צהרון- כן או לא?

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי

מכתב פתיחה

צהרון- כן או לא?חגהבגה

אוף אני בהתלבטות
בנתיים היומיים הראשונים בעבודה היו קשוחיייםםם ותבינו אני ביסודי, מסיימת בסביבות 1
הגדולות 3,4 מסיימות ב1, אני מחזירה אותן הביתה, ישר מכינה צהריים (הן ברקע- אמא, אמא, אמא)
וזהו, מבחינתי לסגור את היום. בחיי, מקלחת ולישון. אני גמורה!!!!

מתלבטת אם לרשום לצהרון, זה עוד איזה 1000₪ אפילו יותר בחודש, ואני כאילו בבית אז זה בזבוז..
אבל, מצד שני יודעת שבע"ה כשאלד ארצה שתהיינה בצהרון גם ככה.

מה אתן הייתן עושות?
לא מצליחה לנוח איתן באמת, אין לי כוח ולא רואה לנכון להתווכח איתן שילכו לישון...

נשמע שצהרון עם מנוחת צהריים טובה שלך כל יוםבאר מרים

זה מה שיאפשר לבנות שלך אמא נעימה ורגועה בהמשך היום, זה שווה 1000 שח, לא?

בהחלט...חגהבגה

אבל גם ככה אני עובדת רק 70 משרה, מאיפה הכסף, טעטע

הייתי רושמתיוקי

רק בשביל השקט של אחרי הלידה זה שווה בעיני

מסכימה עם התגובות שמעליי.ליאניי

אם יש אפשרות כלכלית תנסי לעזור לעצמך
את גם ככה בהיריון זה לא פשוט
״הגדולות״ סהכ צוציקיות קטנות בטוחה שלא פשוט…
דעתי שכן.

בניגוד למה שכתבו, אני לא הייתי רושמת😬אין לי הסבר

אני הייתי ממש מרגישה בזבוז כסף על זה...
בעיניי עדיף שילמדו להעסיק את עצמן מ1 עד 2, ובזמן הזה את מכינה ארוחצ, ואז אחרי זה את לא חייבת להיות האטרקציה התעסוקתית שלהם...

הם עוד קטנות... נראה לי גיל 3 זה מוקדם להעסיק את עצמךאנונימיות

הבת שלי מעסיקה את עצמה🤷אין לי הסבר

חצי שעה ברצף לפחות.
לא חושבת שזה בלתי אפשרי

מהה?! איך?!כבתחילה

מה היא עושה כל החצי שעה?
וואו הצלחה גדולה
אצלנו הוא מתעסק במשחקים כמה דקות ואז קם אלי.

כי אין לי שום ציפייה להעסיק אותה...אין לי הסבר

אם מתאים לי- אנחנו משחקות ומשתוללות ביחד.
אם לא- אז היא מוצאת מה יעסיק אותה ויעניין אותה. ספר/בימבה/לבשל מרק דמיוני.

גם לי אין ציפייה ואין שום רצון וכוחותכבתחילה

מה זאת אומרת מוצאת מה יעסיק אותה?
מה את עושה בזמן הזה? אם היא מגיעה אלייך מה את עושה?

המשחקים אצלנו בשלוף. בשתי מדפים תחתונים של ארון ספרים שהוא מגיע אליהם. מוציא חופשי את המשחקים אבל אחרי כמה דקות משתעמם ובא אלי. דווקא אני מקפידה כל כמה זמן להעיף את כל המשחקים ולחדש במשחקים יותר משוכללים ועדיין הוא משתעמם.
אולי הוא רוצה צומי יותר ממשחק כי הוא לא רואה אותי הרבה

אז אני אומרת לה לחזור למשחקיםאין לי הסבר

''לכי תבשלי מרק''
''מאק?''
''כן''
*הולכת לבשל מרק*

היא פשוט הבינה שכשהיא מגיעה לאמא, זה לא אומר בהכרח שאמא תגיע לשחק איתה...
אז גם אין לה סיבה להגיע אליי.
היא מציקה לי (היינו, מושכת בחצאית שלי) רק כשהיא רוצה לאכול או לשתות או צורך פיזי מסויים.
לרוב היא פשוט משחקת לבד...

אני גם כל הזמן שולחת אותוכבתחילה

להביא ספר ולספר סיפור
לשחק בכדור
להתגלש במגלשה
לשחק בפופיט
לזרוק לפח את הלכלוכים

והכל מחזיק כמה דקות ונגמר. משתעמם מהר, כמוני..
לרוב הוא פשוט רוצה לשבת עלי ולעשות עלי/איתי את הדברים. אין לי כח לזה לכן מאפשרת רק קצת למרות שיש לי מה לעשות בזמן הזה.

כמוני כמוךמצטרפת למועדון

איזו בובה קטנה💞 כבר מקשקשת מילים?? אלופה!השם בשימוש כבר

-כמו אמא שלה!!

כן.. היא קצת חפרנית🙊אין לי הסבר

ממש כמוני😅🙈

התכוונתי אלופה כמו אמא שלה, למה את מוציאה דבריםהשם בשימוש כבר

מהקשרם?( יד על המותן, גבות מכווצות, טון נוזף)

לדעתי זה בעיקר אופי של ילדרינת 23

להתנהגות של ההורים אמנם יש השפעה מסוימת על הילדים אבל בסופו של דבר יש ילדים שמאד אוהבים ונהנים לשחק לבד ויש ילדים שאוהבים לשחק עם אחרים (כך לפחות ראיתי אצל ילדיי).

חושבת זה תלוי ילדאנונימיות

אני רואה אצל האחים שלי יש כאלה שמעסיקים את עצמם מגיל 0 ויש כאלה שלא. אגב, היחס של ההורים זהה לכולם וזה לגמרי שילד יעסיק את עצמו.
הבת שלי לא מעסיקה את עצמה יותר מכמה דקות ותאמיני לי שאין לי שום ציפיה להעסיק אותה ואני לגמרי חושבת שהיא מסוגלת אבל... זה לא קורה.

בעיניי זה לא תלוי ילדאין לי הסבר

זה תלוי אמון אמיתי.
כשאת כותבת תלוי ילד, את אומרת שזה לא תמיד אפשרי...

כי אני פשוט מספיק מכירה ילדיםאנונימיות

ואני כן מאמינה באמת שהבת שלי יכולה. יש לה ים משחקים ואין סיבה שלא. יש לה גישה אליהם והכל מדהים
ותכלס היא לא עושה את זה
אני יכולה להיות חסרת סבלנות לחלוטין והיא תבוא אלי
אני יכולה להיות עסוקה והיא תנקץ

גם אחים שלי יכולים להיות נקצים ולבוא לאמא שליאין לי הסבר

''אצא משעמם לי''
ואז התשובה זה - תמצא מה לשחק או מה לעשות. וזהו. הוא מבין שאחריות התעסוקה מוטלת עליו...

בעיניי האחריות על התעסוקה של הבת שלי מוטלת עלייה בלבד. וזהו. אני לא לוקחת ממנה את האחריות...
היא יודעת לבקש שאני אוציא לה משחקים מסויימים(כמו אוהל כדורים) או שאפעיל לה משחקים שעושים רעש, אבל היא בוחרת מה לעשות ועם מה לשחק.
נשמע לי הכי טבעי שיש...

את מתארת בדיוק מה שקורה אצלנו ואצל ההורים שליאנונימיות

עם חלק עובד עם חלק לא.

זה שמנסים שוב שההורה ימצא תעסוקה לא אומר שזה ''לא עובד''אין לי הסבר

אחרי שבאים עם ההכרזה ''משעמם לי'', ומבינים שהפתרון לא נמצא בידיים של אמא, אז הולכים לחפש תעסוקה לבד.

מסכימה עם הגישהחגהבגה

אני סופר אמא משחררת, מ אצילה סמכויות, ומטילה אחריות.
באמת
זה פשוט לא עובד עם כל ילד
וזה גם תקופות לפי דעתי.
עכשיו היא בתקופה, שהחופש הגדול היינו הולכות כמעט כל יום לאנשהו, והייתה אטרקציה
וסתם לשחק משעמם לה.למרות שקנינו משחקים חדשים, ויש להן חדר משחקים.
אני עושה בדיוק כפי שאת מתארת.
ולא, זה לא עובד.
ויש לי בה אמון מלא שהיא יכולה- עובדה שפעם היא הייתה ככה.
לא כל הילדים אותו דבר
וגם אצל אותם הילדים זה משתנה מעת לעת....
קשה לי וזה מתסכל אותי נורא, אבל אני מנסה למצוא לזה פתרונות

חייבת להידחף קצת לתת שרשור הזהאמאשוני

כי אני קוראת פה אמהות מתוסכלות שמאמינות בתיאוריה ורואות שאצלם זה לא עובד ושומעות שהכל תלוי בהן..

אז, לא,
לא הכל תלוי בכן. כמו שחגה כתבה זה תלוי תקופה, ותלוי ילד, ותלחי מציאות, ותלוי חוסן נפשי, ותלוי במיליון ואחד דברים.
אם יש כלל בהורות אז זה שאין כלל שנכון תמיד לכולם.
פשוט אין.
תמשיכו להיות קשובות לעצמכן ולילדים שלכם
גם אם לא הצלחתן לנתח עד הסוף מה לא עובד טוב זה בסדר גמור. העיקר לקבל את המציאות.

סתם זורקת כמה הסברים לדוגמה:
*ילדה עם בעיות שמיעה שגרמו לה לחוסר ביטחון להתרחק מאמא (ואל תשוו את זה לגן כי ילדה יודעת שאמא זה הגנה וגננת הרבה פחות אם בכלל)
*ילד עם אופי של קושי לצאת משגרה
*ילד עם קושי בוויסות רגשי
*ילד סקרן במיוחד שכל היום שומע "לא" ו"אסור" הרבה פחות יצליח להעסיק את עצמו לבד כי הוא רוצה את הדבר ה"אמיתי" (כלי עבודה אמיתיים, מטבח אמיתי, מחשב אמיתי)
*ילד שלא יודע להפסיד ותמיד מנצח את אמא ולכן חייב לשחק דווקא איתה

יכולות להיות עוד הרבה דוגמאות למצבים, העניין הוא שהחיים דינמיים. הכי חשוב להיות קשובים ולבחון את עצמנו כמה ולמה ויכולה להיות תקופה שנאפשר יותר ותקופה שנאפשר פחות.
זה כמו ריקוד, כל הזמן צריך הקשבה הדדית ולמצוא את האיזון הנכון למצב הנוכחי.

בהצלחה לכולן!

תודה לך על הראיה הזו❤❤חגהבגה

חידוש לי כמה דברים

גם אני חושבת שזה תלוי אופי של כל ילדמתואמת

ואגב, אופי בא הרבה פעמים בתורשה

אני הייתי ילדה ונערה שידעה להעסיק את עצמה לבד, וב"ה זכיתי שהילדים שלי גם כאלה (לרוב...)
אבל אני מדגישה - זכיתי. זה לא קשור לשיטת החינוך שלי. זה פשוט אופי של ילד שיודע להעסיק את עצמו לבד יחסית הרבה זמן... וכן, גם הילדים שלי משתעממים לפעמים (ודווקא ככל שגדלים הם יותר מצפים שנעסיק אותם, במיוחד בחופש

), ואני לפעמים משתגעת מזה ולפעמים באמת זורקת את האחריות אליהם - ולפעמים זה עובד ולפעמים לא...
אז באמת קשה להשליך מדרך טיפול של ילד אחד לילד אחר...

ונגיד1234אנונימי

אם תוציאי לה בעצמך משחק, תשבי ותשחקי איתה כמה דקות ואחרי זה תלכי. היא לא תמשיך לשחק?
לפעמים הם צריכים קצת תשומת לב בהתחלה, ואחר כך כבר נהנים להמשיך גם לבד.

לא. אני אלך היא תקום ותבוא (גם אם זה באותו חדר)אנונימיות

כמה ילדים יש לך?קופצת רגע

אחתאין לי הסבר

אבל גדלתי בבית של 10 ילדים שזו הייתה ההתנהלות.
משעמם לך- תמצא תעסוקה.
הייתי קוראת מלא ספרים, משחקת (ורבה) עם האחים, ויוזמת מפגשים עם חברות...

כי זו הייתה המציאות.
הבנתי שאם אני לא אעסיק את עצמי אף אחד לא יעסיק אותי. להורים שלי ב''ה היו עוד עניינים מסביב, לא חשבתי שהתפקיד שלהם זה לעניין אותי ולמצוא לי אטרקציות

זה חוזר על עצמו הרבה בתגובות שלך.אנונימית

את נותנת עצות חכמות ומדהימות ואת נורא בוגרת אבל אין דבר כזה כולם, אין דבר כזה בעולם. כל כלל שאומר כל הוא טעות. זה נכון בכללי אבל כן, יש שונות בין ילדים גם ביכולת להעסיק, גם ביכולת להרדם וגם בזוגיות יש שונות. אמון זה חשוב מאוד זה לא הכול. החיים הם לא שחור לבן כמו בתגובות שלך

לא אמרתי ששחור לבןאין לי הסבר

אבל עדיין, זה אפשרי עם כל ילד (כמובן שכמעט, כי יש ילדים עם מוגבלות כלשהי. כשאני כותבת 'כל' אני מתכוונת לנורמה. אני באמת מאמינה שזה אפשרי.)

הדברים שאת כותבת זה על פי שיטת שפר, נכון?בארץ אהבתי

לדעתי כדאי לכתוב את זה בצורה מפורשת. כי יש לזה משמעות. זו שיטה שלמה שיש עליה גם ביקורות.
את מאוד מאמינה בה, ואת רואה איך אמא שלך חינכה את המשפחה שלכם על פי הגישה הזו וזה באמת עבד לה טוב. אבל לדעתי כן חשוב לכתוב את הדברים עם הכותרת המתאימה, כדי שנדע במה מדובר.
(גילוי נאות: באופן אישי קשה לי עם הגישה הזו. לא למדתי אותה לעומק אז לא יכולה באמת לדבר. יש בה נקודות שבהחלט נכונות ויש מה לקחת ממנה, אבל מהדברים שכן שמעתי או קראתי עליה היו דברים שבאופן אישי היה לי קשה להתחבר אליהם)

א. זו גישה ולא שיטה

אין לי הסבר

ב. היופי בגישה הזו זה שאין חוקים. אין א, ב, ג,. אין עובד ולא עובד. כל משפחה ומה שמתאים לה ועושה לה טוב.
(מה שאת שמעת זה בטח הפחדות. באחד הקורסים המרצה סיפרה על כמה שפר זה מזעזע ונתנה דוגמאות מפחידות שרחוקות מהגישה. קחי את השמועות בעירבון מוגבל

)

כשהפותחת כותבת שלא טוב לה עם המצב, אז יש צורך בשינוי כלשהו, כי עם המצב כרגע לא טוב לה בבית שלה.

לגבי מה שכתבתי, ילד קולט את מה שההורים משדרים לו, אני חושבת שכשההורה משדר לו שזה אחריות שלו, הילד מבין. אמא לא תמצא לי תעסוקה. אין לי ברירה, אמצא בעצמי.
כשההורה לוקח אחריות על התעסוקה של הילד, ברור מאליו שהילד לא ייקח אחריות. למה שייקח? יש כבר מישהו שאחראי על כך. אין משימה שיש לה שני אחראיים.

וד''א, על כל גישה כלשהי לחינוך יש ביקורת.

בנוסף, אני לא חושבת שאני בגישת שפר מכיוון שמעולם לא למדתי אותה. אני כותבת, בדיוק כמוך, את מה שהחיים לימדו אותי.
לא רואה צורך לציין זאת.

מקבלת...בארץ אהבתי

אבל כל הפסקה שכתבת על הנושא של אחריות היא ממש קלאסית מתוך גישת שפר. אז אני לא חושבת שאת יכולה להגיד שזו סתם חכמת חיים. זו חכמת חיים שמבוססת על אמא שמדריכה הורים בגישת שפר, כך שהעקרונות של הגישה מהווים חלק בלתי נפרד ממנה (ברור שלא רק, יש לך גם את הניסיון שלך, אבל זה לא רק זה..).

ואני מסכימה שילד קולט מה שמשדרים לו.
ואני בהחלט לא נלחצת כשהילדים שלי אומרים לי שמשעמם להם, ולא רצה למצוא להם תעסוקה.
אבל אני חושבת שזה מאוד משתנה לפי סיטואציה (גיל, שינויים מיוחדים שגורמים לילד שהוא יותר צריך את אמא וכו').
ואני גם חושבת שלא תמיד הפתרון הוא רק להחליט שזו לא אחריות שלך. אני חושבת שזה חלק מהעניין, אבל גם צריך לעזור לילד ללמוד לקחת את האחריות, לתווך לו ולעזור לו בלמידה, ולהיות סבלן לתהליך.

^^ מסכימה בכל מילהכבתחילה

זה שהשיטה עובדת אצלך- אחלה, שמחה בשבילך. אבל זה לא עובד אצל כולם.

את לא קיבלת דברים מאמא שלך?אין לי הסבר

לא מצטטת משפטים של מורה מוערכת?
אותו הדבר אני. לא רואה צורך לציין, ''את המשפט הזה לקחתי מאמא שלי שהיא מנחת הורים בגישת שפר''
מרגיש לי טבעי להגיד את מה שאני חושבת.
לא מעניין אותי עם מי ועם מה זה מתכתב.
זו צורת החשיבה שלי, שאין ספק שהיא מושפעת מהגישה, אבל אני לא רואה שמישהי בפורום טורחת לציין מאיפה היא קיבלה את ההסתכלות שלה על החיים ומתוך כך כותבת את מה שהיא כותבת...

מסכימה איתך שאפשר לכוון אח''כ את הילד, אבל הבסיס שממנו צריך לצאת זה שהאחריות על התעסוקה שלו תלויה בו. אך ורק בו.
אם הבת שלי באה אליי, כבר כתבתי שאני מציעה לה במה לשחק, אבל הבסיס הוא מתוך כך שהאחריות של זמן המשחק היא רק שלה, ויש לה את היכולת להעסיק את עצמה.

וכמובן שיש מקרים מיוחדים, תראי מה כתבתי לאנונימיות. זה לא שחור לבן, אבל בעיניי זה הכי טבעי שילד, גם בגיל שנה וחצי, ידע להעסיק את עצמו לזמן מה...
כמובן שאני מסתכלת על הכלל ולא על הפרט🤷

לדעתי זה שונה. אבל את יכולה לחשוב אחרת ממני🙂בארץ אהבתי

ובאופן אישי כשאני כותבת דברים שמבוססים על משהו שקראתי בספר מסויים, או שלמדתי ממישהו מסויים, אז אני כן משתדלת לכתוב את המקור (כשאני זוכרת...😏).
ואני בהחלט קיבלתי המון מאמא שלי וכותבת גם פה דברים שקיבלתי ממנה. אם היא היתה מדריכת הורים בגישה מסויימת, מניחה שהייתי מציינת את זה. אבל זכותך להחליט אחרת.

תשמעי...אין לי הסבר

אני לא גדלתי על שפר...
בתור ילדה זה הפתיע אותי שחברות מסויימות שלי לא מעסיקות את עצמן, ולא יודעות לבשל לבד או שמכינים להן סנדוויץ' לביס.
ככה גדלתי וחונכתי.

הדברים שאני אומרת מוטמעים בי, אני לא יכולה להצביע לך על ''את זה למדתי מאמא שלי'', כי היא חינכה אותי! למדתי ממנה ככ הרבה בחיים! חלק נכבד מהאופי שלי ותפיסת החיים שלי מושפע מההורים שלי.

זה קצת הזוי לי הבקשה להגיד שזו גישת שפר. כי זו מי שאני!!
אני לא מתיימרת לחנך אפחת בפורום ולא מתיימרת להיות מנחת הורים. זו תפיסת העולם שלי, שכמובן ינקה מהגישה הזאת.

את הרי לא מצפה שאף אחת תכתוב לך מאיפה היא ינקה ובאיזו גישה ההורים שלה חינכו אותה, נכון?

כשאני מביאה ציטוט של אמא שלי (בד''כ בפורום הסגור) אני מציינת מקור, אל דאגה, אבל כשיש משהו שמוטמע בי, ועיבדתי אותו בשכל שלי, לבד (אולי בהכוונה או בעזרה של..) לא רואה שום צורך לציין זאת.

זה אפילו תמוה בעיני הבקשה הזאת..
אני פשוט לא הצלחתי להבין מאיזה מקום היא נובעת...

סליחה, אני מבינה שטעיתי במה שכתבתיבארץ אהבתי

אני מבינה מה שאת כותבת, ולגמרי מקבלת שזה משהו שלך ולא של 'גישת שפר'. אני מבינה שמה שכתבתי הפריע לך ואני באמת מתנצלת.
וזה ממש יפה לראות את ההערכה שלך למה שקיבלת מאמא שלך... זכית!

❤️אין לי הסבר

מותק שאת🌺

גם שליהיופי שבשקט

נראה לי1234אנונימי

זה תלוי אם חושבים שזה אפשרי או לא.
הבן שלי בן שלוש, הוא יכול לשחק שעות לבד. יכול לעבור כמעט יום שלם בלי ששיחקתי איתו בכלל.
אז זה גם תלוי יום, ולפעמים הוא צריך תיווך בהתחלה.
אבל כן חושבת שזה אפשרי

אני בטוחה שזה אפשרי. ועדיין לא תמיד עובדאנונימיות

^^ עניין של אופי וגיל.כבתחילה

הבת שלי עם אופי ג'ינג'י כמו השיער שלה😍😍אנונימיות

ואיזה אאוטינג אני עושה לעצמי

לא לא אל תקפצו עלי שתייגתי אותה ולכן היא ככה זה היה בדיחהאנונימיות

חח מהממתכבתחילה

כבר עשית לעצמך אאוטינג בתחילת שבוע

זה היה בסגור😄אנונימיות

נכון😏כבתחילה

חח הבת שלי עם אופי ג'ינג'י, אבל היא בלונדה😌אין לי הסבר

אני מסכימה איתך בגדולחגהבגה

אבל בפועל, הגדולה לא יודעת להעסיק את עצמה בכלל. לא משנה מה אני עושה, איך אני מלמדת אותה, מה אני קונה לה, כלום. נאדה.האמצעית משחקת מעולה, אבל נגררת אחרי הגדולה.
והן באמת רעבות, אבל אני לא מצליחה להכין צהריים מוקדם בבוקר/ערב לפני...

למה את צריכה ללמד אותה?אין לי הסבר

בגן, בזמן פעילות חופשית, הגננת לא יושבת ומעסיקה אותה. אני בטוחה שהיא מעסיקה את עצמה לבד, ומוצאת חברים לשחק איתם או יושבת לצייר או בוחרת משחק.
למה בבית זה שונה?

חברים- זה מילת המפתח

זה לא לבד.אנונימיות

יש לבת של חגה אחות🤷אין לי הסבר

וחוץ מזה, גם בגן לא תמיד משחקים עם חברים

שאלה טובה!חגהבגה

במציאות זה לא ככה לצערי 🤷🏼‍♀️
פשוט
לא
משחקת
לבד

מעניין שזה קטע של בכוריםמשמעת עצמית

גם הגדולה שלי היתה סיוט בזה.
ויומחד פשוט קראתי לה לשיחה על כוס שוקו.
והסברתי לה מה זה נקרא "תעסוקה". ושאני לא מסכימה שהיא תשתעמם כי היא משגעת את כולם.
עשינו רשימה בע"פ איזה דברים נחשבים תעסוקה.
את רובם היא אמרה לבד. תתפלאי איזו יצירתיות הופיעה פתאום, אחרי שהיא פשוט היתה הולכת אחרי בבית או מתנחלת לידי על הספה (חופרר🙄)
ומאז כשהיא משתעממת אני פשוט מזכירה לה "תמצאי תעסוקה".
וזה לרוב ממש עובד יפה.

עד שהתעסוקה זה לעשות חתונה מכל השמיכות בבית שמהוות שמלות פורחות ואז גם פורחת נשמתי...

ומאז

רעיון מעולה!חגהבגה

תודה ממש

וואי מעניין. באיזה גיל עשית לה את השיחה,?מזלטוב

בערך 5משמעת עצמית

בכלל אני מאוד מאמינה בלדבר.
להסביר
לתווך
ובעיקר להקשיב.

הבנות שלי מגיל מאוד צעיר יודעות להסביר את עצמן ולנהל שיחה בוגרת.

תודהמזלטוב

באמת רוצה לציין ש@אמאשוני או @אורוש3 (סליחה יש לי בלבול זהות ביניכן..:/ אולי כי שתיכן חכמות) המליצה לי על הספר "לדבר כל שהילדים יקשיבו".. ואני ממש נהנית ממנו.
ניהלתי בזכותו שיחות עם קטנטנים שממש פתרו לי בעיות (משתפת בניסיון הראשון שלי עם הכלי: ילדה שפחדה לישון, אפילו שהיא עם אח קטן בחדר .. כל לילה היה סיוט. וזאת ילדה שלפני זה ידעה ללכת לישון יפה... אז דיברנו טהצענו פתרונות והיא כל כך נהנתה מהשיחה. זה היה פשוט קסם וגם מדהים לגלות שאפשר לדבר כל כך בוגר עם הפעוטןנת שלי)

פשש איזה מחמאותאורוש3

לבלבל בנינו מחמיא לי.
אבל יש מצב שהמלצתי. איזה כיף לשמוע! את מהממת.

תאמת לעניות דעתי זה חלק מהעניין. ילד רעב ( או עייף)לינקוש

באמת יתקשה להתרכז ויהיה יותר נודניק, משו מציק לו..אז היא ילדה טובה ואמא אומרת לה לשחק אז היא מנסה, אסל הרעב מפריע לה..אני גדלתי ככה וגם כיום כאמא ממש מקפידה שכשחוזרים בצוהרים יש א. צוהריים מוכנה.
הרוגע בבית גם של האמא וגם של הילדים משתנה פלאים כשדברים ראשון אחרי יום שלם אוכלים ונרגעים..כילדה גדלתי ככה שתמיד היה ארוחת צוהרים מוכנה( ואמא שלי עבדה משרה מלאה וחזרה איתנו) והייתי בטוחה שככה זה בכל משפחה עד שגדלתי והלכתי לחברות ונדהמתי לגלות שיש משפחות שלוקח שעה ויותר עד שאוכלים( והיום כשגנים מסתיימים ב2 לחשוב שילד אוכל צוהרים הכי מוקדם ב2:30, הם פשוט רעבים).
בקיצור חושבת שזה ממש יכול להקל עליך את השעות כאלה( גילוי נאות אני גם מורה ביסודי וחוזרת עם הבת שלי) אם תהיה א. מוכנה שרק מחממים ואוכלים. שווה ללכת לישון טיפה יותר מאוחר, או לקום מוקדם ולהכין אוכל ושהבית יהיה רגוע.
ואם עדין את לא מספיקה אז אולי לנסות לתת להן לאכול משו קטן רק שתרגע הבטן עד שהארוחה מוכנה..להושיב אותן עם סיפור ופרי, רק שינוחו שניה ירגעו ובנתיים את תארגני..אבל לך יהיה כמה דקות של שקט וגם הן ירגעו..
אני לא יודעת אם הועלתי או לא, אני באופן אישי מאוד מאמינה בזה..

גם אני באידיאח מאמינה בזה וזה מקבים ויפהחגהבגה

השאלה מתי?
אם יש לי כח לעשות משהו ערב קודם,
אני מחפשת את הבית אחרי המהפכה שלו.
מקסימום מכינה בקבוקי מים ובגדים ליום למחרת...
לעמוד ולבשל, זה כמה רמות מעל הטבע בשבילי

אולי להכין ארוחת צהריים ערב קודם?רינת 23

ואולי תתני להן חצי שעה לראות סרט במחשב?
יכול להיות שהשילוב של שני אלו ישנה לך את הצהריים.
(עוד רעיון: להביא ילדה בת עשר שתשחק איתן תמורת סכום זול בהרבה מצהרון)

^^על הסוגרייםכבתחילה

להביא את הגדולות של בית ספר יסודי שגומרות מוקדם שישחקו איתם בבית או יצאו לגן שעשועים.

מצד הבזבוז,1234אנונימי

זה לא בזבוז. כי זה ייתן לך לנוח ושימור על השפיות של כולכם.

מצד שני, זה כן הוצאה משמעותית.

מה עם לנסות לנוח ביחד אחד?
תצטרכי ללמד אותן, אבל מאמינה שאם יהיה סדר קבוע תוכלי להצליח בזה.

ארוחת צהריים - תכיני יום לפני, תחלקי כבר למנות ואז את רק צריכה לחמם.
אחרי שהן מסיימות לאכול, את הולכת לנוח ואת מגדירה שעה שבה הם משחקות לבד.
לפי שיקולך, את יכולה להחליט שחצי שעה הן יכולות לראות סרט. את יכולה להפעיל להן שירים או סיפורים שישחקו ביחד עם משחקים. אצלנו הוא יכול לשחק ככה שעות.

אבל בכל אופן, שעה עד שהשעון מצלצל הן לא מפריעות לך ואת נחה. בהתחלה הם קצת יפריעו, אבל בסוף אני חושבת שהן יבינו.
אצלנו גם עוזר אם אני רק מתחילה לשחק איתו, ואז אחרי שהוא כבר נכנס למשחק הוא ממשיך לבד הרבה זמן.

אם כל זה לא נראה לך אפשרי, יכול להיות שבאמת כדאי לרשום לצהרון. כי אחרת זה נראה לי ממש קשה

לי נשמע שעם כמה שזה יעזור לך זה די בזבוזאורוש3

שימי להן שירים ביוטיוב לשעה אחרי ארוחת צהריים תנוחי קצת וזהו. לא דרמה.

חשבתי כךחגהבגה

אבל
א. גם אחה"צ הן רואות
ב. שעה פשוט לא מספיקה לי 🤦‍♀️🤦‍♀️
אוף
לא רוצה לעבוד...
תודה ה'

לא יודעת. תלכי לישון יותר מוקדםאורוש3

אם יש לך מאיפה אז הצהרון זה בסדר גמור. הבעיה שנשמע שאין מאיפה...

בהחלט איןחגהבגה

אז מה השאלה בכלל?אורוש3

מבינה את הבאסה כן? אני לגמרי באותו בוץ.
אבל אם כרגע זה המצב (ובהחלט החישוב של להשאיר אחרי הלידה נכון בעיני. יהיה הרבה יותר קריטי).
אז תעשי חושבים מה לעשות במצב הנתון כדי לשפר את ההתנהלות.
באמת לעבוד בלי קשר על העסקה עצמית. מה שאולי יעבוד בעיני זה דווקא כן לרדת אליהן וממש לשחק איתן. לתת רעיונות להשתתף ואז לומר להם להמשיך לבד. ולשחרר. או להעלם בהדרגה.
דבר נוסף, ברור שבהריון העייפות היא אינסופית אבל לרוב אין באמת אופציה למנוחת צהריים (בחלום). אז לא שהייתי אמא מושלמת ובהריון דילגתי איתם בין משחק לפעילות כן? שכבתי מעולפת על הספה עם הטלפון. אבל הסתדרנו... אז אולי להנמיך ציפיות גם יועיל לך. הן גדלו. אין ממש סיבה שישנו. המציאות השתנתה. אולי הן נרדמות יותר בקלות בערב? יש שני צדדים למטבע.
את כבר נעזרת ביוטיוב, אולי להביא ילדה בת עשר לשלם לה עשרה שקלים שתשחק איתן שעה?
גם יכולה להיות אופציה.
וסתם שתדעי, יש איזה שלב מעצבן סביב גיל ארבע. עוד סבב התבגרות. אולי יעבור לה תכף....

תקשיבי שתי ערכות פליימובילאמאשוני

פלוס תקופת הסתגלות לסדר צהריים שפוי ואת תראי שיהיה הרבה יותר קל.
גם עוד מעט יהיה נעים בחוץ תוכלי לעצור איתם בגן שעשועים לתת להם לחמניה ולהמשיך ביותר נחת הביתה.

לגבי ארוחת צהריים, גם בלי לעבוד בוקר לא הייתי מספיקה, החלפתי ארוחה קלה בצהריים וארוחה מבושלת ב17:00. ואז השעה גמישה לפעמים אפילו 18:00 או 18:30 תלוי מה היה בדיוק באותו יום.
ולהתחיל להרגיל אותם שלא חייבים טרי כל יום
מרק אפונה/ עדשים גדול יכול להספיק ליומיים וחצי בכיף.
שניצלים מהמקפיא. קציצות להכין קילו בפעם אחת, לחלק לשלוש מנות ולהקפיא שתיים מתוכם.
להרגיל את הבנות לאכול פירות וירקות לבד.
אמא אני רעבה- יש מלפפון. אמא תקלפי לי, אצלנו אוכלים עם הקליפה. כנ"ל תפוח, אגס.
ללמד לאכול שלם. בהתחלה חצי מהפרי נזרק כי הם חושבים שמתקרבים לגרעין. לא נורא ככה לומדים. יותר זול מהצהרון איך שתסתכלי על זה.

ועוד טיפ גאוני מבית "עושים שפיות" תרגילי את הילדים לאכול אוכל קר!!!!!!
לפני שתעיפי אותי לרווחה תחשבי על זה רגע ברצינות כמה אנחנו משקיעות באופן הכי דבילי לחמם את האוכל ואז לקרר אותו!
וכמה זמן הילדות מחכות בשביל זה.
פסטה, בורגול, קוסקוס, קציצות טונה, פירה אפשר להוציא את הסיר ישר לשולחן.
שניצל, קציצות, מרק, שניצל טבעול- לחמם חצי כח.
אפשר גם להצטייד קבוע בקרקרים לדרך מהגן עד הבית.
עוד טיפ אצלנו אוכלים כמנה מהירה זה גרנולה ביתית על אשלים.
לוקח זמן להתרגל אבל כשמתרגלים זאת ממש הצלה!
שמים בקערה חבילת קווקאר עבה, מערבבים עם תרכיז תפוחים טבעי (אני אוהבת את B&D)
מפזרים על נייר אפייה ולתנור.
שתי דקות עבודה וזה טעים ומשביע.
זה תחליף מזין לקרונפלקס עם חלב.
אפשר גם להביא ולאכול בדרך. ואז לחזור רגועים יותר הביתה.

יש לי עוד טיפים בסגנון אם זה מדבר אלייך.
אני חושבת שדווקא עכשיו בחגים זה זמן נהדר להטמיע את ההרגלים שתחליטי ללמד אותן לזמן הזה.

חחח אהבתי את הטיפ של האוכל הקרמטילדה

אבל יש לי בן שמוכן לאכול רק אוכל חם!!!
הוא כמעט לא מחכה שיתקרר, אוהב את האוכל חם.
האמת שלא כזה מפריע לי חוץ מהקטע של כריך לגן
כי נגיד חביתה/טוסט הוא אוכל רק שזה חם.
הוא לא אוכל מוצרי חלב
לא אוהב אבוקודו טונה
ואנחנו לא אוכלים ממרח שוקולד
שוברת את הראש כל הזמן מה לתת לו
הדבר שהכי הולך סה לחם עם דבש אבל תמיד נמאס לו מזה אחרי כמה פעמים....

אוכל קר זה גאונייוקי

אני מההתחלה של הטעימות מביאה להם תמיד קר/לא מחממת
רק כשהם מתחילים להתלונן אני מתחילה לחמם אבל בדרך כלל זה לא מעניין אותם

מה ככ קשה להכניס צלחת למיקרו?רינת 23

אם מפריע הקטע של ה״פווו״ אפשר לחמם לחצי מהזמן שהיית מחממת לעצמך.

לא ממש משתמשת במיקרוגליוקי

תמיד זה או רותח או קפוא
ולא ראיתי שזה מפריע להם
גם לי אין בעיה לאכול אוכל לא מחומם

כי במיקרוגל זה הופך אותם תלותייםאמאשוני

מהמקרר בגיל שלוש בערך אפשר להוציא לבד ולאכול.
כשיש שיחת טלפון דחופה/ תינוק יונק או שצריך להרדים/ שירותים/
אמא שצריכה לנשום כמה דקות מהמאמץ של ההגעה הביתה
זה הרבה יותר קל כשאין את הלחץ שהילדים מחכים שיחממו להם.

קחו לבד, שחררו לחץ.

תחדה יקרהחגהבגה

יש לנו בדיוק 2 ערכות פליי מוביל, זה לא מסיס להן כלום.
הם לוקחות לבד פירות ירקות שוטפות ואוכלת לבד.
אוכל תמיד מכינה לכמה ימים, ועדיין, משהו נגמר, משהו לחמם.
😅
נחכה שיהיה נעים יותר נצא לגינה...

רק עכשיו קראתי רת החלק האלרון שפספסתי כנראהחגהבגה

טיפים מעולים!
חייבת להשקיע זמן בהטמעת כל ההרגלים, באמת ממש יצאנו משגרה...

ממש תלוי כמה אתם דחוקיםאנונימיות

האמת שהמשפט שתפס אותי שאחרי הלידה תשימי...
אןלי כן שווה מעכשיו שלא יהיה הסתגלות סביב הלידה?
כמה אלפים זה יוצא לחסוך? יודעים איפה אפשר לקזז אותם?
דוגמה-:לא לצאת לנופש/ מסעדה

אין מאיפה לקזזחגהבגה

אפילו הוספנו עבודות מהצד, אני ובעלי.
ממש משתדלים לחסוך..
אני מחושבת שיכניס לצהרון קצת לפני הלידה גם ככה שיסתגלו זו לא הבעיה...

אם אין אז לא הייתי שולחתאנונימיות

חיבוק❤❤
ממש ממש מבינה את הקושי הזה.

יש לכם אפשרות טכנית להכניס לצהרון באמצע השנה?טארקו

אצלנו אי אפשר.. זה רישום שנתי..

אני גם חוזרת לילדים ישר מהעבודה, ב-2בארץ אהבתי

אצלי מאוד עוזר שבעלי בדיוק בהפסקה צהריים ומצטרף אלינו. להכין ארוחה לבד כשהילדים עלי זה באמת יותר מורכב. היו כמה פעמים שהייתי צריכה להסתדר בלעדיו ובהחלט היה מתיש יותר.

אני חושבת שחלק מהקושי של הילדים זה שחוזרים מהגן אחרי פרידה של כמה שעות, ואז הכי צריכים את אמא, וגם כבר רעבים כי זו שעת ארוחה (אולי ב-1 פחות רעבים, אצלנו ב-2 הם ממש רעבים בדרך כלל), אז באמת קשה דווקא בזמן הזה לשחרר את אמא.
כשאני לבד עם הילדים וצריכה להכין להם ארוחה כשהם כבר רעבים, עוזר לי לפעמים להתחיל בחיתוך פירות או ואז בזמן שהם אוכלים את הפירות אני מכינה את הארוחה. (אפשר גם ללכת על נשנושים קלים יותר כמו בייגלה, פריכיות, לפעמים אני חותכת מלפפון לאורך ונותנת להם לאכול).
לפעמים עוזר לי לספר להם סיפור (מומצא, כדי שאני לא אצטרך להקריא) בזמן שאני מכינה, אבל לא תמיד יש לי מספיק סבלנות ויצירתיות בשביל זה.

לגבי זה שהן לא מעסיקות את עצמן - כמו שכתבתי, מיד כשחוזרים נראה לי הגיוני שיהיה להן יותר קשה, וצריך למצוא פתרון מתוך ראיית הקושי דווקא בזמן הזה.
אבל בהמשך היום אני חושבת שכן אפשר לעבוד על זה שילמדו להתעסק בדברים בלי שתצטרכי כל הזמן להפעיל אותן.
לא חושבת שזה אמור להיות אותו דבר אצל כל הילדים. אבל אני חושבת שבגיל כזה זה כן משהו שאפשר לדבר עליו וגם להסביר לילדות שהן יכולות לשחק גם כשאת לא משתתפת. שלפחות תוכלי לשבת בספה לנוח לידן, והן ישחקו בלעדייך.
לשנות הרגלים זה יכול להיות קשה, אבל לדעתי הם ירוויחו הרבה מזה שיהיה להן יותר זמן בבית עם אמא, גם אם זה אומר שאמא פחות איתן באופן צמוד.

בהצלחה!

אני גם חוזרת עם הילדים ביחד מהעבודנסמיילי12

אבל לא באחת
כמעט בארבע.
וזה מתיש בטירוף! ואני לבד בבית המון שעות. ואני מותשת. מבינה אותך לגמרי.

העצה שלי היא להתארגן מראש.
כלומר, ערב שיש לך כוח להכין א. צהריים ליומיים קדימה.
אין לך כוח להשקיע? זה בסדר גם שיאכלו פסטה חלבית פעם בשבוע לצהריים.

הייתי חוסכת את הכסף הזה
מתרגלים בצורה מסוימת🥺 וישנים מוקדם! נגיד עכשיו אני מרגישה שאני מגזימה ואני אוטוטו צריכה לעוף למיטה

לדעתי - לא לשלוח לצהרוןחדשה ישנה

בעיני, צהרון זה נועד להורים שעובדים עד אחרי הצהריים ו*אין להם ברירה*, מקומו של ילד קטן בצהריים הוא בבית עם אמא... פרימיטיבי אולי, אבל זה המקום הטבעי שלו לדעתי.
גם אני חוזרת עם הילדים בצהריים וגמורה למות. אז יש לי כמה דברים שקצת עוזרים;
-קודם כל ארוחת צהריים מוכנה מבעוד מועד, המקסימום שאני עושה בצהריים זה להכין קוסקוס משקית.
- דבר שני, בחצי שעה- שעה הראשונה שחוזרים מהמסגרות אני עסוקה בלהתעסק בילדים, להקשיב להם, לדבר איתם, לאכול איתם בשולחן.. זה לא זמן שהם יעסיקו את עצמם כי הם משלימים 'זמן אמא', זתומרת חשוב להם לפרוק בזמן הזה (כולל בכיות ועצבים.. לפעמים חוזרים טעונים מהגן מרוב עייפות ורעב או סתם כי היה קצת קשה)
אחר הצהריים, נניח ב16 אני כן מצפה שיתעסקו עם עצמם קצת.
אחרי האוכל, אני כבר גמורה ממש וחייבת לשכב לעכל את האוכל 🙈 (במיוחד בהריון), אז אני שוכבת על הספה לידם ומנמנמת או שסתם עוצמת עיניים או אפילו בפלאפון בעוונותיי הרבים, והילדים מתקשקשים להם בשולחן כי הם תמיד אוכלים עוד מלא זמן אצלי. אין לך מושג כמה ברבע שעה- חצי שעה הזאת שאני סתם שוכבת בספה, גם אם לא נרדמתי, וגם אם נרדמתי לחמש דק' עוזרות לי עד הערב. זה פשוט הצלה!! הנקודה זה להרפות את הגוף כמה שאפשר, לא לדבר ולא להתעסק במשהו... וגם מנסה להרגיל אותם שאמא נחה כמה דק' ושינסו להתמודד לבד. זה הרגעים בהם הם לומדים עצמאות מה היא

חוצמיזה, זאת הוצאה ענקית!

עד כאן הגיגיי להיום.

אהבתי. מהממםאורוש3

מסכימה..מזלטוב

ורק מאירה
שאני שמה בצהרון וחוזרת עם הילדים מהעבודה ביחד🤔
כן עובדת עד מאוחר ..
זה קשה לחזור עם הילדים. אני יודעת לגמרי..

אבל לדעתי גם אם יש אפשרות להיות עם הילדים, ברור שזה עדיף..

ואל תראי אותי ככה- בחופשת לידה הילדים איתי ולא בצהרון. לא מחסכון כלכלי אלא משנאה גדולה לצהרונים!!

ומתחברת לרעיונות חלופיים שהעלו כאן לעזרה...

בכל מקרה. מאמינה שרק את מכירה את עצמך ואף אחד לא יכול לתת בפורום אינונימי כיתה מדוייקת עבורך כי רק את יודעת את התמונה השלימה
אז בהצלחה בהחלטה 😍

מסכימה.יערת דבש

הילדים שלי מעולם לא היו בצהרון..

וחזרו יחד איתי או אפילו לפני עם בעלי..

ובעלי היה יוצא אחר כך ללמוד

וזה לחזור לקלחת של ארוחת צהריים וצומי ומה לא

אבל זה אך טבעי לי שילדים יהיו בבית עם אמא או אבא גם אם אנחנו עייפים. לא רואה שום טוב בלשהות עד מאוחר במסגרות במיוחד בגילאים הקטנים.

אבל..כמובן שלמי שיש אפשרות

שוהיא מרגישה שתקרוס אחרת..זו אופציה קימת וחשובה.

וחגה זכור לי שכתבת שבעלך נמצא גם בבית בצהריים

לא?

אם כן-אז שישמור עליהם שעה ואת תנוחי

ב. שיהי שותך בהכנת האוכל לילה קודם\או בצהריים

אני מבינה אותך ממש אני לא הייתי מצליחה לצלוח את זה בלי בעלי

כולל הריונות עבודה לימודים ומה לא..

בעלי היה קבוע שומר עליהם כשאני חוזרת מהעבודה כדי שאנוח

במיוחד בהריונות

וחוץ מזה

כשהיה צורך והוא חזר לפני היה מכין להם צהריים

או עוזר לי בלילה לתקתק את ההכנה של הארוחות.

יש זמנים כאלה

ששנינו עסוקים ועייפים

אבל כשהאישה סוחבת הריון מגיע לה אקסטרה שותפות..לענ"ד.

אופציה נוספת-להביא בייביסיטר חמודה אפילו לחלק מהשבוע ואת תנוחי בזמן הזה

אופציה אחרת שכתבת-בזמן שהן רואות סרט לשכב לנוח.

ואגב שני-לא הייתי מצפה משום כיוון מילדה בת 3 או 4 להעסיק את עצמה

בצהריים כשהיא רק חזרה מהגן והיא מורעבת ולא רגועה..

זה פחות הזמן לזה,,

אם כבר אז בהמשך הצהריים.

בהצלחה רבה

בעלי נמצא אחה"צ ב4 וזה בהחלט מציל אותיחגהבגה

אני לגמרי בעד שהילדים יהיו בבית עם אמא
אולי ככה קשה לי כי רק התחלתי את העבודה וכשנהיה בשגרה, יסתדר

התחלות הן תמיד קשותבארץ אהבתי

בכלל עכשיו גם לילדים יותר קשה.
הבן שלי בדרך כלל ממש יודע להעסיק את עצמו לבד, אבל בימים האחרונים היה ממש צמוד אלי, וברור לי שזה קשור להתחלה של הגן.

בעז"ה תתרגלי ותמצאי את הפתרונות שיהיו טובים לכם.
הילדות שלך רק ירוויחו מזה...

לגמריחגהבגה

כל הזמן מפחדת, אולי אני מוותרת לעצמי מדיי? אולי אני עצלנית 🤷🏼‍♀️

אבל את לא מוותרתבארץ אהבתי

את שואלת ומתייעצת ומתלבטת מה יהיה הכי נכון.
ומותר לך שזה יהיה קשה.
רק לדעתי לא נכון להחליט החלטות על סמך קושי של התחלה, כי זה באמת לא מעיד שככה יהיה גם בהמשך...

את המילה עצלנית תוציאי מהלקסיקוןאמאשוני

את בהריון עם שלוש קטנטנות,
מחלימה ממונו!!!
זאת החלמה מאוד מאוד ארוכה,
אני כרווקה בלי ילדים הייתי חייבת הפסקת שינה בצהריים תקופה ארוכה מאוד. הייתי נרדמת בכל מצב ובכל מקום,
בטרמפים, אוטובוסים, שיעורים, לפעמים אפילו תוך כדי הליכה, נצמדת לקיר ונרדמת לכמה דקות.. וזה לא שאני סטלנית, זה בלתי נשלט,
אז אצלך בכלל לא מקנאה.
לא יודעת בכמה רצינות כתבת ככה, אבל חשוב לחזק את הנפש במצבך. צחוק צחוק לפעמים זה עלול להשפיע עם כל המסביב
אז תזכרי לחבק את עצמך בכל מצב ⁦❤️⁩⁦❤️⁩⁦❤️⁩
ולגמרי לגיטימי להחליט שבכוחות הגוף והנפש שלך עדיף צהרון, שאלת פה אז נתנו לך היבטים שונים אבל בסוף רק את יודעת מול מה את עומדת.

בהצלחה בכל החלטה שתבחרי!

תטדה לך יקרה, חיזקת אותי מאוד ❤❤חגהבגה

מבינה אותךיערת דבש

גם אני התחלתי עבודה חדשה

לאחרונה

וזה קשה ממש אני חוזרת מעולפת.. אחרי הילדים.

עובדת רק חלק מהשבוע למזלי..

רציתי להוסיף-שאם את מרגישה שזה כן ממש יציל ויקל עלייך

אז תלכי על זה השנה.

ותשלחי אותם.

את הכסף בד"כ אפשר למצוא כשזה משהו חשוב וקריטי למשפחה

אז מסתדרים.

יש לך אפשרותלא כרגע

להביא בייביסיטר שעה כל יום (לבית או לפארק קרוב), שתוכלי להתאפס בשקט? זה יספיק לך כדי להתאושש?
כי אם כן, זה מן הסתם יעלה לך פחות וגם בעיניי יותר אידיאלי.

ואגב,לא כרגע

יש לי חברה שהייתה מביאה אליה הביתה
דווקא ילדה צעירה - נגיד בכיתה ה' - ו',
אמרה שהיא מאוד נהנתה והשקיעה, הייתה זמינה יותר מבנות תיכון, וכמובן הסכום היה זול יותר..
(אבל זה זה רק בייביסיטר בבית איתך. נגיד את מנמנמת בשקט והיא אחראית לשחק עם הבנות וכאלה).

לא כזה מובן שיעלה פחות, זה הקטעחגהבגה

יוצא לי 30 שקלים ליום לילדה. כולל צהריים, מ1-4

סליחהלא כרגע

לא הבנתי מה כתבת קודם

.

להביא ילדה צעירה יכול להיות פתרון, לא?

אבל בהחלט אם את לא תכיני ארוחות צהריים, זו גם הוזלה כלכלית.

נכוןחגהבגה

ונערה לא לוקחת פה פחות מ25 לשתי בנות לשעה אחת

ערכתי את התגובה הקודמת

לא כרגע

בייביסיטר עם ילדה בת 10 זה 10-15₪. לשתיהן

אין לי הסבר

אין דבר כזה אצלנו. אולי ביישוביםחגהבגה

באסה😐אין לי הסבר

צהרון - ברורציפיפיצי

צהרון=בריאות הנפש לךעטרת בעלה

לדעתי... אחת זו שעה מוקדמת ממש, לא תנשמי בחופשת לידה!
וכדי להרגיש אמא טובה תיקחי אותן מוקדם לפעמים ותשתדלי לא להשאיר עד מאוחר שיהיו האחרונות.
רק לדמיין את זה שתצליחי לבשל בנחת צהריים כשאת חוזרת מהעבודה ואולי אפילו להרים רגליים קצת ולטפל בעוד מכונה - נשמע מדהים!
וגם ממש מוריד ממך עומס עם האוכל שהן יאכלו צהריים... אני ממש בעד בקיצור כמו שהבנת

בהצלחה ותרגישי טוב!

אני רק..את אמא מדהימה!!אם_שמחה_הללויה

וזה שבת שלך רוצה לשחק איתך, זה בגלל שיש בינכן קשר..ופשוט כיף איתך.
ואני זוכרת את עצמי חוזרת מותשת מעבודה בהריון, גם כשעבדתי רק עד 2ץ1 )הייתי צריכה גם ללכת ברגל מרחק לא קטן, אבל גם בנהיגה יש את העייפות שלה) והשעה שעתיים מאוד איפסו אותי עד שהייתי אוספת את הבת שלי מהגן )היא הייתה אז במעון עד 4,לא עירוני)אז תעשי מה שטוב לך. את יודעת הכי טוב. אמא בריאה בנפש ובגוף שווה את הכל.

חגוש מה עם צהרון חלקי?דבורית

יומיים בשבוע?
יש תקופות שזה מה שאני עושה וזה מקל עליי
וממליצה ממש להכין צהריים מראש
אחרת זה להיכנס לשדה קרב ללא אפוד מגן 😅

יום אחד הן תהיינה חייבות כי אני מסיימת מאוחרחגהבגה

אולי אשאיר לעוד יום באמת.. תודה ❤❤

אבל משלמים חודשי, לא? ככה אצלינו בכל אופןיעל מהדרום

לק"י

אני באמת אוספת מוקדם בימים שאני מסיימת מוקדם (אבל זה פעם או פעמיים בשבוע).

אצלנו אפשר לשלם לפי צהרון חלקידבורית

יפה...איזה צהרון יש אצליכם?יעל מהדרום

הצהרון של חגה 😄דבורית

זה חצי פרטי המוסדות האלו
הכל באותו מתחם מגיל 2 עד כיתה א
ובאותו מקום הצהרון של כולם עם ארוחה בשרית

הבנתי....יעל מהדרום

אני רק-רות א

איזה מבאס שהצהרון אצלכם כ"כ יקר!

אצלנו הצהרון עולה אולי 1000 לשנה כולל חוגים...

וגני טרום זה עד 1? הייתי בטוחה שאצל כולם זה עד 2.

אולי תבדקי אפשרות להנחה? סה'כ את רושמת 2 בנות...

בהצלחה ממש! ומצטרפת להמלצות לרשום לצהרון.. השעות האלה שיהיה לך קצת שקט ומנוחה הן קריטיות בעיני, במיוחד אחרי לידה.

עם הנחץ אחיות והנחת אברך כי בעלי אברךחגהבגה

זה 630 לחודש לאחת.
אחותי, המחיר שלך זה מחיר בדיחה שלא קיימים דברים כאלה, בחיים לא שמעתי על משהו כזה.
הגן שלנו עד אחד ועשרים כי הוא נפתח ב7. בד"כ גני עירייה נפתחים שבע וחצי אפילו רבע לשמוננ

זה יקר מאד מה שאת מציינת.סמיילי12

אצלנו הצהרון הוא 1700 לשנה.
זה צהרון מילת של משרד החינוך אני חושבת.
יש צהרון שהוא דרך העיריה שהוא באמת עולה באיזור ה500 לחודש. אבל הוא כולל חנוכה נגיד וקיטנה של החופש הגדול שאצלנו זה לא כלול במחיר.
אצלנו זה תלוי באיזה גן שמים.

זה מחיר נורמלי למי שאין ניצניםטארקו

גם אצלנו זה בערך המחיר....

ויש יקר יותר גם.

זהו אצלנו מילת זה 1700 לשנהסמיילי12

ניצנים באיזור ה550 לחודש. או 500
אין לי מושג.
לא ידעתי שזה משהו ארצי.

מילת זה גני יוחא בישובי פריפריה...טארקו

ממש לא בכל מקום. הלוואי..

ובמילת משלמים לפי חודש? כלומר אפשר לרשום רק לחלק מהשנה?יעל מהדרום

לא חושבת..סמיילי12

קיבלנו הודעה על תשלום שנתי.
אבל אני לא ממש מבינה בזה.
שנה שניה שלנו בגן עיריה

יעל מהדרוםאחרונה

ניצנים זה 500-600 לחודשיעל מהדרום

זה תלוי בדירוג של המקום...טארקו

לחברה שלי ניצנים זה 300 לשנה

כן. נכון.... אצלינו זה בערך 600יעל מהדרום

אז איך יכול להיות שאצלנו מילת זולסמיילי12

וניצנים יקר?.
אנחנו בפריפריה. לא הבנתי את החלוקה

כי מילת תמיד יהיה יותר זול... ואולי אם יש מילתטארקו

אז ניצנים יקר יותר??
לא יודעת.

אני יודעת שזה גם תלוי בדרגה של הרשות/ עיריהיעל מהדרום

לק"י

אצלינו צהרון בגנים שייך למתנ"ס ועולה בערך 550-650 לחודש. זה כולל כמה ימי קייטנה בודדים.
בעבר היתה הנחה לקייטנת חנוכה ופסח לילדי הצהרון. אחר כך כבר לא. לא יודעת מה השנה.
נראה לי שגם בקייטנה בקיץ היתה הנחה, אבל לא בטוחה.

נכון,רות א

אבל זה גם מעיד על המצב הסוציו אקונומי של המקום..

(ואני גם סתם תוהה מה שאר האימהות עושות? כמה כבר מקומות עבודה יש שאחד מבני הזוג מסיימים ב1 ככה שאפשר לאסוף את הילדים?

אני מזמן חושבת שזאת בעיה שאין התאמה בין מסגרות הילדים למקומות העבודה של ההורים)

קודם כל באמת אנשים מאוכלוסיית הגניםחגהבגה

עובדים בעבודה שמאפשרת לצאת מוקדם. מהבית/ משמרות, אמהות שלא עובדות.
יש שמשאירים בצהרון....

אני אדם רע אם מעצבן לי שהיא יולדת לפניי?!אנונימית בהו"ל

גיסתי (לא בדיוק, האישה של גיסי)

ואני

משוערות לאותו שבוע אני ליום ראשון והיא לחמישי

כבר בתשיעי אבל יש עוד קצת עד המשוער

אנחנו חברות טובות דווקא

אבל הבוקר כתבה לי שיש לה צירים מהלילה ימחכה שיצטופפו לראות אם זה לידה

וואלה עצבן אותי חח

כזה אופ נו מה נו

גם כי אני גם רוצה כבר ללדת

וגם כי, סיבה מטופשת אבל מה אני אעשה, אני מפחדת שאז לא חתייחסו אליי כשאלד… אופ

אני גם הייתי צפויה ללדת יחד עם גיסתידיאן ד.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

ממש לא רעה, זה מובןכורסא ירוקה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

ממש מובן. בסוף תשיגי אותה...חחחממתקית

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

וואי הכי מובןאונמר

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

ממש ממש מובן!קטנה67

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

קרה לי גםהבוקר יעלה

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

קרה לי גם אבל הפוךשימושית

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

איזה מבעס זה.....יעל מהדרום

לי ולאחותי היה שבוע הפרששומשומונית

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

כיף לכם

זה יכול להיות גם עניין של משפחות ומיקוםשימושית

וכו'

יש גם בריתות לא בבוקר....יעל מהדרום

לא יפה, לפחות היו מתחלקים....שיפור

גיסתי אמורה ללדת 4 ימים לפנייהר את יש

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

מהצד זה משעשע... כי ברור שזה לא נובע משנאהיעל מהדרום

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

גם אני ככהשומשומונית

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

טוב לשמוע על עוד כאלה😅 (אני תמיד יולדת אחרי...)יעל מהדרום

כולם אומרים לישומשומונית

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

יעל מהדרום

את גם כמוני שבשבוע 37 מרגישה בפוסט דייט? 😂😂😂שימושית

כל תחושה היא נורמלית בשלב שלך ;)קנקן שבור

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

מצטרפתהשם שלי

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

ממש לא אדם רעטארקו

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

תודה לכולן❤️ נירמלתן לי חחאנונימית בהו"ל

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

גם לי היו ימים כאלה מ37 ובסוף ילדתי בשבוע 40שיפוראחרונה

עוגות שמביאים לקידוש או לאחריםואני שר

אשמח לשמוע אתכן

אני מוצאת את עצמי מסתבכת בסיטואציות של קידוש קהילתי או להכין עוגה ליולדת/מגויסת,

בגלל שלא נעים לי להכין סתם עוגה בחושה פשוטה, אני מרגישה שזה צריך להיות מספיק שווה ואז אני נתקעת....

לקידושים יצא לי להביא בעיקר עוגת שוקולד עם קרם וסוכריות ואז זה מרגיש לי גם פשוט וגם אטרקטיבי (למרות שמקווה שהורים לא מקללים אותי בלב על הלכלוך;),

ולמשפחות זה רק כשיש לי זמן וכוח להכין עוגיות יותר מושקעות.

בכללי מלחיץ אותי להביא אוכל לאחרים כי מי יודע איך יצא, למרות שאפיה זה בגדול דבר שאני טובה בו...

אשמח לשמוע מה מקובל להביא אצלכן,

מה תרגישו בנוח להביא או תשמחו לקבל

כדי לקבל איזו תחושה מה נורמלי ואולי רעיונות לעוד אפשרויות שיקלו עלי את החיים.

תודה

אני מכינה בד"כ עוגת פירורים וחותכת לריבועיםשימושית

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

אשמח למתכוןשיפור

עוגת פירוריםשימושית

מצרכים

לשכבה הבסיסית

3 כוסות קמח
¾ כוס סוכר
1 ביצה L
1 שקית אבקת אפייה
1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

2 כפות שטוחות אבקת קקאו
½ כוס מים
½ כוס שמן קנולה
¼ כוס סוכר
2 ביצים L

אופן ההכנה

מחממים תנור ל־180 מעלות.
מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.
מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.
מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.
מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.
יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.
מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית
אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.
מצננים היטב לפני החיתוך.

תודה רבה!!שיפור

אני מביאה מה שאני טובה בוהמקורית

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

אני מהסיבה הזו לא מביאה...מתואמת

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

בעיניי כל עוגה שנטעמת ונראית בסדר מתאימה.שיפור

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

אני אם אני מביאהרקאני

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

מה הבעיה בעוגה בחושה?השקט הזה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

אני אוהבת לסדר במנגטים.טארקו

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וליולדת/מגויסת פס עוגה זה הכי מפנק בעולםטארקו

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

כשאני אופה עוגות ומביאה לאחריםמישהי חדשה:)אחרונה

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

לא מפחיד אתכן להביא ילדים?מישהי חדשה:)

אנחנו רוצים בקרוב לנסות, אבל מפחיד לחשוב על מה עלול לקרות לילדים שלנו פה…

אני מפחדת שמישהו יפגע בהם, מפחדת שהם יפגעו באחרים, מפחדת שלא אצליח לחנך אותם בדרך שאני מאמינה בה. לא רק מבחינה דתית, מבחינת להיות בני אדם. מפחדת שלא אהיה אמא מספיק טובה בשבילם.

וכן, יש את הפחד של ההריון והלידה וכל זה, אבל בעיקר על החינוך שלהם… אז כן, מתפללים על זה המון. ונעשה הכי טוב שאפשר.

מה אתן חושבות?

אמoo

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

הבאת ילדים לעולם היא לא רציונליתמתואמת

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

מסכימה איתךמישהי חדשה:)

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

זה בדיוק העניין, שצריך לזרוק את השכל במקרה הזהמתואמת

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

אני לא חושבת שהעולם הוא רעשיפור

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

אני מאמינהכורסא ירוקה.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

אני יכולה לומררקאני

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

זה באמת מפחיד אם חושבים על זה יותר מדישיפור

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

לא פחדתי. רציתי בזה.ניק חדש2

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

לא יודעת אם עוזר לךירושלמית במקור

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

לי זה קרה אחרי השביעי לאוקטובר. חשבתי שזהו שאין מצאביגיל ##

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

האמת שלאאיזמרגד1

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

יש משפט יפה שמסכם את התחושה שתיארת-גלי מטר

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אני מפחדת מדברים אחריםטארקואחרונה

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

בנות שעושות לק ג'ל, שאלה ליעדינה אבל בשטח

מה אתן עושות במקווה?

סתם עלתה לי מחשבה להתחיל להרגיש נשית יותר, אז איך זה הולך ? לפני המקווה צריך להוריד? לחדש? נראה לי מלחיץ ממש..

אני לא עושההשם שלי

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

מותר לטבול על לק ג'ל במקווה- בתנאי שהוא שלם, מסודקאלישבע999

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

מסודרנפש חיה.

לחדש לפני המקווהשירה_11

אני עושה רק בהריוןשלומית.

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

תלוי פסיקהכחל

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

תשאלי את הרב שלכםרקאני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

אני טובלת עם לק ג'ל ומקפידה לחדש סמוך ככלסטודנטית אלופה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

גם לי אמרו ככהיערת דבש

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

לא לאשלומית.

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

זה לא כ"כ קשה להורידשימושית

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

כן, נכוןשלומית.

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

כנראהקל"ת

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אני מקלפת לעצמירקאני

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

את יכולה לבקש עוצמה עדינה יותרניק חדש2

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

זה לא כואב לירקאני

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

😅😅 כן זה אותו מכשיר מסתבר.ניק חדש2

😵‍💫😵‍💫😵‍💫רקאני

אולי, אבל כל עוד זה מחזיק עלי יפהשימושית

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

מכירה את השיטהיערת דבשאחרונה

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

עונהקל"ת

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

יש פסיקות שאומרות שגם אם הלק לא חדשהשקט הזה

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

אני ךא הייתי עושה אלא רק בהריונותניק חדש2

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

יש הרבה קוסמטיקאיות שמורידות לפני המקווהיראת גאולה

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

^^ אני אישיתיערת דבש

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

אני מורידה לבד בביתשימושית

ואחרי המקוה הולכת לשים

תודה רבה לכולן!עדינה אבל בשטח

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

מזדהה ומתבאסתשמחה כפרוייקט

נושא לא פתור אצלי

מבינה אותך ממשרקאני

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

זאת אחת הסיבות שאני לא עושה…מרגול

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ורעיון- הלחמת ריסים. עושים פעם בכמה שבועותמרגול

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

מנצלת את הנושאפינק ליידי

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זו לא בניהניק חדש2

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

משייפים קצת את הציפורן לפני כל מריחה, לא?עדינה אבל בשטח

כאילו מורידים שכבה

מורידים עם המכשיר של רפואת השיניים😅ניק חדש2

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

את הציפורן עצמה לארקאני

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

מישהי הגישה ילד בכיתה ב למבחן מחוננים?בוקר אור

עבר עריכה על ידי בוקר אור בתאריך י"ז בחשוון תשפ"ז 18:33

אשמח לדעות לכאן ולכאן, פה או בפרטי

יודעת שההמלצה הרשמית של משרד החינוך היא להגיש לראשונה בג'

ניסיתם לפנות להנהלה?טארקו

אם כי אם הרוב מגיעים מכיתות מעורבות כנראה שלא ישנו..

בשעה טובה ילדתי בן מתוק! שאלות בפניםהבוקר יעלה

היתה לידה מהממת ב"ה, ועם אפידורל למתלבטות 🙃

כמה שאלות.

כאבי הנקה. אין פצעים בה אבל בדקה הראשונה של ההנקה מאוד כואב עד שמתרגלים. אין בעיה בתפיסה וזה משהו מוכר בהיסטוריית ההנקות שלי. זה שאין פצעים זו התקדמות. אבל מה יכול להקל בינתיים? שמה לנסינו ו קונכיות לסירוגין..
לתינוק המתוק יש יובש, ממש קילופים בגוף. לא היה לי לפני. מה יכול לעזור?
מתי נגמרות ההפרשות מהברית? שבוע זה תקין?

עונהרוני_רון

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד
תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים
איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

תודה! שאלתי את המוהל לפני כמה ימיםהבוקר יעלה

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

מנסה גם לענותיהלומה..

לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)
ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..
כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

תודה!הבוקר יעלה

מזל טוב והרבה נחתממתקית

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

תודה!הבוקר יעלה

מזל טוב!!!רקאני

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

תודה!הבוקר יעלה

מזל טוב!באתי מפעם

כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.
זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌
האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

אז להשאיר ככה ולא לעשות כלוםהבוקר יעלה

לגבי פ2?

מזל טוב! את מכבסת לו את הבגדים עם מרכך כביסה?יום שני

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

וואלה זה חדשהבוקר יעלה

רק גל תינוקות?

מזל טוב! ❤️אפרסקה

מזל טוב!שנהב

היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

לגבי 3 גם שבועיים שלוש זה תקיןעל הנסאחרונה

דעות פוליטיות שונות בזוגיותאנונימית בהו"ל

בעלי מתוק מדבש ויש לנו ב"ה זוגיות מעולה,

אבל אני שונאת את זה שהדעות הפוליטיות שלנו שונות!

לא משהו דרמטי, אבל עדיין כל אחד חושב שהשני טועה.

ואני שונאת גם את זה שהוא חושב כאלה שטויות, וגם את זה שהוא חושב שאני טועה.

בעיקרון החלטנו לא לדבר עכשיו על פוליטיקה, אבל זה עדיין ממש מעצבן אותי.

זה באמת קשהמתואמת

לנו היה את זה בנושא אחר (שעכשיו פחות חם, אז הוא לא עולה כל כך)

ולהורים שלי גם היה את זה בנושא פוליטי (סביב ההתנתקות)

זה קשה מאוד... אבל גם בתוך הוויכוח צריך לזכור שאנחנו זוג אוהב ומאוחד.

ואני אומרת לעצמי שהכי חשוב שבנושאים המהותיים בחיים (יהדות וחינוך ילדים) אנחנו בדעה אחת, כי אחרת זה היה פוגש אותנו הרבה יותר וזה היה הרבה יותר קשה...

מניחה שבקרוב העניינים האלה יירגעו קצת, כשתעבור תקופת הבחירות, ותוכלו לחזור לנהל את חייכם בנחת ובאחדות❤️

אני מקווה שתקופת הבחירות באמת תעבור...אנונימית בהו"ל

עם תמונת התוצאות העכשווית אני בכלל לא בטוחה שזה יקרה מהר...

אבל אני כן חושבת שאני צריכה ללמוד להתמודד עם המצבים שבהם אנחנו חושבים כל אחד שהשני טועה, כי זה לא טוב שזה כל כך קשה לי.

גם בחינוך ילדים יש לנו לפעמים דעות שונות... לכם לא? איך עושים את זה? מקווה שהשאלה לא נשמעת חטטנית, אני רצה ללמוד מכם

בחינוך ילדים זה באמת הרבה יותר מהותימתואמת

לנו ב"ה אין כמעט חילוקי דעות בנושא הזה. מקסימום יכול לקרות שאחד מאיתנו כעס בצורה מסוימת על הילד, והשני חושב שהצורה הזו לא טובה. אז אחרי שהילד נרגע (בדרך זו או אחרת) מדברים על זה שלא בפניו, ומגיעים בסוף להסכמה איך נכון יותר היה לנהוג באותו רגע.

אז בנושא הזה אני לא יכולה לעזור לאחרים...

אבל בנושא כמו פוליטיקה - אני חושבת שהכי טוב "פשוט" להחליט שלא מדברים על זה... הרי אין פה משהו מעשי לחיים שלכם, נכון? (הנושא שהיה בוויכוח בינינו בזמנו כן דרש צעדים מעשיים, ולכן זה היה בעייתי יותר...)

אין לנו חילוקי דעות מהותיים בנושא החינוך.אנונימית בהו"ל

אבל דברים קטנים פה ושם.

נכון, אין בפוליטיקה משהו מעשי, סתם מעצבן אותי ממש שהוא חושב שאני טועה ושהוא לא מבין שאני צודקת.

זה נשמע טיפשי כשאני כותבת את זה...

וגם לא יודעת כמה נצליח לא לדבר על זה בתקופה הסוערת הזאת.

מבינה את העצביםרק לרגע9

פוליטיקה זה באמת נושא מאוד טעון, במיוחד בימים האלה ויכול להביא לעצבים ומחשבות שליליות אחד על השני. צריך לזכור שזה שיש לו דעות אחרות משלך לא אומר שהוא פחות חכם או מבין או מוסרי ולא אומר את זה גם עליך. יש דעות שונות שמגיעות מנקודות מוצא ערכיות שונות ואפשר וצריך לקבל את זה. נקודת המוצא היא להבין ששניכם רוצים בטוב חושבים שיש דרך אחרת להשיג אותו.

ברגע שאת מבינה את זה, את צריכה גם ללמוד לנהל את זה, לקבוע גבולות לשיחות פוליטיות, לא לנסות לחנך אחד את השני ולזהות מתי כבר לא מועיל לדבר על זה.

גם אם החלטתם לא לדבר על פוליטיקה אבל בפנים מעצבן אותך שהוא לא מבין שאת צודקת, זו תפיסה קצת מוטעה בעיני... תביני את שיש לכם שתי דעות שונות ויכול להיות שיש גרעין של אמת בכל אחת מהן.

גם לי יש חילוקי דעות עם בעלי נניח בנושא גיוס חרדים. ניהלתי איתו כמה ויכוחים בנושא והבנתי שאני לא הולכת לשנות את דעתו, הוא פשוט חושב אחרת ממני וזה בסדר גמור. אפילו שאני חושבת שזה אחד הנושאים המשמעותיים והקריטיים, הוא חושב אחרת. אני מצליחה להבין את נקודת המוצא הערכית שלו ולכן אני מעריכה אותו על אף שהוא חושב אחרת ממני לחלוטין.

בדיוק זה מה שאני אומרת, שאני מבינה שזו תפיסהאנונימית בהו"ל

מוטעית, ואני רוצה לשנות אותה.

אני רוצה להרגיש שזה באמת בסדר שכל אחת מאיתנו חושב אחרת.

תנסי לחשוברק לרגע9

מה הערך שיושב בבסיס של התפיסות של בעלך. איזה ערך חיובי יש בבסיס שמוביל אותו בחשיבה שלו. תנסי להגיע אצלך להערכה פנימית של איך הוא מובל על ידי הערך החיובי הזה. יש סרטון של גברת רביע שהיא מדברת עם זוג שאחד בימים ואחד בשמאל והם רבים על זה, תראי:

‏‏19K‏‏ צפיות‏ · ‏‏1.3K‏‏ רגשות‏ | הוא ימני לאומני, היא שמאלנית...ואי אפשר לדבר על על זה בבית. ספיישל בחירות- "טיפול זוגי פוליטי" עם גברת רביע שמראה לנו כמה כולנו בעצם דומים ברצון שיהיה פה טוב ובאהבה לעם ולארץ שלנו וכמה זה בסדר לחשוב אחרת.. העיקר שנצליח לקבל אחד את השני ולהיות ביחד💜💜 מתוך הופעה בבית אבי חי | גברת רביע

חשבתי עם עצמי והצלחתי להבין מה מוביל אותו.אנונימית בהו"ל

אלופה!רק לרגע9

כל הכבוד לך

עכשיו אני רוצה לוודא שהוא מבין לגמרי מה מוביל אותיאנונימית בהו"ל

חחח

אמת יש רק אחתמתואמת

וזו האמת של התורה.

הרבה דברים מסתעפים ממנה, אבל לרוב קשה לנו לראות מה האמת האלוקית בכל הדברים האלה.

אני מאמינה שפוליטיקה זה אותו דבר. ולפעמים כולם אמת אלוקית - בהסתעפויות שונות.

ולכן אין טעם להיות בטוחים שהאמת אצלי, כי אנחנו לא אלוקים.

ובעיקר - לכן אין טעם להתווכח על זה בין בני זוג, כי האמת האלוקית היא שזוג צריך לחיות בשלום ובאהבה

אנחנו בגלל זה משתדלים מאד ולא מכניסים פוליטיקהנפש חיה.

אצלינו יש עניין אחר לא קשור למפלגות,

אז בגלל זה לריב עם הבעל?

מציעה לך בכל לב

לא להכניס פוליטיקה הבייתה.

כן לכבד דעות אחד של השני

אבל אתם זוג אוהב

ולא שווה לקלקל את הזוגיות היפה שלכם

בגלל משהו חיצוני!

את יכולה להביןאיזמרגד1

למה הוא חושב את מה שהוא חושב? את ההיגיון שעומד מאחורי זה, גם אם הוא מוטעה לדעתך?

אני חושבת שאנחנו מבינים שעמדה מסוימת היא הגיונית גם אם אנחנו לא מסכימים איתה יותר קל לנו לא להגיע למקום של ''הוא טיפש אם הוא לא רואה שאני צודקת''

חיבוק מזדהה. גם אותנו זה אתגר112233445566

עשה לי טוב לומר לו משפטים כמו אתה בוחר בי אבל? וכאלו ולשמוע שהוא בוחר בי יותר מכל דעה כזו או אחרת..

וכנל הפוך כמובן לומר לו

הרגשתי שכאילו זה מה שצריך לחזק, וזה מה שהיה קשה לי בכל השיחות והדיונים.. ההרגשה שתראה אותי, תאהב אותי, תייקר אותי וכו.

מזדהה כל כךנועה לה

בעלי ואני חושבים אחרת לגמרי בנושא פוליטי

יש הרבה דעות שלו שהוא משתף רק אותי בעוד של הסביבה אפילו לא יודעת ולא תאמין עליו

אני חולקת על הדעות שלו ומצד שני שמחה שאני עוגן בשבילו שיכול לשתף אותי

זה קשה לי מאוד

משפחה שלנו שנפגשנו ביום הבחירות שאלו אותו מה הצבעת והוא אמר "הצבענו X" (התייחס אלי ואליו ואמר את מה שאני הצבעתי) כי לא רצה להכנס לעימותים וכו'

אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מידי ולייחס לזה הרבה חשיבות

מנסה לדבר על דברים אחרים

ומחכה שהגל הזה של הבחירות יעבור כבר

בעלי ואני שונים בשלושת רבעי מהדעות שלנו

שימושית

השקפה דתית, השקפה פוליטית, גישה לנושא בריאות, סגנון חינוך וכו'

לפני שהתחתנו בדקנו 3 דברים-

שעל דברים שקשורים לחנוך ילדים אנחנו מסכימים או יכולים להגיע להסכמה
שהדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם לא יתנגשו יותר מידי באורח החיים של השני וידרשו ממנו לבחור בין האהבה לעצמו
שאנחנו מצליחים להתווכח בצורה מתורבתת ולא אמוציונאלית (אל תקלי בזה, 4 דייטים רק התווכחנו חחחח)

האמת שאחרי שנים של נישואים הדעות שלנו די התקרבו ובעיניי זה ממש מעשיר את החיים שהדעות שלנו שונות ♥️♥️♥️

גם אצלנו יש דעות שונותנעמי28

בנוגע להמון נושאים, פוליטית, דתית אמונית ועוד.

אבל מה שמאוד עוזר ויאמר לזכות בעלי

שהוא מעריך את הדעות שלי גם אם הוא לא מסכים.

הוא יודע להגיד "אני אוהב את המוח שלך" "את מעניינת"

ונראה שזה בעיקר מה שמפריע לך, לא?

החוסר הערכה, לא שיחשוב בדיוק כמוך.

על זה אפשר לדבר, על צורת הויכוח, על מחמאות למרות שלא מסכימים, לא לשדר זלזול.

ולקבל דעות שונות מה שעוזר לי זה לנסות להיכנס לנקודות מבט אחרת עד כמה שאפשר.

דבר ראשון כל דעה שקיימת בעולם מבוססת גם על רגשות, חוויות, סביבת גדילה.

אדם שחווה פיגוע לרוב ילך לימין קיצון (או להיפך) אדם שגדל בסביבה שמאלנית יגדל לרוב להיות גם כזה, אדם שאיבד חברים בצבא יכול להפוך להיות פציפיסט או ימין קיצון.

חוויות חיים משפיעות על הדעות שלנו.

בנוסף אני מאמינה שכולם שואפים לטוב, השמאל הקיצון שואף לסיום מלחמות ולשלום לטובת שקט והגנה עלינו, אולי הם נאיבים אבל הכוונות טובות, לכן גם אם דעתי הפוכה אני לא שונאת או כועסת.

גם פרו פלסטינים ברחבי העולם, מקבלים מידע מאוד ספציפי, שכנראה אם היינו במצבם היינו כמוהם.

אז גם בניואנסים קטנים ובשינוי דעות בתוך הבית, זה תלוי בהמון גורמים וזוויות מבט וחוויות החיים שלו.

הוא מתכוון לטוב, פשוט מנתח את הדרך לטוב בצורה אחרת.

ועוד נקודה שעוזרת לי, אני אוהבת להשאיר מקום לספק עצמי, באמת, אני נכנסת לויכוח בידיעה ובהסכמה שאולי בסוף אגיד וואלה צודק או עזרת לי להבין נקודת מבט אחרת.

אני פחות בעד הגישה של "פשוט לא לדבר על זה"

כי אני חושבת שמרחב זוגי יכול להכיל דעות שונות בכבוד, מה יקרה אם תחלקו על נושא אחר וחשוב יותר? גם תרגישי צורך להשתתק?

עם אנשים שזה נושא דליק אני נמנעת לדבר על כאלה נושאים, בזוגיות כן חשוב לי באופן אישי לתת מקום להכל.

יש לגברת רביע כמה סרטונים בנושא הזה לאחרונהמנסה לענות

זה מעצבן אותךאמאשוני

גם כשיש לו טעם והעדפות שונות בנושאים אחרים?

זה מעצבן כי לשניכם מאוד אכפת מהמדינה, אז בואי נתחיל מזה שהשורש שגורם לעצבים נובע ממקום טוב וחיובי.

בנוסף, אני חושבת שכדאי מאוד לשנות טרימינולגיה. אין צודק וטועה.

יש מגוון דעות, וברובן יש גרעין של אמת.

סתם לדוגמה- להצביע ליכוד כדי שהליכוד יהיה גדול מישר של אייזנקוט כדי שהוא הראשון שיקבל את הזכות לנסות להרכיב ממשלה, או להצביע למפלגה מתנדנדת כדי לעזור לה לעבור לטובת הגוש כולו.

אין פה טועה וצודק, יש שיקולים שונים.

גם בבחירה משני צידי הגושים יש אמת בשני הצדדים.

למשל המוני יהודים שהקשר שלהם לעם מתרופף בגלל שהם רואים את הדברים אחרת, טזה עצוב וכואב, זה לא אמת? ובכלל להחליף מנגנוני שליטה בדרג הפקידותי זה דבר רצוי בחברה דמוקטית. אין בזה אמת?

ברור שלכל טענה אפשר למצוא עשר טענות סותרות שגם להן אפשר למצוא סתירה. אני לא אומרת שזה טענות בלתי ניתנות לסתירה. אני אומרת רק שיש בזה אמת.

ולכן השיח של טועה וצודק הוא שיח שבהכרח פוסל גם את גרעין האמת שבטענות של השני.

אז עדיף לא לדבר במושגים האלו.

גם בכל טענה יש אלמנט של ניבוי העתיד ופרשנות.

למשל המה בדיעבד לא התחילה מלחמה לפני הבחירות.

כלומר עובדתית ביבי לא פתח מלחמה משיקולים פוליטיים.

עכשיו אם כן הייתה נפתחת מלחמה, מיד היו המונים שמשייכים את המניע לעיתוי הפתיחה, בשיקולים פוליטיים, ואין איך לסתור את ההנחה הזו.

עוד דוגמה, לפני עסקת החטופים הראשונה, היו קולות שמאוד חששו מהעסקה כי צהל היה במומנטום גבוה, והיו הרבה שהטילו ספק שבאמת נחזור ללחימה ולא מדובר בעסקה שדה פקטו סיימה את המלחמה.

עכשיו בדיעבד, ההנחה הזאת לא התממשה.

אז מה זה אומר שמי שחשש טעה?

לא. זה אומר שבראייה לעציד יש הרבה הנחות. לפעמים אנחנו כ"כ בטוחים בהנחה כעובדה ואז מחלקים לצודק וטועה.

אבל מה לעשות שלפעמים יש טעויות בהנחת העבודה, אז וודאי שיהיו חילוקי דעות על המסקנות.

בקיצור, באמת כדאי להימנע מדיונים כאלו שממילא הם לא מתמטיקה ורק מעכירים את האווירה.

(אגב כל מה שכתבתי זה רק דוגמאות אין צורך להיתפס לטענה כזאת או אחרת)

בהצלחה

אני חושבתooאחרונה

שבבסיס של קשר תקין זוגי/ לא זוגי

צריך להיות קבלה של האחר

על דעותיו/ רצונותיו/ מחשבותיו/ פועלו

לא משנה באיזה נושא

נושא פוליטי אפילו לא יוצר קונפליקט

כי הוא לא יוצר פער בביצוע

אז זה אמור להיות קל יותר

אם אין קבלה

כדאי לעבוד עליה

משני הצדדים

אם מתאמנים על קבלה

זה כיוון מעולה לשיפור הזוגיות בכל התחומים

עוברים גדולים וניטור סוכרהרמה

יש מישהי שיודעת שבטבע שלה העוברים שלה גדולים? מעל 3.8?

בית החולים בדרך כלל מבקש לעשות בדיקות סוכר כל שעתיים מעל משקל לידה מסויים ולי זה מרגיש מיותר לאור העובדה שהמשקל גנטי אצלנו. במצב כזה לא נותנים לתינוק ביות מלא לגמרי ולא נותנים לעלות איתו ל למלונית. מישהי סירבה? יש אופציה כזו?

אצלי עשו בדיקה אחת אחרי הלידהאשת בעלי

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

אצליפולניה12

ילדתי 3.8

3.9

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

פעם אחת ילדתי במשקל מעל 3.8 ולא זוכרת שבדקו סוכריעל מהדרום

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אולי תלוי בשבוע של הלידה. אני ילדתי ב41+2יעל מהדרום

אוליפולניה12

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

זה היה נראה לי תגובה להודעה שליפולניה12

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

ילדתי משקל ענקראשונית

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

היית עם סכרת היריון? הנקת אחרי הלידה ?אשת בעלי

יכול להיות שזה משתנה

לא היה סכרתראשונית

הנקתי

וואו אז למה ככה?הרמה

אני גם הבנתי שזה לא קשור לסכרתשיפוראחרונה

אצליטל אורי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

לנו עשו ניטור סוכר בביות מלאשיפור

עשו לתינוק פעמיים בדיקת סוכררוני_רון

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

נולד כמעט 4רוני_רון

מוסיפה שאלה- איפה ילדתן? והאם נתנו לעלות למלונית?הרמה

בסורוקה, אין מלונית, אבל היינו בביות מלאיעל מהדרום

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.