לא הייתי מעלה על דעתי לעולם. לעולם! כל כך סמכתי עליו.. הבן אדם האחרון שהייתי חושבת. השפיץ. האח המוערץ. האברך המוערץ. כל כך הרבה נושאים אליו עיניים... הוא הסתיר ממני. פשוט הסתיר. התמכרות מטורפת. אין לי כוח. בנוסף לזה יש לי התמודדויות נפשיות לא פשוטות. אני לא צריכה עכשיו תגובות יפות נפש. שזה לא קשור אלי, להפריד וכל זה. בעלי מכור לדבר האלים הזה ולנשים המגעילות האלה. אין לי כוחות... הוא בכה והתנצל, אבל אני ריקה. ריקה ריקה ריקה. אין לי את מי לשתף או מה לעשות, ואני כל כך רוצה לפרוק את זה אצל אישה שתבין אותי, אבל אני חייבת לשמור על כבודו. אין לי כוח להתמודד. פשוט אין. אין לי אמון. לא רוצה לצאת מהמיטה מחר בבוקר , לא רוצה שיגע בי ולא יודעת מה אני רוצה מכן.
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
אני כולי רועדת. גיליתי שבעלי מכור לפורנואנונימית בהו"ל
הלוואי שמישהי ערה...אנונימית בהו"ל
וואו. התמודדות קשה!הריון ולידה_פצ
אין לי משהו חכם לומר, רק לשלוח חיבוק..
לא פשוט בכללאמא_טריה_ל-2
אני אציע משהו, ואת יכולה ממש לא לקבל את זה-
בואי נחשוב על בעלך במבט אמפתי- אדם עם התמכרות. הוא חווה אשמה, בושה, חסר שליטה... זה בטח לא האדם שהוא רוצה להיות (נשמע מהבכי שלו).
במקום שזה יהפוך לתהום בזוגיות שלכם, זה יכול להיות משהו שתעברו יחד.
אם תצליחי להתגבר על הכעס (המוצדק מאוד), אולי תוכלי להיות מקור תמיכה עבורו בתיקון שהוא צריך לעשות.
זה ממש לא קל, וזה מזמן לך אתגר גדול, אבל אני מאמינה שתוכלו לצאת מזה מחוזקים ומאוחדים (בהנחה כמובן שהוא מכה על חטא ובאמת רוצה להשתנות).
שולחת חיבוק...
בואי נחשוב על בעלך במבט אמפתי- אדם עם התמכרות. הוא חווה אשמה, בושה, חסר שליטה... זה בטח לא האדם שהוא רוצה להיות (נשמע מהבכי שלו).
במקום שזה יהפוך לתהום בזוגיות שלכם, זה יכול להיות משהו שתעברו יחד.
אם תצליחי להתגבר על הכעס (המוצדק מאוד), אולי תוכלי להיות מקור תמיכה עבורו בתיקון שהוא צריך לעשות.
זה ממש לא קל, וזה מזמן לך אתגר גדול, אבל אני מאמינה שתוכלו לצאת מזה מחוזקים ומאוחדים (בהנחה כמובן שהוא מכה על חטא ובאמת רוצה להשתנות).
שולחת חיבוק...
אני יודעת את כל זה. אבל כואב לי כל כך.אנונימית בהו"ל
הכי לגיטימי בעולםאמא_טריה_ל-2
ותראי שאת בחברה טובה.
הקושי הזה פוגש יותר זוגות ממה שהיינו חושבים, זה באמת בכל מקום. זה בטח לא עוזר לך, אבל לפחות את יודעת שאת לא לבד, ושזה לא אומר עליכם כלום כבני אדם.
אחת מהחולות הרעות של העת הזו, זה מזמן אתגר עצום.
קחי את הזמן להרגיש מה שאת מרגישה, ואני בטוחה שתמצאי בך את הכוחות לעבור את זה. כזוג, או עם טיפול, מה שתרגישו לנכון.
הקושי הזה פוגש יותר זוגות ממה שהיינו חושבים, זה באמת בכל מקום. זה בטח לא עוזר לך, אבל לפחות את יודעת שאת לא לבד, ושזה לא אומר עליכם כלום כבני אדם.
אחת מהחולות הרעות של העת הזו, זה מזמן אתגר עצום.
קחי את הזמן להרגיש מה שאת מרגישה, ואני בטוחה שתמצאי בך את הכוחות לעבור את זה. כזוג, או עם טיפול, מה שתרגישו לנכון.
חיבוק גדולמישי' מאפושו'
מאוד מובן הצורך לקרוס.
מותר גם לתת לזה לקרות, עם יד על הדופק. במיוחד שהזכרת רקע נפשי, חשוב שמישהו ישמור עלייך.
אבל להשתבלל זה טבעי. וזה בסדר גמור.
קשה לפעמים להאמין לזה שנמצאים בפנים - אבל הקריסה הזאת היא לא לתמיד.
זאת תגובה ראשונית כדי להתגונן וזה הכי הכי הגיוני שיש.
וטוב לשתף מישהי, אשת מקצוע יכולה ממש לעזור.
אני מבינה אך הרצון לשמור על כבודו של בעלך, אבל זה לא רק שלו. זה גם שלך.
ועם הקושי שלך את צריכה להתמודד.
דברי איתו על מסגרת שיתוף שמקובלת על שניכם.
ברור שאת לא הולכת לשחנ''ש על זה עם אמא או אחות, אפילו לא עם כל חברה.
אבל את צריכה את המקום לפתוח בו דברים, גם דברים שקשורים בו.
אני זוכרת שכשהתחתנו היו דברים שהרגשתי שאני צריכה לשתף ולעבד בדיבור. זה היה בנושא אחר אבל בהחלט קשור גם לבעלי.
דיברנו וסיכמנו על חברה אחת שלי שפשוט יודעת הכל.
והוא יודע שאני משתפת אותה בדברים מאוד אישיים.
והיא יודעת שזה אישי מאוד ולא עובר הלאה, אפילו לא לבעלה (אני מאוד מאוד מאוד משתדלת לא לבקש מנשים להסתיר מבעליהן. מבחינתי זה צעד קיצוני אבל חשוב בשביל כבודו של בעלי)
ובכלל כשיש לי צורך לשתף במשהו אישי ששייך גם לבעלי אני מקפידה לעדכן אותו מי יודע.
הוא מקבל את זה.
זה ממש מובן שצריך.
הרי הצורך שלך לשתף לא נובע מרצון לתקן או לטפל בו, זה בא ממקום של הצורך לעכל את מה שעובר *עלייך*.
וזה שלך.
מאוד שלך.
וזה נכון ומהמם שחשוב לך לשמור על כבודו, אבל זה לא יכול להיות יותר חשוב ממך, אתם שניכם צריכים שישמרו עליכם.
בסה''כ הוא מתמודד עם התמכרות. זה משהו שהרבה מתמודדים איתו, וכל התמכרות היא מכה רצינית.
וזה לא יכול להיות על חשבון התמודדות שלך עם הקושי האמיתי הזה.
יש מרכזי סיוע וקבוצות שונות לתמיכה בבני משפחה של מכורים. יש מקומות שאפשר לשתף באנונימיות. אולי משהו כזה יכול לעזור לך.
מותר גם לתת לזה לקרות, עם יד על הדופק. במיוחד שהזכרת רקע נפשי, חשוב שמישהו ישמור עלייך.
אבל להשתבלל זה טבעי. וזה בסדר גמור.
קשה לפעמים להאמין לזה שנמצאים בפנים - אבל הקריסה הזאת היא לא לתמיד.
זאת תגובה ראשונית כדי להתגונן וזה הכי הכי הגיוני שיש.
וטוב לשתף מישהי, אשת מקצוע יכולה ממש לעזור.
אני מבינה אך הרצון לשמור על כבודו של בעלך, אבל זה לא רק שלו. זה גם שלך.
ועם הקושי שלך את צריכה להתמודד.
דברי איתו על מסגרת שיתוף שמקובלת על שניכם.
ברור שאת לא הולכת לשחנ''ש על זה עם אמא או אחות, אפילו לא עם כל חברה.
אבל את צריכה את המקום לפתוח בו דברים, גם דברים שקשורים בו.
אני זוכרת שכשהתחתנו היו דברים שהרגשתי שאני צריכה לשתף ולעבד בדיבור. זה היה בנושא אחר אבל בהחלט קשור גם לבעלי.
דיברנו וסיכמנו על חברה אחת שלי שפשוט יודעת הכל.
והוא יודע שאני משתפת אותה בדברים מאוד אישיים.
והיא יודעת שזה אישי מאוד ולא עובר הלאה, אפילו לא לבעלה (אני מאוד מאוד מאוד משתדלת לא לבקש מנשים להסתיר מבעליהן. מבחינתי זה צעד קיצוני אבל חשוב בשביל כבודו של בעלי)
ובכלל כשיש לי צורך לשתף במשהו אישי ששייך גם לבעלי אני מקפידה לעדכן אותו מי יודע.
הוא מקבל את זה.
זה ממש מובן שצריך.
הרי הצורך שלך לשתף לא נובע מרצון לתקן או לטפל בו, זה בא ממקום של הצורך לעכל את מה שעובר *עלייך*.
וזה שלך.
מאוד שלך.
וזה נכון ומהמם שחשוב לך לשמור על כבודו, אבל זה לא יכול להיות יותר חשוב ממך, אתם שניכם צריכים שישמרו עליכם.
בסה''כ הוא מתמודד עם התמכרות. זה משהו שהרבה מתמודדים איתו, וכל התמכרות היא מכה רצינית.
וזה לא יכול להיות על חשבון התמודדות שלך עם הקושי האמיתי הזה.
יש מרכזי סיוע וקבוצות שונות לתמיכה בבני משפחה של מכורים. יש מקומות שאפשר לשתף באנונימיות. אולי משהו כזה יכול לעזור לך.
ממש ממליצה לא לשתף משהי קרובה.דיליה
רק אשת מקצוע.
הייתה לי חברה ששיתפתי אותה בהמון דברים אישיים והיא בשלה. ידענו שזה אישי ולא מעבירים ח’’ו.
ואז דברים דלםו איכשהו ונגרם לי מזה צער ממש עצום וגדול.
למדתי לסחוב לבד גם דברים קשים. ואני עדיין מלקקת פצעים מהבגידה הנ’’ל.
אני הולכת באופן קבוע לאשת מקצוע וזה ממש עוזר. וגם הפורום באמת מקום מעולה... תשפכי.
בנושא הספציפי רק חיבוק. כואבנכואב כואב... לא יודעת מה הייתי עושה זה בלתי נסבל.
אולי עוד כמה ימים יעבור הכאב העוצמתי ותוכלי לחשוב לאן את הולכת. עכשיו מתך מוטל לפניך.
זה כמו היום הראשון של השבעה שבו נחנקים מבכי ולא מעכלים. בואי תראי איפה תהיי עוד שבוע.
בחוץ להציג שאת לא מרגישב טוב ועייפה שקשה עם הילדים או עם ההריון או לא יודעת מה.
זה קשוח. אבל על מה שלא סיפרת לא תתחרטי!
הייתה לי חברה ששיתפתי אותה בהמון דברים אישיים והיא בשלה. ידענו שזה אישי ולא מעבירים ח’’ו.
ואז דברים דלםו איכשהו ונגרם לי מזה צער ממש עצום וגדול.
למדתי לסחוב לבד גם דברים קשים. ואני עדיין מלקקת פצעים מהבגידה הנ’’ל.
אני הולכת באופן קבוע לאשת מקצוע וזה ממש עוזר. וגם הפורום באמת מקום מעולה... תשפכי.
בנושא הספציפי רק חיבוק. כואבנכואב כואב... לא יודעת מה הייתי עושה זה בלתי נסבל.
אולי עוד כמה ימים יעבור הכאב העוצמתי ותוכלי לחשוב לאן את הולכת. עכשיו מתך מוטל לפניך.
זה כמו היום הראשון של השבעה שבו נחנקים מבכי ולא מעכלים. בואי תראי איפה תהיי עוד שבוע.
בחוץ להציג שאת לא מרגישב טוב ועייפה שקשה עם הילדים או עם ההריון או לא יודעת מה.
זה קשוח. אבל על מה שלא סיפרת לא תתחרטי!
היי לך.. גם אני עברתי את זההרקולסית
שולחת לך חיבוקים ומבקשת שתחבקי גם את עצמך. זו טראומה אמיתית וכואבת... תחושת בגידה.. ערעור של האדם שאת מכירה... באמת קשה
את מוזמנת לפרטי אם את רוצה
יש קבוצות תמיכה שיכולות להעניק לך משענת במצב הזה
יש הרבה שיחלקו עליי אבל הגישה שלי היא שאני לא מסתירה דברים למען בעלי. אם אני רוצה לספר משהו למישהו מסוים, אני ממש לא מבקשת ממנו אישור. הוא הכניס את הסיפור הזה לחיים שלי ועכשיו זה הסיפור שלי גם, ואם עוזר לי לספר, אני מספרת. (אגב הוא גם מבין ומקבל את זה)
אצלנו עברו 5 שנים מאז הגילוי ואנחנו חיים ממש ממש טוב ביחד.
רוצה לספר איך התגלה לך הסיפור? אם גילית או הוא סיפר?
אגב אם לא בא לך שייגע בך, זה הכי לגיטימי בעולם. תבדקי עם עצמך מה טוב לך כרגע, אל תחשבי על העתיד
🧡🧡🧡🧡🧡🧡
את מוזמנת לפרטי אם את רוצה
יש קבוצות תמיכה שיכולות להעניק לך משענת במצב הזה
יש הרבה שיחלקו עליי אבל הגישה שלי היא שאני לא מסתירה דברים למען בעלי. אם אני רוצה לספר משהו למישהו מסוים, אני ממש לא מבקשת ממנו אישור. הוא הכניס את הסיפור הזה לחיים שלי ועכשיו זה הסיפור שלי גם, ואם עוזר לי לספר, אני מספרת. (אגב הוא גם מבין ומקבל את זה)
אצלנו עברו 5 שנים מאז הגילוי ואנחנו חיים ממש ממש טוב ביחד.
רוצה לספר איך התגלה לך הסיפור? אם גילית או הוא סיפר?
אגב אם לא בא לך שייגע בך, זה הכי לגיטימי בעולם. תבדקי עם עצמך מה טוב לך כרגע, אל תחשבי על העתיד
🧡🧡🧡🧡🧡🧡
הוא מכור ממש. ברמה שזה משבש אותו. ועדיין לא ידעתי כלוםאנונימית בהו"ל
הוא הולך לקבוצת גמילה מסתבר (לא ידעתי) נחשפתי לזה בצורה ממש קשה. הוא השאיר משהו פתוח בפלאפון בו הוא מתאר הכל. שהוא סקסהוליסט ושכל אישה בשבילו היא אובייקט מיני. שכשהייתי בהריון הוא היה צופה 3 פעמים ביום, בוקר צהוריים וערב. וזה ברצף מאז שהתחתנו וגם לפני. מה שהכי כואב- זה שמאז החתונה זה התגבר. קראתי את זה ועברתי התקף חרדה קשה. על גבול ההתקף לב. גם כי זה היה מאוד מפורט וגם כי זה פשוט לא הבעל שאני מכירה!! בעלי מסתכל על כל אישה שהוא רואה? בעלי רואה את הדברים האלה? אני כזאת תמימה שלא הייתי מאמינה בחיים? הוא כתב שם שהוא מפחד שזה ידרדר ויגיע למצב של בגידה באשתו ודברים ממש גרועים. אני חסרת כוחות לענות לכל תגובה אבל אתן מקסימות ומתוקות כל כך ואני ממש מודה לכן!!
אם הוא כבר בקבוצה זה סימן טוב כנראההרקולסית
דבר ראשון חיבוק.. איזו חוויה טראומתית. אני כל כך מזדהה עם מלא מהתחושות!
דבר שני, לא יודעת איפה בעלך בגמילה, אספר לך משהו שאני מקווה שיעזור. בעלי משתתף בקבוצות 12 צעדים sa (מכורים למין אנונימיים). כחלק מה 12 צעדים, הם כותבים את כל האיכסה שלהם, המחשבות, ההתנהגויות וכו. וזה חלק מתהליך של שחרור, לראות בברור לאן ההתמכרות הובילה אותם ולהבין שהם צריכים עזרה לצאת מזה.
אולי זה מה שראית אצל בעלך. זה יכול להיות שמה שעבורך הוא הטראומה של החיים, עבורו זה התחלה של ריפוי.
ועוד דבר, יש קבוצות של בני משפחה של מכורים (בעיקר בנות זוג) שמהוות קבוצות תמיכה וגם חלק מתהליך ריפוי. לי זה ממש ממש עוזר. אם את רוצה עוד פרטים, מוזמנת לשאול או לפנות בפרטי
דבר שני, לא יודעת איפה בעלך בגמילה, אספר לך משהו שאני מקווה שיעזור. בעלי משתתף בקבוצות 12 צעדים sa (מכורים למין אנונימיים). כחלק מה 12 צעדים, הם כותבים את כל האיכסה שלהם, המחשבות, ההתנהגויות וכו. וזה חלק מתהליך של שחרור, לראות בברור לאן ההתמכרות הובילה אותם ולהבין שהם צריכים עזרה לצאת מזה.
אולי זה מה שראית אצל בעלך. זה יכול להיות שמה שעבורך הוא הטראומה של החיים, עבורו זה התחלה של ריפוי.
ועוד דבר, יש קבוצות של בני משפחה של מכורים (בעיקר בנות זוג) שמהוות קבוצות תמיכה וגם חלק מתהליך ריפוי. לי זה ממש ממש עוזר. אם את רוצה עוד פרטים, מוזמנת לשאול או לפנות בפרטי
כן כנראה שזה זה. חלק מהצעדיםאנונימית בהו"ל
למה ה' נתן לי לקרוא את זה? זה זיעזע לי את הנשמה. אני לא יכולה אפילו לפרוק כאן מפאת כבודכן ומהצניעות. אני לא יודעת מה לחשוב בכלל. זה כל כך רחוק ממני כל הזוועות שנמצאות בתוך הראש שלו. אין לי כוחות להתמודד עם זה. אני אפאטית. לא אכלתי כבר מאתמול. לא מסוגלת לתפקד. מרגישה שאני בסיוט רע רע רע
ממש ממש מובןהרקולסית
באמת מחריד ומזעזע וקורע לב
למה ה נתן לך? אני לא יודעת.. אני למדתי מתוך ה 12 צעדים שכל דבר שאני עוברת הוא עם פוטנציאל להצמיח אותי. לפעמים אני מעדיפה לוותר על הצמיחה ולא לכאוב אבל בכל זאת לפעמים זה נותן לי קצת כח
למה ה נתן לך? אני לא יודעת.. אני למדתי מתוך ה 12 צעדים שכל דבר שאני עוברת הוא עם פוטנציאל להצמיח אותי. לפעמים אני מעדיפה לוותר על הצמיחה ולא לכאוב אבל בכל זאת לפעמים זה נותן לי קצת כח
אומרת בזהירותרעותוש10
נשמע שהוא ממש צועק לעזרה ורוצה שאת תהיי שותפה בזה... שתהיי איתו...
זה באמת אובדן התמימות לחלוטין אבל זה שהוא השאיר משהו כזה פתוח ברור שזה לא במקרה נשאר פתוח...
כי עד כה הוא הסתיר ממך הכל במאה אחוז בלי טעויות
הוא רצה שתקראי
הוא רצה שתדעי
זה סימן שהוא אוהב אותך ! כי הוא רוצה לצאת משם
ושהוא מעריך אותך ואת הקשר שלכם !!
כי אם לא הוא לא היה משתף אותך
כל התמכרות היא דבר נורא וצריך תמיכה גדולה גדי לצאת משם,
לגיטימי לגמרי שתגידי לו שאת מופתעת מאוד, שהוא לא האדם שחשבת שהוא, כן שאת ממש שבורה ולא רוצה (כרגע) שייגע בך בכלל
יחד עם זאת כדאי שישמע שהוא עשה דבר טוב ששיתף אותך ושאת מאמינה לו שבכוח רצון הוא יכול לצאת משם
(את תגידי לו את זה רק אם את מאמינה בזה באמת... תחשבי אם היית מעדיפה שהוא היה כזה בפנים, והוא היה מסתיר את זה שנים ולא היית יודעת, אולי תחשבי על זה עוד יום יומיים כי עכשיו את נורא פגועה)
זה באמת אובדן התמימות לחלוטין אבל זה שהוא השאיר משהו כזה פתוח ברור שזה לא במקרה נשאר פתוח...
כי עד כה הוא הסתיר ממך הכל במאה אחוז בלי טעויות
הוא רצה שתקראי
הוא רצה שתדעי
זה סימן שהוא אוהב אותך ! כי הוא רוצה לצאת משם
ושהוא מעריך אותך ואת הקשר שלכם !!
כי אם לא הוא לא היה משתף אותך
כל התמכרות היא דבר נורא וצריך תמיכה גדולה גדי לצאת משם,
לגיטימי לגמרי שתגידי לו שאת מופתעת מאוד, שהוא לא האדם שחשבת שהוא, כן שאת ממש שבורה ולא רוצה (כרגע) שייגע בך בכלל
יחד עם זאת כדאי שישמע שהוא עשה דבר טוב ששיתף אותך ושאת מאמינה לו שבכוח רצון הוא יכול לצאת משם
(את תגידי לו את זה רק אם את מאמינה בזה באמת... תחשבי אם היית מעדיפה שהוא היה כזה בפנים, והוא היה מסתיר את זה שנים ולא היית יודעת, אולי תחשבי על זה עוד יום יומיים כי עכשיו את נורא פגועה)
הוא ממש לא רצה שאראה את זה.הדבר האחרון שרצהאנונימית בהו"ל
לדבריו רצה לשתף אותי כשיהיה בעתיד "נקי לגמרי". והמצב הנפשי שלי בקרשים, בקיצור.. הוא ממש לא רצה שאדע. הוא השאיר את זה פתוח לידו ואני לקחתי את הפלאפון שלו לבדוק משהו בלי שהוא שם לב.
יקרה מאוד מאוד מאוד!!חדשה ישנה
קרעת לי את הלב ממש ממש.
איזה נסיון... אמל'ה!
אני ממש בוכה פה איתך, אין לי שום הצעות, רק אומרת שליבי איתך מאוד 💕 שולחת לך אנרגיות חיוביות... אני גם אשמח להתפלל עלייך בלידה שלי שקרןבה ממש.. בלי נדר שאצליח לזכור . את יכולה לכתוב לי את השם בפרטי.
שולחת לך חיבוק מוחץ. ובע''ה תעברו את הגל הנורא הזה והכל יהיה מאחוריכם ותזכו לשנה טובה ומבורכת.
איזה נסיון... אמל'ה!
אני ממש בוכה פה איתך, אין לי שום הצעות, רק אומרת שליבי איתך מאוד 💕 שולחת לך אנרגיות חיוביות... אני גם אשמח להתפלל עלייך בלידה שלי שקרןבה ממש.. בלי נדר שאצליח לזכור . את יכולה לכתוב לי את השם בפרטי.
שולחת לך חיבוק מוחץ. ובע''ה תעברו את הגל הנורא הזה והכל יהיה מאחוריכם ותזכו לשנה טובה ומבורכת.
נשמה לא קל בכללמימכיראותי
קחי לעצמך זמן לעבד את זה.
להבין מה את מרגישה מול כל הסיפור.
ואיך היית רוצה להתמודד...
יכולה לשתף שגם אני גיליתי שבעלי צופה
וחשבתי שזה התמכרות ואין דרך חזרה.
ולאט לאט הבנתי שלא כל צפיה היא התמכרות.
והבנתי שבערך 70 אחוז מגברים נשואים צופים בזה.
והבנתי שאני צריכה להתאבל על זה שזה קורה בתוך הבית שלי.
ורק אחכ לנסות לקום
חשוב לדבר על הדברים
יש גם אנשי מקצוע המומחים לתחום הזה
יש את מרכז פעימות
יש את ד'ר מולי גרוסמן, שהוא מספר 1
אם הוא לא פנוי מן הסתם ימליץ לכם על מטפל/ת אחר
אבל חשוב לי להגיד משהו שגם אם לא ישמע הכי טוב זה בעיני מאד נכון
גבר בסיטואציה הזאת הוא ממש ממש אומלל
לרוב
אמנם קשה לנו לראות את זה
אבל אני יכולה לומר לך שאחרי שאנחנו פתחנו דברים בצורה בריאה הצלחתי להבין אותו
וב'ה הצלחנו ליצור שיח שמכבד גם אותי וגם אותו.
עוד יש לנו דרך ארוכה אבל באמת שאפשר 'לטפס על ההר הזה'
אמנם התמודדות לא קלה, אבל בעז'ה יהיה לטובה
ויחזק את הקשר שלכם
בהצלחה
להבין מה את מרגישה מול כל הסיפור.
ואיך היית רוצה להתמודד...
יכולה לשתף שגם אני גיליתי שבעלי צופה
וחשבתי שזה התמכרות ואין דרך חזרה.
ולאט לאט הבנתי שלא כל צפיה היא התמכרות.
והבנתי שבערך 70 אחוז מגברים נשואים צופים בזה.
והבנתי שאני צריכה להתאבל על זה שזה קורה בתוך הבית שלי.
ורק אחכ לנסות לקום
חשוב לדבר על הדברים
יש גם אנשי מקצוע המומחים לתחום הזה
יש את מרכז פעימות
יש את ד'ר מולי גרוסמן, שהוא מספר 1
אם הוא לא פנוי מן הסתם ימליץ לכם על מטפל/ת אחר
אבל חשוב לי להגיד משהו שגם אם לא ישמע הכי טוב זה בעיני מאד נכון
גבר בסיטואציה הזאת הוא ממש ממש אומלל
לרוב
אמנם קשה לנו לראות את זה
אבל אני יכולה לומר לך שאחרי שאנחנו פתחנו דברים בצורה בריאה הצלחתי להבין אותו
וב'ה הצלחנו ליצור שיח שמכבד גם אותי וגם אותו.
עוד יש לנו דרך ארוכה אבל באמת שאפשר 'לטפס על ההר הזה'
אמנם התמודדות לא קלה, אבל בעז'ה יהיה לטובה
ויחזק את הקשר שלכם
בהצלחה
מציעה לך מאוד לשתף אשת מקצוע. כמובן לא מישהי מהמעגלים שלכםמיקי מאוס
מותר לך להתפרק
מותר לך לקחת את זה קשה
חשוב מאוד שתצליחי לקבל תמיכה בדרך כלשהי
תני לך זמן לעכל וכמובן שזה בסדר שבינתיים את לא רוצה ממנו מגע או כלום.
זה מטלטל
ויותר מהכל יש כאן קושי שגילית את זה פתאום בבום וזה מערער את האמון
אבל חשוב לי לומר לך-זה לא אומר שהכל מפורק!
זה משהו דרמטי אבל זה רק תחום ספציפי
זה לא אומר שהזוגיות שלכם לא שווה
זה לא אומר שהתחתנת עם אדם שהוא נורא
זה אומר שאת בזוגיות עם האדם הנפלא שאת מכירה אבל גם עם התמכרות בעייתית.
ובעז"ה אחרי ההלם הראשוני ומציעה לך מאוד גם בעזרת ליווי של מישהי שאת סומכת תצליחו לשקם ולטפל בזה נכון
בהצלחה!!!!
מותר לך לקחת את זה קשה
חשוב מאוד שתצליחי לקבל תמיכה בדרך כלשהי
תני לך זמן לעכל וכמובן שזה בסדר שבינתיים את לא רוצה ממנו מגע או כלום.
זה מטלטל
ויותר מהכל יש כאן קושי שגילית את זה פתאום בבום וזה מערער את האמון
אבל חשוב לי לומר לך-זה לא אומר שהכל מפורק!
זה משהו דרמטי אבל זה רק תחום ספציפי
זה לא אומר שהזוגיות שלכם לא שווה
זה לא אומר שהתחתנת עם אדם שהוא נורא
זה אומר שאת בזוגיות עם האדם הנפלא שאת מכירה אבל גם עם התמכרות בעייתית.
ובעז"ה אחרי ההלם הראשוני ומציעה לך מאוד גם בעזרת ליווי של מישהי שאת סומכת תצליחו לשקם ולטפל בזה נכון
בהצלחה!!!!
עברתי סיפור דומהזה מה יש...
וגם אני עם קשיים נפשיים לא פשוטים.
אחד הדברים שהיו לי קשים זה להבין שהמשענת היציבה שלי זקוק בעצמו לטיפול ועזרה...
את יכולה לפנות אלי בפרטי ואולי נוכל לעזור אחת לשנייה במידע ואמפתיה...❤❤❤
אחד הדברים שהיו לי קשים זה להבין שהמשענת היציבה שלי זקוק בעצמו לטיפול ועזרה...
את יכולה לפנות אלי בפרטי ואולי נוכל לעזור אחת לשנייה במידע ואמפתיה...❤❤❤
יקרהוהרי החדשה
איזו קשה ההרגשה שהעולם המוכר מתמוטט. שהאיש שסמכת עליו הסתיר מפניך משהו שמטלטל אותך.
שומעת את הכאב, ההלם, השבירה. חיבוק גדול גדול.
ושאלה- את בטוחה שהוא מכור? מכור זאת הגדרה של מישהו שההתמכרות משתלטת לו על החיים. אם הוא צופה בפורנו וזה לא משבש לו את העבודה, את הזוגיות, את היום- יום אז הוא לא מכור
הוא גבר עם יצר בריא שפונה לאפיקים שלצערנו זמינים ומזמינים את טובי הבחורים
אני יודעת שאת לא רוצה לשמוע את זה עכשיו. ואת גם לא חייבת לקחת את זה כרגע, אבל אני כותבת בכל זאת אולי זה כן יתיישב על ליבך ויינחם קצת
99 אחוז מהגברים צופים בפורנו .
זה נורא
זה מזעזע אפילו
אבל זה נורמטיבי
ואחרי שתצליחי קצת להירגע עם עצמך אולי תוכלי לנהל איתו שיחה על זה. ותחשבו יחד איך עוזרים לו להפסיק. (סיסמא למחשב, ללכת לישון יחד כדי שלא יהיה פיתוי לראות בלילה וכו')
בעלך הוא אותו אדם טוב ומקסים שאת מכירה. הוא הסתיר מפניך סוד שכנראה הוא מאוד מתבייש בו.
זאת הרגשה של נבגדות. של ניפוץ.
כל התחושות הקשות שעולות לך כל כך מובנות
תני לעצמך את הזמן להרגיש אותם ולהתמודד איתן
ואולי אחר כך יגיע כוח להבין אותו.
להתפייס.
שולחת חיבוק גדול על הכאב הזה.
שומעת את הכאב, ההלם, השבירה. חיבוק גדול גדול.
ושאלה- את בטוחה שהוא מכור? מכור זאת הגדרה של מישהו שההתמכרות משתלטת לו על החיים. אם הוא צופה בפורנו וזה לא משבש לו את העבודה, את הזוגיות, את היום- יום אז הוא לא מכור
הוא גבר עם יצר בריא שפונה לאפיקים שלצערנו זמינים ומזמינים את טובי הבחורים
אני יודעת שאת לא רוצה לשמוע את זה עכשיו. ואת גם לא חייבת לקחת את זה כרגע, אבל אני כותבת בכל זאת אולי זה כן יתיישב על ליבך ויינחם קצת
99 אחוז מהגברים צופים בפורנו .
זה נורא
זה מזעזע אפילו
אבל זה נורמטיבי
ואחרי שתצליחי קצת להירגע עם עצמך אולי תוכלי לנהל איתו שיחה על זה. ותחשבו יחד איך עוזרים לו להפסיק. (סיסמא למחשב, ללכת לישון יחד כדי שלא יהיה פיתוי לראות בלילה וכו')
בעלך הוא אותו אדם טוב ומקסים שאת מכירה. הוא הסתיר מפניך סוד שכנראה הוא מאוד מתבייש בו.
זאת הרגשה של נבגדות. של ניפוץ.
כל התחושות הקשות שעולות לך כל כך מובנות
תני לעצמך את הזמן להרגיש אותם ולהתמודד איתן
ואולי אחר כך יגיע כוח להבין אותו.
להתפייס.
שולחת חיבוק גדול על הכאב הזה.
חולקת בקטנההרקולסית
מסכימה שצפייה בפורנו היא ממש נפוצה
מניסיון שלי ושל נשים במצב דומה, לחשוב יחד איך אפשר לעזור לו להפסיק, זה מסוכן מאד. זו לקיחת אחריות משותפת. שברוב המקרים ממש לא מוכיחה את עצמה לטווח הארוך.
זה איזון עדין מאד עבורי, להגן על עצמי, לקבל מידע שחשוב לי, אבל לא לקחת אחריות.
אני לא יודעת מה מגדיר התמכרות ומה לא, אבל במקרים שאני מכירה, ססמאות ודברים כאלה ממש לא מנעו נפילה חוזרת, לצערי.
מניסיון שלי ושל נשים במצב דומה, לחשוב יחד איך אפשר לעזור לו להפסיק, זה מסוכן מאד. זו לקיחת אחריות משותפת. שברוב המקרים ממש לא מוכיחה את עצמה לטווח הארוך.
זה איזון עדין מאד עבורי, להגן על עצמי, לקבל מידע שחשוב לי, אבל לא לקחת אחריות.
אני לא יודעת מה מגדיר התמכרות ומה לא, אבל במקרים שאני מכירה, ססמאות ודברים כאלה ממש לא מנעו נפילה חוזרת, לצערי.
אני לא חושבת שהיא כתבה שהאישה צריכה גם לקחת אחריותמוכרת כאן
אבל מסכימה איתך לגמרי שאין פה טיפת אחריות על האישה. לא כדי להגיד לה שהיא לא אשמה, הרי זה ברור, אלא כדי להבהיר לפותחת שזה לא שלה, זה עניין נטו של בעלה. ואם הוא באמת ירצה הוא יפסיק, ואם הוא לא באמת ירצה אז לא משנה כמה היא תנסה לעזור לו זה לא יעזור.
איזה מצב כואב, הלוואי שיכולתי להגיד שהוא כבר מאחורינו...
איזה מצב כואב, הלוואי שיכולתי להגיד שהוא כבר מאחורינו...
מסכימה איתך בגדול אבלהרקולסית
אני חושבת שאם הזוג חושב יחד על פתרונות, וחלק מהפתרון הוא על האישה, לדוגמה ללכת לישון יחד, זה הטלת אחריות גם על האישה, וזה הופך אותה למשגיחה/שוטרת וכו
לעומת זאת, אני ממש בעד שהאשה תיקח אחריות על עצמה. להקשיב לעצמה, להביע את הצרכים שלה, להציב גבולות, לפנות לעזרה!!
לעומת זאת, אני ממש בעד שהאשה תיקח אחריות על עצמה. להקשיב לעצמה, להביע את הצרכים שלה, להציב גבולות, לפנות לעזרה!!
מסכימה לגמרימוכרת כאן
🧡💛❤הרקולסית
בהצלחה גם לך במסע הזה. אני כאן לדבר אם את צריכה או רוצה 
תודה יקרהמוכרת כאן
אצלנו זה קרה כבר לפני כמה שנים, מדי פעם יש הבלחות כאלה ואחרות, אבל בגדול העניינים רגועים עכשיו.
רק כל פעם שאני קוראת על מישהי כזאת הכל צף שוב..
רק כל פעם שאני קוראת על מישהי כזאת הכל צף שוב..
איזה קשההרקולסית
גם אני מרגישה שלמרות שמצבינו טוב ועברו כמה שנים, הכאב של הפגיעה עדיין צף וממש חד לפעמים
מקבלת את מה שאת אומרתוהרי החדשה
לא חשבתי על זה ככה. צודקת..
הכוונה שלי היא שיהיה לפותחת מקום של אמפתיה לבעלה..
הכוונה שלי היא שיהיה לפותחת מקום של אמפתיה לבעלה..
תודההרקולסית
ואני חושבת שאמרת את זה יפה .. ממש הנחת בעדינות
פשוט בגלל שראיתי כל כך הרבה סבל אצל נשים שמנהלות את הבעלים בנושא הזה, חשוב לי להגיד שזו לא הדרך בעיני
פשוט בגלל שראיתי כל כך הרבה סבל אצל נשים שמנהלות את הבעלים בנושא הזה, חשוב לי להגיד שזו לא הדרך בעיני
הוא מכור ממש. אני רועדת כשכותבת את זהאנונימית בהו"ל
איך לא ניחשתי? איך לא תרגמתי את העצבנות? איך חשבתי שהוא מונח רק בין דפי הגמרא ואני חושבת כמה פעמים לפני שמפריעה לו בישיבה. איך אני מקבלת את דעתו כשאני רוצה לקנות שמלה והוא אומר שלדעתו היא לא מספיק צנועה וקצת צעקנית? איך? הוא לא רצה שאדע בייחוד בגלל המצב הנפשי שלי. והנה. אני יודעת. אפילו את הפסיכולוגית שלי אני מפחדת לשתף.
חייבת לשאול, איך עלית על זה?אנונימית בשביל
ואיפה זה קרה.
בעלי גם שמור וכל הזמן הפחד הזה קיים, כי אני מבינה לפעמים שזה משהו שיוצא משליטה.
לי נגיד יש אינטרנט בבית אבל אין לו גישה אליו, סגור ולא נוגע.
שולחת לך כוחות וחיבוקים.
תסתכלי בתגובות למעלה, עניתי על איך עליתי על זהאנונימית בהו"ל
לגבי איפה זה קרה, השד יודע. גם לבעלי אין אינטרנט וטלפון כשר. כנראה דרך המחשב שלי, והטלגרם..
אוהו, קשה אין מילים. חיבוק ענק.אנונימית בשביל
גם זה מוכר!הרקולסית
החוסר איזון שלהם הוא חלק מהבעיה (שיש לו דעה על הצניעות של אשתו כשהוא צופה בפורנו, או אפילו חושב על נשים אחרות)
והתחושה של התמימות הנבגדת, זה ממש ממש קשה.. אני בוכה איתך פה.. גם אני הרגשתי את זה ועדיין לפעמים מרגישה.. חיבוקים
והתחושה של התמימות הנבגדת, זה ממש ממש קשה.. אני בוכה איתך פה.. גם אני הרגשתי את זה ועדיין לפעמים מרגישה.. חיבוקים
תודה על החיבוק וההזדהות. אני ממש צריכה את זה עכשיואנונימית בהו"ל
בטח..הרקולסית
זה ממש רגע טראומתי וקשה
אני בטוחה שאת יודעת את זה כבר אבל ... בטח שתשתפי את הפסיכולוגית!! ממש חשוב
אני בטוחה שאת יודעת את זה כבר אבל ... בטח שתשתפי את הפסיכולוגית!! ממש חשוב
אוף כמה קשה
והרי החדשה
לשתף את הפסיכולוגית שלך יכול להקל עליו מאוד. בתור פסיכולוגית היא תדע לא להיות שיפוטית ולא להזדעזע אלא להבין את הקושי שלך ולעזור לך.
ומציעה שיעזור אם גם הוא יילך לטיפול..
ומציעה שיעזור אם גם הוא יילך לטיפול..
הפסיכולוגית שלי מכירה אותו. זה הקושיאנונימית בהו"ל
הוא בקבוצת גמילה. מסתבר...
רק הערההרקולסית
קבוצת גמילה זה מעולה וכנראה הכרחי אבל לא תחליף לטיפול בעיני
ועוד משהו - כתבתי לך למעלה שלדעתי את ממש לא אמורה להסתיר עבורו אבל כשמדובר בפסיכולוגית, הסתרה היא לגמרי לא רלוונטית! אי אפשר לטפל ביעילות כשמספרים רק חלק מהסיפור
ועוד משהו - כתבתי לך למעלה שלדעתי את ממש לא אמורה להסתיר עבורו אבל כשמדובר בפסיכולוגית, הסתרה היא לגמרי לא רלוונטית! אי אפשר לטפל ביעילות כשמספרים רק חלק מהסיפור
טוב ראיתי עכשיו את מה שכתבת למעלהוהרי החדשה
מרסק
הלב איתך כמה כאב
אל תישארי אם זה לבד. השיתוף חשוב כל כך.
ובסוף אשת מקצוע/איש מקצוע יוכלו לעזור לקבל החלטות ולהתנהל באופן שייטיב איתך.
מחבקת אותך על הניסיון הקשה הזה. תזכרי שאת גיבורה ואלופה אמיתית לא משנה מה!
הלב איתך כמה כאב
אל תישארי אם זה לבד. השיתוף חשוב כל כך.
ובסוף אשת מקצוע/איש מקצוע יוכלו לעזור לקבל החלטות ולהתנהל באופן שייטיב איתך.
מחבקת אותך על הניסיון הקשה הזה. תזכרי שאת גיבורה ואלופה אמיתית לא משנה מה!
תודה יקרה❤אנונימית בהו"ל
וואו, כל כך כואב!!! חיבוק ענק ענק ענק! בוכה איתך.Raaya ft
חווית פה כל כך הרבה ברגע אחד.
לגלות על עצמך כביכול שאת תמימה, זו פגיעה קשה באמון שלך בבני אדם וביכולת שלך לזהות דברים בעתיד.
לגלות שהאדם שהתמסרת אליו, שנתת את הגוף שלך בשבילו, שהקדשת מחשבה ואהבה למישהו שאולי החפיץ גם אותך, וגם אותך ראה כאובייקט.
לגלות שזה החמיר אחרי החתונה, וכביכול להרגיש אשמה, אולי אפילו לא מספקת.
לגלות שהאדם שאת חיה איתו רואה יום יום, ואולי אפילו מספר פעמים ביום תכנים אלימים, מחפיצים.
מה זה אומר עליו?
המחשבה שהמגע שאת צריכה ומותר לך לקבל רק ממנו, היא ממישהו שאת לא רוצה שיתקרב אליך...
להבין שהשפיץ המוערץ, הנוצץ לא זהב.
ועוד יותר, להרגיש חייבת לשמור על כבודו, ואולי על כבודך. כי אולי זה יגרום למישהו לחשוב עליך שאת אשמה.
ואיך יוצאים מזה? מאיפה מתחילים? אצל מי פורקים בכלל?
אז קודם כל, החוויה עצמה כל כך קשה, שאני מניחה שברור לך שאת חייבת עזרה מקצועית בנושא בשביל לא לאבד את זה.
לא אנחנו אלה שנוכל לעזור לך אם וכאשר לעשות את ההפרדה, ולהציע לך לראות אותו.
את נתונה בקשיים שלך, והם מאתגרים מאוד כל אישה באשר היא, ואת חייבת טיפול שיעזור לך להבין ולעכל קודם כל. ורק אח"כ תצליחי לעבור לשלבים של ההחלטות וההכלה.
אין לך את הכלים להכיל אותו כשאין לך עדיין את הכלים להכיל את הסיטואציה.
ועוד משהו שאת חייבת לשמוע, את ממש לא חייבת לשמור על כבודו.
את לא חייבת לו כלום בנושא. זכותך המלאה לעשות כל דבר שיעזור לך. במיוחד כשעד עכשיו הוא הסתיר ממך וזה לא שידעת לאן את נכנסת.
ולגבי החשש שלך שלא דיברת עליו ביחס ל"מה יחשבו עליך" שאת תמימה שלא שמה לב, או שאת אשמה ולא מושכת וכו',
הוא מובן, אבל אישה מקצועית לעולם לא תחשוב עליך דברים בסגנון.
זה לא פוגע בכבודך,
נשים יפיפיות, אינטיליגנטיות, מסורות וצדיקות, "נפלו" במקרים אפילו קשים יותר.
את לא אשמה.
את לא חייבת כלום.
מותר לך הכל.
תבכי כמה שאת צריכה, ותחשבי עם מי את כן מסוגלת לדבר, כי לשמור בבטן זה הדבר האחרון שיעזור לך
אבל, תעשי לי טובה, תלכי לאכול משהו.
וואו, כואבת את כאבך ומתפללת עליך שתרגישי טוב.
נ.ב.
למה ראית את זה?
כי ה' מאמין בך שאת חזקה מאוד מאוד כנראה.
לא כי את חייבת להכיל את זה, ממש לא. את לא חייבת כלום.
אלא עצם החוויה כשלעצמה, רק אישה חזקה כמוך יכולה לעבור עם כל הקשיים הנפשיים שעוברים עליה.
ואולי, אני רק מנחשת, אולי ה' חשב למשל שזה שתזדעקי ותבכי, ובעלך יבין מה עובר עליך, יאיץ את הגמילה שלו. גם אם זה סותר את תורות הצעדים...
חיבוק גדול גדול.
לגלות על עצמך כביכול שאת תמימה, זו פגיעה קשה באמון שלך בבני אדם וביכולת שלך לזהות דברים בעתיד.
לגלות שהאדם שהתמסרת אליו, שנתת את הגוף שלך בשבילו, שהקדשת מחשבה ואהבה למישהו שאולי החפיץ גם אותך, וגם אותך ראה כאובייקט.
לגלות שזה החמיר אחרי החתונה, וכביכול להרגיש אשמה, אולי אפילו לא מספקת.
לגלות שהאדם שאת חיה איתו רואה יום יום, ואולי אפילו מספר פעמים ביום תכנים אלימים, מחפיצים.
מה זה אומר עליו?
המחשבה שהמגע שאת צריכה ומותר לך לקבל רק ממנו, היא ממישהו שאת לא רוצה שיתקרב אליך...
להבין שהשפיץ המוערץ, הנוצץ לא זהב.
ועוד יותר, להרגיש חייבת לשמור על כבודו, ואולי על כבודך. כי אולי זה יגרום למישהו לחשוב עליך שאת אשמה.
ואיך יוצאים מזה? מאיפה מתחילים? אצל מי פורקים בכלל?
אז קודם כל, החוויה עצמה כל כך קשה, שאני מניחה שברור לך שאת חייבת עזרה מקצועית בנושא בשביל לא לאבד את זה.
לא אנחנו אלה שנוכל לעזור לך אם וכאשר לעשות את ההפרדה, ולהציע לך לראות אותו.
את נתונה בקשיים שלך, והם מאתגרים מאוד כל אישה באשר היא, ואת חייבת טיפול שיעזור לך להבין ולעכל קודם כל. ורק אח"כ תצליחי לעבור לשלבים של ההחלטות וההכלה.
אין לך את הכלים להכיל אותו כשאין לך עדיין את הכלים להכיל את הסיטואציה.
ועוד משהו שאת חייבת לשמוע, את ממש לא חייבת לשמור על כבודו.
את לא חייבת לו כלום בנושא. זכותך המלאה לעשות כל דבר שיעזור לך. במיוחד כשעד עכשיו הוא הסתיר ממך וזה לא שידעת לאן את נכנסת.
ולגבי החשש שלך שלא דיברת עליו ביחס ל"מה יחשבו עליך" שאת תמימה שלא שמה לב, או שאת אשמה ולא מושכת וכו',
הוא מובן, אבל אישה מקצועית לעולם לא תחשוב עליך דברים בסגנון.
זה לא פוגע בכבודך,
נשים יפיפיות, אינטיליגנטיות, מסורות וצדיקות, "נפלו" במקרים אפילו קשים יותר.
את לא אשמה.
את לא חייבת כלום.
מותר לך הכל.
תבכי כמה שאת צריכה, ותחשבי עם מי את כן מסוגלת לדבר, כי לשמור בבטן זה הדבר האחרון שיעזור לך
אבל, תעשי לי טובה, תלכי לאכול משהו.
וואו, כואבת את כאבך ומתפללת עליך שתרגישי טוב.
נ.ב.
למה ראית את זה?
כי ה' מאמין בך שאת חזקה מאוד מאוד כנראה.
לא כי את חייבת להכיל את זה, ממש לא. את לא חייבת כלום.
אלא עצם החוויה כשלעצמה, רק אישה חזקה כמוך יכולה לעבור עם כל הקשיים הנפשיים שעוברים עליה.
ואולי, אני רק מנחשת, אולי ה' חשב למשל שזה שתזדעקי ותבכי, ובעלך יבין מה עובר עליך, יאיץ את הגמילה שלו. גם אם זה סותר את תורות הצעדים...
חיבוק גדול גדול.
וואו וואו וואו. איזו מדהימה. אין לי מיליםאנונימית בהו"ל
חיזקת כל כך. אין לי כוחות להגיב יותר ארוך מזה. אבל שה' ישלם שכרך. תודה!!!❤
איזה כיף שחיזקתי!Raaya ft
אמן!!
אם את צריכה לפרוק בפרטי, את לגמרי מוזמנת!
הזמן שלך לחשוב רגע על עצמך.תיתי2
רגע ארוך.
נחשפת פתאום בלי הכנה ובלי פילטרים לשבר עמוק בזוגיות שלך
לשבר וסתירה עמוקים ביותר באדם שקרוב אלייך.
זה מזעזע את הנפש
במובן הכי פשוט וכואב של המילה - זעזוע.
שבר.
ולכן קודם כל הנפש שלך צריכה את הזמן והמקום שלה
כדי להירפא מהשבר ומהזעזוע
כדי להחלים מעט
ולא להעמיק את הקרע שנוצר.
ואילו הזוגיות, בעיני, עומדת בפני בחירה מחודשת.
בכל משבר זוגי יש מעין "בחירה מחדש" בבן הזוג, גם אם לא מדובר בפרידה - יש רגע של החלטה להתקדם בקשר או להשאר במקום המרוחק/האדיש.
וגם את
זכאית עכשיו
לבחירה מחודשת.
והכל הכל לגיטימי. כל תחושה, כל מחשבה, כל החלטה.
כי למה שהוסתר ממך יש משמעות עמוקה מאוד לגבייך, לגבי ילדייך, לגבי משפחתך ועתידך לאורך שנים
ולכן קודם כל את
שומרת על עצמך, מפנקת את עצמך,
משתפת את מי שיכול לעזור לך
לא נשארת לבד עם הזעזוע הזה
איך אפשר...
מקבלת עזרה מקצועית
ובבוא העת גם מקבלת החלטה שהיא שלך לפני שהיא זוגית.
אני אישית לא חושבת שאת צריכה כרגע לקחת בחשבון את ההרגשות של בעלך, זה שלו, הוא צריך לדאוג לעצמו כרגע
כי מישהו צריך לדאוג לך - והמישהו הזה זו את (עד שתשתפי)
וגם לגבי הזוגיות, אני שמה פה שכל האופציות פתוחות, כי לקבל בחירה לחיות עם אתגר כל כך גדול, אי אפשר בלי לשקול את האופציה - לא לקבל את האתגר.
וכל מקרה לגופו.
כואבת את שברך!!! בעזרת ה' שתצמחי גם מהשפל הזה ושתרגישי את יד ה' מלווה אותך בדרכך...
נחשפת פתאום בלי הכנה ובלי פילטרים לשבר עמוק בזוגיות שלך
לשבר וסתירה עמוקים ביותר באדם שקרוב אלייך.
זה מזעזע את הנפש
במובן הכי פשוט וכואב של המילה - זעזוע.
שבר.
ולכן קודם כל הנפש שלך צריכה את הזמן והמקום שלה
כדי להירפא מהשבר ומהזעזוע
כדי להחלים מעט
ולא להעמיק את הקרע שנוצר.
ואילו הזוגיות, בעיני, עומדת בפני בחירה מחודשת.
בכל משבר זוגי יש מעין "בחירה מחדש" בבן הזוג, גם אם לא מדובר בפרידה - יש רגע של החלטה להתקדם בקשר או להשאר במקום המרוחק/האדיש.
וגם את
זכאית עכשיו
לבחירה מחודשת.
והכל הכל לגיטימי. כל תחושה, כל מחשבה, כל החלטה.
כי למה שהוסתר ממך יש משמעות עמוקה מאוד לגבייך, לגבי ילדייך, לגבי משפחתך ועתידך לאורך שנים
ולכן קודם כל את
שומרת על עצמך, מפנקת את עצמך,
משתפת את מי שיכול לעזור לך
לא נשארת לבד עם הזעזוע הזה
איך אפשר...
מקבלת עזרה מקצועית
ובבוא העת גם מקבלת החלטה שהיא שלך לפני שהיא זוגית.
אני אישית לא חושבת שאת צריכה כרגע לקחת בחשבון את ההרגשות של בעלך, זה שלו, הוא צריך לדאוג לעצמו כרגע
כי מישהו צריך לדאוג לך - והמישהו הזה זו את (עד שתשתפי)
וגם לגבי הזוגיות, אני שמה פה שכל האופציות פתוחות, כי לקבל בחירה לחיות עם אתגר כל כך גדול, אי אפשר בלי לשקול את האופציה - לא לקבל את האתגר.
וכל מקרה לגופו.
כואבת את שברך!!! בעזרת ה' שתצמחי גם מהשפל הזה ושתרגישי את יד ה' מלווה אותך בדרכך...
אני רק חיבוק ענקחגהבגה
עצום עצום עצום עצום.
כמה קשה, כמה נוראי
איך את עוברת את זה?
מתפללת לה' שישלח קודם כל לך כוחות.
אחר כל מתפללת שגם ישלח לכם עצה טובה, והוא יצליח לצאת מזה כמו שצריך, בעזרת טיפול ועזרה...
כמה קשה, כמה נוראי
איך את עוברת את זה?
מתפללת לה' שישלח קודם כל לך כוחות.
אחר כל מתפללת שגם ישלח לכם עצה טובה, והוא יצליח לצאת מזה כמו שצריך, בעזרת טיפול ועזרה...
איך את?אני אנונימית80
ליבי איתך
כואב לי לקרוא אותך
אנחנו בדור קשה מאוד רבוי ניסיונות
איזה גלות קשה
האינטרנט הורס לאנשים תחיים ופשוט קשה להיגמל ממנו .
זה ממש דיני נפשות כדאי מאוד להתייעץ עם פסיכולוגית
ובנוסף רב ירא שמיים יש המון סיפורים כאלה יש רבנים שמתעסקים בזה המון
ויודעים ממש לתת עצות .
מקווה שהתאוששת קצת
ה' יתן לך כוחות
חיבוק ענק
יקרה מה שלומך? מישהי אחרת שמעה מהפותחת?הרקולסית
אני חושבת עלייך הרבה ומקווה שאת בסדר...
היי, אני כאןאנונימית בהו"ל
לכל מי שדאגה לי❤
כואב לי בלב ובכל הגוף. נסעתי להורים להתאוורר קצת, פינקתי את עצמי ויצאתי עם חברה. אבל עדיין מרגישה נוראי וכואב לי כל כך. הוא אמור להגיע לכאן לשבת. אין לי תירוץ להורים שלי, אז הוא חייב להגיע. לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים. מתפללת שיעבור בשלום. ומתפללת לה' שיתן לי עצה טובה וכוחות להתמודד.
כואב לי בלב ובכל הגוף. נסעתי להורים להתאוורר קצת, פינקתי את עצמי ויצאתי עם חברה. אבל עדיין מרגישה נוראי וכואב לי כל כך. הוא אמור להגיע לכאן לשבת. אין לי תירוץ להורים שלי, אז הוא חייב להגיע. לא מסוגלת להסתכל לו בעיניים. מתפללת שיעבור בשלום. ומתפללת לה' שיתן לי עצה טובה וכוחות להתמודד.
רק רוצה להגידכבתחילה
שזיהיתי..
חיבוק גדול
לא יודעת מה להגיד
חיבוק גדול
לא יודעת מה להגיד
נשמע לא פשוט בכלל..מותק 27
מקווה שהתקופה הזו תעבור. והוא יעבור את השלב הזה בחייו..
ומתוך כך תצמחו.. אני יודעת שזה מצב לא פשוט. ולא קל.
סוג של איבוד האמון באדם הכי קרוב, בחצי השני..
מקווה בשבילכם לצמיחה!
וטוב מאוד שהוא מודע לעצמו ומטופל עי קבוצה..
ומתוך כך תצמחו.. אני יודעת שזה מצב לא פשוט. ולא קל.
סוג של איבוד האמון באדם הכי קרוב, בחצי השני..
מקווה בשבילכם לצמיחה!
וטוב מאוד שהוא מודע לעצמו ומטופל עי קבוצה..
מעבירה לך מייל שקיבלתי היום מארגון "לוקחים אחריות":באר מריםאחרונה
פנייה שהגיעה לאיש צוות שלנו ב'לוקחים אחריות'.
יח' אלול תשפ"א
"שלום. כבר הרבה שנים שאני מתחמק מההגדרה הזו ''מכור''.
אני עוטף את עצמי בפתגמים כמו 'זה יעבור כשתתחתן', 'אתה צריך מישהי', 'זה זמני', 'זה כי עכשיו קשה לך'.
אבל כבר עברו כמעט עשר שנים ואני נחנק מהעטיפות האלה.
והנה עכשיו זה חונק אותי, אני אברך טרי בישיבה, וזה מוריד אותי ושולט בי.
עטפתי את עצמי בכל מיני משחקים ותחבולות שחשבתי שיעזרו לי אבל למען האמת והאכזבה הם לא שינו הרבה.
אני כותב לכם מתוך שבר עצום בזוגיות שלי.
רגע החתונה אותו ראיתי כרגע הגואל, הרגע בו הכול ייפתר,
התגלה כרגע בו אני פתאום מתחיל לחוות ולהרגיש את כל ההשלכות הכבדות של כל מה שראיתי כילד וכנער.
חשבתי שנכון יהיה שאשתף את אשתי בהתמודדות שלי, וזו הייתה טעות מרה.
אשתי לא ידעה איך לאכול את זה – התפרקה לגמרי ואיתה גם הבית והקשר שלנו."
הפונה היקר לא נשאר לבד
וכעבור שישה ימים...
כג אלול תשפ"א
"צוות לוקחים אחריות היקרים!
ברוך ה' לאחר שיחה ארוכה עם הקו החם שלכם
אנחנו נמצאים היום בנקודת צמיחה.
השיחה עשתה לאשתי מאוד מאוד טוב!
אני היום בתהליך משמח של הנחייה ויעוץ מקצועי
עם מטפל מטעם הארגון המדהים שלכם,
הקשר והאמון ביני לבין אשתי נבנה שוב מחדש
ואנחנו ב"ה במצב שונה לגמרי.
תודה על הכל! הצלתם את הבית שלנו."
מישהי הגישה ילד בכיתה ב למבחן מחוננים?בוקר אור
עבר עריכה על ידי בוקר אור בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 18:33
אשמח לדעות לכאן ולכאן, פה או בפרטי
יודעת שההמלצה הרשמית של משרד החינוך היא להגיש לראשונה בג'
המבחנים ללא תשלוםטארקו
התוכנית כ1600 בשנה
כ30 פעמים, כל יום כזה הוא מ9-14(אצלנו), 3 קורסים שמתחלפים כל מחצית
אמנם לא יוצאים עם תעודה או משהו
אבל זו תוכנית שנותנת הרבה ערך חברתי-רגשי והעשרה משמעותית ומותאמת
אני אדם רע אם מעצבן לי שהיא יולדת לפניי?!אנונימית בהו"ל
גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)
ואני
משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי
כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער
אנחנו חברות טובות דווקא
אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה
וואלה עצבן אותי חח
כזה אופ נו מה נו
גם כי אני גם רוצה כבר ללדת
וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ
אני גם הייתי צפויה ללדת יחד עם גיסתידיאן ד.
והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭
זה שלב כזה שאת מתה ללדת...
ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.
ממש לא רעה, זה מובןכורסא ירוקה.
אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך
ממש מובן. בסוף תשיגי אותה...חחחממתקית
העיקר בעיתו ובזמנו.
ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?
ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.
וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...
וואי הכי מובןאונמר
גם לי זה היה.
משמים בסוף כל התיזמונים האלה...
השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️
ממש ממש מובן!קטנה67
בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅
בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך
ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל
קרה לי גםהבוקר יעלה
גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.
וכן התעצבנתי חח
כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני
קרה לי גם אבל הפוךשימושית
הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה
ושתינו עשינו ברית.
האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני
איזה מבעס זה.....יעל מהדרוםאחרונה
גיסתי אמורה ללדת 4 ימים לפנייהר את יש
נחיה כנראה מה יקרה בסוף
מהצד זה משעשע... כי ברור שזה לא נובע משנאהיעל מהדרום
לק"י
(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).
כל תחושה היא נורמלית בשלב שלך ;)קנקן שבור
לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל
מצטרפתהשם שלי
ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.
דעות פוליטיות שונות בזוגיותאנונימית בהו"ל
בעלי מתוק מדבש ויש לנו ב"ה זוגיות מעולה,
אבל אני שונאת את זה שהדעות הפוליטיות שלנו שונות!
לא משהו דרמטי, אבל עדיין כל אחד חושב שהשני טועה.
ואני שונאת גם את זה שהוא חושב כאלה שטויות, וגם את זה שהוא חושב שאני טועה.
בעיקרון החלטנו לא לדבר עכשיו על פוליטיקה, אבל זה עדיין ממש מעצבן אותי.
זה באמת קשהמתואמת
לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)
ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)
זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.
ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...
מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️
אני מקווה שתקופת הבחירות באמת תעבור...אנונימית בהו"ל
עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...
אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.
גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם
בחינוך ילדים זה באמת הרבה יותר מהותימתואמת
לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.
אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...
אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)
אין לנו חילוקי דעות מהותיים בנושא החינוך.אנונימית בהו"ל
אבל דברים קטנים פה ושם.
נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.
זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...
וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.
מבינה את העצביםרק לרגע9
פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.
ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.
גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.
גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.
בדיוק זה מה שאני אומרת, שאני מבינה שזו תפיסהאנונימית בהו"ל
מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.
אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.
תנסי לחשוברק לרגע9
מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:
חשבתי עם עצמי והצלחתי להבין מה מוביל אותו.אנונימית בהו"ל
אלופה!רק לרגע9
כל הכבוד לך
עכשיו אני רוצה לוודא שהוא מבין לגמרי מה מוביל אותיאנונימית בהו"ל
חחח
אמת יש רק אחתמתואמת
וזו האמת של התורה.
הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.
אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.
ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.
ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה
אנחנו בגלל זה משתדלים מאד ולא מכניסים פוליטיקהנפש חיה.
אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,
אז בגלל זה לריב עם הבעל?
מציעה לך בכל לב
לא להכניס פוליטיקה הבייתה.
כן לכבד דעות אחד של השני
אבל אתם זוג אוהב
ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם
בגלל משהו חיצוני!
את יכולה להביןאיזמרגד1
למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?
אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''
חיבוק מזדהה. גם אותנו זה אתגר112233445566
עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..
וכנל הפוך כמובן לומר לו
הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.
מזדהה כל כךנועה לה
בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי
יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו
אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי
זה קשה לי מאוד
משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'
אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות
מנסה לדבר על דברים אחרים
ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר
בעלי ואני שונים בשלושת רבעי מהדעות שלנו שימושית
השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'
לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-
שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה
שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו
שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)
האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️
גם אצלנו יש דעות שונותנעמי28אחרונה
בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.
אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי
שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.
הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"
ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?
החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.
על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.
ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.
דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.
אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.
חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.
בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.
גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.
אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.
הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.
ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.
אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"
כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?
עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.
בנות שעושות לק ג'ל, שאלה ליעדינה אבל בשטח
מה אתן עושות במקווה?
סתם עלתה לי מחשבה להתחיל להרגיש נשית יותר, אז איך זה הולך ? לפני המקווה צריך להוריד? לחדש? נראה לי מלחיץ ממש..
אני לא עושההשם שלי
ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.
יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.
מותר לטבול על לק ג'ל במקווה- בתנאי שהוא שלם, מסודקאלישבע999
ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.
אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.
מסודרנפש חיה.
לחדש לפני המקווהשירה_11
פ
אני עושה רק בהריוןשלומית.
ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)
אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.
אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...
תלוי פסיקהכחל
יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה
אבל זה לא לפי כל הפסיקות
לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד
אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם
זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש
(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)
תבדקי מה הפסיקה שלכם
אם מותר עם לק שלם, אז אחלה
תעשי יום לפני
תשאלי את הרב שלכםרקאני
אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי
יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה
אני טובלת עם לק ג'ל ומקפידה לחדש סמוך ככלסטודנטית אלופה
הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)
ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.
לא לאשלומית.
אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.
אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;
( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)
זה לא כ"כ קשה להורידשימושית
10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים
מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן
מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק
כן, נכוןשלומית.
פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך
כנראהקל"ת
שהלק לא מאד איכותי🫣
אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?
הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף
אני מקלפת לעצמירקאני
אבל באמת הלק לא הכי איכותי
יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....
המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈
את יכולה לבקש עוצמה עדינה יותרניק חדש2
אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.
עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.
כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦♀️
זה לא כואב לירקאני
הרעש עושה לי צמרמורות
כמו ברופא שיניים
אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים
😅😅 כן זה אותו מכשיר מסתבר.ניק חדש2
😵💫😵💫😵💫רקאניאחרונה
אולי, אבל כל עוד זה מחזיק עלי יפהשימושית
שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי
עונהקל"ת
אני עושה קבוע לק גל.
ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.
יש פסיקות שאומרות שגם אם הלק לא חדשהשקט הזה
אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.
אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.
אני ךא הייתי עושה אלא רק בהריונותניק חדש2
בחודשים האחרונים התחלתי.
עושה יום יומיים לפני המקווה.
ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.
זה ממש עושה לי טוב
יש הרבה קוסמטיקאיות שמורידות לפני המקווהיראת גאולה
ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...
אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.
^^ אני אישיתיערת דבש
עושה לפי הפסיקה הרווחת
מחדשת לפני המקווה
כמה קרוב שאפשר
אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע
זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭
אני מורידה לבד בביתשימושית
ואחרי המקוה הולכת לשים
תודה רבה לכולן!עדינה אבל בשטח
מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..
עזרתן לי מאוד להחליט ש...
כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..
מזדהה ומתבאסתשמחה כפרוייקט
נושא לא פתור אצלי
מבינה אותך ממשרקאני
אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים
או לכבוד אירועים מסויימים או חגים
יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...
אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה
(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)
מנצלת את הנושאפינק ליידי
בלי קשר למנהגים ולטבילה.
האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?
מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?
כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה
זו לא בניהניק חדש2
זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.
לי אישית מחזיק נגיד שבועיים
אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.
אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.
הציפורניים נחלשות.
משייפים קצת את הציפורן לפני כל מריחה, לא?עדינה אבל בשטח
כאילו מורידים שכבה
מורידים עם המכשיר של רפואת השיניים😅ניק חדש2
עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.
אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.
ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.
המכונה קצת חמה
את הציפורן עצמה לארקאני
לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת
אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס
הלכנו השבוע להנחיית הורים ויצאנו ממש מבולבליםדיאן ד.
חצי פריקה חצי התייעצות.
הבן הגדול שלי בן 5, מאז שהוא נולד היה לנו איתו קצת מאתגר.
קודם כל תמיד תמיד תמיד העדיף אותי.
שאמא תקלח, תלביש, תרדים וכו'.
ולא תמיד יכולתי והיה לי כח.
כשהיה מתעורר באמצע הלילה זה בכלל היה קשוח,
כי לבעלי אין בעיה לקום להרדים ולחזור לישון תוך שניה
ואני אם אני קמה הולכת לי השינה...
חוץ מזה היו תקופות של התקפות עצבים,
על שטויות..
נגיד שהלבשתי את אחותו לפניו, יכל היה לבכות שעה וחצי שהוא רוצה להתלבש הראשון ושאני אוריד לתינוקת את הבגדים.
כל מיני דברים כאלו לא הגיוניים.
וזה היה בגלים, תקופות פחות טוב ואז נרגע והכל מסתדר ואז שוב.
לפעמים התייעצתי כאן בפורום ומאוד עזרו לי כאן להבין אותו ולהכיל בלי לצאת מהדעת והעצבים.
לפני קצת יותר מחצי שנה היתה תקופה נוראית של קימות בלילה ובכיות היסטריות והתעקשויות של רק אמא.
משהו סיוטי.
ואז אמא שלי דיברה איתי מתישהו ואמרה לי שהיא חושבת שאנחנו צריכים ללכת לייעוץ פסיכולוגי/ רגשי בשבילו.
שזה לא סביר. והיא נתנה לי כמה מספרים.
ניסיתי לדבר עם הפסיכולוגיות שהיא הביאה לי וזה לא הסתדר.
אחת לא ענתה, אחת אמרה שזה לא הגיל ושלישית אמרה שעושה טיפול לילד לבד וההורה בחוץ וזה לא מצא חן בעיני.
אבל עצם השיחה הזאת עם אמא שלי שינתה לי את נקודת המבט.
הבנתי שיש לו קושי והוא לא סתם רוצה לשגע אותי.
ושנינו גם אני וגם בעלי נהיינו הרבה יותר רגועים איתו.
נגיד בלילות המשכנו להתעקש שאני לא קמה אבל סיכמנו איתו שנותן לאמא חיבוק ונשיקה ואז חוזר למיטה.
לא שתמיד זה עבד אבל הכל נהיה הרבה הרבה יותר רגוע.
פתאום לילות שלמים שישן, אין התקפים ואין עצבים.
הגענו לתחילת השנה הנוכחית ובבת אחת הילד נהיה היסטרי.
סיפרתי פה שהוא התחיל את השנה על רגל שמאל, לא רצה את הגננת ולא את הגן.
כל בוקר בכיות היסטריות שאני לא אעזוב אותו.
לא הסכים ללכת לחברים/ לבני דודים/ לסבתא בלעדיי.
אם הייתי יוצאת מהבית, גם אם בעלי היה בבית הוא היה בוכה בטירוף, ממש היה נראה שיש לו חרדה מזה שאני הולכת.
טקסים ארוכים של פרידה, מלווה אותי במדרגות, חיבוק ונשיקה ועוד אחד ועוד אחד, רץ לעשות לי שלום במרפסת.
כולה, יצאתי לחצי שעה לקוסמטיקאית... והוא יודע לקרוא שעון ומבין זמנים.
כל הזמן הזה, אנחנו יצאנו מנקודת הנחה שמשהו קרה לו, והוא עובר קושי מאוד גדול שלא ברור לנו מה המקור שלו.
ככל שיכולנו, היינו רגועים, מכילים, מסבירים בנועם.
אבל הרגשנו שאנחנו חייבים ללכת לאיזשהו ייעוץ.
ובגלל שבפעם הקודמת היה כזה קשה למצוא פסיכולוגית הלכנו למישהי באזור שהיא מנחת הורים וראיתי בקבוצה של היישוב שהרבה מאוד משבחות אותה ואומרות שהיא עזרה להן.
לא ביררתי יותר מידי, הרגשנו שאנחנו חייבים ייעוץ דחוף וקבענו איתה עוד לפני החגים.
בסוף היא לא יכלה וזה נדחה ונדחה ורק השבוע ישבנו אצלה.
בינתיים הילד יחסית די נרגע, עדיין רוצה את אמא וכו' אבל בהרבה פחות היסטריה.
בקיצור סיפרנו לה בגדול מה קורה ומה המצב בבית.
והיא אמרה לנו שהילד בסדר גמור, אין לו שום בעיה ושום קושי ואנחנו פשוט צריכים להציב את הגבולות שלנו כמו שמתאים לנו.
הביאה כהוכחה את זה שהוא מתפקד בסדר גמור בגן, לומד ועושה יצירות ואין תלונות עליו מהגננת.
ולכן הבעיה היא לא בילד אלא בהתנהלות בבית.
אמרה לנו שאנחנו צריכים להוביל ואנחנו צריכים להחליט מה מתאים לנו ושהילד יתיישר (בנועם, לא בכעס).
לי היה קשה להתחבר, בעלי קצת יותר הסכים.
מפה לשם, הלילות בבית מאז שהיינו אצלה חזרו להיות קטסטרופה.
כי אם אין לו שום בעיה, אין לי טיפת כח לקום אליו בלילה.
אתמול היינו ערים איתו משלוש עד ארבע וחצי, עם עצבים וכעס מצידנו ובכי היסטרי מצידו.
מה שמוכיח לי שאולי היא צודקת והוא עושה את כל הבעיות רק כדי להשיג דברים.
מצד שני זה לא עובד לנו, ומניסיון שלנו, אנחנו נעבור שבועות ארוכות של עצבים ועדיין לא בטוח שהילד יבין שאין לו מה לבכות בלילה.
מצד שלישי, קשה להגיד שנצמדנו להנחיות שלה כי כן כעסתי והתפוצצתי עליו.
מצד רביעי היא לא ממש נתנה לנו כלים פרקטיים של מה לעשות חוץ מלהגיד לו שהוא גדול ואנחנו סומכים עליו שיכול ללכת לישון לבד - שזה לא ממש עבד.
אני כבר לא יודעת אם היא צודקת או לא צודקת.
יצאתי מבולבלת לגמרי.
אשמח ממש לשמוע את דעתכן.
לצערי רק עוקבת כי חלק מזה יש אצלנו... אבל חיבוק!ירושלמית במקור
קודם כלאיזמרגד1
הקשיים שאת מתארת לא נשמעים לי חריגים לגיל, הבת 4.5 שלי עושה די את רובם ואני משתדלת (מאוד🙈) להתייחס לזה בסלחנות... זה באמת מעצבן אבל נראה לי תואם גיל. יכול להיות כמובן שלא תיארת הכל או שהעוצמה של התפרצויות וכו' כן חריגה, שעה וחצי של בכי על משהו בלי שהצלחתם להרגיע בשום דרך כן נשמע לי רציני יותר.אז סתם כותבת את זה בתור התחלה. אני כן חושבת שאם לכם קשה להתמודד עם זה זה סיבה ללכת להדרכה, גם אם הקושי נורמלי לגמרי וגם אם לא. הדרכה יכולה לתת המון.
לגבי ההדרכה עצמה שכתבת- האמת שאישית אני לא מתחברת לשפר (הגישה שכתבת פה) בכלל🙂 ואני חושבת שלתת הוכחה מההתנהגות בגן זה לא מאוד הגיוני, כי ברור שגם ילד עם קושי מצליח להתנהג יותר טוב בגן ואז כשמגיע הביתה למקום הבטוח שלו הוא מתפרק. והדרכה שלא שיפרה את המצב אלא החמירה אותו מבחינתכם- אולי זה סיבה לא להמשיך איתה.
אישית אני מתחברת יותר לגישה ההתקשרותית- (@אפונה מדריכה בגישה הזאת, לא מצליח לתייג לי) הנקודה שאני לקחתי ממנה ועוזרת לי ממש זה לחזק את הקשר עם ההורים ולתת מעצמנו את הקשר. ואני ממש רואה שבימים שאני נותנת לה יחס מעצמי ומשחקת איתה עושה איתה דברים ביחד היא הרבה יותר בטוב. (ועוד משהו שמשפיע כמובן זה רמות רעב ועייפות, תמיד לשים לב אליהם.)
בקיצור כתבתי קצת מבולגן, מקווה שתביני משהו😅
תודה רבהדיאן ד.
באמת סביר לגיל?
כאילו זה לא גיל שנתיים, יש שכל ויש הבנה
ולפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו מדברים לקיר....
אגב, אני לא ידעתי איזה שיטה היא. וגם לא שאלתי.
אבל כשהיינו אצלה ראיתי ספר שכתוב גישת שפר.
אם הייתי יודעת מראש לא הייתי מגיעה אליה.
אני לא מכירה את השיטה לעומק אבל מהמעט ששמעתי פחות מתחברת.
באמת הרבה יותר מתחברת לגישה ההתקשרותית.
נראה לי שמי שכותבות פה עליה הרבה זה @אפונה ו- @אמאשוני
שבאמת למדתי מהן לא מעט!
כן קצת עלו לי מחשבות אולי לפעמים אנחנו נהיים קצת מידי מכילים ומבינים ומקבלים...
אין לי זמן להרחיב כרגעאמאשוני
אבל מודה שמה שכתבת פשוט הקפיץ אותי.
גילוי נאות: הייתי גם בהדרכה בגישת שפר ובאתי בלי דעה מוקדמת והכל וגם קיבלנו המון תובנות כמו מה זה אמון ועוד.
אבל במקרה שלך לא, פשוט לא. פשוט אל!!
בבקשה ממך תעזבי אותה אתמול,
הילד זועק לעזרה ומה שהיא אומרת לך במילים אחרות: הוא עושה עלייך מניפולציה ואל תאמיני לו, אל תתרגשי ואל תתייחסי ואז הוא יפסיק לבקש.
נכון. הוא מבקש ממך להפשיט את אחותו, כי הוא מנסה לעשות ממך קציצה. נכון. לא בגלל שהוא לא מרגיש בטוח במקום שלו מסיבה כלשהי והוא לא יודע לבטא את זה..
אוף זה כזה מרגיז אותי אהההההההה
ומה שהכי מרגיז שמביאים את הטענה שזה עובד,
ברור שזה עובד.
כשתינוק בוכה בוכה ולא נענים לו הוא יפסיק לבכות.
אם שומר היער צועק ומזהיר יום יום ולא מקשיבים לו הוא יפסיק לצעוק. זה לא אומר שאין סכנה. זה אומר שההתרעה לא אפקטיבית. איך זה שזה עובד והוא מפסיק לבקש, זו ראייה שאין לו צורך אמיתי שלא קיבל מענה.
הילד זקוק לעזרה, אתם זקוקים לעזרה, אמא שלך צודקת.
אבל לא סוג עזרה כזאת.
את השאר אשאיר לאחרות או לזמן אחר, רק אומר שזה לא או להיענות למה שהוא מבקש (להפשיט את אחותו) או לא להיענות (לא להפשיט את אחותו)
זה הסימפטום, ככה את מבחנה שמשהו לא כשורה.
אבל זה לא הנושא, זה לא באמת מה שמפריע לו.
צריך לצאת לגמרי מעולם המושגים הזה ולנסות להבין מה הוא באמת צריך ואיך לתת לו את זה
את נשמעת מקסימה ואיזה אינסטינקטים נהדרים יש לך!
כדאי ללכת להדרכת הורים תומכת שתעזור לך ולילד באמת, בשורש, ואל תתעלמי ממה שהוא מנסה לספר לכם דרך ההתנהגות (המתאגרת מאוד) שלו.
אם את לא מוצאת פרונטאלי תחפשי בזום, למרות שיש היום המון הדרכות הורים שבאים בגישה פתוחה ובריאה אבל לא הייתי לוקחת סיכון.
מה שאני מכירה וממליצה זה דרך הבית להורות מקרבת.
מעבר לזה לא מכירה מדריכות להמליץ.
כן יכולה להזכיר את לריסה גינת שאני עוקבת אחריה מספיק זמן ברשתות החברתיות כדי לומר שאני אוהבת את הגישה שלה, אבל לא מכירה מה היא עושה בהדרכות בפועל שלה.
בהצלחה רבה!
זה לא קשור לשכל והבנהאפונה
אני מאד חכמה ומבינה ובכל זאת לפעמים מתנהגת בצורה מאד לא רציונלית,
כי יש מצבים שבהם המח הרגשי או אפילו המח הזוחלי תופסים פיקוד.
אם ילד נמצא במצוקה הדבר האחרון שהוא צריך זה שיסבירו לו (שעכשיו לילה, שאין ממה לפחד, שיפסיק לבכות)
זה לא מה שהוא צריך ולא השפה שלו...
מה שאת מתארתאיזמרגד1
כן נשמע לי סביר לגיל... בדיוק אתמול היה לילדה שלי טנטרום של חצי שעה כי אח שלה קיבל עוגיה לפניה, וגם לקום בלילה היא כמעט לא קמה אבל כשכן זה שיגעון ושעה - שעה וחצי של בלגן, של דרישות שלנו לא הגיוניות אבל לה לגמרי כן
כאילו בעיקרון היא לגמרי מבינה כשמדברים איתה, אבל כשהיא עייפה/ רעבה או משהו אחר מציק לה אי אפשר לדבר איתה וצריך למצוא דרך אחרת להרגיע אותה. בדרך כלל אני יציע חיבוק, לפעמים סיפור. וזה באמת הגיוני כי גם אני כשאני עייפה או רעבה מאוד יכולה לצעוק עליה למרות שאני לגמרי יודעת שזה לא תגובה הגיונית או מותאמת אבל קשה לי להשתלט על זה כשאני עייפה או רעבה, אז זה סופר הגיוני שבת 4.5 לא תצליח...
אבל כמו שכבר כתבתי מה שמשנה זה שלכם קשה עם זה ולא אם ההתנהגות תקינה או לא. ההתנהלות תהיה אחרת, אבל עזרה כדאי לקבל בכל מקרה...
תכלס אני גם במחשבות על אם אני באמת יותר מדי רכה ומכילה ומקבלת כל התנהגות, אבל זה נראה לי לגמרי עדיף מאשר הקצה השני של ''אתה גדול ואנחנו סומכים עליך שתתמודד'' שזה בעיני בעצם ''תתמודד לבד עם הקושי שיש לך כרגע ואל תפנה אלינו''
אני רוצה להוסיף עלייך משהואפונה
עבר עריכה על ידי אפונה בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 21:38
כשבוחנים אם התנהגות היא תואמת גיל, זה לא תמיד אומר שהיא תקינה (בעצם תקינה זה ממש לא המילה אבל אין לי כרגע אחרת.. אולי בהמשך תעלה לי)
הרבה פעמים התנהגות שמצויה בקרב אותה גיל היא ביטוי לקושי. למשל עלתה פה השבוע דוגמא של נשיכות בגיל הרך - תסכול הרבה פעמים מתבטא באגרסיביות, אז בגיל הרך זה יהיה נשיכות, בגיל גן ובית ספר מכות ובהמשך בהצקות והשפלות. וזה תואם גיל. כלומר ילד בית ספר שנושך - זה לא תואם גיל.
אבל זה לא אומר שככה זה, או שטוב שזה ככה, ובעיקר זה לא אומר שהבחירה היא בין לעצור את ההתנהגות (בהנחה שזה אפשרי) או להשלים איתה.
לצורך הדוגמא, ילד שלא מאד מתוסכל לא ינשוך גם אם הוא בן שנתיים.
כשמבינים ממה ההתנהגות נגרמת אפשר לטפל בשורש שלה..
ערכתירק לרגע 1
עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37
עבר עריכה על ידי רק לרגע 1 בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 11:37
מחשש לאוטיניג
מקווה שהספקת לקרוא אל לא אז בשמחה בפרטי
כן קראתי כבר תודה על ההתייחסות!דיאן ד.
נקודה מוזרה שעלתה ליכורסא ירוקה.
תראי את מתארת ילד שאתם מתקשים איתו כבר 5 שנים, ברמות שונות. מדריכת הורים ששומעת את זה ואומרת אין לו שום בעיה ושום קושי - בכנות, הייתי מתקשה לשמוע את המשך דבריה.
אולי יש לו קושי קל שאפשר בהכוונה להתגבר עליו, אולי הוא לא מבין איך להשיג דברים חוץ מאשר בצרחות ובכי וצריך ללמד אותו. אבל ילד שקם מהשינה כמה פעמים בלילה בהיסטריה זה לא ילד שאין לו שום קושי.
העובדה שהוא מצליח להחזיק בגן ומתפרק בבית ממש לא אומרת שהכל קל לו. לפעמים ההיפך.
סליחה שאני אומרת, אבל הרבה מההורים היום מתקשים בסיטואציות יחסית "קלות" כלומר כשאין שום קושי חריג, ושם באמת עצות גנריות יכולות מאד לעזור. ויכול להיות שהיא מאד מאד עוזרת שמה שצריך זה עזרה גנרית - "תדעו להציב גבולות" או "מותר לכם לומר לילד לא" ודברים בסגנון הזה.
זה לא אומר שההכוונה שלה תתאים גם כשצריך מענה ספציפי לקושי גדול יותר.
נשמע לי שאתם הורים מדהימים והצלחתם בכוחות עצמכם להביא לשיפור ממש משמעותי במצב, ואז הלכתם לאשת מקצוע שהרסה את כל מה שהשגתם.
אני גם חושבת שאת מתארת מצב שהוא חריג יחסית, אבל עשיתם עבודה והיה שיפור משמעותי עד תחילת השנה, נכון? כלומר אתם יודעים איך והבנתם מה עוזר לו ומה הדרך להתמודד.
ומתחילת שנה קשה לו במסגרת ולכן הוא מתקשה יותר, אבל נשמע שגם על זה יחסית התגברתם והגעתם לאיזה מצב לא אידיאלי אבל טוב. אז במקום להרוס את ההישגים הקודמים נראה לי שהייתי חוזרת למתכונת הישנה, ובמקביל בודקת את הגן - האם הוא טוב לו, האם הוא נוקשה מדי עבורו, האם משהו שם לא נעים. אולי אפילו הייתי שוקלת מעבר גן אם את חושבת שזה ספציפית קשור לגן, אבל לא אם זה נראה לך חלק מהאתגר הכללי שלו של חרדה.
ואם את מרגישה שעדיין יש לו קושי רגשי משמעותי אז שווה לשקול טיפול רגשי שמשלב הדרכת הורים
היטבת לתאראפונה
כתבו לך כאן מאד יפה,
אני רק אתייחס ל"פשוט תציבו את הגבולות שלכם כמו שמתאים לכם"
שאם זה היה אפשרי לא הייתם מגיעים להדרכה, נכון?
אם יש קושי עם גבולות -
ילד שמתקשה להסתגל
או הורה שמתקשה להציב גבול
או גם וגם.
אז הם צריכים עזרה ותפקיד המדריכה הוא בדיוק שם להבין מה הקושי ואיך אפשר לעזור.
כי הקושי הוא סימפטום ויש לו סיבה טובה, אי אפשר להתעלם מכל זה ולדלג לשינוי התנהגות.
יותר מזה
הילד שלך ימשיך לבכות בלילה כל עוד הסיבה לבכי קיימת, וכל עוד יש לו הורים לבכות להם.
את תבחרי איזה אלמנט במשוואה את רוצה לנטרל ולפי זה תבחרי את הגישה ההורית המועדפת עלייך...
רק להבהיראפונה
במקרה שלכם די ברור שזה לא עניין של גבולות ויש פה מצוקה אמיתית של הילד (ושלכם כמובן) שצריכה לקבל מענה.
יש לי משהו לכתוב אבל מעדיפה בפרטי כי זה אישישימושית
אמצע הלילהoo
זה אף פעם לא זמן טוב לבנות הרגלים ותקשורת
בונים אותם בשעות היום ברוגע
לך קשה לקום בלילה כי השינה שלך הולכת
את אדם מבוגר
לו קשה בלילה מסיבה לא ידועה
אבל קשה לו
והוא ילד בן 5
בעיניי
אין מה לצפות שילד בן 5 יתמודד עם קושי
שגם מבוגרים מתקשים להתמודד (לחזור לישון אחרי שמתעוררים)
צריך לעזור לו
גם אם זה פוגע בשינה שלך
(אםשר לצמצם את הפגיעה
נניח עם מזרון לידך שישן שם כשהוא מתעורר)
וואו... קודם כול חיבוק!מתואמת
ודבר שני אומר שאיש מקצוע שמבטל את התחושות שלכם - הוא לא איש מקצוע שאתם אמורים להקשיב לו.
ואם את מרגישה שיש פה משהו לא תקין, וגם אמא שלך מרגישה את זה - אז כבר יש פה שתי תחושות בטן אימהיות שאסור להתעלם מהן.
נכון, אולי באמת הבעיה פה נובעת מהדינמיקה הספציפית ביניכם, אבל אי אפשר לומר שזו לא בעיה.
ועוד דבר - ילד שרק בבית מראה את הקושי שלו זה לא אומר שאין לו קושי. זה פשוט אומר שבבית הוא מרגיש את הביטחון לבטא את הקושי שלו, כי הוא יודע שאבא ואמא יאספו אותו ויכילו אותו, מה שבגן לא יקרה...
ונקודה אחרונה - ממה שקלטתי יש שני סוגים של הורים: הורים שאם אומרים להם שיש בעיה לילד שלהם הם ננעלים ומנסים לברוח מהתגית ולהתמודד כאילו אין בעיה, והורים שכאשר הם מבינים שלילד שלהם יש בעיה אמיתית - הם מבינים פתאום שהם לא אשמים, ואז זה עוזר להם להתמודד טוב יותר עם הבעיה. (אני מהסוג השני, ונשמע שגם את...)
לכן מצטרפת לשאר שאמרו פה - להחליף מדריכת הורים. או לחפש מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית, שהתרשמתי ממנה לטובה מהיכרות מהצד, או לחפש פסיכולוגית, שאולי תצליח להבין לעומק ממה נובע הקושי שלו.
שולחת לך שוב חיבוק, כי זו באמת נשמעת התמודדות קשה מנשוא (וכן, גם אני חושבת שזה כבר לא רגיל בגיל הזה), ומתפללת בשבילכם שתמצאו את הדרך הטובה לעזור לו ולכם!
מה ההכשרה שלה?נעומית
סליחה שאני מתמקדת בזה
יש אנשים שמומחים לילדים רגילים, הם מבינים את המערכת הרגילה, יודעים לעזור לה ומדריכים מעולה בתוך המרחב הזה.
אבל הם מתקשים מאוד לזהות חריגויות ולהבין אותן.
הם לא למדו מספיק לדוג' על ויסות רגשי וחושי ואופני התקשרות שונים (לדוגמה, אני לא פסיכולוגית).
ולכן ההדרכה תהיה כזו שמתייחסת לילד כרגיל, עם כל העצות הרגילות.
נשמע שבאופן כללי, אתם עושים עבודה ממש טובה. וייתכן שיש קושי מהותי, ולכן הייתי הולכת להתייעץ עם מי שמכירה ולמדה על ילדים עם קשיים כאלה ויכולה להדריך בהתאם.
בנוסף, קצת מוזר לי שאחרי פגישה אחת היא קובעת שאין לו שום בעיה. אני חושבת שצריך קצת יותר מפגישה אחת כדי להחליט.
מסכימה עם זה גם ומוסיפהנויה12345
שלצערי אני פגשתי לא מעט מדריכות הורים עם כל מיני המלצות אבל עם שום הכשרה אמיתית...
הורים בגן שלי שהלכו לכמה כאלו ולא קיבלו שום עצה טובה ועשו רק נזק..
ממליצה לחפש נשות מקצוע עם הכשרה רלוונטית..
לצערי פגשתי לא מעט מטפלות בלי הכשרה שעושות הדרכת הורים לילדים עם אוטיזם, הפרעת קשב, ויסות חושי ועוד ועוד ועושות נזק...
לא כל מי שעשתה קורס בהדרכת הורים באמת יודעת מה לעשות...(תמיד כדאי לבדוק תואר רלוונטי והכשרה..)
נשמע לי שאתם והוא במצוקהעל הנס
ההתנהגות שלו נשמעת נורמלית.
יש לי ילד בן 5+
היה לו בכי כזה והתעקשות על שטות ודרישה ממש דומה למה שנתת.
דבר נוסף ראיתי שכתבת שהוא התחיל להתאזן זאת אומרת שכן תפסתם מה עוזר.
אבל לגבי זה שבגן הוא לא מתנהג כך וגם לא שמח ללכת לגן.ייתכן שהוא צובר המון בבטן בזמן שהוא בגן וההתפרקות פשוט יוצאת לו בבית בצורה הרבה יותר קיצונית.
מה שעלה לי זה דיברתם איתו ? שאלתם אותו בזמן רגוע תוך כדי משחק למה זה קורה?למה אתה בוכה בלילה? מה יכול לעזור לו?
אני שואלת את הבן שלי לא תמיד יש תשובה,אבל לפעמים הוא מצליח להסביר לי,לפעמים הוא לא יודע להסביר.
אבל שמתי לב שאם אני מדברת איתו מספיק זמן מראש זה מפחית את הפעמים של ההתפרצויות הללו.
אבל שלי לא קם בצרחות בלילה.
להגיד שילד שקם בוכה בצרחות בלילה שזה תקין נשמע לי לא תקין יש משהו שיושב על זה.
הוא לא מתעורר ובוכה כי יש מענה או אין מענה הוא בוכה וצורח כי משהו מציק,מפריע,מפחיד לא משנה מה יש סיבה אחרת....
ואם את מרגישה ככה בתור אמא אל תתני לאף אחד לערער את מה שאת מרגישה.
מצטרפת למה שאחרות כתבובארץ אהבתי
לי יש בת מתוקה בת כמעט 4.
גם אצלנו יש תקופות של בכי היסטרי על שטויות. ויש תקופות טובות יותר. (וגם אצלנו בגן היא רגועה ומתוקה ואהובה על כל הצוות, בלי רמז למה שקורה בבית...)
זה בהחלט יכול לקרות גם בגיל כזה. אבל ברור שיש פה קושי שצריך מענה.
באופן אישי אני התייעצתי פעם עם @אפונה וזה מאוד עזר לי.
האמת שזה היה בתקופה עמוסה מהרבה בחינות, אז הספקנו רק מפגש 'אינטייק' שבו היא שאלה אותי הרבה שאלות על הבת שלי, שנתנו לה תמונה מלאה יותר. ורק השאלות עזרו לי להבין טוב יותר את הילדה, מה בעצם עובר עליה ועל מה יושב הקושי. אחרי המפגש הזה כבר חווינו הקלה... (היו גם שינויים אחרים חיצוניים שהקלו קצת מהקושי, אבל גם ההבנה שלי, ועוד כמה טיפים שאפונה נתנה לי והשתדלתי ליישם, הקלו מאוד והפחיתו הרבה מהבכי. וכשהיו שוב טריגרים שהוסיפו קושי - ידעתי לזהות ולצפות לקושי ולאפשר את הבכי).
בקיצור - ממליצה מאוד על הדרכה בגישה ההיקשרותית. אני חושבת שזה יהיה לכם הרבה יותר מדויק ונכון.
אם כבר כתבתאפונה
באמת הרבה פעמים הורים מגיעים להדרכה ורוצים לשמוע משהו, לקבל איזה הנחיות שישפרו את המצב. ואז האינטייק נראה להם טרחני או אולי אפילו בזבוז כסף..
אבל האמת היא, כמו במקרה של הפותחת, שבלי להבין מה קורה בחיים של הילד לעומק זה ממש לא אחראי לייעץ ולהדריך.
ותודה על המילים הטובות! גם בפעם השניה זה משמח לשמוע
האם ניסיתם לפנות להתפתחות הילד דרך הקופה?יום שני
מתארים הכל לרופא ילדים והוא נותן הפנייה.
אצלנו בקופה היה גם מענה רגשי, גם ריפוי בעיסוק, גם עודת סוציאלית (יש גם קלינאית תקשורת אבל חא היינו צריכים)
והרגשתי שמנסים כולם יחד לעזור לילד
וואו תודה רבה לכולן ❤️❤️דיאן ד.
קראתי הרבה כבר אתמול ונורא ריגשתן אותי...
לא הספקתי לענות.
מנסה לענות מסודר.
קודם כל, ברור לנו שלא נחזור אליה. לא התחברתי לגישה בכלל.
וחוץ מזה היו כמה דברים לא אתיים בפגישה איתה שלא היו נראים לי.
לגבי הכשרה שלה? לא יודעת, אבל ברור לי שלא תואר רשמי.
האמת לא היה כזה דחוף לי תואר, אלא יותר חכמת חיים וניסיון.
אבל במקרה שלה היה נשמע לי שיש לה תפיסת חיים שבה היא תופסת את כל ההורים ומכניסה את כולם לאותה משבצת. בקיצור לא.
בעצמי מתלבטת אם ללכת למישהי אחרת.
כי בעצם העניינים די נרגעו עד שהגענו אליה, מצד שני אנחנו יודעים שזה בא והולך בגלים.
מי שכתבה פה על זום זה באמת רעיון כי לצאת מהבית ביחד ולמצוא בייביסיטר זה ממש קשוח לנו.
כתבו פה על אבחון בקופת חולים,
אז זה מאוד מתעתע.
כי הוא ילד מקסים מקסים מקסים.
בגלל זה גם לא היה נשמע לי שזה עניין של גבולות, כי אני תופסת אותו כילד צייתן וקשוב יחסית.
לא טאטאלה מצד אחד (שזה טוב, אני לא רוצה ילדים שהם יס מנים) מצד שני בעיניי יש גבולות בבית, יש סדר יום ומאוד ברור מה עושים מתי ומה לא עושים.
אין כל היום כל יום מאבקים אלא יש נקודות חיכוך מסוימות ששם מאוד קשה לנו
כאילו ברור לי שזה לא ילד עם בעיות קשב ובטח שלא נראה לי בעיות תקשורת.
כן אולי בהגדרה של ילד רגיש, אבל אין לי מושג אם זה דבר שמאבחנים אותו בכלל...
אם כבר חשבתי לפנות לקופת חולים לטיפול רגשי, אולי רכיבה על סוסים. כזה סוג.
אבל לא יודעת אם יאשרו ואם שווה להתאמץ על זה.
רק לגבי הטיפול הרגשיטריה
מניסיוני מאשרים בקופה ממש בקלות אבל לפעמים התורים ארוכים, אצלנו מאוד עזר אבל היו דברים אחרים.
את נשמעת אמא מדהימה, כל הכבוד לך על כל המאמצים.
אני לא ממליצהאפונה
על טיפול רגשי בגיל צעיר. הדרכת הורים הרבה יותר מתאימה ואפקטיבית בעיני.
עד איזה גיל הדרכת הורים יותר אפקטיבית?יעל מהדרום
בודאי גילאי יסודי, לפחותאפונה
לדעתי כל עוד ההורים מטפלים בילד (כלומר גיל ההתבגרות גם), תלוי גם בילד ובעיקר בנכונות של ההורים לעשות עבודה.
הבנתי...תודהיעל מהדרוםאחרונה
ממליצה לא לוותר על הדרכת הוריםאמאשוני
את מתארת גלים
גם כשהים שקט הוא מחביא מתחתיו דברים, וכשיש טריגר זה מתפרץ.
לא הייתי מוותרת על טיפול שורש ועל רכישת כלים שיעזרו לך גם בתקופות סוערות, גם מול שאר הילדים וגם מול עצמך.
לרכישת כלים יש אפקט כפול:
גם ביצוע בפרקטיקה, וגם רשת ביטחון.
רשת ביטחון חשובה כדי להשרות ביטחון בסביבה, מה שממילא תורם לרגיעה.
אם אני לא האופה הכי מומחית, בד"כ יוצאות לי עוגות סבירות. לפעמים גרועות.
אבל עוגות זה לא תחום שמאוד חשוב לי להתפתח בו, מקסימות יש ופלים בסופר.
אז לא משקיעה בהתפתחות שלי בתחום הזה וחיה בשלום עם הפעמים שלא הלך לי טוב.
לגוף אין חלקי חילוף, וגם לנפש, והקשר הבונה מול הילדים זה תחום שמאוד מאוד חשוב לי אידית להתפתח בו, ולכן בעיני שווה את ההשקעה.
השנים האלו חולפות בטיל!!
יש לי עכשיו שני גדולים (חטיבה ותיכון) הם בקושי בבית. יש להם כבר אישיות ורצונות ותיעדופים אחרים בחיים, יכולת ההשפעה לא אותו דבר. בעיני חשוב לנצל את השנים האלו במקסימום. בגיל הרך הילדים הם ספוג. מה שמלמדים אותם עכשיו זה כלים לכל החיים.
היום את מלמדת אותו איך לבטא תסכול, עוד שבוע הוא מלמד את אחותו התינוקת.
מהמקום הזה אני כן בעד הדרכה מסודרת. להטמיע שפה מסויימת בבית. על גבי זה בהמשך אפשר להשתלם עצמאית לצורך רענון וחיזוק.
וואי יצא לי מטיף, לא התכוונתי, מקווה שתביני מה רציתי להגיד.
החלטות טובות!
חשוב לי לומר שלא צריך איזה קושי מטורף כדי ללכתיום שני
להתפתחות הילד.
גם אצלנו האבחון הראה שהכל בתחום הנורמה...
אבל בגלל הקושי הרגשי היומיומי שאנחנו ההורים תיארנו, קיבלנו מעטפת.
וטוב לפעמים להתייעץ עם מומחים.
והילד מאוד צמח מזה! ממש ראיתי דברים שהשתפרו.
את מתארת קושי של ויכוחים, התעקשויות, חלק מזה היה אצלנו.
בעיני חבל לא לנצל את הקופה בה את מבוטחת לפני שהולכים לפרטי... או לפחות לנצל במקביל
דרך הקופהאיזמרגד1
אפשר גם לקבל ריפוי בעיסוק וכזה שיכול לעזור מאוד לילד עם קושי בוויסות רגשי, אם זה מה שיש לילד שלך
ותלוי באיזה קופה את, אבל רכיבה טיפולית וכזה זה לדעתי דרך הביטוח המשלים ומאשרים מאוד בקלות.
עוברים גדולים וניטור סוכרהרמה
יש מישהי שיודעת שבטבע שלה העוברים שלה גדולים? מעל 3.8?
בית החולים בדרך כלל מבקש לעשות בדיקות סוכר כל שעתיים מעל משקל לידה מסויים ולי זה מרגיש מיותר לאור העובדה שהמשקל גנטי אצלנו. במצב כזה לא נותנים לתינוק ביות מלא לגמרי ולא נותנים לעלות איתו ל למלונית. מישהי סירבה? יש אופציה כזו?
אצלי עשו בדיקה אחת אחרי הלידהאשת בעלי
אחת לי ואחת לתינוק
לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים
היתי בביות מלא
אצליפולניה12
ילדתי 3.8
3.9
4
לא זכור לי שעשו ניטור סוכר
פעם אחת ילדתי במשקל מעל 3.8 ולא זוכרת שבדקו סוכריעל מהדרום
לק"י
אולי פספסתי ובדקו פעם 1.
בטוח לא כל שעתיים.
אולי תלוי בשבוע של הלידה. אני ילדתי ב41+2יעל מהדרום
אוליפולניה12
אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3
זה היה נראה לי תגובה להודעה שליפולניה12
עד שזה התעדכן
לכן כתבתי לך חח
ילדתי משקל ענקראשונית
אזור הארבע וחצי קילו
ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה
וחבל
כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)
היית עם סכרת היריון? הנקת אחרי הלידה ?אשת בעלי
יכול להיות שזה משתנה
אצליטל אורי
יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).
ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה
לנו עשו ניטור סוכר בביות מלאשיפוראחרונה
שונאת לצאת מהבית שבתות ברמה שממשהדרים
מרגישה שאין לי שבתתתתת
בעלי רוצה ללכת לאחותו שהזמינה ואני מרגישה שזה ממש הקרבה בשבילי אוף מה לעשות ?
יודעת שצריכה להתחשב בו אבל זה הזמן היחיד המשפחתי והזוגי שלנו אנחנו בקושי מדברים כל השבוע עם עבודות מטורפות ושלושה קטנטנים צפופים
אוף..אינרציה
אם זה מנחם אותך, לפחות שבת תצא מוקדם בגלל שעון חורף. זה לא להימרח עד שמונה בערב.
אבל מבינה ממש.
אולי בערב שבת תהיה אפשרות לצאת לסיבוב רק שניכם חצי שעה שעה..
בסוף גם משפחה מורחבת, קשר עם האחים וקשר של הילדים עם בני דודים זה דבר חשוב.
מקווה שאת מרגישה בנוח אצל האחות בסך הכל.
בחירה שלכם.. אם ממש אין לך כוח, אז לא.
תודה יקרה נוסעים בסוףהדרים
אני מרגישה שם בנוח ברוך השם, פשוט אין נוח עבורי כמו הבית שלי והזמן שלנו, אבל אי אפשר אף פעם לא להיות עם המשפחה רק בגלל זה , תודה יקרה
מזדהה ממש ממש!קנקן שבור
בול אני
מה שכן, להורים שלו ושלי אני יוצאת פעם ב... כיבוד הורים...
משתדלת שזה יצא על שבתות חורף שאז זה קצר ויש מוצ"ש ארוך להשלים פערים זוגיים עם הבעל
אין לארגן את הבלגן של אחרי שבת, הילדים מגיעים מקולחים ישר למיטה ויחסית נשאר לנו ערב פנוי ונחמד
החלטות טובות!
תודה אהובה בסוף אנחנו נוסעיםהדרים
תודה על ההזדהות, אמרתי לבעלי שכמובן שהייתי מעדיפה להישאר בבית כמו תמיד אבל שאני רואה שהוא ממש צריך את זה ועושה את זה בשבילו. אגב גם לאמא שלי אני בקושי יוצאת כבר, לגמרי מעדיפה לארח
כל הכבוד אלופה, ועוד יותר אלופה שאת מארחת במקוםקנקן שבוראחרונה
מודה ומתוודה שאני בקושי בקושי מארחת, גם מהסיבה שאני רוצה את השקט שלנו (לא יודעת אם אני מקרה יותר חריג אבל בעלי הוא באמת אבא של שבת, אני איתם לבד כל השבוע, גם להם וגם לי ובטח שגם לו, נצרך השרט והלבד שלנו בשבתות)
כן הם רואים אותנו בתדירות די גבוהה במהלך השבוע
אולי תצאו לבית קפה ביום שישי בבוקר?רינת 24
את לא נהנית שנחסכים לך מלא בישולים?
לא כי אמנםהדרים
נחסכים בישולים אבל גם נחסכת ממני היכולת להשחיל מילה עם בעלי או להתייחס לילדים שלי בצורה נורמלית, אבל מאוד יכול להיות שבסוף זה צורך שהוא יותר שלי וכמובן שלילדים זה ממש כיף מדי פעם להיות עם בני דודים, לי זה יותר קשה מכולם כי אני אדם מאוד אינטימי
אז לאDoughnut
האמת אם הזמן היחיד הזוגי ומשפחתי לא הייתי מוותרת עליו, המשפחה הגרעינית שלכם קודמת למשפחה המורחבת לדעתי. ואני אישית ממש לא רואה מעלה בהלקריב משהו שממש לא נעים לי, הרבה פעמים במצטבר זה עושה נזק (וזה מאד תלוי מאיזה מקום בנפש מגיעה ההקרבה הזו).
ועוד משהו קטן שעלה לי, כתבת- יודעת שצריכה להתחשב בו- וישר עולה לי- למה? אולי שהוא יתחשב בך שקשה לך ממש ללכת? סתם נקודה למחשבה. זוכרת שאת עם קטנטנים ועבודה קשה ולא רואה סיבה שתתחשבי בו בדבר הספציפי הזה אם זה בא על חשבון הזמן הזוגי והמשפחתי שלכם.
אז מתי אמורים להיפגש עם המשפחה המורחבתוהרי החדשה
זמן משפחתי צריך להיות גם איכותי ולא רק כמותי ואם הוא יהיה מתוסכל מזה שהוא לא פוגש את המשפחה לא בטוח שזה יהיה זמן כל כך טוב יחד.
אני מאוד מאוד מבינה את הפותחת חושבת שצריך לחשוב כאן על שיח ועל פתרונות.
נגיד להחליט שנוסעים פעם בחודש למשפחה המורחבת וכל שאר השבתות מוקדשות לבית. נגיד להחליט מעכשיו שאם נוסעים לשבת אז במוצש עושים משהו זוגי כיף ומחבר.
לחשוב יחד איך שניכם מצליחים לראות את המקום אחד של השני בלי לכעוס ולקבל החלטה מתוך זה
אלא אחרי שכל אחד מבין איפה נמצא האחר לקבל החלטה משותפת שתעזור לשניכם. בסוף פעם מישהו אחד נותן יותר ופעם השניה. וצריך לראות איך זה קורה בלי תסכול ואגירת כעסים
נכון וזו הסיבה שאני נוסעת בסוףהדרים
אמנם בלב לא ככ שמח אבל כן שלם שהפעם זה זמן הוויתור שלי
זה לגמרי בא על חשבון הזמן שלנוהדרים
ופעם זה היה קורה המון, היום זה בערך אחת לחודשיים, וזו הסיבה שאני מתחשבת כי יודעת שזה לא עניין שבשגרה, מנגד עדיין ממש מרגישה שזו הקרבה בשבילי גם לעיתים רחוקות, כי השבוע ככ מעייף והשבת שלנו ככ מטעינה אותנו . אבל שלום בית זה חשוב תודה יקרה !! ניחמת אותי בתגובתך
כל הכבוד לך. תהנו בשבת.ממתקית
כשהייתי צעירה יותר עם כמה צפופים הזמינו אותנו מלאאא ותמיד הלכנו.
זה היה לי סוג של מנוחה, בלי לרדוף אחרי הילדים וכו... (אצלי תמיד בבית אחר הם סבלנים ורגועים יותר). בלי לבשל, בלי כלום. רק לארוז.
היום התרחבנו וגדלנו ב"ה, הלוואי ומישהו יזמין אותנו.
מי ישמין משפחה גדולה? אמא שלי לא מזמינה.
ממש חסר לנו
אז סתם כותבת, כל עוד מזמינים אתכם תצאו, תהנו מזה. יבוא יום שתהיו שבתות וחגים רצופים בבית.
ניראלי הבנתי מה מפריע ליחמדמדה
התלבטתי אם לעשות אנונימי אבל יאללה תסבלו אותי חחח
איך יולדים כשאין זמן??
אני מרגישה ש'אין לי זמן ללדת'
פעם ראשונה שאני מרגישה שאם מתחיל משו- זה יהיה כזה מסורבל…
רגע אז יורד לנו רבע משכורת בגלל שצריך שהוא ישאר איתי בבית יולדות וקצת אחרי אולי (ובעבודה מגעילה שלא צבר עדיין מספיק ימים)?
והילדות, מי יהיה איתן כשאני באשפוז, אמא שלי אבל כולנו יודעים שמסובך לה, ואחותי הרגע שמרה על הילדים של גיסתי שהרגע ילדה אז שוב להפיל עליה?!..
אבל זה פחות הילדות כי מקסימום כן אני אפיל אותן על אמא ושתתמודד
אבל בעלי
כילו, אני רואה את זה קורה חח
מאמי יש לי צירים
אוקיי מה זה יש לי צירים?
אני כבר שעתיים כל עשרים דק ישלי התכווצות ממש
אבל כל הזמן יש לך התכווצויות לא?
לא הפעם זה אחרת
אוקיי אז לבוא הביתה?
לא יודעת ניראלי
מה זה אומר אני רוצה לדעת אם להגיד למנהל שאני חותך
הבנתן? מסורבל חחח
ואם בסוף זה כלום? הלך עוד יום…
מצד שני
וואו כמה שאני רוצה להיות אחרי
בראש שקט
בנחת
תינוק בידיים
חופשת לידה
זמן
שלווה
להתחיל לחזור לעצמי אולי בגוף לאט לאט
אבל מרגיש לי שאין לו פניות לזה והאדם המרצה שאני מתרחק מכל מה שקשור לזה…
הוא כאילו על טייס אוטומטי כבר חודש
וכמו שאולי אפשר לטוס על טייס אוטומטי אבל לא להמריא ולא לנחות- אז גם לא ללדת…
לפני לידה קודמת בגלל איזה חשש היינו במלא בדיקות אז חייבים להיות ממש 'על זה' שכבר זה מתקרב
עכשיו זה כאילו באוויר כזה
ומצד אחד זה טוב שאני לא יושבת וממתינה
מצד שני אני מפחדת שאני אנעל (אתמול קניתי אבקת כביסה לתינוק, ואמרתי טוב נכניס מכונה, ובאלי להוריד תוויות מהבגדים וכזה הייתי כזה מה אני עושה לא בקטע מבוהל בקטע של מתיייי מתיייי נכניס לידה?!?! בקיצור הורדתי תוויות אבל לא כיבסתי, וגם לא את העגלה עדיין צריך להביא אותה מהמחסן לפתוח את האריזות שלה)
יצא לכן ללדת בתקופות עמוסות שכאלה? (לידה ראשונה בדיוק סיימתי תואר ושנייה בעבודה שלא אכפת לי ממנה ובעלי היה אברך בשתיהן אז דיי פנוי אז אני לא מכירה אחרת…)
בלידה הראשונה ישבתי עם בעלי וניסינו לבדוק מתישימושית
זה יהיה נח שהלידה תהיה, הגענו למסקנה שרק בשבוע 41 יהיה נח, ושבשבוע 38- זה הכי לא טוב
בסוף ילדתי בשבוע 38 ושרדנו את זה.
היה קשוח אבל לא נורא כמו שהצטייר לנו בדמיון... אני חושבת שבסוף כשמגיע הרגע של ההתמודדות דברים נראים אחרת ומסתדרים אחרת מאשר בדמיון
יש משו שלא הבנתיהמקורית
עד לא מזמן בעלך לא עבד במשך תקופה לא?
אז מה הלחץ על עוד רבע משכורת אם הסתדרתם בלעדיה עד לא מזמן?
קרה משו ששינה את המאזן הכלכלי בצורה דרסטית?
יפה את אוחזת חחחחמדמדה
הדירה שאנחנו מקבלים מהקבלן מתעכבת כבר כמה חודשים
היה אמור להיןת לנו כבר מפתח אחרי העיכוב שחישבנו
מנגד, כן עברנו מההורים כי מצאנו להשכרה מציאה
וחוץ מזה
אני אדם לחוץ כלכלית עד מאוד מאוד מאוד ממש ממש ממש ואני לא מסוגלת קשה לי השכל שלי מתפוצץ
נראה לי שאת מלחיצה את עצמך נשמההמקורית
תסתכלי על זה בצורה קרה רגע: הרבע חודש הזה יקריס אותך חלילה? ימנע ממך מלשלם חשבונות? באמעל חשבון האוכל של הילדים חלילה?
אם לא - שחררי
לדעתי זה צורך סופר לגיטימי שלא מוותרים עליו סתם כך
ובכללי כאישה להיות לחוצה כלכלית זה מאוד לא בריא בעיניי. זה עבודה שהיא לא שלך.
הוא לא יקריס אותי לאחמדמדה
המשפט האחרון שלך מאוד נכון חח
אבל מאןד קשה לביצוע…
יש ברוך ה' הרבה קניות, קניות שמחות ובריאות
ןאני לרגע לא מתלוננת גם ההורים חמודים מרעיפים
פשוט לחוץ לי הקטע הזה איפ
זה משהו שהולך איתך כל הזמןיערת דבש
אני זוכרת את זה אצלך עוד מפעם
משרשורים קודמים שלך
במקומך הייתי מתעקשת על טיפול טוב שיעזור לך לעבוד על הנושא הזה מהעומק
ובעז'ה גם לשחרר ולהרפות
נכון יש הרבה קניותהמקורית
בכלל החיים שלנו והיומיום שחנו זה הרבה קניות
אנחנו צורכים הרבה
אבל זה חלק נורמטיבי ולגיטימי ומבורך בחיים
ואגב אאלט לא דיברת גם באחד השרשורים על היפוך תפקידים בין הבעל לאישה (זו היית את? לא בדקתי בכרטיס האמת),אז זה גם חלק מזה. להבין שאת יכולה וצריכה להוציא על עצמך. להתייחס לעצמך כאישה שמרשה לעצמה להשקיע בעצמה ולהרשות לעצמה ולהגשים את הרצונות שלה באמצעות כסף, בין היתר. אין מה לעשות בסוף זה אמצעי ולא מטרה ככל שתתייחסי לכסף שנחסך כבזבוז ותחיי במרדף אחרי עוד כמה שקלים שלא לצורך כשיש צורך להוציא, את מונעת מעצמך התקדמות חשובה בעיניי גם בעניין הזה כי את זו שעומדת על ה"שיבר" כביכול. זה אותו נושא בעיניי, זה חלק ממכלול
בקיצור - אני בדעה שצריך לטפל בזה.
יש דברים יותר חשובים מכסףנעמי28
כמו הרגע הזה וכמו החיים עצמם.
כסף נועד כדי לשרת אותנו ולא כדי שנעבוד אצלו.
לידה זה זמן מרגש ורגע ענק ומשמעותי בחיים, גם אם "יתבזבז" עליו יותר זמן מהמתוכנן, גם אם תפסידו כסף, גם אם תכנסו למינוס רגעי, אין תחליף לרגע הזה.
אם את מרגישה שיש לך לחץ מאוד חזק לכסף כדאי לחשוב על לטפל בזה בדרך כלשהי כשיהיה לך זמן, כי זה ממש לא קשור לכמות כסף שיש בחשבון, זה תודעה. אני מכירה מקרוב אנשים מאוד עשירים עם תודעה כזאת.
שיהיה בקלות ובמזל טוב❤️❤️❤️
את יודעת מה מצחיקחמדמדה
שניסיתי להתחיל
את יודעת כמה עולה מפגש?
אז הפסקתי🙈
מזל שאנחנו לא קובעים מתי תהיה הלידההשם שלי
הרבה פעמים הלידה יוצאת בתזמון לא נוח, או שכל הזמן יש עומס ושום זמן לא נוח.
היו לי לידות בתקופות של חגים, טסט, מעבר דירה, חופש גדול, לידה מוקדמת פתאומית.
בסוף מסתדרים עם מה שיש.
אני מציעה לבחון הנחות יסוד מחדשהשקט הזה
יישאר איתך בבית יולדות?
כן, זה נחמד אבל זה לא מחוייב המציאות
אולי בלידה ראשונה, שניה זה מתאים. כשיש ילדים נוספים בבית צריך בעיני לבחון מחדש. הוא יכול ללכת לעבודה, לפחות לחלק מהזמן (אם זה אפשרי)
מי יהיה עם הילדות?
אם חושבים על הלידה כאירוע של כמה שעות ולא כולל הימים של האשפוז אז אפשר למצוא פתרונות של שכנה/ בייביסיטר/ אולי אפילו יסתייע וזה יקרה בזמן המסגרות
זמינות של הבעל ללידה- אולי צריך לחשוב על אופציה של מלווה אחרת שיותר זמינה לך ורק כשממש תהיי בחדר לידה בעלך יצטרף.
לא אומרת שככה הדברים צריכים להראות, פשוט חושבת שאפשר לשקול מחדש דברים שנראים לנו מובנים מאליהם
מצטרפת... מלידה ללידה הבית דורש יותרחושבת לעצמי
ולדעתי יש עניין שאחד ההורים יישאר עם אלה שבבית, לחלק מהזמן.
לשים אצל אנשים שקשה להם לשמור על ילדים זה קשוח קצת, לא?
שמתי לב שכשאני מארגנת לי בראש פתרונות לכל תרחיש, אני מצליחה להיות רגועה...
אין לי בעיה שיילך לכמה שעותחמדמדה
אבל לינה לדעתי לא שייך לבד (ואני הולכת לאיכילוב כדי לקבל חדר לבד כי מגעיל אותי להיות עם עוד…)
ולא שייך מישו שהוא לא בעל
אני ילדתיאנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 20:32
עכשיו, גם לנו שני ילדים בבית.
בגדול הייתי ביות מלא, חדר לבד ובעלי היה איתי מעט מאוד.
כמובן שהיה בלידה. אבל אחר כך חזר הביתה בשביל הילדים.
הוא הגיע כל יום לשעתיים להיות איתי במהלך היום, אבל גם ככה הילדים עוברים שינוי משמעותי ולא רצינו שגם הוא ייעדר להם.
בגלל שהייתי לבד ובלי מלווה, כן הייתה חשובה לי שתהיה אופציה לתינוקייה. אבל בפועל רוב מוחלט של הזמן לא השתמשתי בה. פעם אחת כשהיה לי קשה
ובפעם אחרת האחיות שמרו עליה קצת בעמדה שלהם.
אז ברור שאצל כל אחת ההתאוששות אחרת, אבל זה כן אפשרי
יקירתי, יצא לך ללדת בקורונה?מתואמת
אני ילדתי פעם אחת, ובדיוק כל בני המשפחה שלי נדבקו בקורונה. אז לא רק שישנתי לבד חמישה ימים (כי היה קיסרי) - בעלי אפילו לא בא לבקר אותי בכלל, שלא לדבר על הילדים.
זה היה בהחלט לא נחמד, אבל אפשרי...
וברור שבכל שאר הלידות, גם לא בראשונה, בעלי לא ישן איתי... למה שיסבול גם הוא?🤭 (כמובן גם לא הייתי בחדר שמאפשר את זה)
בקיצור, נראה לי שבאמת יש כמה הנחות שכדאי לך לסכל לפני שאת יולדת
ותתפללי שהכול יעבור בשלום, גם מכל הבחינות ה"שוליות" של נוכחות הבעל ושל השמירה על הילדות, וכמובן מבחינת הלידה עצמה!
אף פעם בעלי לא ישן איתי בלידותהשם שלי
לא בלידה הראשונה, לא בביות מלא, לא אחרי קיסרי, ולא בשבת.
וגם לא מישהו אחר.
לי אישית אין צורך שיהיו איתי כל הזמן.
וגם אם את מרגישה צורך, תשקלי את זה מול שאר השיקולים.
האמת שיש לך הרבהשלומית.
הנחות מאוד מגבילות שלדעתי מוסיפות לעומס וללחץ...
קודם על העניין הכלכלי. הכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. ואם אנחנו עבדים של הכסף אז פספסנו את הנקודה...
וגם לינה. אצל רוב האנשים כשזו לא לידה ראשונה הבעל לא נשאר. והכל בסדר. טיפה מאתגר, נעזרים באחיות, והכל בסדר.
ואם חייבים עזרה בלילה, יש בהחלט הרבה אופציות שהן לא בעל. בת משפחה, חברה, דולה...
נשמע שהרבה מהלחץ והעומס יכול להיפתר בשינוי תודעה ולאו דווקא משינוי במציאות...
כמובן זו החלטה שלך אם זה שינוי שאת רוצה לעשות, מה גם שלפעמים שינוי תודעה לא קל יותר משינוי חיצוני
הייתי שוקלת לחזןר הביתה כמה שעות אחרי הלידהירדנית
התאוששות הרבה יותר טובה אם את שואלת אותי
ולאחרים יותר קל לעזור כשאחד ההורים בבית ולא עסוקים בנסיעות וארגונים.
גם לילדים זה הרבה יותר מרגיע שאמא לא נעלמת לכמה לילות פתאום
למה לא שייך?השקט הזה
בלידה השלישית שלי הייתי עם אמא שלי באשפוז אבל דווקא בחדר פרטי הייתי יותר מרגישה בנוח להיות לבד לגמרי (בלידה השניה הייתי לילה לבד במלונית).
כאילו מרגיש לי יותר נוח להשאיר את התינוק לבד ולהכנס לשירותים בחדר פרטי, מאשר בחדר עם עוד מישהו.
וברור שזה אישי, אבל מבחינתי גם חברה/ אחות/ דודה/ אמא זה ממש אופציה.
למה לא שייך לבד? את ילדה גדולה...יראת גאולה
לא מדברת על כמה דקות אחרי הלידה, אלא כמה שעות אח''כ, אחרי שהתמקמתם ואת בסדר, בשביל מה צריך את הבעל 24 שעות?
וואו איזו שפיטהדרשתי קרבתךך
מה זה קשור לילדה גדולה ?
אני ילדתי לידה שהייתה סבבה לפי הספר, ללא אפידורל וללא תפרים ב"ה
ובכל זאת הייתי חלשה מאוד מאוד מאוד
עשיתי את כל הזירוזים והגעתי ללידה עצמה חלשה וקל וחומר שאחרי
בעלי לא היה שם להרמת המורל אלא לעזור לי פיזית להביא אוכל ולהרים לי את התינוק להנקות. ברמה שאם הוא לא היה - כנראה שלא הייתי מצליחה להניק ומתיאשת.
עצוב התפיסה הזו שמצפים מיולדת יאללה ילדת הכל בסדר תחזרי לחיים.
ושוב לא מדובר כאן על זמן ארוך (הלוואי) אלא לזמן האשפוז.
אני אישית השתחררתי אחרי 36 שעות מבי"ח אבל כן כל זמן שיכלו להיות איתי ובעיקר ב24 שעות הראשונות זה קריטי להרבה נשים.
בלידה קודמת אכן תוך כמה שעות הייתי יותר מאוששת וזה לגמרי תלוי.
צודקת. באמת יצא לי ממש קוטל ולא נעים. מתנצלתיראת גאולה
התכוונתי למה לבוא מראש עם הנחה שאת לא מסוגלת להיות לבד בלילה,
אלא לראות לפי העניין.
ברור! שלפעמים זה קריטי.
לפעמים לידה גם מסתיימת בניתוח...
אבל כאילו לצאת מנקודת הנחה שהבעל חייב לעצור את החיים ל48 שעות להיות עם היולדת זה פריווילגיה שלרוב האנשים יש אילוצים שלא מאפשרים,
ואין סיבה שרק עצם הנקודה שאת יולדת, אז את לא מסוגלת להיות לבד בלילה מחוץ לבית,
כי לזה עדיף לדעתי לחשוב מראש שאת מסוגלת ואת גדולה ויכולה, גם אם זה לא הכי נעים להיות לבד, ולאפשר לשאר בני המשפחה שגרה רגועה עד כמה ששייך גם בימים האלו.
תאמיני לי, אין מסוגלת כמוני…חמדמדהאחרונה
אחת הסיבות שאני ריצה לקחת רק את בעלי
זה כי אני תמיד מסתדרת. אני מעולה ויכולה (גם כשאני לא)
אז אני צריכה שיהיה איתי מישהו לא כי יוצאת מנק הנחה שאני מסכנה חלשה ואומללה
אלא כי אני יודעת שגם מאחות כנראה לא אבקש עזרה
והוא ישים לב…
בניגוד לדעות פהיערת דבש
בעייני כן להתאמץ על זה שהבעל ישאר לשון איתך בבית החולים
זה עולם אחר
והתאוששות אחרת
העזרה עם התינוקי בלילה, התמיכה הנפשית ממנו,
אין לזה מחיר בעיני
( לא תמיד הצלחנו ונשארתי גם לבד, אבל זה בדיעבד ממש בעייני ופעם הבאה אתעקש על זה יותר)
מסכימה. כל עוד אפשר להתאמץ על זההמקורית
זה עדיף
גם אם במהלך היום הוא ילך לנוח ולהיות עם הילדים האחרים ויהיה לך ליווי אחר - בלילה לפחות זו הרגשה אחרת
מסכימה מאודשיפור
אחיות נכנסות לבדוק שהכל בסדרנעמי28
גם איתי בעלי לא ישן מעולם
לא חשבתי על זה בכלל, האמת.
כשהיה לי קשה ויתרתי על ביות מלא
זה אפשרי, רוב היולדות ככה.
אם זה חשוב לך ממש, אולי אחות?
אולי קצת ירגיע- שבעים אחוז של לידות מתחילות בלילהשיפור
אצלי כולם התחילו או בשבת או בלילה כך שאף פעם לא הייתי צריכה לקרוא לבעלי באמצע היום... ונראה לי שזה לא במקרה, הנחת של שבת או לילה מאפשרים ללידה להתחיל.