לידה ראשונה, בלי עזרה מאמאיהלי330
ברוך ה אני בהריון ראשון ומבורך, בשבוע מאוד מתקדם
שיכולה ללדת בכל רגע.

אין לי עזרה מאמא שלי לפחות זה לא נראה כך, כל ההריון היא דיברה על זה שאגיע לשבועות מתקדמים היא תגיע להיות איתי
כמה ימים, לעזור לי לסדר.
וכמובן שהגעתי לשבועות האלו תודה לאל, והיא לא כאן
ומתלוננת שאני לא מגיעה לבקר.
אני יודעת היא לא חייבת לי כלום, אבל סתם ציפיתי אפילו לחברה שלה.
אני מנסה להיות חזקה, ואמרתי לבעלי שבעזרת ה אחרי הלידה
אני רוצה להגיע לבית שלנו. ולא להורים שלי כי ככה נח לי.
למרות שברור לי שאזדקק לעזרה.. אני יודעת שהם לא יעזרו לי.
וזה בסדר גמור, אני מבינה את זה ויודעת שהקבה לצידי
יסייע לי, ובטיפת חלב יעזרו.
אבל אני יודעת שלבעלי זה מפריע מאוד, שלא תהיה לי את הסביבה התומכת כמו שיש לשאר החברות שלי.
האחות המלווה אומרת לי בטח תלכי להתפנק אצל אמא...
וכל פעם מחדש זה צובט אותי.

אני שומעת על חברות שלי, שמספרות שאחרי לידה
הכינו להן מלא אוכל טעים ודאגו להן, וכן זה צובט...
התקופה שאלד בה תהיה תקופת חגים, (אולי לפני מי יודע)
וכבר הצעתי לבעלי שנשאר בבית בראש השנה.. כי ההורים שלי מתארחים, (למרות שניסיתי לבקש מהם שישארו בבית שלהם בשבילי) כדי שיהיה לי יותר נח.
אבל אני מודעת לזה שיש להם את החיים שלהם, ולי אישית פחות נח להתארח אצל דודים שלי.

אני אישית השלמתי עם זה, וגם יש בי צד שאומר לי
שתהיה לי יותר עצמאות, ואלמד להתמודד עם תינוקת בע"ה
בכוחות עצמי, וזה יכין אותי טוב..
אבל קשה לי שבעלי מחליש אותי, הוא אומר לי כל פעם על המשפחה שלי שהם לא עוזרים,
ועל אמא שלי שנותנת מליון תירוצים למה היא לא יכולה לבוא אליי.
בניגוד לאמא שלו שאחיות שלו היו אצלה במשך חודש, והתפנקו.
אחרי השיחות האלה איתו, אני פשוט בוכה..
כי אני הבנתי והשלמתי שזה המצב, ורק רציתי שיתן לי את הכוחות
ושיגיד לי שהוא איתי, ואני חזקה
ולא שירחם עליי וימסכן אותי יותר, בטח לא שיגיד לי
שהמשפחה שלי גרועה.
כי זה הם.. והבנתי מראש לא לצפות יותר מידי, ומבחינתי זה בסדר.

למרות שאני קצת מתביישת מאמא שלו, שבטח תשאל איפה אנחנו חג.. ובטח תתעניין אם אני אצל אמא שלי
לא בא לי שהיא תרחם עליי, ותחשוב על המשפחה שלי דברים לא טובים.

אז רציתי לשמוע מכן עצות, איך להסתדר בלי עזרה מאמא?
זאת תהיה לידה ראשונה..
איך אני יכולה להקל על עצמי מבחינת אוכל?
אשמח לכל מיני עצות..

מנסהציפיפיצי

מכירה את הצד הזה שאמא לא יכולה לעזור מכל מיני סיבות

חושבת שאם אמא שלך כן דיברה על זה איתך, היא יכולה פתאום ברוח

השמחה שנולדה נכדה כן להפתיע ולעזור (לא מכירה, אבל ממה שכתבת בהתחלה מרגיש ככה).

מה עם בית החלמה? יש בתי החלמה שאפשר להגיע אם הבעל ואז לשניכם יש מקום לישון וארוחות

מסודרות וטעימות. וגם תינוקייה שיעזרו לך בטיפול הראשוני. לדעתי במצב כזה כדי לשקול את זה.

אולי כן כדי להסביר לבעל שהמצב הוא כזה אצלכם והסיכוי מראש נמוך לכך שתהיה עזרה מהצד שלך.

אולי אמא שלו תרצה לעזור קצת?

בהצלחה יקירה

תודה שעניתיהלי330
אני חושבת שבית החלמה אפשרי ליומיים בערך,
חשבנו על זה.
אבל במצב הזה של הקורונה קצת מפחיד..
חמותי לא תוכל לסייע לי, כי הבת שלה גם אמורה ללדת וזאת תהיה לידה רביעית אצלה, והיא תצטרך עזרה.

אשמח לשמוע מבנות שהסתדרו בלי עזרה מאמא...
איך הסתדרתן? טיפים?
אני בחיים לא הלכתי לאמא אחרי לידהרקלרגעכאן
והאמת שבלידה ראשונה אני דווקא לא הרגשתי בכלל צורך..
סה''כ את שוכבת ונחה בבית ..מניקה ,מחליפה חיתולים. וזהו.

אוכל בעיני זה לא בעיה-
א. תערכו מראש- תבשלי ותקפיאי מנות בשריות- קציצות,עופות,שניצלים ,פשטידות מה שאת אוהבת.
ומה שנשאר להכין זאת תוספת מהירה כמו אורז,פירה,פתיתים,אטריות,קוסקוס,בורגול- שבעלך כל ערב יעמיד סיר כזה אפילו ליומיים.
או שגם אם לא מקפיאים- בעלי היה בערב חוץ בצל שם בסיר עם עוף ושם דבש ופפריקה ומלח ונגמר הסיפור.
5 דקות עבודה

וכן הביל מכבס
תשתמשו בחד פעמי

זהו..
אחר כך בלידות חוזרות זה באמת היה יותר קשה כי היו ילדים לטפל..ובלגן..
אבל גם עם זה מוצאים דרך להסתדר


תראי , זה שאנרה שתבוא בהריון לעזןר-. אולי לא יצא מסיבות שונות- וגם כי לא חושבת שברור מהצד למה זה נצרך מאוד לפני הלידה..סה''כ הריון זה לא אומר שבהכרח מושבתים למיטה כל היום.
לי אישית נגיד לא חושבת שהיתי בכלל חושבת שזה מצב שמצריך איזו עזרה מיוחדת בסוף. כי זה כבד וצרבות וכואב נכון ..אבל לרוב מתגברים ומתפקדים..

בעיני אם אחרי הלידה כן תרצי עזרה -למה דלא תבקשי ממנה ישירות מה את זקוקה?
היא עדיין יכולה לעזור לך...הריון ולידה_פצ
אפילו לקפוץ אליכם לשמור לכמה שעות, להביא ארוחה פעם אחת..
תנסו לבקש.
חיבוק גדול!רינת 23
שומעים את הכאב והאכזבה שלך בכל שורה…

יש לך אחיות גדולות שילדו כבר? חברות טובות? כדאי שיהיה לך מישהי להתקשר אליה ולהתבכיין אחרי לילה קשה ללא שינה/ לבקש עצות וכדו׳. לא להתבייש! לכל אחת קשה אפילו אצל אמא אבל אצלך את צריכה לקחת יוזמה ולארגן לעצמך תמיכה.

אוכל אפשר להקפיא מראש (עופות, קציצות, שניצלים מצופים שצריך רק לטגן אותם).
אם את גרה בקהילה מגובשת הרבה פעמים יש תורנות להכנת ארוחות.

בעלך יודע לבשל? לנקות את הבית? לדבר איתו מראש שהוא יצטרך לתת כתף. אגב, הגישה שלו באמת לא נעימה אבל אם תהי מאד כנה איתו, תשתפי אותו בכאב שלך ולא תבואי מעמדה של להגן על אמא שלך אלא מעמדה שמבקשת תמיכה יכול להיות שהגישה שלו תשתנה.
והרבה פעמים כשהולכים לאמא אחרי הלידה זה גורם למתיחות עם האיש כי הוא לא מוצא את המקום שלו/ מרגיש שהאמא מתערבת/ לא נח לו בבית אחר וכדו׳. אז במובן הזה יש יתרונות ללהשאר בבית.

אגב, יש לי חברה שסירבה ללכת לאמא שלה אחרי הלידה הראשונה וזה דווקא מאד חיזק אותה ואת הבטחון שלהם כהורים עצמאיים. הם הרגישו שמצליחים להסתדר לבד ולמצוא פתרונות בכל מיני מצבים בניגוד לחברות שהלכו לאמא ו״נתקעו״ אצלה הרבה זמן מתוך חוסר בטחון לחזור בלעדיה הביתה.

שיהיה המון בהצלחה! מקווה שתתחזקו מזה בתור הורים ובתור זוג.
ועוד טיפ: לחג תקנו אוכל מוכן מקייטרינגרינת 23
הי מנסה לענות ולעודדאני זה א
זה לא כזה גרוע ללכת אחרי הלידה לבית שלכם אני עשיתי את זה בלידה ראשונה לגמרי מבחירה.
אז נכון יש משמעות לאיך עוברת הלידה שמשפיעה על ההתאוששות ואצלי ברוך ה היה ממש,קל בקטע הזה...
נכון כשיש ילד או יותר נכון תינוק פחות יש זמן לבשל או לעשות דברים בבית אבל זה אפשרי.
את יכולה להקפיא קצת אוכל מוכן במנות שיהיו לכם טובות ואז רק צריך להפשיר ולהכין איזו תוספת קלילה..
ולגבי בעלך את יכולה להגיד לו שזה מחליש אותך זה שהוא אומר לך ככה על המשפחה ושאת שלמה עם המצב ואת זקוקה לו שיחזק אותך.אני מניחה שזה לא מכוונה רעה מה שהוא אומר לך.ולגבי חמותך ושאר הסביבה בעיני את לא צריכה לפרט אם ישאלו למה לא הלכת להורים את יכולה להגיד שלא הסתדר פשוט ושאולי בהמשך..והכל תלוי איך תציגי את זה אם תדברי מתוך מרמור סביר שהם יחשהו אולי דברים לא נעימים על המשפחה אבל אם תגידי את זה בחיוך ובצורה רגועה אף אחד לא יחשוב עליהם רע מבטיחה לך..
רק רוצה להגיד שהתפעלתי ממש מהעין הטובה שלךחדקרן
למרות שלא פשוט לך, את בוחרת לא להאשים, אלא להבין ולקבל את אמא שלך ושאר המשפחה.
איזה עוצמות!

מאחלת לך בע"ה שהקב"ה ישלח כוחות בגוף ובנפש, לידה קלה בזמנה ❤
בלי אמאאמא_טריה_ל-2
מכירה זאת היטב.
איבדתי את אמי בגיל צעיר, ונאלצתי להפוך לאמא בלעדיה.
מכירה היטב כמה זה צורם לראות אצל אחרות את התמיכה של אמא, בהריון, בלידה, ובטח אחרי.
אז קודם כל חיבוק על המחסור והכאב, מובן לגמרי (שונה כמובן שהיא בחיים, אולי יש בך גם תסכול, או אכזבה, או אפילו כעס...).
כמו שייעצו לך אחרות - להקפיא אוכל עוזר, קצת עזרה מאחיות או חברות אם אפשר ברמה הלוגיסטית ובתמיכה רגשית.
לי הלילות הראשונים בבית החולים היו ממש קשים, כי הבעל לא יכול להישאר, והייתי חלשה ואבודה לגמרי לגבי טיפול בתינוק (בחרתי בביות מלא). האחיות בהחלט עוזרות, אבל רגשית זה קשה והרגיש לי מאוד בודד.
אני טיפוס שלא יודע לבקש עזרה, גם פרקטית וגם רגשית, יכולה רק לאחל לך שתדעי להיעזר בכמה שיותר אנשים סביבך. כי זאת תקופה קשה גם ככה, ולעבור אותה לבד זה ממש מדכדך.
יש הרבה מקומות שהבעל בהחלט יכול להשאר בלילותיערת דבש

כמו לניאדו באפס הפרדה

 

כדאי לבדוק לפני שבוחרים בית חולים

זה מאוד יכול לעזור 

וואו 😔זמני לשליש1
זה באמת קשה..

את גרה בעיר? יישוב?
אצלנו יש התארגנות של נשים לבשל בשבועיים הראשונים אחרי הלידה לכל יולדת תבדקי אם יש לכם משהו כזה.
אם לא- לקנות אוכל מוכן. יש חנויות שמכינות ממש אוכל לשבת (חמין, אורז, עוף וכו)
וברמה הטכנית הייתי מחפשת חברה שתעזור. אני לא ידעתי בכלל מה זה גודש, ומה זה טחורים ועוד מליון דברים.. ומישהי עם נסיון יודעת להדריך. גם ברמת איך לקלח את התינוק וגם תמיכה טכנית.
אם את המהמרכז אשמח (אומרת באמת באמת) לסייע לך.
אני חושבת שכדאי שתדברי עם בעלך גלויות..אמאשוני
אני מבינה שאתם נושאים יחסית טריים וקשה להיות פתוחה עד הסוף בכל הכרוך במשפחה שלך,
אבל אין מה לעשות, לא בחרת מי תהיה אמא שלך,
כן בחרת עם מי להתחתן.
לידה זה אירוע מורכב מאוד מאוד ליולדת לבעל ולמשפחה מבחינה פיזית ונפשית.
אני חושבת שלאור העובדה שלא תהיה לכם תמיכה מהמשפחה המורחבת כדאי מאוד שתהיו שם אחד בשביל השני כמה שאפשר..
יש מצב לעזרה מהקהילה/ חברות/ שכונה?
לא חושבת שכדאי להישאר עם זה לבד ובכלל לא בושה שלא נעזרים בהורים.
אם יש אפשרות ללכת למלונית זה יכול לעזור.
מבחינת הבעל לי הכי עזר שסיכמנו שהוא אחראי להכין לי ארוחות בוקר מלאות ומזינות.
ממש החזיק אותי בבקרים אחרי לילות בלי שינה.

דווקא ללדת בתקופת חגים כשאין ילדים נוספים יכול להיות ממש טוב כי לבעלך יהיה מלא ימי חופש שהוא יהיה בבית.
תנמיכו סטנדרטים של בישולים.
תיעזרו באוכל מוכן. העיקר תהיו בזה יחד.
מניסיון שליביבוש

הייתי אצל אמא שלי אחרי לידה ראשונה ולא קיבלתי ככ עזרה חוץ מארוחות

היא כאילו שכחה מזה אישה אחרי לידה ותכלס בעלי היה צריך לעשות הכל וזה היה יותר קשה מלהיות בבית

גם כי היינו בחדר בקומה תחתונה וכל רגע היה צריך לעלות ולרדת והוא היה מקלח ומלביש והכל

אחרי שבועיים הרגיש שממש קשה לו וחזרנו הבייתה ופשוט התחלנו לחיות ולהנות מהתינוק

וגם אני חזרתי לחיים אחרי שחזרנו הביתה בפרט שאנחנו גרים בעיר ויש פה חיים ומעניין יותר

 

בקיצור, אל תתבאסי בכלל 

תארגני לעצמך את כל התנאים להיות בבית ופשוט תהני מזה אין כמו להיות בבית חופשיה לא צריך כל הזמן להיות לבושים

אחד הדברים שהקלו עליי כשחזרתי היו שאני יכולה ללכת בלי חזייה בגלל הכאבים של ההנקה...

בקיצור יש הרבה דברים טובים מלהיות בבית אני עכשיו לפני לידה שלישית ולא חושבת אפילו ללכת לאמא שלי

מנסה..הילושש

היי לך, שיהיה לך בע"ה בקלות ובידיים מלאות.. 

תתפללי שהלידה תעבור לך בקלות ושתהיה החלמה קלה ומהירה שלא תזדקקי לאף אחד. שתצליחי להסתדר לבד בעצמך. 

דבר שני שמאוד חשוב, לא לתת לבעלך לדבר על אמא שלך שהיא עוזרת או לא. תמיד יש הבדלים בין המשפחות, אחיות שלו באות לאמא ואת לא.. אמא שלו כך ואמא שלך כך. תסבירי לו- שלא ישווה. שזה מכאיב לך יותר משזה מועיל. 

אני גם בהריון, עוד לא ממש קרובה ללדת כמוך אבל גם כבר חושבת איפה אהיה אחרי הלידה.. 

אמא שלי אמרה לי שאבוא אליה וזה כביכול ברור לכולם שלידה ראשונה צריכים להיות אצל אמא- אבל לי זה לא ככ ברור, אני לגמרי לוקחת את האופציה של להיות בבית שלי כרצינית. 

אני יודעת שאמא שלי היא לא טיפוס שיודע להישאר בבית הרבה זמן, אני אהיה אצלה ומי יודע אם היא תהיה איתי ותעזור.. מעדיפה לא לקחת את הסיכון של האכזבה ושבעלי יראה ויגיד לי- שבשביל מה אני שם אם לא עוזרים לי.. אני  יודעת שבסוף אני אצטרך לעזור שם לכולם, אנחנו גם גרים עם סבתא מבוגרת שלא ככ עצמאית אז זה בכלל מחרפן.. 

וגם חשבתי מה חמותי תגיד על זה שלא אהיה אצל אמא שלי.. איך זה יראה?! 

אבל כמו שכבר כתבו לך, תחזקי את עצמך מבפנים, שבע"ה תהיה לך לידה קלה והתאוששות טובה ומהירה שכך לא תצטרכי אף אחד. וגם אם שואלים אותך, אז תשדרי שאת חזקה ועצמאית ואת מסתדרת. ולא להתבייש לבקש עזרה בדברים ספציפיים- אם אמא שלך לא באה לארח לך חברה, אז בדברים ספציפיים- אמא אם תוכלי לבשל לי למחר או לעזור לי לקלח את התינוקת וכו'.. 

לרתום את בעלך ולהכין אותו.. שיעזור לך מבחינת הבית וכו'.. שאת תצטרכי זמן למנוחה ושהוא יהיה עם הילדה.. לבשל, ואם הוא לא יודע אז להקפיא עכשיו או שאולי לקנות.. 

הכי חשוב שאת תהיי רגועה ונינוחה ועם כמה שיותר פניות לילדה ולעצמך בע"ה. 

 

למה שלא תלכי לחמותך בר"ה? מכירה הרבה נשים שהולכות לחמות שלהןחבובוש

או מאהבת החמות (לא מבינה מאיפה הן מביאות את זה)

או כי פשוט החמות יותר זמינה (נגיד חמותי בפנסיה ואמא של גיסתי עובדת, אז גיסתי הגיעה אליה, לא  מבינה איך הייתה מסוגלת אבל עשתה את זה)

 

אני הייתי אצל אמא שלי אחרי הלידה, ואני יכולה להגיד לך שלי באופן אישי הרגיש כאילו בזבזתי את חופשת הלידה שלי, כאילו הפסדתי את החודש הראשון של אחרי לידה, שזה אחד החודשים היפים, הרבה בלאגן מסביב (ואנחנו רק 5 ילדים ואף אחד כבר לא בבית), כל דבר אמא שלי רצתה לעשות, וגם בנוסף אבא שלי עבר איזה מצב רפואי מורכב, שגרם לעוד איזה לחץ באויר.

 

תסתכלי על זה הזדמנות, תיהני מזה , ותנסי להקל על עצמך כמה שאפשר.

עם ילד ראשון אין הרבה משימות, אין עוד ילדים ברקע לטפל בהם.

ומה שאפשר תעזרי (גם בחמותך) ותזמיני.

 

ולכי תדעי אולי שתלכי להשתחרר הביתה היא תגיד מה פתאום את באה אלי.

(נגיד עם אחותי, זה מלחמה הפוכה, היא רוצה לחזור הביתה ואמא שלי לא מסכימה לה)

 

 

עונה-יהלי330
חמותי סוגשל רמזה שלא ככ תוכל לעזור,
בעלי דיבר איתה בנוגע לעריסה אם נוכל להשאיל ממנה.
והיא אמרה שלא.. כי גם הבת שלה צריכה ללדת באותה תקופה, וזאת לידה רביעית שלה והיא תהיה אצלה
והיא וחזרה ואמרה *אני האמא*
לכן אני צריכה את העריסה שתהיה אצלנו, בשבילה.
אני לא חושבת שהיא תוכל לעזור לשתינו,
ואני מאוד מבינה את זה.. כי יש עוד שלושה ילדים לטפל בהם. (של האחות)
ה' ייתן לך את הכוחות, בכל אופן את יכולה לבקש עוד לילה בביתחבובוש

חולים.

אני באופן אישי שעה אחרי הלידה רציתי ללכת הביתה.

אבל יש נשים שאוהבות את זה.

וזה יהיה עוד לילה שמטפלים בילד, שוטפים מאכילים וכדו'

 

נכון אני תמיד נשארתאביול
זה עוד לילה שאפשר לנוח לפני שחזורים הביתה והכל עלי
אפשר להשאיל עריסה מיד שרהליד ה'
וגם אני לא הלכתי לאמא שלי מבחירה.
היה קשה אצלם וצפוף וגם לבעלי היה יותר נח בבית שלנו.
לומדים להיות עצמאיים, לצאת מהרחמים העצמיים קופצים למים, זה קשה אבל בהחלט אפשרי.
בהצלחה, וזה ממש עניין של נקודת מבט.
יישר כח על העין הטובה
גם אנחנו חזרנו הביתה אחרי לידה ראשונה❤ארנבת ברנבת
האמת שזו היתה גם ההעדפה שלי.
בית שלי, החלטות שלי, יכולה לעשות מה שבראש שלי...
בעלי לקח קצת חופש, שחררתי לגמרי את כל נושא החד"פ והשתמשנו מלא בחד פעמי.
ברוך השם הקהילה גם עזרה קצת עם אוכל פה ושם, לא יותר מדי אבל זה חימם לי את הלב.

חברות באו לבקר ועזרו פה ושם.

אמא שלי הגיעה לכמה ימים, במיוחד להתחלה כדי לעזור לי עם מקלחות וכו' כי הייתי אחרי תפרים קשים וכאבים נוראיים.
הקפאתי מראש הרבה תחבושות במקפיא.

מבחינת אוכל - אני לא אוהבת להקפיא, אבל אם את חושבת שזה יכול לעזור לך אז אתם יכולים להכין מראש שניצלים וכו' ולהקפיא. שימי לב מה אפשר ומה לא להקפיא.

חמותי הגיעה לבקר, מודה שזה לא עשה לי ממש טוב כי יותר מדי הערות וגם ככה יש הרבה הורמונים ורגישות אחרי הלידה אבל ניצלנו את זה למה שהיה צריך כמו ניקיון או הכנת אוכל פה ושם.
אני מצידי נחתי כמה שיותר עם הבת שלי.
לא ממש יכולתי ללכת בגלל התפרים אבל השתדלתי ובעלי מאוד עודד אותי ב"ה.

מה שהכי חשוב תמיד, בעיניי, זו התקשורת עם בעלך.
לספר לו מה מפריע לך, מה מפחיד אותי, מה עושה לך מה שהוא אומר לך...
לפשט כמה שיותר את הרגשות ולדעת שאתם ביחד בזה לתמיד.
זה שלכם לגמרי.
קחו אחריות ותנשמו עמוק עמוק.
מי שרוצה יבוא לעזור ומי שלא? האמת שהוא מפסיד. כי אין כמו משפחה.
בעולם!
לא יודעת אם זה ינחם אותך{ר}צינית
אצלי זה ממש ממש הפוך.
אמא שלי מתערבת בכל דבר!!!!! רוצה לדעת תמיד לאן אני נוסעת, מתי יש לי מעקבים, מתי יש לי רופא וכל זה.
אם בעלי לא יכול לבוא רוצה לבוא איתי אז אני גוררת את בעלי איתי בכוח רק שהיא לא תבוא...
מתקשרת איך שאני יוצאת מהרופא, אחות וכו'. רוצה שאצלם לה את הל"ד שלי וכל מיני שריטות כאלה..

אז אולי אמא שפחות בעיניינים זה טוב יותר? כשאני לא אומרת לה על בדיקה שיצאה לא תקינה ורק אחרי בירור שהכל בסדר אני מספרת לה היא נפגעת מאוד, אומרת שאני לא אמינה שכשהיא שואלת אם הכל בסדר אני אומרת שהכל בסדר כשבעצם לא.

בקיצור, הייתי מחליפה איתך אמא בכיף!
יקרהאביול
נשמע שאמא שלך כן יכולה לעזור. אולי תנסי לדבר איתה על זה? אולי יש לה איזה קושי או משהו אחר שמונע ממנה?
ואם לא היא, אולי תנסי להיעזר יותר בחמותך? זה פחות נעים אבל נשמע שהיא כן יכולה...
חיבוק!
מנסה לענותאנונימיות
הי נשמה, תראי... נשמע שאמא שלך דווקא כן עם נכונות לעזור או היתה לפחות.
נשמע שהרצון שלה לעזור נובע מאוד מהתרגשות אז בתחילת ההריון כשהתרגשה הצהירה הצהרות ןאז נרגעה...
ביננו, אין באמת צורך בעזרה בשבועות המתקדמים בטח לא בלידה ראשונה שאין עוד ילדים בבית. זה כיף, פינוק, תמיד כיף שמסדרים לך ומכינים לך אוכל... אבל זה לא צורך. הגיוני מאוד שאמא שלך אחרי ההתרגשות התפכחה והבינה שלא צריך שתבוא לפני הלידה.
לגבי ר"ה באסה אבל גם, לא סוף העולם תוכלי אולי להיות אצל חמותך... ההורים של גיסתי נסעו לחו"ל כשהיא היתה בתשיעי עם 2 ילדים בבית והם ההורים הכי תומכים והכי קשורים ובסוף הם היו בלידה ואח"כ גיסתי היתה אצלם עוד כמעט שבועיים. הם לא טסו כי לא אכפת להם ממנה אלא כי אין מה לעשות הורים לא עוצרים את החיים בשביל הילדים שלהם וטוב שכך.
זה לא בהכרח נובע מרע, הם רוצים להיות אצל דודים ולהתארח, את לפני הלידה ומוזמנת גם ואם את לא רוצה זה בסדר ולגיטימי לא הפקירו אותך..
וחגבי אחרי הלידה, 1. טיםת חלב לא עוזרים🙈
2. הגיןני שמההתרגשות אמא שלך פתאום כן ממש תרצה לעזור ולבוא אליך
3. אם את רוצה את יכולה ללכת אליהם ואמרת שהאופציה קיימת אבל *את* מעדיפה לחזןר הביתה ו... את יודעת שבבית שלך לא יעזרו, אוקי, זו כבר בחירה שלך. הרב הולכות לבית של ההורים גם אם זה פחות נח כדי לקבל את העזרה שימי לב. מעטות חוזרות לבית שלהן ומקבלות תמיכה צמודה.
ככה זה, שוב, ההורים מוכנים לעזור ולארח אבל לא צריכים לצאת לחלוטין מאיזור הנוחות שלהם.

ולסיכום... בעלך ואת יחד בעניין. להבין יחד שזה המצב פן אם ככה זה ופן אם בוחרים בו ויאללה לשנס מותניים ולעבודה.
להכין דברים מעכשיו, שבעלך יעזור יותר ומסתדרים
יקרה,חדשה ישנה
לדעתי החלק הקשה פה זה שבעלך 'דורך לך על הפצעים', גם ככה זה כואב לך שאמא לא שם בשבילך, את תתמודדי עם זה כי אמא זו אמא, ואפשר לסלוח, אבל כשהבעל עוקץ זה כבר נהיה הרבה יותר כואב, את בין שני הצדדים, צריכה 'להגן' על אמא ומצד שני מסכימה איתו באיזשהו אופן... הכי חשוב זה לעצור את זה, תבהירי לו בעדינות אבל באסרטיביות שאת לא מוכנה שידבר לא יפה על אמא שלך. כי זה ממש לא יגמר פה, אח''כ זה יהיה '-איך אמא שלי קונה מתנות ואמא שלך לא, איך אמא שלי מתלהבת מהתמונות שאני שולח ואמא שלך מייבשת... 'מדברת מנסיון..

החלק השני, לא כל כך מפחיד כמו שזה נשמע. לפני לידה לא באמת צריך עזרה, אלא אם כן יש משהו ספציפי. אני עכשיו בשבוע 38-39 ואני לבד עם הילדים בבית עד הערב, ומסתדרת ב''ה. ואני ממש בטטה אבל ממש. אבל יש משהו יותר קל ונח בלהיות בבית. כל יום אני מכינה משהו קטן ומקפיאה, עוטפת היטב, לאחרי הלידה.
רעיונות-
שניצלים (להכין כמות גדולה ולשים עם נייר אפייה ביניהם)
דגים
עוף
ממולאים (עדיף לא אורז וכרוב כי זה פחות מתאים אחרי לידה)
עוגיות קוואקר
עוגות לשבת
עוגיות תמרים מגולגלות

(לא הכל הכנתי כן? זה רק רעיונות)
חוצמיזה, שמאוד יכול להיות שאחרי הלידה אמא שלך תתלהב ותגיד לך תבואי אליי... זה לא נשמע ממנה שהיא תגיד לא.

בהצלחה רבה יקרה! אה, ובבית חולים אל תתביישי לבקש עזרה ושיסבירט לך הכל- איך לחתל, איך לקלח, מה עושים עם גודש וכו'..
יש לי חברה שגם תכננה לא לבןא ךאמאשמעונה
בסוף ילדה בקיסרי והגיעה לאמא שלה.

כדאי לשים את האפשרות הזו בסוף המוח אם חס וחלילה תתרחש,ומה תעשי.

לגבי להיות בבית ,אם יש לך חברה טובה שילדה לא מזמן,או גם מזמן, ונעים לך לבקש ממנה עזרה זה יכול לעזור...
וואולא כרגע
קודם כל שומעים את הבגרות המדהימה שלך.
זה לא מצב קל, ההשלמה שלך והאמירה מאחור, שאת מודעת למצב ובכל זאת מכבדת ולא כועסת, מדהימה אותי. העולם היה טוב יותר אם כולם היו מתנהלים כמוך.

יש מצב אולי ללכת להתארח אחרי הלידה אצל חמותך? שבוע שבועיים..
זה נורא תלוי בחמות, אבל אם נוח לך אצלה, והיא תקבל את זה בכיף - זו יכולה להיות אופציה מעולה.

ואם כן תלכו הביתה, אני רק רוצה לומר: תדאגו כל הזמן לאוכל חם וטוב. לא חלילה שאת תבשלי, אבל או לפני הלידה, או לחסוך כסף לקניית מוכן. בכל מקרה זה אחד הדברים הקריטיים בעיניי.

בקשר לבעלך, ניסית לומר לו בצורה ברורה, שאת יודעת ואת מסכימה איתו, אבל זה מחליש אותך לשמוע את זה, אז אם הוא מסכים, לא לדבר על הנושא - בשבילך.

הרבה כוח! לידה קלה ובריאה בידיים מלאות והרבה שמחה!
ארגון אם לאםרינת 23
מדובר ברשת תמיכה לאמהות בדיוק במצב שלך. יש להם סניפים ברחבי הארץ.
תחפשי בגוגל ״ארגון אם לאם״ (לצערי לא מצליחה לקשר מהפלאפון).
הן לא מנקות או מבשלות. רק נפגשות לשיחה אחת על אחת.ארנבת ברנבת
לי זה היה נחמד בשביל להתאוורר מדי פעם, אבל אפשר לעשות את זה גם עם חברה.
זה לא מחליף אמא...
שבעלה ינקה ויבשלרינת 23
לדעתי מאד חשוב אוזן קשבת- אשה שיודעת מה זה ללדת, מה זה הורמונים, איך מטפלים בתינוק ככ קטן.
ברור שזה לא מחליף אמא אבל יכול לעזור.
כנראה שכל אחת צריכה משהו אחר 🤷‍♀️ארנבת ברנבת
חיבוק!הריון ולידה_פצ
מה עם ללכת להתפנק אצל חמותך? בטוחה שהיא תשמח!
ולהעזר בחברות ובשכנות?
לפני שנתיים חברה שלי ילדה לפני ר"ה והם החליטו להישאר בחגים בבית וכולנו בישלנו להם בשמחה.. רק צריך לבקש עזרה מחברה טובה, היא כבר תטפל בשאר.

ואם את רוצה להתארגן בעצמך, תתארגני על הרבה חדפ, אוכל קפוא (שניצלים, קציצות, פשטידות.. מה שאתם אוכלים) ואוכל מהיר הכנה (פסטה, קוסקוס, שימורים..)
ותסבירי לבעלך איך להכין את הדברים (אפשר גם ללמד להכין פירה, תפא בתנור, שעועית בתנור, אורז.. דברים שהם לא מסובכים מידי)

ואם יש לך כח אז גם לסדר את הבית מראש.
לדאוג שתמיד יהיה מסודר, ושהדברים של התינוק יהיו מסודרים כבר שלא תצטרכי לדאוג לזה שתחזרי.
חייבת לכתוב.. זה לא הכרחי וחובה ללכת לאמא אחרי לידה ראשונההילולא
היי
אחרי הלידה הראשונה שלי לא הלכתי לאמא שלי. מבחירה ובקטע טוב.. ככה התאים לבעלי ולי.
(אמנם היא באה לעזור לי עם המקלחת הראשונה ובעיקר עזרה וייעוץ טלפוני)
את צריכה להתחזק בביטחון ב'ה', בעצמך ובבעלך שיהיה בסדר ולאט לאט תסתגלו לכל הפעולות והחיים עם התינוק.
מבחינה טכנית - באמת כדאי להתכונן לזה שאולי בימים הראשונים תזמינו אוכל מבחוץ (או שבעצם בעלך יהיה אחראי לתחום הזה) וכנל גם לחגים. שהנושא הזה לא יטריד אותך .
מבחינת הטיפול בתינוק - תוכלי להתייעץ עם חמותך או הגיסות. לי מאוד עזר. (יש גם מידע באינטרנט לכל מיני שאלות שצצות..)
ומבחינת תמיכה רגשית ונפשית- בע''ה בעלך יהיה לצידך, ושוב אם יתאים, אולי שיחת טלפון עם אמא תעזור, או עם חמותך אם מתאים לך...
תכיני את עצמך לתקופת הסתגלות שלעיתים תראה בעיניך כמאתגרת ובע''ה גם עם המון נחת מהתינוקי המתוק
בע''ה יהיה בסדר! ושיהיה בשעה טובה 💕
(עוד דבר... שתדעי שלא כולן הולכות לאמהות שלהן אחרי לידה! אז גם שהנושא הזה שלא להיות כמו שכולן עושות ואיך יראו את זה מבחוץ לא יטריד אותך! את ואמא שלך בסדר גמור!)
לידה ראשונה חובה תמיכה ועזרהדובדובה
מניסיון. אם לא אמא שלך חמותך.. אם לא חמותך שבעלך יקח שבועיים חופש. מכל הלב. אל תחשבי שזה כזה פשוט עם כל ההורמונים.. ומי יודע איזה לידה תעברי, אמן שקלה.. אבל זה לא פשוט בלי עזרה גם שאתה גמורה פיזית .. וסביבה תומכת זה הכרח
אני גם לא קיבלתי כל כך עזרה לפני... עברתי לאמא שלי בתחילת ההיריון הראשון כי לא הפסקתי להקיא והבית שלי הגעיל אותי.. בסוף ההיריון לא קיבלתי עזרה. אם קשה לך לקחת עוזרת. אחרי הלידה הלכתי לאמא שלי . ולא.. היא לא מבינה מהחיים שלה כלום בגידול תינוקות. מפחדת להחזיק אפילו.. אבל עצם זה שהייתי אצלה ועם אחים שלי ודודים שהיו הרבה באיזור היתה לי סביבה תומכת. אחרת הייתי מתרסקת נפשית. במיוחד אחרי שעברתי לידה טראומטית. היא לא עזרה לי כמעט. גם לא באוכל. אבל עצם היותי אצלה עם אנשים עשה לי טוב. בלילה בעלי היה חוזר מהעבודה עוזר עם התינוק.. אני שמחה נורא שהייתי אצלה. זה עשה לי טוב להיות עם אנשים. גם אם פחות קיבלתי עזרה פיזית
לא חושבת שזה נכון ועוזר לכתוב שזה חובהרקלרגעכאן
לך זה כנראה מאוד עזר. וזה מצוין
אבל
א. כל אחת ומה שנכון לה
ב. כל אחת והמציאות שלה- ומי שלא יכולה?
חובה זה להיעזר ולהוריד עומס ולא לצפות (במיוחד בלידה ראשונה)רעותוש10
שהחיים ימשיכו במסלול הרגיל ותוך כדי כך דרך אגב יוולד תינוק

)ואני אומרת את זה בתור בחורה סופר עצמאית, לידה ראשונה בעלי היה חייל הלכתי להורים ומאז רק הביתה, ציוד הכל אני מארגנת, וגם מארגנת לעצמי עזרה)

אפשר גם לקנות אוכל לחג
וגם להביא בחורה שתנקה את הבית
ואפשר להיעזר גם בחברות איפה שזה מקובל...

אני לא הייתי פוסלת להתארח אצל החמות לחג, רוב הזוגות הצעירים מתארחים אצל ההורים בחגים בלי קשר ללידה...
אני אתעקש הפעם. זה חובהדובדובה
די להיות סופרמניות... העולם המודרני קילקל אותנו הנשים... פעם לפני שנים אישה היתה יולדת והתיחחסו אליה כל כך בחמלה ודאגה... היו סביבה אמא סבתא דודה אחות שישה שבועות. משכב לידה על שם אותם שישה שבועות שלא היתה זזה. מבחינתי אין מציאות לא להיעזר. יש פתרון תמיד. וזה חובה. דיכאון אחרי לידה נהיה סופר נפוץ בימינו בדיוק מהסיבות האלה לדעתי של חוסר תמיכה. אני אומרת לה את זה ממקום שאכפת לי ממנה. ומכל יולדת.. היא חייבת בשבועיים הראשונים עזרה ופינוק. אין דבר כזה אין דבר כזה אנחנו לא חיים במציאות של מלחמה או איזו בעיה אחרת.
ברוך ה' יש בימינו מלא פתרונות. למשל בעלי שבוע איתי שבועיים שלוש. זו לא שאלה בכלל. והוא מודיע מראש לבוס. להגיד יש כאלה שאין להם אפשרות אני לא מקבלת. כי אישה אחרי לידה חייבת כמה שיותר תמיכה. אני שומעת יותר ויותר נשים שחשבו שהסתדרו. ואולי הסתדרו בטיפול .אבל הדרדרו למקום נפשי מאוד לא פשוט בגלל שחשבו שלבד זה יהיה קל. מניסיון של לא מעט ילדים. חובה שבועיים לפחות שהאישה אחרי לידה תנוח ויהיו צמודים אליה. ויעזרו לה כמה שיותר.
אני אישית לא כל כך מבינה את הצורך הגדול בעזרה בלידה ראשונהרקלרגעכאן
מהבעל- בוודאי שכן

אני לא עשיתי כלום כלום בבית..
גם לא עניין אותי
והאמת שכזוג צעיר אף פעם לא הבנתי מה יש כ''כ הרבה לעשות..מכונה או שתיים פעם בשבוע וכמה כלים בכיור..
אוכל כשצריך אפשר ב5 דקות הבעל יכין או יקנה דברים שכמעט מוכנים ורק יכניס לסיר או לתנור- גם בלי לדעת לבשל

זהו..
בתינוק עצמו אני אישית בכל מקרה לא הרגשתי. ורך בעזרה כי במילא אצלי הם רוצים רק לינוק ...
וגם הבעל עזר כשצריך בערב עם הגזים וכדומה
לא מקלחת כל יום.
להחליף טיטול אני אפילו אוהבת בהתחלה

והיתי גם עם תפרים וסימפליוזיס אחרי לידה

אבל באמת לא עשיתי כלום
והיו ערמות כביסה שחיכו גם שבועיים-שלוש לקיפול. ולא שטפנו רצפה.(כזוג באמת לא כזה נורא בעיני)


אני מממממממש מסכימה איתך על חשיבות התמיכה!!
כי תמיכה זה הכל
עזרה פיזית- גם חושבת שנצרך אבל מכיוון הבעל יותר או אמא מי שיש לה מי שתעזור

שתהיה את האופציה להעזר כשמרגישים צורך זה לגמרי נכון

רק שיכולה להגיד לך שנגיד היום- ואני לפני לידה שישית..אין לי מי שיעזור כמעט מלבד בעלי
אמא שלי אולי תבשל יום-יומיים
בישולים מהקהילה אולי יהיה
בעלי מצידי אחראי על כל תפעול הבית- ועודעת שזה יהיה מאוד חלקי ברמת בלגן איימים(של על החבורה שמבלגנת בלי סוף)
וחד םעמי בלי סוף
וערימות כביסות לקיפול
ואוכל פשוט

אבל ככה זה אחרי לידה
ועדיין זה לא מרגיש לי עזרה..כי תכלס
אני מעדיפה לבשל
ולא לטפל ב6 קטנטנים החל משבוע אחרי הלידה.
זה יותר קשה מהכל ...גם הצורך להרגיע מריבות ובכיות ולתמרן בין כולם שנורא רגישים..וגם להחליף ל3 מטוטלים..ולתת ארוחת ערב ולהרדים ביומיים שבעלי לא בבית. (ואין ברירה)
ועם תינוק קטן בידיים או במנשא
זה בעיקר הצורך שלי..אבל אין לי מריפה לקבל עזרה לצערי
אני מבינה אותך מאודשחרית*
אבל חושבת שזה חכמה שבדיעבד.
כלומר, כרגע ממקום של אמא ל6 את אומרת- וואי, מה יש בכלל לעזור אחרי לידה ראשונה.

אבל מאיך שאני זוכרת את זה, זה כזה הלם- הלילות בלי שינה, המקלחות, להבין מה התינוק רוצה, האם הוא יונק בצורה יעילה, להכין לעצמי אוכל מזין ולא רק לחטוף ולנשנש (או לא לאכול בכלל..). גם הבעל הרבה פעמים בתוך ההלם הזה וגם לפעמים לא ישן בלילה כי עוזר לאשתו, וגם עובד בבקרים. ולא כל בעל יודע לאלתר ארוחות ולהתמודד עם כביסות ועם גזים של תינוק. גם הוא הורה צעיר.

כזוג צעיר דרושה פה תמיכה וגם עזרה פיזית משמעותית. (הרבה פעמים גם כזוג צעיר אין יכולת כלכלית להביא מישהי שתעזור בניקיון או לקנות אוכל).

חשוב להיות מודעים לזה וכמו שכתבת, גם לדעת להיעזר בכל מקור שאפשר.
^^^ לגמריעלה למעלה
אני חשבתי ככה גם אז ולכן גם לא נעזרתי מדי בזמנורקלרגעכאן
אבל ממש לא התכוונתי לומר שאין סיבה להעזר ואין למה
בטח שזאת ת3ופה מאתגרת
ולהרבה לא קלה ההסתגלות הפיזית והנפשית והזוגית
ברור וזה ממממממש מבורך להעזר

אני רק התכוונתי לומר ש..משהו בהגדרה חובה חובה עזרה ואי אפשר בלי והתאור מצב הכל כך דרמטי של הקושי- לפעמים יכל מאוד להחליש..
גם מי שאין לה כל כך עזרה
וגם להפחיד את מי שרגע לפני שוואי מה מצפה לה
וגם בעיקר רציתי לומר שהגדרה של עזרה- זה אינדיוודואלי
ושצריך להוריד מלכתחילה רף של ציפיות- כשכתבתי מה כבר זוג צעיר צריך עזרה עם הבית זה נאמר כי באמת- חושבת שחוץ מאוכל לא חייב כמעט כלום מעבר ללהכניס מכונה אחת לשבוע בערך.
ולאוכל אפשר להערך מראש או לדאוג לפתרונות קלים וזמינים
וכל שאיפות הנקיון..הסדר המופתי יצטרכו לחכות...
כשיש מיצשיעזור ויעשה מצוין
אבל זה לא חובה לקבל שם עזרה

לעומת זאת
מי שנפשית זקוקה לעזרה מכל סיבה
מי שמשוועת לשינה כי התינוק צורח כל הלילה
בוודאי ששם חובה תמיכה ועזרה בכל מחיר

רק יש גם דרך להסתדר זוג בפני עצמו
אני אגב בלידה האשונה עוד יכלתי להעזר באמא שלי- ובחרתי מרצוני שלא
והיה לי מעולה- כי פיתחתי מאוד מהר עצמאות באמהות,ובטחון. ובאמת לא עשיתי מעבר ללטפל בילד שום דבר.

(ואל תדאגו בכל השאר הלידות הייתי רק חולמת על מישהי שקצת תבוא לטפל בילדים שעה ןלתת לי לנוח..אבל כבר לא היה אופציה...)

אז אני באמת מסכימה עם מי שכתבה לפני!
פשוט רק רציתי לאזן שיש כל מיני דרכים להתמודד ויש כל מיני מציאויות

וסתם פרקתי את תסכולי. תכלס מסכימה עם הרעיון שלךרקלרגעכאן
רק שחושבת שההגדרה היא שחובה שכל אישה אישה שמרגישה צורך להער- בכל תחום- תדאג לקבל עזרה גם בצורה יצירתית
אבל את שמה לב שתארת בתגובה שלך מקודם המון עזרה ?רעותוש10
עזרה- מהבעל.

כביסות, כלים, מכין ארוחות קלילות בתנור...
שוטף את הבית בסופ"ש

זה לא מעט עזרה, ולא כל בעל בנוי לזה ופנוי לזה, אז זה בדיוק הסוד להיעזר במי שמתאים...

אני בלידה הראשונה בעלי בכלל היה חייל
היינו שבועיים אצל ההורים גם ככה היה חגים ואז חזרתי הביתה והכל זרם והיה מקסים וחשבתי שנולדתי להיות אמא

בלידה הבאה הלכתי ישר הביתה, שבוע אחרי הלידה הטבעית המהממת שלי אפיתי חלות, טחנתי סלטים, הלכתי למתקנים כי הגדול היה בחופש גדול
כביסה חופשי.
בעלי חזר לעבוד 5 ימים אחרי הלידה..
לקח לי שבועיים עם שני קטנים בבית ובלי עזרה בכלל- להתרסק.
שבועיים וחצי אחרי הלידה היה לי דימום חזק פתאום כנראה ממאמץ

ואז הבנתי למה צריך לנוח, וחייב עזרה בשביל לנוח...
בטח ששמתי לב!רקלרגעכאן
אני כתבתי שהיתה לי עזרה מהבעל ולא עשיתי כלום מעבר ללטפל בתינוק.
ולכן לא רציתי ללכת לאמא שלי.
אגב בפועל- אני לא חושבת שזה היה לו בזמנו באמת מלא עבודה...

ובלידה השניה- יום אחרי הברית כבר בישלתי וכיבסתי...וטיפלתי ב2 קטנטנים מהבוקר עד הלילה ברצף לבד כולל הכל.בלי שינה בלילה וביום
ובאמת היה לי קשה מאוד מאוד
בהתחלה חשבתי שאני מרגישה טוב..כי הייתי באורות מזה שאין לי תפרים ושאני יחסית בטוב
ורק במשך הזמן הבנתי שזאת היתה טעותתתת גם פיזית וגם נפשית
ומאז גם עם כמה וכמה קטנטנ ים בבית- אני לא נוגעת בעבודות בית ב3 שבועות הראשונים לפחות.
והבית נראה בהתאם ואני בולעת רוק ומתאפקת.

כתבתי מפורש שמה שרציתי לומר- שלכל צורך שזקוקים כדאי וראוי וחשוב למצוא תמיכה ועזרה
בין אם מהבעל בין אם מבחוץ


אז לי יש כבר כמה ילדיםתמיד להודות
מעולם לא הייתה לי עזרה. אמא שלי נפטרה כשהייתי קטנה וחמותי לא הטיפוס שעוזר.

אני חוזרת מיד אחרי לידה הביתה לתפקוד פחות או יותר מלא (מלבד כמה ארוחות שאחיות וגיסות שלי שלחו) בלידות האחרונות כבר היתה לי המון עזרה מהילדים הגדולים אבל בלידות הראשונות לא היה לי.

בעלי אומנם נוטל חלק בעול הבית אבל מעולם לא לקח חופש מהעבודה מעבר ליום הלידה + יום השחרור + יום הברית ותמיד עבד בעבודות שחזר הביתה מאוחר.

ברוך השם הסתדרתי בסדר גמור. אני לא אומרת שלכל אחת זה מתאים אבל אחד הדברים שהכי שיגעו אותי זה אלו שהבטיחו לי ש"בסוף זה יתנקם בך והנפילה עוד תגיע"
קראתי את התגובה הזאת,רות א

ופתאום קצת נלחצתי שאולי אני רגועה מידי?

 

אני גם ב'ה בהיריון ראשון, וברור לי שאני רוצה להיות בבית אחרי הלידה. 

 

כרגע בעלי רוב הזמן בבית, ויהיה מי שיעזור באוכל אם נרצה. 

 

זה לא מספיק? באמת שואלת..

כי נשמע שזה הרבה יותר קשוח ממה שאני מדמיינת, אבל בכל מקרה לא תהיה לי עזרה צמודה וגם באופי שלי לא יודעת אם הייתי רוצה.. (ההורים שלי גם עובדים, אז לא יהיו זמינים תמיד, אבל גרים קרוב אז יוכלו לבוא שמתאים).

 

 

הכל בסדר נשמהאביול
אם בעלך נמצא רוב הזמן בבית אתם תסתדרו בעזרת ה'. אבל כן כדאי שתהיה איזה אישה עם ניסיון שתעזור לך בכל מיני דילמות וסוגיות חדשות
אז סליחה. לא רציתי להלחיץשחרית*
אם בעלך בבית וזמין ויש לכם אפשרות להעזר באוכל זה מצויין. הורים קרובים זה מעולה.

כן חשוב להיות מודעים לזה שזו עלולה להיות תקופה מאתגרת, שהכל חדש, שצריך להתייעץ לפעמים עם נשים מנוסות.

אני לא חושבת שחובה להיות אצל אמא אחרי לידה ראשונה, אבל כן צריך מעטפת.
ונשמע שיש לך אותה.
יהיה בסדר בע"ה וגם אם יהיה קצת קשה, אנחנו כאן לתמוך וירטואלית.
זה נכון שצריך תמיכה ועזרה. אבל-אביול
זו בדיוק הבעיה שהיא םרקה פה. שאין לה כל כך כתובת. א ז להגיד לה שזה חובה זה סתם מלחיץ ולא נכון. אישית אני הייתי בימים הראשונים בבית שלי ורק אחר כך נסעתי להורים שלי. ככה התארגנתי בנחת לשהות ממושכת..
מלחיץ? היא צריכה להתכונן כמו שצריךדובדובה
עדיף לא להגיד ? הפוך אני רוצה שתמצא את הפתרון כבר מעכשיו אם זה בעלה שיקח חופש דודה אחות חמות ואם אין כלום שזה חריג לדעתי לשלם לאיזו אישה שלפחות תבוא לעזור בעבודות של הבית, או אפילו תחזיק את התינוק ואת תצאי לאיוורור. תחשבי מי יכול לעזור ולתמוך בך אחכ. אני נזכרת באחת הלידות האחרונות שלי. החלטתי להיות גיבורה אמרתי לבעלי שניה אחרי לידה לך כפרה עליך לילדים אני אהיה בסדר. הייתי שרועה וכאובה בלי אף אחד בבית חולים. והתחרטתי על הרגע. אחכ היה עסוק מעל הראש והייתי רחוקה מכולם. באו לבקר אותי בבית חולים לשעה והלכו. ונותרתי כאובה לבדי בשבת ובודדה.. אחכ חזרתי הביתה ועדיין הייתי מאוד כאובה ובהלם מהכל ועצבנית נו אישה אחרי לידה... ובעלי חזר לעבודה. והייתי שבורה מתמודדת לבד עם תינוקת שלא מפסיקה לבכות. התקשרתי אליו. בוא עכשיו או שאני מתמוטטת. לידה אחרי למדתי טוב טוב את הלקח. כל מה שאני אומרת זה מניסיון. שווה להקשיב למנוסות. חובה לקבל איזשהי עזרה ותמיכה אחרי לידה ולא להגיד אני אסתדר זה מה יש. לא נכון, לא צריך להגיד שנסתדר וזהו. את צריכה להיות בריאה בנפש ובגוף הגוף שלך עברה טלטלה אם לא תרפי ותנוחי את עלולה לפגוע בעצמך. וסליחה שאני מאוד מאוד מליחצה אבל זאת האמת לאמיתהת
יקרה, כל אחת חווה את זה אחרתאביול
אני מזדהה עם חלק ממה שכתבת. ועדיין אני לא מסכימה עם הנחרצות שבה כתבת.
יש הרבה נשים שיכולות לחזור הביתה ולא ללכת להורים. במיוחד כשאין להן יכולת. לא אמרתי שלא צריך עזרה, בטח שצריך. אם בעלה יכול או חמותה או כל אדם אחר. אבל לא צריך ללכת לקיצוניות ולהגדיר את זה כחובה
אבל היא לא אמרה חובה ללכת להוריםשחרית*
אלא חובה להיערך לקבל עזרה, לא משנה ממי.
קראתי שוב. צודקת.אביול
ועדיין היה משהו נחרץ מדי בכתיבה...
לא חובה ללכת להוריםדובדובה
אבל להישאר לבד זו לדעתי לא אופציה. אני באמת מדברת מניסיון לא רק שלי של הרבה נשים. שווה להקשיב לי. מכל הלב. לפותחת היקרה התקופה שלאחר הלידה מלווה בהמון הורמונים, עליות ומורדות. התמיכה היא מאסט פה לדעתי. אני יודעת שקשה לנשים פה עם הנחרצות שלי ..אבל אני עדיין מתעקשת על זה.כל אחת ודעתה ומי יודע אולי אני טועה?!. ואולי מרוב ניסיון שיש לי אני מאוד נחרצת ורק רוצה לעזור. בכל מקרה שתהיה לידה קלה בידים מלאות התאוששות מהירה. ומה שלא תחליטי. שה' יהיה בעזרך. באהבה רבה
איך את כותבת חובה כיש נשים שאין להן אמא . כמוני למשלהיכונו
שגם את רוב הלידות ילדתי לבד וחזרתי לבית שלי וגידלתי אותם לבד .כמובן שיש בעל אבל 99 אחוז אני עשיתי ועושה. יש כל מיני מצבים בעולם ולפעמים אין ברירה . את לא יכולה חהגיד לה דבר כזה שאין לה ממש אפשרות כזאת. היא תסתדר בעזרת השם.
לא קראתי אחרותאורוש3
תכיני עכשיו בשרי, עוגיות וכד' ותקפיאי.
תכיני את כל הבגדים והאביזרים לתינוקת. תכבסי ותסדרי בארון.
תעשי שיחת תאום ציפיות עם הבעל. תבקשי תמיכה. תכיני אותו מראש שהוא קם איתך בלילה. מחליף, עושה גרפס, מחזיק ועוזר. את רק מניקה. לפחות שבועיים עד התאוששות כלשהי.
עשית הכנה ללידה? שווה לבקש מהמדריכה לעשות לכם מפגש על האחרי. לשניכם.
הבעל זכאי לפי חוק לשבוע חופש. חלק עליו חלק על המעסיק. חוץ מזה מותר לוותר על שבוע חל''ד ושהוא ייקח שבוע במקומך במקביל.
ואז בעצם הוא נשאר איתך שבועיים ראשונים ועוזר בהכל הכל הכל. הבית עליו. וכל מה שיכול עם הקטנה. ואת מחלימה. תקראו יחד על מה זה אישה אחרי לידה. תתכוננו.
תשאלי אותנו על כל דבר. אנחנו פה!!
לידה קלה! את מהממת!
שבוע חופש??אביול
אף פעם לא שמעתי על זה..
תחטטי בכל זכות. כתוב שם מאוד מדוייקאורוש3
זה לדעתי יומיים על המעסיק יומיים על חופשה אבל אסור למעסיק לסרב לו. משהו כזה.
והחופשת לידה זה בעצם לוותר על שבוע שלך בתשלום. אבל ממש ממש שווה את זה.
לא קראתי את שאר התגובותהיריון רביעי
אבל אני ההיתי אצל אמא שלי פחות משבוע.
היא הייתה אחרי לידה ולא היה שייך כןל כך להעזר בה.
לא היה קל. אבל אני חושבת שזה הועיל לנו מאוד לזוגיות.
כן, אוכל היה אחד הדברים הקשים.
אבל היה כיף לחזור לפינה המוכרת שלי ושל בעלי
נקודה אחתלהשתמח
אמרת שמול בעלך את רוצה שיתמוך בך ולא יבאס אותך על זה שאמא שלך לא עוזרת. אז תגידי לו. תמצאי זמן רגוע, לשבת על קפה בנחת ולא ממקום מאשים אלא יותר כבקשה איך לעזור לך, תסבירי לו בדיוק איך היית רוצה שיחזק אותך.
תסבירי לו שאת יודעת שהוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך הכי טוב, ואת כבר השלמת עם זה שכנראה שהעזרה מאמא שלך תהיה מינימלית ומה שיעשה לך טוב עכשיו זה לחשוב ביחד איך להתקדם ולהסתדר ביחד בצורה הכי טובה, בלי השוואות לגיסות ולחברות, כי זה מכניס אותך למקום מסכן ואת רוצה לשמוח ולהתמקד במה שיש ולחשוב איך מצליחים עם זה ביחד ולא לחשוב על מה שאין.
איפה את גרה?תיתי2
בטוחה שנשים כאן ישמחו להגיע לפנק ולעזור

ואם יש קהילה באזורך, כדאי ליצור קשר עם הרבנית/דמות אחרת ולשתף. שיתנו לך תמיכה בחודש הראשון.

לי מרגיש שבעלך לא לגמרי יהיה בתפקוד מתאים עבורך, וזה בסדר וטבעי,
ולכן אתם חייבים חייבים עזרה נשית.

אתם לא היחידים ללא עזרה, ועדיין, ההבדל בין תמיכה לאחר לידה להעדר תמיכה, הוא הבדל בין זוגיות מתמודדת לזוגיות בקריסה, הבדל בין חזרה לאיזון לדכאון אחרי לידה.
קריטי
כל הכבוד לך!!מלאת אושראחרונה
על הגישה וההשלמה במצב!!

רק שאלה- יש אולי אופציה ללכת לחמותך? אישית זה מה שאני עשיתי, וגם חמותי אפילו הלכה לחמותה. לכל הורה יש את היתרונות והחסרונות שלו, ולא תמיד האמא של היולדת באופי המתאים. לדוגמה אמא שלי דווקא הייתה סבבה שנבוא אליה, אבל היא יחסית מבוגרת ושכחה איך זה תינוקות, נלחצת מכל דבר ומכל בכי ופחות התאים לי...


ובקשר ללהיות בבית- זה אופציה מעולה שיש לה הרבה יתרונות בפני עצמה, אני אפילו טיפה הצטערתי בסוף שלא הלכנו מיד הביתה- לא כי לא היה לנו טוב אצל ההורים כמו שדווקא נהנתי להיות אמא עצמאית בלי לקבל טיפים מכל עבר, ולהרגיש כמו נסיכה מפונקת..

חזרנו בסוף אחרי שבוע הביתה והיה לנו מקסים, דווקא הרגשתי טוב והיה לי כיף ומחייה לבשל, וגם בעלי עזר בדברים כמו כביסות וכאלה שיותר ספורטיביים...
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !