להיות בן אדם זאת משימה קשה. אם לא מבולבלים זה קצת מיקל.

אני חושב שהמצב הטוב יותר הוא כשאת יכולה לשפוט את המעשה כשלעצמו, ולא לאור אידאולוגיה כלשהי.

לדוגמה - בחור מתלבט אם להתגייס לצבא או להשאר בישיבה. נניח שהוא מכיר רבנים שבעד ומכיר רבנים שנגד. המצב הפחות טוב הוא לבחור שהוא הולך עם רבנים מסוימים ואז שואל אותם. המצב היותר טוב זה שהוא שואל את שניהם וחושב לעצמו התשובה של מי מהם מתיישבת על לבו יותר בהקשר הזה.

זה אולי נראה חיצונית מבולבל אבל מצד שני זה מאד עצמאי ויש בזה הרבה מעלות.

ידוע הסיפור על אותו אחד שהרב אמר לו "אתה תחליט בדברים הגדולים ואשתך בדברים הקטנים: איזה דירה לקנות ולאיזה בית ספר לשלוח את הילדים זה הדברים הקטנים, איך להנהיג את עם ישראל זה הדברים הגדולים".

ובדברים הגדולים ממש חשוב בעיני להיות פתוח. לדעת מה אנשים אחרים חושבים. להבין לעומק את המתנגדים לציונות (לדוגמה), להבין את רבני הקו ואת רש"ר הירש ואת רבני הגוש והרב כהנא וכו'. להכיר את כולם. זה קשה ולכן הגיוני להסתפק בידע חלקי, אבל השאיפה לא אמורה להיות להשיג בהירות ודעה חד משמעית אלא להיפך, להבין לעומק את כל האפשרויות - אלה שאת בוחרת בהן ואלה שלא.

גם כאשר מדובר בהחלטה ערכית - האם לצאת לחו"ל לטיול, האם להתגייס לצה"ל, האם לבחור בקריירה משטרתית, איזה כשרות לצרוך ואיזה מסלול שמיטה להעדיף - יש מכלול של שיקולים, ולכן יכול להיות אדם ציוני מאד שלא יתגייס לצה"ל ויצא לטיולים בחו"ל, ומתנגד חריף לציונות שיעשה להיפך. ולכן ההחלטה שם, לדעתי, צריכה להיעשות לפי מה שמתיישב על הלב באותו זמן - מתוך טווח האפשרויות של מה שלמדנו, התחנכנו, ולמדנו להכיר.

השאלה "האם אני מביט אל אור הישועה הזרוחה" כמעט לא רלוונטית לחיי היום-יום, או להחלטה מעשית כלשהי (כמובן, אלא אם אני מתכוון לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה).

את השאלות הגדולות, ההשקפות והאמונות, ראוי לגבש מתוך ידע והבנה לפי היכולת שלנו, במשך שנים ארוכות של התעניינות, דרישת ה' ועבודת ה' בלימוד תורתו. יותר אמין בעיני אדם צעיר שעוסק בשאלות מסוימות, במחלוקות רמב"ם ורמב"ן העמוקות, במאמר הדור או בשאלת מקומו של החול ביחס לקודש - בענווה ומתוך נסיון להבין את השאלות, מאשר בחור צעיר נושא דגל נלהב שבטוח שיש הכרעה מסוימת והיא הנכונה.

אעיר, שבכל זאת "אי אפשר לעולם בלא בורסקי", וכנראה גם אותם נושאי דגל הם חשובים לשלמותה של החברה. אבל יקר בעיני יותר מי שדורש את ה' ומקבל את זה שהוא עדיין בשלב השאלות, ובכל מקום שלא נדרשת הכרעה מעשית, אני חושב שעדיף להשאר במקום שעדיין נבנה ומשלים את עצמו, ורק כך זה יהיה "עצמו" ולא חיקוי של מישהו אחר.

הכל

הכל.

מתוך שתכתבי את הבלבול, תגיעי בעצמך בעז"ה לבהירות גדולה.

רק תאמיני שהיא נמצאת

מחכה להיגלות.

תמיד במעבר מדרגה לדרגה יש בלבול והרס מסויים של הקומה הקודמת שנבנתה.

הקב"ה לא שואל אותנו אם אנחנו מוכנים לכך הוא פשוט גורם לנו להבין שאנחנו צריכים להתקדם דרך דרכים שונים ולעיתים גם משונים. 

עניין של תהליך. יש הרבה שלבים בתהליך. יש שלב ראשון של פתיחת אפשרויות רק הצצה בדרכים שונים. לא מעבר. ויש שלבים יותר מתקדמים של כבר העמקה.. ככה נראה לי אצלי. אולי אצלך זה אחרת.

בהצלחה!

אין כזה דבר להיות בתקופת מעבר שהיא נותנת רק ירידה או רק עליה.

יש לך צורך שעכשיו יותר מתחדד וכמו כל צורך בנפש הוא יכול לבוא לידי ביטוי בצורה פחות טובה או בצורה יותר טובה.

תחשבי על זה, לפני כל יעד שאנו רוצים לכבוש יש איזה ציור בדמיון, חזון כלשהו.

אם מחדדים בראש את "מה אני רוצה" אז גם ממילא יודעים מה צריך לעשות כדי להשיג את זה.

נראה לי שהירידה ישר לרמה הפרקטית יכולה להיות חסרה לעיתים

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

אני גם לא מאמין בלצפות בזה.

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.

ונועד להיות כזה.

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…