מה דעתכן? התרחקות בגלל קורונה - בלי סקילה בבקשה!!בתשובהתמיד

שמעתי יותר מוקדם משהו שמאוד הרתיח אותי, האמת, על בת דודה שלי.

היום היא חזרה לבית הספר, היא בכיתה ד' החמודה.

היא חזרה מהבית ספר, התקשרנו לשאול אותה אך היה היום הראשון, היא אמרה בסדר ובמהלך השיחה היא פשוט פרצה בבכי,

שלא התקרבו אליה ולא רצו לשבת איתה או לשחק איתה כי היא לא התחסנה ולא עשתה בדיקה לפני.

 

ההורים שלה מחוסנים שניהם, כולם מרגישים טוב, לא השיגו לה ערכת אנטיגן - וחייב לציין לא שזה חובה!!! (לאח שלה כן עשו)

 

זה ממש ממש הכעיס אותי ההתנהלות הזאת,

השיח הפתוח על זה,

מאז שהתחיל כל הסיפור הזה אנשים לא מתנהגים כמו בני אדם, מחילה.

 

מה דעתכן?

הורמונים או שזה באמת מוצדק?

 

ואם את מאוד רגישה לנושא הקורונה, אשמח מאוד לא לקבל סקילה. תודה!

נשמעת ממש מוזרה ההתנהגות של הילדיםשחרית*
היא לא אמורה להיות מחוסנת בגילה. והבדיקה המהירה אכן לא היתה חובה. אצלנו בכלל לא בדקו מי עשה ומי לא, רק המליצו לעשות.

מצד שני להגיד בהכללה "מאז שהתחיל הסיפור אנשים לא מתנהגים כמו בני אדם" זה שגוי בעיני, כי זו באמת התנהגות חריגה ולא נראה לי שהיא מאפיינת את מה שקרה היום בכיתות ד ברחבי הארץ (אני מקווה..)
אני אומרת את זה מנסיון, שכבר לא רואים אנושיות כלכך, רק חרדהבתשובהתמיד

מתמדת...

 

בהריון הראשון שלי שהיה הרבה סגרים, אנשים התנהגו אליי ברחוב גועל נפש.

והכל בגלל הקורונה.

אני לא נתקלת בזהשחרית*
גם אלינו התנהגו בגועל נפשפשיטא
רק מהכיוון ההפוך.
נשמע שזה תירוץ של התלמידיםאין לי הסבר
אני בטוחה שיש שם משהו עמוק יותר...
כדאי לברר מה יש שם, ומי מהילדים מתסיס כנגדה.

זה מאוד מוזר, היא ילדה מאוד חברותית ומסתדרת בכיתהבתשובהתמיד

כדאי לברר שוב

זה לא אומר כלוםאין לי הסבר
גיסתי הייתה ממש נחשבת כמקובלת, והגיעה תלמידה חדשה והיא מצאה את עצמה מוחרמת😔

כדאי לברר, שזה לא ייגרר למקום גרוע יותר!
מסכנה. לא יפהאורוש3
ואני כן לחוצת קורונה. תכלס אם לא עושים בדיקה כזו כל יום יומיים לא רואה כזה וואו בבדיקה הראשונה הזו בדווקא.
חושבת שיש אולי קצת אובדן אנושיות אבל זה משני הצדדים. אנשים שלא מקפידים ומסכנים את הסביבה בחוסר אחריות. לא אמרתי שזה המקרה. סתם לא התחברתי להכללה.
ברור שלא כולם איבדו אנושיות, אבל הרוב ממה שנתקלתי...בתשובהתמיד
עבר עריכה על ידי אין לי הסבר בתאריך כ"ד באלול תשפ"א 18:37

את צודקת, נהיה שיח קצת תוקפני בנושא הקורונהמזלטוב
בין המבוגרים וזה כמובן משפיע גם על הילדים
לצערי

ואני מהאנשים שכן מתחסנים ונזהרים וזה חשוב להם וכו' וכו'
רואה מסביבי אנשים שאיבדו את הכיוון. לא במעשים. אלא בתוקפנות כלפי מי שלא
ילדים נורא מכניסים לתבניות. לבקש מהמורה לדבר על זה בכיתהPandi99
לא הגיוני. לא מחסנים עדיין כיתה ד.1112
אני מרגישה בדיוק הפוך ממךיעל2020
מרגישה שמאז הקורונה איבדתי את האמון בבני אדם.
זה ממש כואב לי לכתוב את זה, אבל אני מרגישה שיש אנשים שאיבדו רגישות והתחשבות באחרים.
אני רואה אנשים שמזלזלים בבידוד, שולחים ילדים שלא מרגישים טוב לגן, מזלזלים במסכות. ולצערי זה קורה גם הסביבתי הקרובה.
הלכתי לבדיקת קורונה אנשים עומדים בלי מסיכות צפופים אחד לשני נדחפים (וזה אנשים שבטוח כמה מהם חולים) עמדתי בצד וחיכיתי במשך שעה וחצי ואח"כ אני צריכה לריב עם אנשים שזכותי להיות חלק מהתור גם אם אני לא נדחפת.

בקשר למקרה הנוכחי, ברור שהילדה ממש מסכנה וזה לא היה צריך לקרות אבל אני בהחלט הייתי כועסת על מקרה כזה ומאשימה את ההורים. לא ממש קשה להשיג בדיקה היום, גם אני לא הספקתי להגיע לגן לקחת אז הלכתי לקנות בסופר פארם ובזבזתי על זה הרבה זמן. זה לא חובה מסיבות משפטיות אבל כן הצפייה שכל אחד יראה מחוייבות הדדית אז אם זה מה שנקבע כל אחד צריך לעשות.
אגב יש כאלו שממש בונים על זה כמו למשל אחותי שהיא בקבוצת סיכון כמעט שנה וחצי שהיא כבר לא לומדת ועכשיו בגלל שכולם עשו בדיקות לפני ההורים שלי העזו לשלוח אותה ליומיים, כמובן לא בשביל הלימודים אלא בשביל הנפש שלה. ואני חושבת שבצדק הם היו כועסים על זה שאחד ההורים לא היה עושה את הבדיקה
קטן עלינוטוביטובה
אצלנו ילדים חולים מאומתים מסתובבים חופשי מטיילים משחקים עם ילדים אחרים....וזה לא משפחה אחת
ניצחתי לא?
מרתיח
הזיהאורוש3
אוי ואבוי...בארץ אהבתי
אצלנו היו ילדים שאבא שלהם היה חולה בקורונה, ויצאו לשחק במתקנים ליד הבית כשהיה שם כמעט ריק (רק כמעט, גם אנחנו היינו שם, ברגע שקלטתי ברחנו...). כמה ימים אחר כך היו כבר מאומתים, אבל בשלב הזה כבר הקפידו ובאמת לא יצאו...
מכעיס כל כךאביול
מרגישה כמוך.אורוש3
לגמרי אובדן האמון. כל כך כעסתי. ממש שבר. ועכשיו באלול יש לי מצפון.
מזדהה כל כךיעל2020
אם אין חובה לעשות בדיקה אין מה לכעוס על ההוריםבתשובהתמיד

ילד מרגיש טוב בריא, יש לה 2 הורים בסיכון שהתחסנו. אין לה שום סימפטומים.

ויותר מזה, ממתי זה הפך להיות דיון ציבורי ולא תחת חיסיון?

אני ממש לא מסכימה.

אוקיי אבל יש כאלו שהם אסימפטומטייםיעל2020
וגם לא חסר מחוסנים שנדבקו.
וזה לא חובה כי לפי החוק אסור להכריח (אם היה אפשר היו מכריחים ואל תשאלי אותי על ההגיון שבזה)
ויש לי סיבה לכעוס אם הם לא עושים את המאמץ המינימלי הזה כדי לא להדביק אחרים. מה ביקשו לעשות בדיקה אחת לפני תחילת שנה כדי שלפחות הכמה ימים האלו יהיו שפויים?
ולא הבנתי מה אמור להיות תחת חיסיון? אם הכוונה היא לבדיקות אז כיוון שלצערנו כל אחד משפיע על השני אז כבר לא שייך עניין החיסיון.
הלוואי שהייתי יכולה לשים מסיכה וככה להיות מוגנת אבל מה לעשות שכל אחד במגיפה הזו תלוי בחסדים של האחרים
לא ביקשו לעשות שום בדיקה, אז מה הציפיה? לעשות בדיקה כל 3 ימיבתשובהתמיד

ם? למשך שנה שלמה?

 

יש סיבה שזה לא חוק

בטח שביקשויעל2020
אחרת למה כולם כן עשו והיא לא? היתה בקשה מכל ההורים לעשות בדיקה בתחילת שנה
לא ביקשו, וזו לא חובה. לא בטוח שכולם עשו גם.בתשובהתמיד


גם אליי התנהגו מגעיל .... יש אנשים דוחים שחושבים את עצמםנפש חיה.
יותר טובים ממי שבחר אחרת.


גועל נפש.

אני ניתקתי קשר

מציעה ללמד אותה לסנן תגובות
זה קצת קשה בגילה , אז בעיניי - חובה חובה
לערב את המורה ולדרוש ממנה שיחה כללית לכיתה שהמסר הוא : אנחנו מקבלים את כולן גם אם יש מחלוקות/ חלק בחרו אחרת. מכבדים כל אחד ומתייחסים כראוי!
לדמיין מסך שחור שמוציא את כל הערות שהיא שומעת
זה באמת לא בסדראביול
רוצה להאמין שהמורה לא ידעה על זה...
למרות שאני מבינה את ההתנהגות. יש הרבה ילדים שהגניסו את כל הכיתה שלהן לבידוד... אבל זה עדיין לא מצדיק את זה בכלל
ואני גם לחוצת קורונהאביול
אבל עדיין מקלידה על דרך ארץ. וכל רוב האנשים שאני מכירה. אז לא נכון להכליל
מסכימה איתךאנונימיות
כי קודם כל זה פשוט לא צריך להגיע לילדים!!!
לא יודעת למה ילדים בכלל ידעו שהיא לא עשתה בדיקה, אסור היה לה להסגיר מידע כזה.
אני מרגישה שזה מכל הכיוונים אבל איןהספק שהתקשורת והעליהום שעושים ממש מוציא אנשים מפרופורוציה.
עצוב שזה ככה.
גם מזעזע אותי לקרוא את כל האחיות והרופאים שפתאום "אין להם חמלה" כלפי מטופל שלא התחסן כי הוא עשה את זה לעצמו. באמת?!?!?!
למחבל מתאבד- יש חמלה, לחולה ריאות מעישון כרוני- יש חמלה, למבוגר שנהג שיכור- יש חמלה, לאדם שהתפרץ באור אדום- יש חמלה, למי שלא התחסן לקורונה- שלא יצפה לחמלה. ברצינות?!?! מה עם שבועת הרופא? זה תפקידכם, וגם אם אין חמלה תשמרו בלב.
ואני מחלימה ומחוסנת ושומרת על כל ההנחיות
לגבי הפוסט של הרופאהאביול
היא מחקה אותו. אבל הוא נובע מקושי אמיתי. יש כאן חיסון בחינם שנועד לכולם,לאנשים מבחינה בוחרים לסכן את עצמם ואת סביבתם , סתם בגלל עובדות שגויות.
ההבדל בין כל הדוגמאות שנתת לבין החיסון לקורונה זה שבקורונה יש השפעה מאוד ישירה על הסובבים אותך. לא התחסנת? יש. סיכוי גדול שתידבק ותדביק. זה לא כמו שאדם מעשן ומזיק רק לעצמו.
ממתי אדם מעשן מזיק רק לעצמו??אנונימיות
ומחבל שרצח?
ונהג שיכור שפגע בעוד אנשים?
כבר הייתי בבית חולים וראיתי חולים אלימים...
צודקת הם גם מזיקים לסביבהאביול
אבל בשבילם הרופאים לא צריכים לקרוא את עצמם בתוך בגדים ומיגונים שאי אפשרלזוז איתם
אז מה אם הוא בחינם? אנשים נפגעים מחיסונים, זכותו של כל אדםבתשובהתמיד

לבחור האם להתחסן או לא. זה שבן אדם לא מחוסן לא אומר שהוא פצצה מתקתקת. זה מה שכולם רוצים שנחשוב.

 

אנשים נדבקים ונדבקו מאז ומתמיד. הכל בסדר. ואם את מחוסנת? הכל טוב, מה אכפת מאחרים?

זאת בדיוק הבעיה במגיפה הזאתיעל2020
שכל אחד תלוי באחרים. אם לא הייתי תלויה באחרים שום תלונה לא היית שומעת ממני
הבעיה שבמגיפה לא מתים מס' כזה של אנשים... (לא ההגדרה למגיפה)בתשובהתמיד


אני מסכימה עם האמירהריבוזום

שזכותו של אדם להחליט אם להתחסן או לא. מצער אותי שיש מי שמחליט לא, אבל אסור לקחת מאנשים את הזכות הזו.

כל השאר:

אנשים נפגעים מחיסונים - הרבה יותר נפגעים מהמחלה.

זה שבן אדם לא מחוסן לא אומר שהוא פצצה מתקתקת - לא יודעת איך לערוך השוואה מדוייקת... "פצצה מתקתקת" זה ביטוי קיצוני באמת. אבל בהחלט אדם לא מחוסן עלול להפיץ מחלה, ואדם מחוסן עשה מאמץ להיות חלק מפתרונה.

אנשים נדבקים ונדבקו מאז ומתמיד - אם יש והיו מחלות האם משמעות הדבר שעלינו לקבל ולהשלים עם זה? אנשים חלו מאז ומתמיד וגם ניסו להיאבק במחלות מאז ומתמיד. ב"ה בתקופה המודרנית זכינו שנפתחו שערי חכמה בצורה חסרת תקדים, הומצאו חיסונים ואנשים כבר לא נדבקים בחלק ממחלות העבר.

אם את מחוסנת הכל טוב - גם אדם מחוסן נמצא בסיכון מסוים, ככל שאחוז גדול יותר מהאוכלוסיה מחוסן המחלה נבלמת וכולם יוצאים נשכרים (גם אנשים שאסור להם להתחסן מסיבות רפואיות). בנוסף הילדים שלי קטנטנים ואין חיסון עבורם. אז כן, אני מאוד רוצה שתהיה היענות גבוהה לחיסון כדי שהמחלה תיבלם עבורי ועבור כולם ועבורם - שיוכלו ללכת לגן בלי חשש.

 

אני ממש לא אגיד למי שלא מתחסן שהוא פושע - זו אכן לגמרי זכותו לבחור בהתאם לשיקול דעתו ומצפונו (מי שלא מקפיד על מסכה \ בידוד וכו' הוא כן פושע בזה).

אבל כן היה חשוב לי להסביר למה לא נכון לומר שאם התחסנתי לא צריך להיות אכפת לי מאחרים.

 

(לא מאמינה שנכנסתי לדיון חיסונים... ^^')

רופאים שקורעים את עצמם במחלקות קורונהתמיד להודות
תקופות ארוכות ומוותרים על כל כך הרבה מותר להם להביע תסכול כלפי אנשים שבגלל שהם חושבים שהם מבינים יותר טוב מכל העולם הם גורמים למחלקות להתמלא ולרופאים שוב לעבוד כל כך קשה.

כל הדוגמאות שהבאת הן שונות בגלל שהנתנהגות הזו לא גורמת להם לעבוד במשמרות של 12 שעות וחלק גדול מהזמן ממוגנים מכף רגל ועד ראש בלי יכולת אפילו לגרד באף.

מי שמרשה לעצמו בזמן חרום ומגפה עולמית לחשוב רק על עצמו ולהטביע את בספינה של כולנו הגיוני שלצוות שמשלם את המחיר הכי בגדול תגמר החמלה.

ורק הערה, מי אמר שיש להם חמלה כלפי כל מה שהזכרת? חבכה שלי אחות טיפלה זמן ממושך במחבלת שנפגעה קשה ותאמיני לי שלא היה לה חמלה כלפיה.
כל מילהאביול
אני לא מאשימה אותם על התסכול ומבינה אותואנונימיות
בעיני כרופא אתה לא יכול להביע אותו בצורה מתריסה זה הכל.
יש לי דוגמה ששמעתי מאחות בפגיה שמאושפז אצלם תינוק שההורים שלו סרבני חיסונים באופן כללי כאילו לא מחסנים בכלל אף פעם.
ולמה האחיות בפגיה עצבניות עליהם וחוששות בגלל הקורונה.
לא בגלל השעלת או הפוליו או כל מיני חיידקים שמסוכנים לתינוקות הרכים האלה פי אלף מהקורונה
הקורונה עכשיו בהתפרצותתמיד להודות
לעומת שעלת ופוליו שלא ולכן הגיוני מאד שהקורונה מפחידה אותם יותר הסיכוי להידבק בקורונה או פי אלפי אחוזים לעומת פוליו או שעלת
בדיוקYaelL

גם אני רציתי לשאול למה נראה לך (לזאת ששאלה), שלמחבלים ושאר הדוגמאות שצויינו כן יש חמלה? לפעמים צריך לתת טיפול רפואי אבל זה לא אומר שאין לב ורגשות כמו כולם. והיא לא אמרה שלא תטפל באנשים הלא מחוסנים, רק הביעה תסכול כלפי ההתנהגות שלהם.

מה פתאום?!מ.א.
את באמת חושבת שרופא מרגיש אותו דבר כלפי מחבל וכלפי פצוע בפיגוע?
כלפי שיכור שהרס לעצמו את הכבד וכלפי אדם שהכבד שלו נהרס ממחלה?
ברור לי שלא.
מטפלים בכולם, כמובן, אבל ברור לי שמרגישים תחושות שונות.
גם כאן, הרופאה הזו דיברה על החמלה, הרגש שהיא מרגישה. ברור שהיא תטפל בכולם, והיא כתבה את זה. אבל הרגש לא יהיה אותו רגש. זה הכל.
לכתוב לכולם אל תצפו לחמלה בעיני זה לא במקום בכלל.אנונימיות
יכול להיות ועובדה שגם היא מחקה את הפוסטתמיד להודות
אבל מי אנחנו שנשפוט?

הם הגיבורים האמיתיים של המערכה ועפר אני לרגליהם והלוואי וכולנו נסתובב ברגשות הכרת טובה אין סופיים כלפיהם. הם נלחמים במלחמה הזו כל כך הרבה זמן ומשלמים מחירים נפשיים ומשפחתיים ופיזים וכל פעם מתייצבים שוב ושוב למערכה.
צודקת אולי. אבל לא הייתי שופטת אחרי שנתיים בעינוי המטורףאורוש3
פיזי ונפשי במחלקות קורונה.
חוץ מזה אף אחד לא דיבר על לא לטפל. אלא על רגשות. מכירה מישהו שטיפל באריאל שרון לתקופה בתרדמת. והוא ממש לא אהב את זה. זה לא אומר שלא טיפל מקצועי.
דעתי שמי שזה מגיע אליו שיבדוק עם עצמו למהאמאשוני
יש ילדים/ אנשים שמביאים את זה על עצמם בהתנהגותם.
זה לא קשור לקורונה. זה קשור לדינמיקה בינחברתית שעכשיו מתבטאת בשיח קורונה.
להאשים את הסביבה זה הכי קל.
מי שרוצה שינוי אמיתי שיתחיל מהתבוננות פנימית.
מה בשינוי ההתנהלות שלו היה מאפשר לסיטואציה הזאת לא לקרות.
ולא אני לא מדברת על הפתרון הטכני של להשיג בדיקה.
אז להגיד לילדה בת 8 לעשות שינוי אמיתי מהתבוננות פנימית???בתשובהתמיד

ילדים מדברים על זה במיוחד אחרי חופש גדול, היא פשוט אמרה את האמת

 

בצורה כזאת ברור שכל הילדים יתנהגו ככה מבולבל

היית שם בכיתה?אמאשוני
את מכירה את הילדה לפני ולפנים?
מעניין שכל הסיפורים קורים לאנשים שאת מכירה.
ונניח וכל הפרטים מאוד מדוייקים ההורים של הילדה צריכים לעשות את החשבון נפש.
זה מאוד קלאסי שבגילאי א-ב ואפילו ג ההורים מגוננים על הילדים ואז בכתה ד כבר אי אפשר לגונן בכל פרט ובכל מריבה ואז הילד נזרק למים בלי גלגל הצלה וסופסוף לומד לשחות.
הבעיה שהוא כבר מסומן כילד שמגוננים עליו אז הילדים שסבלו מהגוננות עליו עכשיו מנצלים את זה באופן לא מודע.
כשאמא של ילד מהכיתה של הבן שלי בכיתה א' התקשרה לומר לי שהבן שלי הוציא לשון לבן שלה ואדבר על כך עם הבן שלי וכו' סירבתי לשתף פעולה
ילד בכיתה א' שנפגע כשמוציאים לו לשון זאת בעיה של ההורים שלו. לשמחתי גם המחנך לא הסכים להתערב אז לאמא לא הייתה ברירה אלא ללמד את הילד שלה להחזיר לבן שלי.
הבעיה שלה ששאר ההורים שיתפו איתה פעולה ולכן עד סוף כיתה ג הילד שלה נחשב לחלשלוש של הכיתה. כזה שלא רוצים לשתף בתחרויות וכו' כי תמיד בסוף הוא מתלונן שעשו לו משהו.
רק עכשיו שהוא התחיל לפתח קצת חוסן אז מתחילים לקבל אותו בחברה באופן טבעי.

חוץ מזה שאם להתייחס לסיפור עצמו מאוד הגיוני להתרחק ממי שלא נבדק ולא מחוסן אם לא רוצים להכניס את כל המשפחה לבידוד בחג.
אבל קשה לי להאמין שזה הסיפור כי זאת רמת ניתוח מציאות שאינה תואמת גיל.
נשמע שכאן זה נטו בעיה טכניתאביולאחרונה
ולא חושבת שמצוםה מילדה בת 8 לעשות כזאת התבוננות
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !