להיות בן אדם זאת משימה קשה. אם לא מבולבלים זה קצת מיקל.
אני חושב שהמצב הטוב יותר הוא כשאת יכולה לשפוט את המעשה כשלעצמו, ולא לאור אידאולוגיה כלשהי.
לדוגמה - בחור מתלבט אם להתגייס לצבא או להשאר בישיבה. נניח שהוא מכיר רבנים שבעד ומכיר רבנים שנגד. המצב הפחות טוב הוא לבחור שהוא הולך עם רבנים מסוימים ואז שואל אותם. המצב היותר טוב זה שהוא שואל את שניהם וחושב לעצמו התשובה של מי מהם מתיישבת על לבו יותר בהקשר הזה.
זה אולי נראה חיצונית מבולבל אבל מצד שני זה מאד עצמאי ויש בזה הרבה מעלות.
ידוע הסיפור על אותו אחד שהרב אמר לו "אתה תחליט בדברים הגדולים ואשתך בדברים הקטנים: איזה דירה לקנות ולאיזה בית ספר לשלוח את הילדים זה הדברים הקטנים, איך להנהיג את עם ישראל זה הדברים הגדולים".
ובדברים הגדולים ממש חשוב בעיני להיות פתוח. לדעת מה אנשים אחרים חושבים. להבין לעומק את המתנגדים לציונות (לדוגמה), להבין את רבני הקו ואת רש"ר הירש ואת רבני הגוש והרב כהנא וכו'. להכיר את כולם. זה קשה ולכן הגיוני להסתפק בידע חלקי, אבל השאיפה לא אמורה להיות להשיג בהירות ודעה חד משמעית אלא להיפך, להבין לעומק את כל האפשרויות - אלה שאת בוחרת בהן ואלה שלא.
גם כאשר מדובר בהחלטה ערכית - האם לצאת לחו"ל לטיול, האם להתגייס לצה"ל, האם לבחור בקריירה משטרתית, איזה כשרות לצרוך ואיזה מסלול שמיטה להעדיף - יש מכלול של שיקולים, ולכן יכול להיות אדם ציוני מאד שלא יתגייס לצה"ל ויצא לטיולים בחו"ל, ומתנגד חריף לציונות שיעשה להיפך. ולכן ההחלטה שם, לדעתי, צריכה להיעשות לפי מה שמתיישב על הלב באותו זמן - מתוך טווח האפשרויות של מה שלמדנו, התחנכנו, ולמדנו להכיר.
השאלה "האם אני מביט אל אור הישועה הזרוחה" כמעט לא רלוונטית לחיי היום-יום, או להחלטה מעשית כלשהי (כמובן, אלא אם אני מתכוון לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה).
את השאלות הגדולות, ההשקפות והאמונות, ראוי לגבש מתוך ידע והבנה לפי היכולת שלנו, במשך שנים ארוכות של התעניינות, דרישת ה' ועבודת ה' בלימוד תורתו. יותר אמין בעיני אדם צעיר שעוסק בשאלות מסוימות, במחלוקות רמב"ם ורמב"ן העמוקות, במאמר הדור או בשאלת מקומו של החול ביחס לקודש - בענווה ומתוך נסיון להבין את השאלות, מאשר בחור צעיר נושא דגל נלהב שבטוח שיש הכרעה מסוימת והיא הנכונה.
אעיר, שבכל זאת "אי אפשר לעולם בלא בורסקי", וכנראה גם אותם נושאי דגל הם חשובים לשלמותה של החברה. אבל יקר בעיני יותר מי שדורש את ה' ומקבל את זה שהוא עדיין בשלב השאלות, ובכל מקום שלא נדרשת הכרעה מעשית, אני חושב שעדיף להשאר במקום שעדיין נבנה ומשלים את עצמו, ורק כך זה יהיה "עצמו" ולא חיקוי של מישהו אחר.
הכל
הכל.
מתוך שתכתבי את הבלבול, תגיעי בעצמך בעז"ה לבהירות גדולה.
רק תאמיני שהיא נמצאת
מחכה להיגלות.
תמיד במעבר מדרגה לדרגה יש בלבול והרס מסויים של הקומה הקודמת שנבנתה.
הקב"ה לא שואל אותנו אם אנחנו מוכנים לכך הוא פשוט גורם לנו להבין שאנחנו צריכים להתקדם דרך דרכים שונים ולעיתים גם משונים.
עניין של תהליך. יש הרבה שלבים בתהליך. יש שלב ראשון של פתיחת אפשרויות רק הצצה בדרכים שונים. לא מעבר. ויש שלבים יותר מתקדמים של כבר העמקה.. ככה נראה לי אצלי. אולי אצלך זה אחרת.
בהצלחה!
הרמוניהאין כזה דבר להיות בתקופת מעבר שהיא נותנת רק ירידה או רק עליה.
יש לך צורך שעכשיו יותר מתחדד וכמו כל צורך בנפש הוא יכול לבוא לידי ביטוי בצורה פחות טובה או בצורה יותר טובה.
תחשבי על זה, לפני כל יעד שאנו רוצים לכבוש יש איזה ציור בדמיון, חזון כלשהו.
אם מחדדים בראש את "מה אני רוצה" אז גם ממילא יודעים מה צריך לעשות כדי להשיג את זה.
נראה לי שהירידה ישר לרמה הפרקטית יכולה להיות חסרה לעיתים
ב. בשר לעיס. בעוד שירק לא
ג. גם התורה החליטה שחסה זה מרור
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
בתחנת אוטובוס?
בתור לרופא?
באמת?
ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.
ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.
ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני
תות?
אבל נחכה לשם הרשמי כדי לוודא
60 לשעה
80 לשעה
לא כולל הפסקות אוכל
אמור מעתה: באצבע לקו 72 קלוריות, וב100 גרם לקו 532
ארץ השוקולדאחרונה
