיכה לנמנם ביניהם.

בערך בשבע הצירים מתחזקים ומצטופפים, אני מעדכנת את אמא שלי שאולי היום זה היום ומבקשת שתיקח לי את הגדול כדי שלא יראה אותי עם צירים. אחרי כמה דקות הוא קם ואני מחבקת אותו חזק חזק ומתרגשת כל כך כשאני חושבת על השינוי שאנחנו עומדים לעבור.. פתאום יש ציר, אני סוגרת עיניים חזק ומתחילה בנשימות ומחכה לעבור כמה שיותר מהר את הנשימה השניה - שלישית שהיא שיא הכאב ומשם הענינים מתחלשים.. הבן שלי רואה אותי נושמת בקולניות ומוציאה אויר בקול נמוך, נבהל ומטפס עלי מנשק ומחבק ומרגיש שמשהו לא תקין קורה. אני אורזת לו מהר בגדים בשקית ומתקשרת לאמא שלי שתבוא לקחת אותו, מתפללת שזה יהיה לפני הציר הבא.

אמא שלי לוקחת אותו ועכשיו אני פנויה נפשית לחוות את הדבר המרגש שקורה, אני במצברוח מצויין, מרגישה באורות כזה, קצת כמו על איזה סם. נכנסת להתקלח ובטוחה שזה יעזור לי מאד כמו שתמיד מים משככים כאבים, בפועל האמבטיה עושה לי עצבים וקוצר רוח, אני לא יודעת למה ואיך אבל מהרגע שנכנסתי רק בא לי לצאת ואני אחת שמאד אוהבת אמבטיות ארוכות.. מחליטה לזרום עם התחושות שלי ויוצאת. שמה ניגוני חבד להרפיה, מחשיכה את כל הבית ומתחילה להתנסות בתנוחות שיקלו עלי את הצירים. מנסה להעזר במשקופים, בקירות, על הצד במיטה ומשום מה הגוף שלי רוצה רק להיות על הרצפה אבל זה לא נוח לי כי אני לא מצליחה לנמנם תוך כדי והייתי עייפה.. המוזיקה והחושך משרים עלי תחושת שינה.

כל ציר שמגיע אני מעבירה בחמש נשימות וכל נשימה חושבת על דבר אחר שאני רוצה להודות עליו לה' - על בעלי, ההורים שלי הילד שכבר יש לי והילד שעתיד לבוא, על הלידה שקורית בצורה טבעית כמו שכל כך רציתי, על הבריאות, הבית והחיים.

אני מתיישבת בשלב כולשהוא על הספה ומשום מה נוח לי להעביר שם את הצירים. הצירים מתחזקים ובכל ציר יש לי לחץ חזק מאד מאד למטה. משהו בלב שלי אומר לי שהעוצמה של הלחץ חריגה.

בנתיים אני בקשר כל הזמן עם אמא שלי ואנחנו מסכמות שתגיע בעשר להעביר איתי את הזמן. הניגונים מרגשים האווירה נעימה מאד ואני ממש מרגישה שאני מתקדמת.

בעשר אמא שלי מגיעה ואנחנו מנהלות שיחה נעימה שכל כמה דקות אני פשוט מתנתקת ומעבירה את הציר, מקפידה מאד להיות רפויה ולחשוב רק על הציר הנוכחי.

באחד עשרה הסבלנות שלי נגמרת ואני מבקשת מאמא שלי לצאת לבית רפואה כי אני רוצה שמשהו יזוז. אמא שלי טוענת שאני ממש לא נראית עם צירים משמעותיים ושאולי כדאי לחכות אבל אנימרגישה שמשהו צריך לזוז וחייב לעשות פעולה משמעותית כדי להזיז אותו.

אנחנו נוסעות רבע שעה לבית רפואה, בדרך יש כמה צירים שאני מעבירה בצורה טובה ברכב ואז עוד איזה עשר דקות מחפשות חניה.

נכנסות לקבלה ולוקחות מספר, הכל לוקח הרבה מאד זמן ואני תוהה מה עושים עם מישהי שמגיעה במצב קרוב יותר ללידה, האם היא גם צריכה לחכות בתור? אני מעבירה בקלות יחסית את הצירים אבל יודעת שהם יותר כואבים ומשמעותיים ממה שנראה מבחוץ. מקבלים אותנו ומבקשים לחכות שוב בחדר ההמתנה, שם אני יושבת על כדור פיזיו וזה מקל מאד. מחכות עוד איזה חצי שעה ואז מקבלים אותנו לחדר ואחות מעצבנת מגיעה ומודיעה שמתחילים מוניטור, אני אומרת לה שיש לי צירים כאובים ואיך אני יעביר צירים בשכיבה אבל היא אומרת אז תתרוממי קצת ויוצאת מהחדר.

אני מחכה חצי שעה, בכל ציר אני נשכבת על הצד ומעבירה את הציר, הוא כואב אבל נסבל ברוך ה'. אחרי חצי שעה אמא שלי הולכת לקרוא לאחות אבל הן עמוסות ואומרות לחכות.. אחרי שעה ועשרים שאני במוניטור מגיעה סוף סוף אחות לשחרר אותי. היא מעיפה מבט על המוניטור ואומרת שזה צירים לא כל כך רציפים, והאם אני מרגישה צירים.. אני אומרת לה שבטח ומבקשת לבדוק אותי. היא מכניסה את היד ואז הפנים שלה משתנות והיא אומרת את בפתיחה 4 וחצי כבר מחיקה 80 90 אחוז, זה מעולה.

אני מתרגשת מאד. הלידה שחלמתי עליה מתקרבת ואני שואלת את האחות על האופציות שמתאפשרות אצלם בלידה. היא מסבירה לי שיש מרכז לידה טבעי ששם אין שום התערבות ואי אפשר לקבל גז צחוק או משהו אחר, זה מתקיל אותי כי כן תכננתי ללדת בלי אפידורל אבל עם גז צחוק אבל אני זורמת ואומרת לה שאני רוצה לנסות לידה במים.

זה נראה שהיא קצת מתפלאה, מספרת לעוד כמה אחיות ואז אומרת לי שאני צריכה לקבל אישור מהרופאה. נכנסת לחדר עם שתי רופאות והן צוחקות עלי שאני ממש לא נראית בפתיחה 4. אני רגועה רגועה, במצב רוח מצויין, צוחקת איתן, ורק כל כמה דקות כאילו מתנתקת ומעבירה ציר עם נשימות חזקות.

הרופאה בודקת את הנתונים שלי ורואה שעשיתי הערכת משקל רק בשבוע 32 והן צריכות הערכת משקל עדכנית יותר. הרוםאה מבקשת שאשכב כדי שתוכל לעשות לי הערכת משקל אבל מיד כשהיא מתחילה היא פולטת קריאת התלהבות ואומרת שהראש של התינוק ממש ממש למטה והיא לא יכולה להעריך בצורה כזאת. עכשיו אני מבינה מה זה הלחץ החזק שאני מרגישה ושמחה שבעזרת ה' לא אצטרך ללחוץ הרבה זמן. אני עוברת לטכנאית שתנסה לעשות היא הערכת משקל והיא מנסה מה שהיא יכולה ואומרת לי מראש שהנתונים לא מדויק כי התינוק ממש למטה. הוא יוצא קטן יחסית וזה בסדר.

הרופאה מסבירה לי שנכנסים למים מפתיחה 6, ושולחת אותי להעביר עוד צירים בחדר עם מקלחת. בהתחלה אני מעבירה את הצירים על כדור פיזיו.. אמא שלי משכנעת אותי בכל ציר לדמיין איך התינוק יורד ולעשות תנועות עם האגן כדי שיתברג טוב אבל אני משום מה קשה לי לחשוב בציר על התינוק זה מרכז אותי בכאב ואני מעדיפה לדמיין דברים אחרים לגמרי כדי להסיח את הדעת מהכאב. מדמיינת את הפנים המתוקות של הבן שלי, את ההרגשה כשהוא נותן לי נשיקות, את החיוך שלי, חושבת ומודה לה' על דברים טובים שקרו לי בחיים ובאופן כללי המאמץ על מה לחשוב בכל נשימה עוזר לי ממש להעביר את הציר. אחרי עשרים דקות בערך אני נכנסת למקלחת. בהתחלה המים באמת מטשטשים ועוזרים לצירים אבל מהר מאד הצירים נהיים כואבים יותר והמים כבר לא עוזרים. בכל ציר יש לי בערך 3,4 שניות שבהם הכאב גדול מנשוא ואני לא יכולה יותר, בשניות האלה אני מרגישה שדי. די. די. אני לא יכולה לעבור את זה יותר, והרגע אפידורל. אני עוברת את הכמה שניות האלה ואז ההרגשה היא אחרת שאני יכולה ומסוגלת, אבל הכמה שניות האלה פשוט מפחידות אותי בכל ציר מחדש..

אחרי חצי שעה בערך אני אומרת לאמא שלי שאני ממצה את המקלחת ואחרי זה נבדקת, אם יש פתיחה משמעותית אני הולכת על לידה במים ואם לא אני אקח אפידורל..

הצירים כבר כואבים ממש ממש. כל ציר זה קצת כמו מלחמה לעבור אותו. הנה עברתי עוד אחד. עוד אחד. ועוד. לפעמים אני מצליחה להתמודד עם הצירים עם מחשבות טובות ואז אני מרגישה ניצחון ולפעמים הציר פשוט מפרק אותי ואז אני מתייאשת..

יוצאת מהמקלחת ומבקשת להבדק, מגיעה רופאה ובודקת ואומרת שאני בפתיחה 5 והעובר התמקם קצת יותר טוב אבל צריך עוד כמה צירים טובים משמעותיים כאלה כדי להעלות פתיחה. זה מייאש אותי ממש במיוחד שאני שמה לב שמרוב הכאב הגוף שלי כבר לא מצליח להיות משוחרר ואני קפוצה ולחוצה.

אני מודיעה לאמא שלי שאני רוצה אפידורל ומיד כשמוציאה את המילים האלה מתחילה להתרגש. בלידה של הגדול האפידורל היה החלק הכיף של הלידה, בלי הכאבים, נמנמתי שרתי וצחקתי בפתיחה רצינית מאד. ואני אומרת לאמא שלי יאללה לוקחים אפידורל הכיף מתחיל..

אמא שלי הולכת להודיע לאחיות, הם נראות מאוכזבות שאחרי שעברתי את כל התהליך ויש לי כבר אישור מהרופא זה מה שאני בוחרת אבל אני ממש שלמה עם עצמי ומרגישה שזה יהיה לי טוב. אמא שלי הולכת להביא מדבקות מהקבלה ואני מרגישה שברגע שהחלטתי על אפידורל אין טעם בעוד רגע אחד לסבול.

אני מתקדמת עם המיילדת לחדר לידה, בדרך תוקף אותי ציר עוצמתי אני נכנסת לחדר לידה ומיילדת מבוגרת מקבלת אותי ומבקשת ממני להחליף בגדים אחרי כמה שניות תוקף אותי ציר מטורף מטורף ופתאום אני צועקת צעקות גדולות כמו בכל סיפורי הלידה הקלאסיים. מרגישה לחץ מטורף למטה ובטוחה שאני חייבת לעשות שרותים הרגע, מדדה לשרותים ופתאום עוד ציר. אני יושבת על האסלה ומפחדת שיפול לתוכה התינוק שלי. הלחץ חזק חזק חזק.

אמא שלי מגיעה ואני בוכה לה שהצירים נהיו לא נורמליים ואין מצב שאני עוברת את זה. באמצע הדיבור תוקף אותי עוד ציר עוצמת אני צורחת מכאבים ומתחננת לקבל אפידורל הרגע. המיילדת אומרת בנחת שהיא קראה למרדימה וזה יקח זמן. אני מרגישה בכל ציר שאני הולכת למות ומליון סכינים מבתרים אותי בבת אחת, מרגישה לחץ לעשות צואה, מרגישה ממש שעומד לצאת לי.

המיילדת אומרת פתאום שזה יקח לפחות עוד חצי שעה עד שהאפידורל יגיע כי צריך שהבדיקות דם שלי יגיעו מהמעבדה. אלא אם כן יש לי משהו עדכני מהשבועיים האחרונים. אני מרגישה שעוד רגע אני באמת מתה ואומרת לה שיש לי למרות שאני יודעת שעשיתי בדיקות דם לפני חודש. בין הצירים מתאמצת לפתוח את האפליקציה של כללית ולא מוצאת את הבדיקות. הצרחות כאב שלי מסבירות לה כשנראה שאין אפשרות לחכות עוד והיא מעלימה עין מהעניין. סוף סוף המרדימה מגיעה ואניצורחת לה שבבקשה תביא לי אפידורל דחוף. הכאבים כל כך עזים שאי אפשר לתאר ובעיקר אני מרגישה לחץ מטורף למטה. היא אומרת באדישות שהיא הולכת להביא את הציוד שלה ואז תוקף אותי ציר מטורף אני כורעת ואומרת לאמא שלי שאני הולכת לעשות כאן על הרצפה ולא אכפת לי שזה ילכלך הכל. משום מה לא מצליחה להבין שהרגשה כזאת זה אומר שהתינוק עוד רגע יוצא. אני צורחת להם שאני לוחצת לא אכפת לי מה קורה וברוך ה' הציר עןבר אבל מיד אחריו מגיע ציר נוסף.

המרדימה מגיעה ואני בוכה לה שבבקשה תזדרז אני חייבת אפידורל, היא מבקשת ממני לשבת על המיטה ואני בקושי מצליחה אבל הצורך העז באפידורל גורם לי לעשות את הבלתי יאמן. היא מזריקה ואני תופסת חזק בידיים של אמא שלי כי אני באמצע ציר נורא ואז היא אומרת לי שהיא שמה קצת למעלה ויכול להיות שיהיו לי כאבי ראש אחרי הלידה. באותו רגע לא מעניין אותי כלום, אני בקושי שומעת אותה רק מחכה שיעבור כבר. מגיע ציר את חציו הראשון אני מרגישה בעוצמת ואת החצי השני כבר פחות מרגישה. הכאב מתעמם מייד וסוף סוף אני יכולה לנשום ולהרגע. אחרי פחות מדקה המוניטור מתחיל לצפצף. המיילדת מעיפה מבט דואג במוניטור ואז מבקשת לבדוק אותי כי יש האטות בדופק וזה אומר או שיש בעיה או שהתינוק כבר יוצא. ובאמת אני בפתיחה מלאה. מסתבר שכל הדקות האחרונות היו כבר בצירי לחץ וזה מרגיע אותי להבין אתזה.

אמא שלי מתרגשת ומתחילה לבכות. היא אומרת לי הנה התינוק שלך מגיע.. אבל אני צריכה קצת לנוח אחרי הדקות האחרונות ומבקשת עוד לא להתחיל בלחיצות.

אחרי כמה דקות אני לוחצת ומרוב כל המתח של זמן הזה לא מצליחה ללחוץ טוב, המיילדת מנסה לכוון אותי ואני פשוט מודעת לזה שמשהו לא הולך לי. אחרי כמה לחיצות כאלה המיילדת מתייאשת מתיישבת על הכסא ואומרת לי ולאמא שלי כנראה שזה יקח עוד הרבה זמן.. בלב שלי אני יודעת שזה לא נכון ושכמה לחיצות ממוקדות יוציאו את התינוק. ובאמת מגיע ציר אני לוחצת ולוחצת ועוד ציר קטן ופתאום מרגישה משהו יוצא ממני וזה התינוק שלי. אני אפילו לא רואה את הפנים שלו אבל מחזיקה אותו הפוך רק בגב וכל כך מאושרת תודה לה' תינוק בריא ושלם כמו שהתפללתי. פחות משעה אחרי שהייתי בפתיחה חמש.

אחרי כל המאורעות האחרונים אני מרגישה שחייבת לנוח, התינןק לא כל כך בקטע לינוק והמיילדת מנסה לעזור לי עד שמתייאשת. אני מבקשת שיקחו לי את התינוק ונחה קצת, יש לי קרע קטנטן פנימי ותופרים אותי לוחצים לי על הרחם וזה כואב אבל מוציא כמויות של קרישי דם ומעבירים אותי לחדר התאוששות.

המשך סיפור האשפוז עוד מעט

וואו מזל טוב!!טליה א.
אמאלה איזה מתח!מאוהבת בילדי

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

וואו כתבת ממש טוב!Doughnut
מותח ודרמטי ממש😅 ומרגש ממש❤️
קראתי בנשימה עצורה!!נשימה עמוקה

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מלא מזל טוב!! נחת ואוראורוש3
וואו מטורף היתי איתך לגמרי..הלוואייי

מזל טוב!!


כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!


רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..


ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

באמת מוזרבת.

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

אהה חח וואי אבל האמת-זה עדיין בדיוק סימן לצירי לחץהלוואייי

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות


ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן


קיצר


מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט


את באמת גיבורה אמיתית


ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

אממ ניסיתי אותו לראשונהבת.
ולא ממש הייתי מרוצה. אבל חושבת שזה יכול להיות חוויה אישית שלי ונשים אחרות כן מרוצות.
יכולה לספר מהתנסותידרקונית ירוקה

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

השוואה לא טובה🙈אמא לאוצר❤
פשוט כי גם בשערי צדק הגישה התערבותית ולא טבעית..ועמוס שם מאד מאד מאד ...

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

דוקא מה שסיפרת על אסף הרופא נשמע לי נוראהלוואייי

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.



נכון, אני באמת כועסת על זהדרקונית ירוקה

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

וואו איזה סיטואציה מורכבת להשאר ככה לבדהלוואייי
עבר עריכה על ידי הלוואייי בתאריך ב' באב תשפ"ו 18:52

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש


 

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם


 

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

לי קרה משהו כזה בבלינסון..טארקו
אחת(מעוד שפע) מהסיבות שלא אחזור לשם.
לי קרה משהו דומהרקאניאחרונה

בשערי צדק

אני גם חשבתי על זה!השקט הזה
המשךבת.

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

וואי סרטאורוש3

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

וואו וואו וואואחת כמוני

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

כתבת ממש יפה, מזל טוב!!קנקן שבור
ומה שקרה אח"כ עם האפידורל נשמע ממש כואב, ב"ה שהצליחו לפתור את זה
וואו איזה סיפור. מזל טוב גדול!! קראתי הכללומדת כעת
מרגש ממש ♥️
וואו , סיפור מטורף. איזה גיבורה את!אמא לאוצר❤
ממש לא התרשמתי מהבית חולים, הצילו כמה רשלנויות קטנות בדרך! הם ממש לא החזיקו ראש על הסיטואציה וניהול אותה כמו שצריך .. באסה! איפה זה היה אם אפשר לשאול?

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

כן..בת.

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

וואי אוף איזה באסה!!😞אמא לאוצר❤
וואו!! מלכה שאת!אנונימית בהריון

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

סיפור מטורףףף ואת אלןפה!!!❤️,שגרה ברוכה
צום ט באב עם סכרת הריוןהבוקר יעלה

שאלתי רב אם צריך לצום והוא הפנה לרופאה שלא ממליצה

ומפה מתלבטת מה לעשות כי באופן כללי היא לא בעד צום בהריון.

מישהי שגם פסקו לה בהריון עם סכרת לא לצום? 

אני מכירה שלא צמיםעדי7

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

האמת שגיליתי רק לפני יומייםהבוקר יעלה
הריון קודם הייתי מאוזנת, מקווה שגם עכשיו בע"ה 
עונה בתור סוכרתיתnik

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

תודה רבה!הבוקר יעלה
הרגעת אותי.. 
אין על מה🙂nik

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

נכוןחולמת להצליח

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כן ליניק חדש2

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

ביום כיפור אוכלים בשיעוריםמולהבולה
אז בתשעה באב אין שיעורים כנראה שרב יגיד לך לאכול רגיל,תשאלי
אני צמתי אבל בחודש תשיעיעוזרת
והיה ממש בסדר
עם סכרת?מנגואית

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

רק אומרת לגבי כיפורענבלית

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

האמת הייתי בטוחה שצמים כרגילהבוקר יעלה

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

במקרה שלי, ניסיתי לצום בתשעה באבענבלית

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.


אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...


לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

איזה קטע, עכשיו קולטת משהוהבוקר יעלהאחרונה
אתמול דילגתי על ארוחת בוקר ואכלתי צהריים ב12 וחצי בערך והסוכר יצא ממש גבוה ולא הבנתי למה.. כנראה בגלל זה.. 
חייבת לצייןניגון של הלב
מכירה כאלה שפוסקים בכללי בהריון שלא חייב לצום, גם בלי סכרת
אני חושבת שבתשעה באב ויום כיפור זאת דעת מיעוטשיפור
זה נכון לגבי יום כיפור. 9 באב יש יותרפרח חדש

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

תשעה באב שונה בפסיקות מיום כיפורטארקו

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת


למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.


צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

נכון גם חולים פטורים מתשעה באב ומיום כיפור לאשיפור

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

לא פטור גורףניגון של הלב

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

גם ביום כיפור?הבוקר יעלה

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים.. 

בהריונות עם סכרתאבןישראל
כן צמתי ט באב ויום כיפור, יום כיפור הייתי בתשיעי. תשעה באב אמרו לי שאם לא הייתי מרגישה טוב הייתי מתחילה לשתות/ לאכול לשיעורים
איזה באסה זה להיות הדתייה היחידהחמדמדה

שכל לפעם צריכה לשאול

זה כשר?🤓🤓🤓

אני לא עובדת עם חילוניםמתואמת

(כלומר, יש לי לפעמים לקוחות חילונים, אבל אני לא אוכלת איתם)

אבל יש לי קרובי משפחה חילונים.

מכיוון שהם קרובים שלנו (של אמא שלי, שחזרה בתשובה), הם יחסית בקיאים בפרטים, אבל עדיין קורים דברים על גבול המצחיקים.

פעם אחת דודה שלי שאלה אותי: "והרבנים לא מרשים לכם להפסיק להביא ילדים או לעשות הפסקות מדי פעם?" (לכי תסבירי לה שהרב שלנו בכלל אומר שאנחנו לא צריכים לשאול רב על מניעה...)

ופעם אחרת במפגש עם הורים של דודה שלי (אשתו של דוד שלי), אמא שלה לא הושיטה את היד ללחיצה לבעלי, בעל הזקן הארוך, אבל כן הושיטה יד לאחי, שבלי זקן. הוא התנצל ואמר, "אמנם אין לי כיפה גדולה כמו שלו, אבל גם אני לא לוחץ יד לנשים..." (דווקא אח של דודה שלי כן רצה ללחוץ לי יד לפרדה, והיה צורך להסביר לו שדתיות לא לוחצות ידיים לגברים...)


אבל הסיפור הכי מצחיק שהיה לי לאחרונה - כלומר לא ממש לי, אלא בפודקסט ששמעתי:

אחד מהדוברים בפודקסט רצה להשוות ספרייה של סרטים בבית של מישהו לספרייה של ספרי קודש (מבחינת הכמות), ואמר: "זה היה ממש כמו להיכנס לבית של דתיים, עם כל הספרים של קאסוטו וכל אלה..." (מישהו צריך להסביר לו שדווקא דתיים *לא* לומדים קאסוטו🤦‍♀️)

אולי יעניין אותך