באמת שלא…
אבל אתן היחידות שאני יכולה לשתף/לפרוק/להוציא
ולהיות אמיתית בלי מה יגידו…
תקופת החגים
כל המשפחה שלי באושר, בשמחה זה חג מלא אור אצלנו
יום הדין קרב ובא…..
והיום אבא שלי אמר לי
״מה איתכם? החגים פה״…. וקיבלתי צביטה
אנחנו לא בקשר
בכלל. בכלל. בא פעם בחודש לראות את הילדים(מרצונו) וזהו
לא מדברים על כלום
עם הכל אני מסתדרת (תודה לה׳ על משפחה מהממת שעכשיו אני מבינה למה זכיתי בהם!!!!)
לא ביקשתי ממנו דבר
כל החופש היתי עם שתיהם כל יום מקום אחר לטייל הוצאתי אותם בלי סוף לכל מקום אפשרי
קמתי בלילות לבד(עדיין למעשה…),טפלתי שחלו.
הייתי שם רק למענם ובשבילם! לא היתה לי דקה של מנוחה
דקה.
הוא אצל ההורים שלו
ישן אוכל עובד
חמתי כל הזמן מגששת מתי הוא יחזור הביתה
אבל רק זורעת מלח שאני אשמה בהכל.
למה הציפייה ממני לעשות את הפיוס כי חגים?
למה?
הוא לא רואה את הכאב ,התיסכול שלי
בשום צורה.
רואה רק את עצמו
במה הוא צודק.
אל תגידו לי גבר
לא מענין אותי.
איפה הוא? איפה?
נלחמתי עד הטיפה האחרונה מהרגע ששם לי טבעת
לא ויתרתי.
חמתי בפב מלא אמרה לי שנתים אחרי הנישואין
״מכל הילדים שלי הוא הכי קשה ואני שמחה שהוא התחתן ועזב את הבית״
איזה משפט בורא עולם…
ועם הכל התמודדתי לבד , אכלתי קריזות מה לא…
למה אני צריכה לפייס כל הזמן?
הבלגתי על דברים הזוים!
סלחתי על פגיעות נפשיות ברמה גבוה!
ויתרתי על עצמי בלי סוף. החלומות שלי בקרקרעית בגלל זה.
למה אני? למה?
ושלא תתבלבלו הוא השצנה, מאוד
עשה עבודה עצמית מאוד גדולה.
אבל עדין לא מספיק לי
לא רוצה בית מתנדנד, בית שאני הולכת בו על ביצים.
רוצה בית אמיתי. זוגיות טובה.
כמו שראיתי כל חיי אצל הורי היקרים
היו מכשולים אבל ראיתי אותם ביחד
ככה אני רוצה.
לא רוצה שיחזור הביתה משום מה טוב לי לבד
לא מרגישה במלחמה יומיות והישרדותית.
שיעזבו אותי, חגים לא חגים
רוצה לגדל את ילדיי בשמחה ובאהבה, אמא בריאה!!
שנה חדשה תכף מגיעה
בורא עולם, די
הטוב בעיניך תעשה… הבת שלך עייפה.
אבל אתן היחידות שאני יכולה לשתף/לפרוק/להוציא
ולהיות אמיתית בלי מה יגידו…
תקופת החגים
כל המשפחה שלי באושר, בשמחה זה חג מלא אור אצלנו
יום הדין קרב ובא…..
והיום אבא שלי אמר לי
״מה איתכם? החגים פה״…. וקיבלתי צביטה
אנחנו לא בקשר
בכלל. בכלל. בא פעם בחודש לראות את הילדים(מרצונו) וזהו
לא מדברים על כלום
עם הכל אני מסתדרת (תודה לה׳ על משפחה מהממת שעכשיו אני מבינה למה זכיתי בהם!!!!)
לא ביקשתי ממנו דבר
כל החופש היתי עם שתיהם כל יום מקום אחר לטייל הוצאתי אותם בלי סוף לכל מקום אפשרי
קמתי בלילות לבד(עדיין למעשה…),טפלתי שחלו.
הייתי שם רק למענם ובשבילם! לא היתה לי דקה של מנוחה
דקה.
הוא אצל ההורים שלו
ישן אוכל עובד
חמתי כל הזמן מגששת מתי הוא יחזור הביתה
אבל רק זורעת מלח שאני אשמה בהכל.
למה הציפייה ממני לעשות את הפיוס כי חגים?
למה?
הוא לא רואה את הכאב ,התיסכול שלי
בשום צורה.
רואה רק את עצמו
במה הוא צודק.
אל תגידו לי גבר
לא מענין אותי.
איפה הוא? איפה?
נלחמתי עד הטיפה האחרונה מהרגע ששם לי טבעת
לא ויתרתי.
חמתי בפב מלא אמרה לי שנתים אחרי הנישואין
״מכל הילדים שלי הוא הכי קשה ואני שמחה שהוא התחתן ועזב את הבית״
איזה משפט בורא עולם…
ועם הכל התמודדתי לבד , אכלתי קריזות מה לא…
למה אני צריכה לפייס כל הזמן?
הבלגתי על דברים הזוים!
סלחתי על פגיעות נפשיות ברמה גבוה!
ויתרתי על עצמי בלי סוף. החלומות שלי בקרקרעית בגלל זה.
למה אני? למה?
ושלא תתבלבלו הוא השצנה, מאוד
עשה עבודה עצמית מאוד גדולה.
אבל עדין לא מספיק לי
לא רוצה בית מתנדנד, בית שאני הולכת בו על ביצים.
רוצה בית אמיתי. זוגיות טובה.
כמו שראיתי כל חיי אצל הורי היקרים
היו מכשולים אבל ראיתי אותם ביחד
ככה אני רוצה.
לא רוצה שיחזור הביתה משום מה טוב לי לבד
לא מרגישה במלחמה יומיות והישרדותית.
שיעזבו אותי, חגים לא חגים
רוצה לגדל את ילדיי בשמחה ובאהבה, אמא בריאה!!
שנה חדשה תכף מגיעה
בורא עולם, די
הטוב בעיניך תעשה… הבת שלך עייפה.
