אז למה שברכב הוא ישב מאחור?

וזה גם כזה מתי להתחיל את הדייט באופן רשמי?

כמו שאמרו לנו בסמנריון שהטיול מתחיל מהאוטובוס..

נשמע לי ממש מוזר ולא שייך לתפוס דיסטנס מבחור שאת יוצאת איתו

חח את קשוחה בדייט ראשון?

אולי זה באמת שונה מהקונספט שאני מכיר 

אבל גם אם עושים הכי רישמי שאפשר מרגיש לי לא שייך שהוא ישב מאחורה.

זה מעלה לי בדמיון דוגמא של נהג מונית או מישהו שמעלה טרמפיסט

בקטע של לא להיקשר מהר מידי.

פשוט לבוא לראות את הבנאדם. אם יש על מה לדבר.

מרגיש לי לא נעים להגיד לבנאדם לשבת מאחורה.

אם בחור היה עושה לי את זה, זה היה מפריע לי.

לשבת כ"כ קרוב למישהו שאני לא מכירה

מישהו אחר יחשיב כטקט וכן להיפך

יכול להיות שנורמה היא אכן לא מוסרית אבל טקט זה לא בהכרח על פי מוסר אלא זה בהקשר החברתי - טקט.

לכן הדיון על מנטליות וטקט הוא שונה מהדיון הערכי שכלפיו לא הגבתי לך. מבין?

ההקשר החברתי לסיטואציה קשור בקשר חזק לרגישות אליה.

חברה שבה מקובל לשבת בן ליד בת ככה תהיה רגישה לכך מהצד ההפוך.

בלי קשר אם זה טוב או לא טוב

ובטח לא לעצבן אותך...

ממש לא ניסיתי לבטל את דעתך ח"ו אלא רק הצגתי את דעתי כמיטב ידיעתי. במידה ואני טועה אני אשמח שתתקן.

זה בדיוק מה שבאי לומר - אתה אומר זה מהמקום שלך וזה מעולה.

מהמקום שלי ועוד מקומות - שבהם המנטליות שונה מהמנטליות של המקום שלך - זה מרגיש אחרת. זה מה שבאתי לומר. 

ממש זה לא היה בכיוון "שכל אחד יעשה מה שטוב לו"

זה כן בא להציע על סוגי מנטליות שונים.

טאקט משמעותו להבין מה השני מצפה לשמוע ולהתחשב ברגשותיו. בגדול.

זה נכון שמדובר בהקשר חברתי, כי אי אפשר להתנהג בטאקט כלפי אנשים שאינם נוכחים

אבל גם "בחור ספציפי לא מוכר" הוא חלק מהחברה ולכן קשור להתנהגות של טאקט. מש"ל

להגדרה שהשתמשתי בה לעיל טקט זה הבנת הקשר חברתי.

\חוסר התחשבות באדם אחר לא מוגדר אצלי כחוסר וטקט אפ"ע שהוא דבר שלילי בפני עצמו בלי קשר לטקט.

ומדובר שמקרה שהעולם מושגים שלנו כל כך שונה שקשה לי לזהות את המצוקה של הזולת אם הוא לא אומר אותה במפורש כי אני רגיל שנשים יושבים ליד גברים והכל סבבה

תעשי מה שאת מרגישה

זה לא בהכרח חייב להיות חלק מהדייט 

ובטח לא אומר על מה יהיה הלאה

בין הדרך לפגישה, לבין הפגישה עצמה. 

שבטרמפ שאת נותנת, זה בסה"כ להיות בן אדם ולעזור לו. וגם אם נותנים טרמפ בחזור או מקפיצים - זה לא אומר שממשיכים דווקא. 

סוג של טבעיות כזו.

זה שילוב של טרמפ והמפגש הראשוני בתחילת דייט.

אני בתור הבחור במקרה כזה - והיו הרבה פעמים שחיכיתי למישהי שתאסוף אותי ברכב - הייתי מעריך מאד את המחווה כאנושית, ועל אף שכמובן הייתי מייחס פרשנות לשאלה אם למשל אני יושב מקדימה או מאחורה, לא הייתי שופט אותה על שום אחת מהאפשרויות.

היתה מישהי שבפעמים הראשונות התנצלה על הבלגן ברכב ושאני אשב מאחורה. בדייט השני שאלתי אותה אם זה בגלל צניעות אבל לא שפטתי אותה. בשלב מסוים - אולי דייט חמישי - היא פינתה את המושב הקדמי

אז אני יודע שיש אנשים שירגישו יותר בנוח עם אופציה אית ויש שיעדיפו את האופציה השניה, ולכן להשתמש בכלי הכי פשוט שיש:

1 תחליטי מה את מעדיפה

2 כשהבחור יגיע תשאלי אותו מה הוא מעדיף

3 אם יש לו דעה בנושא, אין לך מה להפסיד מלפרגן לו שיעשה מה שנעים ונוח בעיניו. יש לו כוונות טובות.

4 אם הוא הקדים אותך ושאל אותך אם את מעדיפה שיש מאחורה או מקדימה, תגידי לו מה את מעדיפה

5 אם הוא לא הקדים, אבל כשאת שאלת הוא אמר שלא משנה לו והוא יעשה מה שנוח לך, תגידי לו

בקיצור - לגבש דעה עם עצמי ומה אני אוהב, להיות פתוח וגמיש לרצונות ולצרכים של הצד השני

כמו שכתבו לפני, אני לא רואה הבדל בין לשבת שניכם מקדימה, או לשבת על ספסל.

לעומת זאת, לשבת מאחורה יכול לשדר דיסטנס. 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.